תפארת מנחם על הרמב"ם צו

כרש"י ע"פ בטוש"ע סי' ל"ה. והמשנה למלך בפירקין כ' וז"ל בקיצור במ"ש רש"י דשמתה צערא דגופא לא ניתן למחילה אני תמי' מהא דסוף פ' החובל הכני פצעני ע"מ לפטור פטור משום דעל צערו יכול אדם למחול הרי דמהני מחילה בצערא דגופא. וגבי עונם טפא אמדינן בפי אעפ"י ברשות כמה דבעי וכ"פ הרמב"ם בפט"ו מהל' אלו וז"ל האשה שהרשתה את בעלה אחר הנשואין שיפטור עונתה ה"ז מותר עכ"ד והנה מה שהקשה מס"פ החובל לא הבנתי דאטו מי אמרינן שם דרשאי להכותו ולפצעו וה"א לא נאמר שם דע"מ לפטור פטור והיינו מתשלומין דמי חבלתו וזה הוי ממון וז"ב לענ"ד. ומה שהקשה מהא דפ' אעפ"י ברשות כמה דבעי כבר תי' הלח"מ בפט"ו והמל"מ שם ולענ"ד נראה לתרץ דאע"ג דאמרינן שם כמה דבעי מ"מ סופו לחזור ולקיים עונתה וזה לא מקרי צערא דגופא אבל בע"מ שאין לך עלי לעולם הוי צערא דגופא דנראה דודאי מודה רש"י בהי' בשעת קידושין חמד והתנה ע"מ שאין לך עלי עונה כ"א כשל גמל דהוי תנאי ואפי' אם דל מחילה מכאן מ"מ לא הוי מתנה עמ"ש בתורה וכה"ג כ' התוס' שם בתא דאיתא בסוף פ' השוכר מתנה שואל להיות פטור דמעיקרא לא שיעבד נפשי' וז"ל כיון דרבתה תורה שומרים הרבה שומר חנם והשואל נושא שכר וכו' יכול נמי להיות כ"א לפי תנאי עכ"ל וא"כ צ"ל דבע"מ שאין לך עונה לעולם מיירי ושפיר יש לחלק כנ"ל וכדאמרינן נמי בפ' אעפ"י דף ס"ב בהמדיר את אשתו מתשמיש בה"א שבת אחת אפי' בגמל וספן ופירש"י דמ"ש הדירה הרי היא כמי שאינה מצפה לבעל אבל בגמל וספן מצפה שמא יבא בתוך הזמן ואינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' וה"נ דכוותי' ממש ולפי"ז גם הרמב"ם שכ' בפט"ו שכ' שהאשה שהרשתה לבעלה שימנע עונתה וכו' לא מיירי בלעולם כן נ"ל נכון

ב) ולולא דברי רש"י הי' נ"ל דאפשר לחלק בין שו"כ לעונה מטעם אחר עפ"י מ"ש הר"ן בפ' הכותב בהא דאמרינן שם בכותב לה ועודה ארוסה דאלו קודם אירוסין לא מהני מחילה וסילוק בדבר שעדין אין לו בו שום זכות וא"כ י"ל דבעונה אין לה שום שייכות וזכות בשעת קידושין דכלה בלא חופה אסורה לא מהני מחילה אבל בשו"כ י"ל דשייכה בגווייהו משעת אירוסין אלא דפטרו אותו עד זמן שנותנין לה לפרנס עצמו כדתנן בפ' אעפ"י דף נ"ז דכשם שנותנין לאשה כך נותנין לאיש ובאמת אמרו הגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו לכן שייך בהו מחילה משעת הקידושין משא"כ בעונה ולא קשי' מהא דברשות כמה דבעי דשם מיירי אחר נשואין ולכן דייק הרמב"ם בפט"ו וכ' וז"ל האשה שהרשתה את בעלה אחר הנשואין לימנע עונתה וכו'. ועיין במשנה למלך שם שמדבריו יש ללמוד לחלק כמ"ש אע"ג שלא כ' כאן כן

(ג) ועוד יש לחלק בין שו"כ לעונה דבשו"כ אע"ג דעדין לא נתחייב והוי כדבר שלב"ל מ"מ מהני סילוק עיי' בח"מ ס"ס ר"ט ברמ"א אבל עונה לפי מה שכ' הרשב"א והר"ן במס' נדרים דף ט"ו דתשמיש הוי דבר שאין בו ממש גרע מדבר שלב"ל ולא מהני סילוק. וכ"כ בשו"ת פרח מט"א מובא בס' פתח הבית סי' ל"ח לענין חיוב וקנין דדבר שאין בו ממש גרע מדשלב"ל דהא במקדש דשלב"ל חייב עכ"פ מתורת נדר כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' מכירה ולענין דבר שאין בו ממש לא כ"כ עכ"ד דעדיפא הול"ל ממשנה מפורשת בפ"ב ממס' דנדרים דנדר אינו חל על דשאב"מ וזה חומר בשבועת מנדרים

(ד) ועפי"ז י"ל לענין מ"ש בתשו' מוהר"א ששון ז"ל סי' ס"ד וז"ל ובתנאי ל"א מגו דחל אהאי חל נמי אהאי וכדמות ראי' לזה מהא דאמרינן האומר לאשה האמ"ל ע"מ שאין וכו' ואם איתא דדמי' לשבועה דחיילה בכולל א"כ גם בתנאי נאמר דמגו דחל על שו"כ חל נמי על עונה עכ"ל ובמשנה למלך בפירקין דחה די"ל דלא חל משום שהזכיר בפירוש דגם בשבועה לא חל בכה"ג כמ"ש התוס' בשבועות דף כ"ד בשם הריצב"א ע"כ ולפי מ"ש י"ל דטעמא משום דעונה הוי דבר שאין בו ממש לכן לא מהני אפי' בכולל ועיי' בחי' לקמן הל' נדרים פ"ג הלכה יו"ד שהוכחתי מדברי התוס' שבועות דף כ"ה דנדר אינו חל על דבר שאין בו ממש מדאורייתא אפי' ע"י כולל. ואע"ג דכחדא מתני' במתניתין דפ"ב דנדרים חומר בנדרים משבועות דשבועה אין חל על דבר מצוה וחומר בשבועות מנדרים דנדר אינו חל על דבר שאב"מ. ובשבועה קימ"ל דחל על ד"מ עכ"פ בכולל מ"מ נדר אינו חל על דשאב"מ אפי' בכלל וטעמא כיון דדבר שאין בו ממש הוא אין על מה לחול. ואין לחלק דנדר שאני דהוי איסור חפצא ובדשאב"מ ליכא חפצא אבל תנאי אקרקפתא דגברא רמי דהרי כ' הר"ן בנדרים דף י"ח דנדרים איסור גברא נמי אית בהו דמכיון שנאסרו עליו קאי בלא יחל דברו ע"כ וא"כ צ"ל כיון דא"א לחול אחפצא לא חל על גברא וא"כ ה"ה בתנאי והבן. ועוד יש לדחות ראי' זו לפי מש"כ הריב"ש בתשו' סי' קנ"ט דאפי' בשבועה ל"א כולל כ"א, בפעולה אחת כגון שלא אוכל נבילות וכשירות אבל בפעולות, חלוקות כגון שלא אוכל מצה ולא אעלה לגג הוי כשתי שבועות ולא שייכא חדא בחברתה עכ"ד וה"נ שו"כ ועונה פעולות חלוקות הן והוי כשני תנאים ולא שייך חדא בחברת'. ועוד י"ל דד"ז של מהר"א בן ששון תלי' בפלוגתא אי מהני קונם. כלל להפקיע שעבוד כגון אשה שאמרה קונם תשמישי על כל העולם דבחי' הרשב"א בנדרים דף ט"ו כ' דלא מהני והטור יו"ד סי' רל"ד לפי מ"ש הב"ח והפרישה ס"ל דמהני. וא"כ י"ל דלענין ביטול מ"ש בתורה מהני ע"י כולל כמו שמצינו בשבועה והכא בשו"כ ועונה שאני משום דמשועבד לה וכדעת הרשב"א הנ"ל אבל בגוונא דלא שייך שעבוד י"ל דמהני כולל בתנאי. ועוד נלענ"ד דתלי' בשני טעמים שנאמרו בהא דמתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל דהתוס' בכתובות דף נ"ו כ' בשם ר"י דאי לאו דילפינן מב"ג וב"ר הוי אמרינן דשום תנאי אינו מועיל לבטל המעשה דלא אתי דבור ומבטל מעשה והשתא נמי דילפינן מהתם בעינן דוקא דומי' דהתם דלא הי' לבטל מ"ש בחזרה ע"כ ולפי טעם זה שפיר י"ל דע"י כולל חל עכ"פ. וצ"ל הא דלא חל על עונה מגו דחייל אשו"כ מטעמים שנתבאר לעיל. אמנם בתוס' ישינים שם כ' בשם ר"ת הטעם כיון דהוי תנאי שא"א לקיימו ודמי לע"מ שתעלי לרקיע דקימ"ל דהתנאי בטל דאינו כ"א כמפליגו בדברים ומשחק ע"כ ולפי"ז פשיטא דלא שייך שיחול ע"י כולל

(ה) אמנם עדיין לכאורה אין נ"מ דנהי דהתוס' לא תירצו כמו התוס"י מ"מ מי לא מודו דתנאי כזה הוי אי אפשר לקיימו וא"כ אינו אלא כמפליג בדברים הא כבר איפסק הילכתא בסוף פ' השוכר כריב"ת בתנאי שא"א לקיימו. אלא דצריך להבין אמאי לא כ' התוס' טעם זה דמש"ה מתנה עמש"ב תנאו בטל אמנם בלא"ה דברי התוס' שם צריכים ישוב ע"כ אמרתי להעתיק דבריהם ולבארם ועפי"ז יתישב הכל הנה בהא דאיתא שם האומר לאשה האמ"ל ע"מ שאין לך עלי שוכ"וע ה"ז מקודשת ותנאו בטל דברי ר"מ כ' וז"ל ע"כ בדכפלי' לתנאי' איירי דא"ל אם אין לך עלי שוכו"ע ה"א מקודשת ואם לאו אין את מקודשת מדקאמר לקמן דטעמי' דר"מ דתנאו בטל משום דמתנה עמש"ב ואי בדלא כפיל לתנאה תיפוק לי' דתנאו בטל לר"מ דבעי תנאי כפול כדאמר בפ' האומר דף ס"א ותימא א"כ אמאי היא מקודשת והרי התנה בפירוש שאם יהא לה עליו שוכו"ע לא תהי' מקודשת וא"ל דלכך מקודשת לפי שמקדשה ע"מ שתמחול לו והרי מחלה אלא דאין מחילתה מחילה דהא תניא בפ"ב דנזיר דף י"א הריני נזיר ע"מ שאשתה יין ואטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולן מפני שמתנה על מש"ב והתם לא שייך לשנויי הכי ואומר ר"י דאי לאו דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר וכו' עכ"ל והקשה בפי' מה מקשו מנזיר דילמא מיירי שם בלא כפל לתנאי' הא שם לא מיירי אליבא דר"מ. עוד מקשים אמאי הוצרכו באמת התוס' לעיל להאריך ולהוכיח דע"כ מיירי בכפל לתנאו לר"מ דבעי תנאי כפול ועפי"ז הקשו דלא תהא מקודשת הא גם למ"ד דלא בעינן תנאי כפול ואפי' בלא כפלי' לתנאי' הוי תנאי מעליא דס"ל מכלל לאו אתה שומע הן והוי כמו ת"כ קשה ג"כ כמו כן דלא תהא מקודשת. ועיין בהפלאה. ועיי' בס' פתח הבית שהביא ב' קושיות אלו על התוס' בשם הרמב"ן ז"ל ומ"ש אביו הגאון לתרץ בדברים נחמדים ע"ד פלפול. והנלענ"ד בכוונתם שהוצרכו להאריכות הזה בקושיתם כדי לשלול תי' הר"ת שכ' התוס"י