תפארת מנחם על ש"ס קסד

ק"ש ע"כ אפשר לומר דרך רמז דזכר לדבר הוי גם לענין קריאת שמע עפ"י מה ששמעתי בשם רבינו הגדול מוהר"צ זידשוב ז"ל דהא דאיתא במנחות דף צ"ט כל הקורא ק"ש שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה היינו כשקורא ק"ש שחרית ומקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ואינו מסיח דעת מזה כל היום בלכתו ובשבתו ובקומו ובכל דרכיו ובכל מעשיו אשר יעשה כל היום וכן בערבית בזה דוקא אמרו קיים והגית. והנה בר"ח בשער הקדושה פ"ג כתב דחסידים הראשונים כשהיו עסוקין במלאכתן לא היו עוסקים רק באבריה הנגלים ותוכן לבם ופנימיו' מחשבתם היה דבוק בד' ובתורתו עי"ש נמצא איש אשר אלה לו הוא מוחלק מעצמו אל עצמו דהיינו תוכו ופנימיות לבו דבוק ברוחני ובחיצוניתו פועל פעולת גשמיים וידוע מ"ש בזוה"ק ומובא ג"כ בש"ע או"ח סי' ס"א דרמ"ח תיבין דק"ש איהו רומחא נגד וכו' וזה רמז ואנחנו עושים במלאכה וחצים היינו פנימיות לבם היו מחזיקים ברמחים הוא ק"ש כנ"ל ועול מלכות שמים תעלות השחר עד צאת הככבים והבן

דף ג ע"ב בתוס' ד"ה אין הבור מתמלא וכו' פירש"י אם יחפור וכו' הנה בפירש"י שלפנינו במ"ש העוקר חולי' מבור כרוי' וכו' משמע להדיא שמפרש כפירוש ר"י שהביאו התוס' לקמן אמנם לקמן דף נ"ט ע"א גבי נטל תרי ככביא מעיש וכו' וליהדר ליה אין הבור מבואר בש"ס כמו הפירוש שהביאו כאן התוס' בשם רש"י

ומ"ש ותימה דאין הנידון דומה וכו' יש לתרץ דהא דאמר התפרנסו זה מזה לא כיון בתורת צדקה רק שהעשירים יטילו מלאי לכיסם של העניים ויתפרנסו מן הריוח [ועיין ברי"ף בעין יעקב]. וע"ז השיבו אין הקומץ משביע ר"ל מעט הריוח ויאכלו מן הקרן ועי"ז אין הבור מתמלא מחוליתו ר"ל כשיבואו להחזיר הקרן להעשירים יחסר מכמות שהיה ולא יהיה במלואו כמו החופר בור ומחזיר בו עפרו איננו מלא והיינו משום שהעפר נחסר ונדבק במקום הנחתו

בא"ד ור"י פירש וכו' כ"כ מה שנוטל מן העשירים יתחסר מן העשירים ע"כ ואע"ג דלעולם אין אדם מיעני מן הצדקה כמ"ש הרמב"ם פ"י מהל' מתנות עניים וכתיב יש מפזר ונוסף עוד י"ל דלא מיירי כאן מצדקה כמ"ש לעיל אי נמי במבזבז יותר מחומש איירי ואפשר לומר דזה אשר השיבו לו אין הקומץ משביע וכו' ולא יספיק אא"כ יבזבזו העשירים יותר מחומש ממונם ואם כן אין הבור מתמלא

דף ד ע"ב בגמרא לעולם כרבן גמליאל ס"ל וכו' האי לישנא משמע דאיכא נמי למימר לאידך גיסא דכר"א ס"ל לכך קאמר לעולם כר"ג ונראה דהיינו לפי שאפשר למימר דס"ל כר"א דבשכבך כל זמן שבני אדם עוסקין לילך ולשכוב אמנם ודאי איכא אינשי שאינם הולכים לישכב עד חצות אלא דמיעוטא דמיעוטא אינהו ור"א סבר דלא משגחינן בהו עיין במג"א סי' נ"ח אות ו' בשם חידושי הרשב"א] וחכמים ס"ל דמשגחינן בהו אך לא ניחא למתרץ לאוקמי פלוגתייהו בהא לכן קאמר לעולם כר"ג ס"ל. ועיין מה שנדפס בעין יעקב בשם הגאון מוה' אברהם ברודא ז"ל ועיין מ"ש לקמן דף ט' ע"א

דף ה ע"א אמר רבא אם רואה אדם שיסורים וכו' נראה לפרש עפ"י מה שאמרו רז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה והיינו כדי שיראה האדם שהיסורים באים על מקנהו וקנינו וישוב על חטאיו ולא יבואו על גופו אבל כ"ז בעבירות שיחשוב אותה האדם לחטא אבל עבירות שאדם דש בעקביו ועבר ושנה אותם ומצד הרגילות אינו מחשבם לחטא כלל כמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה והרי הוא בחזקת שלא ישוב עליהם ע"כ שולחין תיכף על גופו לעונש ולמזבח כפרה וזה פי' אם רואה אדם שיסורים באים עליו עליו דייקא שבאים תיכף על גופו יפשפש במעשיו כי בעבירות כאלו צריך פשפוש וחיפוש מנרות כיון שאינו מרגיש אותם לחטא כלל שנאמר נחפשה דרכינו וכו' היינו הרגלינו דברים שדרכן של בני אדם והרגלן בהם פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה כדאמר לעיל כל מי שאפשר ללמוד ולעסוק וכו' הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין היינו יסורין שבגופו לא מצא יתלה ביסורין של אהבה כדאמרי' לקמן כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו וכו' ואת אשר יאהב

ע"ב גמרא היינו דקאמרי בתר גנבא וכו' הנה במרדכי פרק המניח הביא קושיא בשם רבינו קלונימוס ז"ל דאמאי קאמרי ליה הכי הא קי"ל דעביד אינש דינא לנפשי' ומן הדין לקח ותירץ דהא דעביד איניש דינא לנפשי' הוי נו דוקא אותו דבר שלקח ממנו מותר לתופסו בכל מקום שיוכל להשיגו אבל הכא לקח ממנו זמורות אחרות שלא גנב לו האריס ע"כ ו ולכאורה אין תירוץ זה מובן כלל לפי מה דמשמע מתוך הש"ס ופירש"י כאן דהאריס גנב יותר מחלקו נמצא דלא היה לו עוד זמורות כלל אצל רב הונא ואטו אם אחד תובע לחבירו ממון שאין לו עליו ואידך לא יהיב לי' קרינן ליה גנבא או אפילו עביד דינא לנפשיה א"כ ודאי מהדין לקח רב הונא וצ"ע ואפשר דמשום אין ברירה נגעו בה דלסברא דאין ברירה היה חלק רב הונא מעורב אצל האריס וחלק האריס מעורב אצל רב הונא והוי שפיר כלקח זמורות אחרות

דף ו ע"א בתוס' ד"ה אחורי בה"כ וכו' ע"כ נראה אחורי בהכ"נ מי שהוא אחורי העם במזרח והעם משתחוים למערב ע"ר נראה דגם התוס' מפרשים בעומד מבחוץ ומ"ש אחורי העם היינו משום דלפירש"י אתי שפיר לישנא דאחורי בהכ"נ דאותו צד שהפתח בו מיקרי פנים והצד שכנגדו מקרו אחורי כדמשמע מהתוספתא שמביא רש"י כאן אבל לפי' התוס' דמיירי בעומד בצד שהפתח בי לכך מפרשי דלהכי נקרא אחורי בהכ"נ לפי שהוא אחורי העם ומ"מ בעומד מבחוץ מיירי כנ"ל. שוב מצאתי בחידושי השל"ה שנדפסו בסוף ספר עמק ברכה שפירש כן דברי המרדכי שהוא מדברי התוס'

ע"ב בגמרא כל הקובע מקום לתפלתו וכו' עד ויעמוד פנחס ויפלל רבים ראו כן תמהו וכי דבר זה לבד כדאי לשבח גדול כזה ועיין בתר"י ע"כ נראה לרמוז כאן בדברי רז"ל דידוע דאיש הישראלי צריך להגביר כח השכלי על כח החומרי ולהיות הולך תמיד ומתגבר עד אשר ברצות ה' אויביו ישלים אתו ויעלה ממדריגה למדריגה עד אשר יתהפך החומר לצורה שכלית וע"כ אמרו רז"ל ת"ח כ"ז שמזקינין דעתם מתיישבת עליהם וכתיב נמי ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום וידוע דעיקר התגברות השכל בנפש וההשגה האלקית הוא בשעת התפלה כמ"ש הטוש"ע או"ח סי' צ"ח וכמ"ש בירושלמי הביאו רש"י לעיל דף ד' דהאדם מקרב עצמו אליו יתברך בתשבחות וקילוסין והוא מתקרב אליו. אמנם לאחר התפלה כאשר יצא אדם לפעלו עדי ערב בפעולות רבות וחשבונות רבים ושונים כאכילה ושתיה ומו"מ והליכות שווקים ורחובות קרי' ודאי בטולים הרבה כנגדו אשר יסירו לבבו ח"ו לאבד הון מה שקנה שלימות בנפשו בשעת התפלה על כן אמרו רז"ל לואי שיתפלל אדם כל היום. וראיתי בס' אול"ח בשם הגאון החסיד מו"ה שמואל שמעלקי הלוי ז"ל מק' נ"ש פי' הפסוק מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו ר"ל מי יעלה למדריגה בעבודת ה' והשגת אלקנת שנק' הר ה' אמנם לא העליה עיקר אך מי יקום במקום קדשו שלא יהיה נסוג אחור ח"ו ממדריגתו שהשיג ודפח"ח וש"י ולכן האדם השלם הרוצה להקהל ולעמוד על נפשו צריך להתחזק מאד מאד לקיים בכל דרכיך דעהו ולכוין כל עשיותיו לשם שמים ובזה ישאר עכ"פ באותו המדריגה שהיה בשעת התפלה וע"כ אמרו חסידים הראשונים היו שוהים וכו' ושעה אחת אחר התפלה וכתב האריז"ל להשהות המוחין והיינו לפי דברינו שתתחזק בדעתו ובלבבו אותה בינה יתירה הנודעת לו בשעת התפלה ולא יסור ממנה כל היום ואז כשיחזור להתפלל לעת מנחת ערב באותו תגבורת השכל על החומר שקנה לעצמו שחרית ירחמנו עושהו ויוצרו יחננו חכמה בינה ודעת בתוספות מרובה משא"כ אם ילך ח"ו שובב כל היום אף אם לא פעל עולה אך יען אשר לא זכר עשות חסד עם נפשו עי"ז חוזרים ומתגברים עליו כחות הגוף החומרים וכשיבא להתפלל הוא כדיו כתובה על נייר מחוק שצריך למחוק חשבונות רבים ורבות מחשבות מלבו שעברו עליו כל היום [ע' בתוי"ט אבות פ"ד מ"כ] ומי יודע אם לעת כזאת יגיע אפילו למדרת' שהיה בשעת תפלת שחרית (אם לא אשר מן השמים יסייעהו ויעזרהו ע"ד אמרם ז"ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם וכו' ויש קונה עולמו וכו' אך דברינו הוא על הרוב] וכן השכל מחייב למה הדבר דומה לשני גבורים המנצחים במלחמה אם יתגבר האחד אז צריך שלא להניח מלהתגבר עד אשר יפיל את המנוצח מבלי תקומה אבל אם יקום המתגבר ויתהלך ויניחו לפוש בודאי בקל יוכל להיות שיתגבר אח"כ השני. הנה כי כן הרוצה להיות לו מהלכים בין העומדים צריך זהירות יתירה בכל היום שלא יזור לאחור ח"ו וכן בלילה צריך שמירה יתירה שמורים לה' שלא יחטפנו השינה בהרהורי הלילה ח"ו וכמו שפירש"י לקמן דף ס"ז ע"ב על תפלת ר"א ונשכים