תפארת מנחם על הרמב"ם צז

הנ"ל דמש"ה תנאו בטל משום דא"א לקיימו והיינו דלמ"ד דלא בעינן תנאי כפול אע"ג דמ"מ הוי תנאי אפ"ה לא קשה דלא תהא מקודשת כיון שהתנה דבזה הי' שפיר מקום לומר כתי' ר"ת משום דא"א לקיימו ולא הוי כ"א כמפליג בדברים אבל לאחר שהוכיחו דלר"מ מיירי ע"כ בכפל לתנאי' שוב אין לתרץ כן. דהנה כ' לעיל בדין תו"מ בד"א אות א' בשם השיטה מקובצת סוף פרק השוכר דטעמא דחכמים דפליגי על ריב"א בע"מ שתעלי לרקיע דהתנאי קיים דס"ל דאמרינן אדרבה כיון שאינו רוצה בקיום המעשה התנה תנאי כזה שא"א לקיימו ע"כ והיינו דמנ"ל שהוא כמפליג בדברים על התנאי דילמא הוא מפליגה בדברים על המעשה דהיינו במה שאמר ה"ז גיטך ואינו רוצה בקיום המעשה. והנה אע"ג דקימ"ל כריב"ת ואפי' בתנאי כפול י"ל דדעת התוס' דהיינו דוקא בע"מ שתעלי לרקיע שהוא נמנע מצד הטבע ואינו באפשרות כלל שיבא לידי קיום ואמרינן דודאי אינו עולה על הדעת שירצה בקיום תנאי זה ואינו אלא כמפליגה בדברים אבל בכגון דא במתנה עמש"ב שהדבר מצד עצמו הוא באפשרות אך דרביע עלי' מ"ש בתורה בזה ס"ל לחלק דדוקא אם לא כפל לתנאי' אמרינן שאינו אלא כמפליג וכו' אבל אם כפל לתנאי' בפירוש שבאם לאו לא תהא מקודשת שוב י"ל שבאמת רוצה הוא דוקא בקיום תנאי זה כיון שהדבר באפשרות ואי משום שא"א לקיימו י"ל דאדרבה אמדינן מזה שאינו רוצה בקיום המעשה כיון שחיזק כ"כ התנאי שבאם לאו לא תהא מקודשת ועיי' לעיל בדין תו"מ בד"א שכ"כ ביתר ביאור ולכן לאחר שהוכיחו דלר"מ מיירי בת"כ הקשו דלא תהא מקודשת ועפי"ז יתורץ גם קושית הפ"י הנ"ל מה שהקש' מנזיר אע"ג די"ל דהתם לאו ר"מ הוא ולא מיירי בת"כ משום דשם בלא"ה לא שייך תי' ר"ת הנ"ל כיון דא"א לקיימו הוי כמפליג בדברים דרש"י פי' בסוף פ' השוכר דף צ"ד וז"ל כמפליגה בדברים שאין בלבו לשום תנאי אלא להקניטה בעלמא מרחקה ודוחה אותה בדברים עכ"ל וכ"כ בהמגרש דף פ"ד וזה לא שייך בנזיר שמתנה על עצמו. ואע"ג דבתוס"י משמע דגם בנזיר שייך דהוי כמפליג בדברים וכן ראיתי בפ"י שהביא בשם חי' הרמב"ן לב"ב שכ' תי' ר"ת ז"ל בהדיא גם בנזיר אכן דעת התוס' נ"ל כמ"ש וא"ש ודו"ק. ומבואר מזה דבכפלי' לתנאי' בפי' לדעת התוס' ל"א דהוי כמפליג בדברים ויש נ"מ לענין חלות התנאי בכולל כמ"ש לעיל באות הקדום. ועוד יש נ"מ דלתי' ר"ת דמתנה עמש"ב תנאו בטל משום דא"א לקיימו ואינו אלא כמפליג בדברים א"כ היכי דלא ידע שבתנאי זה יש בו לעבור עמש"ב פשיטא דלא שייך זה ותלאו קיים. אבל לתי' התוספ' תנאו בטל דמ"מ לא דמי לתנאי דב"ג וב"ר. ואע"ג דהתוס' כ' שם גם לפי תירוצם דאם לא נתכוין לעקור משב"ת תנאו קיים ואית למילף מתנאי ב"ג וב"ר אמנם אינו מובן וגם דכ"כ כדי לתרץ האי דמנחות דף ק"ט בע"מ שאגלח בבית חוניו. ובמס' נזיר דף י"א כתבו לתרץ באופן אחר עי"ש לכן נראה דלפי' תי' התוס' גם בלא מתכוין תנאו בטל וראיתי בפני יהושיע שכ' שם דזה מוכרח אמתניתין דנזיר דף י"א דברישא בע"מ שאהא שותה יין מודה ר"ש דאסור בכולן משום דמתנה עמש"ב ובסיפא בסבור אני שהנזיר מותר ביין פליג וע"כ משום דלא ידע ולא נתכוין לעקור מש"ב עכ"ד לענ"ד דבריו ז"ל תמוהים דהא דמתנה עמש"ב תנאו בטל דוקא בתנאי דעל מנת אבל באומר חוץ דבריו קיימין כמבואר להדיא בש"ס דנזיר שם וסיפא הוי כאומר חוץ וז"ב. וכן מבואר מדברי התוס' והרא"ש פ' לא שייך מתנה עמש"ב

(ו) גם הלום ראיתי בפני יהושיע בגיטין פ' המגרש דף פ"ה בתוס' ד"ה חוץ מתרומתיך שפי' ר"י שהוא כהן ומגרשה לכל דבר חוץ שלא תיאסר באכילת תרומה וכ' הפ"י שם הא דלא ניחא לרש"י בהאי פירושא משום דהוי חתנה עמש"ב דגם בחוץ שייך מתנה עמש"ב דהוי כמפליגה בדברים וסיים וז"ל והתוס' לא משמע להו דהוי כמפליגה בדברים כיון דאמר חוץ ודעתם רחבה מדעתינו עכ"ל וכ"כ דכן מבואר להדיא בש"ס דנזיר דף י"א דבחוץ לא שייך מתנה עמש"ב. אלא דעדיין יש מקום לומר דלטעם דהוי כמפליג בדברים גם בחוץ שייך כן ולכן אין ראיה מסוגיא דנזיר כמ"ש לעיל דבנזיר לא שייך דהוי כמפליג בדברים כיון שמתנה על עצמו [ושוב ראיתי בס' פתח הבית שהביא מחי' הרמב"ן לב"ב בשם ר"ת דבנזיר לא שייך מפליג בדברים ולהיפך ממ"ש הפ"י בשמו ומעתה בודאי קרוב לשמוע דזה דעת התוס' וכמו שביארתי לעיל] אך מ"מ מה שהכריח הפ"י כאן מסיפא דמתניתין דנזיר דפליג ר"ש ולא הוי מתנה עמש"ב משום דאינו מתכוין בודאי אינו מוכח כלום דבנזיר עכ"פ בחוץ לא שייך מתנה עמש"ב כמבואר להדיא בש"ס. והעולה מזה דבאינו מתכוין לעקור מש"ב לתי' ר"ת תנאו קיים ולתי' התוס' י"ל דתנאו בטל דמ"מ לא דמי לתנאי דב"ג וב"ר ובאומר חוץ הוא להיפך לדברי ר"ת אמרינן דהוי כמפליג בדברים ולדברי התוס' י"ל דדבריו קיימין דבחוץ לא בעינן דיני תנאי אלא דמ"מ גם התוס' מודים דאמרינן בתנאי שא"א לקיימו דהוי כמפליג בדברים היכי דשייך אמנם באומר חוץ ואינו מתכוין דבריו קיימין לכ"ע דלא שייך שום טעם אך בנזיר ואומר חוץ אע"ג דלא שייך שום טעם מ"מ אין נ"מ לדידן דקימ"ל כרבנן דר"ש שם דס"ל אפי' לא נזר אלא מאחד מהן הוי נזיר מכולן א"כ לא מהני אמירתו כלום ודו"ק:

(ז) בש"ע אה"ע סי' קנ"ז סעיף ד' בהגהת רמ"א הביא תשו' מוהר"י ברי"ן דמי שיש לו אח מומר יכול לקדש ולהתנות בתנאי כפול שאם תפול לפני מומר ליבום לא תהא מקודשת ע"כ. וכדי שלא תקשה עליו מן הירושלמי סוף פ' השוכר דהא דאמר ר' יהודא בדבר שבממון תנאו קיים אתי לאפוקי מקדש ע"מ שלא תהא זקוקה ליבם דמקודשת ותנאו בטל משום דמתנה עמש"ב תירצו בד"מ וב"ח שם דבירושלמי מיירי בלא כפל לתנאו אבל בכפל לתנאו שאם תהא זקוקה ליבום לא תהא מקודשת אין בזה משום מתנה עמש"ב דהא אמר שלא תהא מקודשת וכיון שאין קידושין אין יבום ואין כאן ביטול למ"ש בתורה לכן תנאו קיים אבל מקדש סתם ע"מ שלא תהא זקוקה ליבום הוי מתנה לבטל מש"ב עכת"ד אכן מדברי התוס' בכתובות דף נ"ו שהבאתי לעיל מבואר להיפך דגם בכפל לתנאו בפי' תנאו בטל לר"מ אפי' בדבר שבממון ולדידן עכ"פ באיסורא הדין כן וכיון דר"מ ע"כ מיירי בת"כ כמ"ש התוס' וא"כ הא דקאמר בירושלמי דמודה לי' ר"י בע"מ שלא תהא זקוקה ליבם מיירי נמי בהאי גוונא בתנאי כפול. וכבר הרגישו בזה בתשו' האחרונים עיי' בשו"ת שב יעקב חאה"ע סי' ל"ט ובנוב"י סי' נ"ה. והנה בתה"ד הקשה על הירושלמי הנ"ל מהא דאיתא בסוף פ' הגוזל אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכת שחין לא תתיבם דאדעתה דהכי לא קדשה נפשה ומשני דליכא אומדנא דטב למיתב טן דו משמע הא אי הוי אומדנא לא תתיבם ומכ"ש בהתנה בפירוש וכבר נאמרו בזה תירוצים רבים להשוות ש"ס דילן עם הירושלמי אמנם לפי ענ"ד ע"כ דש"ס דילן פליג על הירושלמי ולפי"ז יהיו דברי מוהר"י ברי"ן נכונים עפ"י שיטת תלמודא דידן

(ח) דהנה בש"ס פ' המגרש דף פ"ד בהא דאמר רבא ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר תנאו קיים מקשינן דהוי מתנה עמש"ב כמו במקדש ע"מ שלא תהא לה שו"כ ועונתה ומשני התם ודאי עקר הכא מי יימר דקעקר מי קאמר לה דלא סגי דלא אכלה לא תיכול ולא תתגרש ע"כ ורבים תמהו דגם במקדש ע"מ שלא תהא לה שוכ"וע לא תתקדש ולא תהי' לה שוכ"וע ועיי' בב"ש סי' ל"ח ובמ"ש בשם הדרישה. אמנם בעניותי למדתי מדברי רבינו הרמב"ם בפירקין ביאור כוונת הש"ס דפ' המגרש הנ"ל באופן נאות בס"ד כמו שאבאר והוא דהא דקימ"ל מתנה עמש"ב תנאו בטל והמעשה קיים היינו אם חזינן כוונת המתנה שרוצה בקיום המעשה ובקיום התנאי להנאתו ולבטל מ"ש בתורה לזכות בדבר שלא זיכתה לו התורה או להפטר מדבר שחייבה אותו התורה אזי גזרה התורה להפר מחשבות ערומים כיון דאם לא יבצר ממנו אשר יזם בודאי יומשך ביטול מ"ש בתורה דיקיים התנאי כיון שרוצה הוא בזה ויקיים המעשה ותהי' מקודשת ולא יהי' לה שוכו"ע הנה כי כן גזרה התורה לאמר