תפארת מנחם על הרמב"ם צא

ז"ל דדוקא בתנאי ממון מהני מחילה אבל בתנאי דנדרים או מומין לא מהני מחילה דכי מחיל מה הוי כמו שהקשה הר"ן והא דאמרינן בש"ס דאחולי אחלי' לתנאי' לאו מתורת מחילה קאתינן עלה אלא מתורת ביטול וקרי לי' הש"ס מחילה והיינו כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סי' ח' וז"ל בקצרה משום דאחלי' לתנאי' ואע"ג דעיקר מעשה על תנאי וכפל לתנאי' שאם לא יתקיים התנאי שיהי' המעשה בטל אפ"ה יכול לבטל התנאי וישאר המעשה במקומו וכו' א"כ הוא יכול לבטל התנאי וכו' דדבור בעלמא הוא ואתי דבור דבטול התנאי ומבטל דבור של תנאי ונשאר מעשה קיים כדחזינן בפ' האומר גבי מקדש לאחר שלשים וחזר בתוך שלשים דאמר ר"י אתי דבור ומבטל דבור עכ"ל מבואר דעת הרא"ש ז"ל דתנאי של נדרים לאו מתורת מחילה אתינן עלה אלא מתורת חזרה ובטול דאתי דבור ומבטל דבור וזה הוא דעת רבינו בבירור כמ"ש לשונו לעיל וא"כ החילוק מבואר להדיא דבחליצה מוטעת דמיירי בש"ס וגם בדברי הרמב"ם לקמן פ"ד מהל' יבום וחליצה בתנאי של ממון ע"מ שתתני לי וכו' אמרינן כיון דעביד מעשה בודאי אחלי' לתנאי בלבי' ומחילה סגי בלב כידוע והוי כאלו נתקיים התנאי וכאוהר הריני כאלו התקבלתי אבל בסוף פ"ז דמיירי בקידש על תנאי דנדרים או מומין כגוונא דמיירי בש"ס ובזה נהי דאמרינן כיון דעביד מעשה בודאי מחיל לתנאי' מ"מ כי מחיל מה הוי כקושיית הר"ן וצ"ל דביטל את התנאי וא"כ צריך הוא שיאמר עכ"פ בפיו כי היכי דנימא דאתי דבור ומבטל דבור כמ"ש הרא"ש ואנן לא ידעינן אם אמר כן בפיו נהי דמחל כלב מ"מ שמא לא אסיק אדעתי' לומר בפיו ביטול התנאי ובלא"ה לא סגי דהא דעת הראב"ד שם דצריך לבטל בפני עדים דוקא והרמב"ם אע"ג דס"ל שא"צ לבטלו בפני עדים מ"מ צריך עכ"פ שיאמר בפיו בינו לבינו וכיון דלא שמענו ולא ידענו לא הוי רק ספק שמא ביטל וכל זה מבואר להדיא בלשון הזהב במ"ש אעפ"י שבטלו בינו לבינו שלא בפני עדים וכו' לפיכך המקדש ע"ת וכנס סתם ה"ז צריכה גט שמא ביטל ומעתה נסתלקה השגת הלח"מ מכל וכל וגם קושית השעה"מ לא קשה מידי דבגט אפי' מחל בפירוש לא מהני משום דלצעורה קמכוין כדאיתא בש"ס גיטין דף ע"ד ומובא ג"כ בלשון הר"ן שהבאתי לעיל ולא שייך לומר כיון דעביד מעשה בודאי מחיל דהרי מחילה לא מהני כנל ואי למיחש שמא ביטל הא מיירי באומר ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי וכו' הרי שמענו שלא ביטל בפיו ואדרבה בפיו מילא לאמר ע"מ שתתני לי וכיון שלא ביטל ומחילה לא מהני כלל אין כאן אפי' ספק והתנאי קיים אבל בחליצה לא שייך לצעורה מכוין [עיין בפירש"י בגיטין דף ע"ד שפי' דסתם גירושין הם מחמת איבה] אמרינן דעביד מעשה בודאי מחילה ומחילה מהני בלב והוי כאומר הריני כאלו התקבלתי אע"ג שלא שמענו שיאמר כן בפיו וכל זה נלענ"ד ברור כצהרים דוק ותשכח ובחנם נתבטלו הגאונים הנ"ל והבאים אחריהם

(ט) והנה כפי מה שהעלה הכ"מ בדעת הרמב"ם כן נוטין דברי רבינו ירוחם ז"ל שכ' בנתיב כ"ה וז"ל חליצה מוטעת כשירה כגון שא"ל חלוץ לה ע"מ שיתנו לך מאתים זוז ואע"ג שלא תתן לו ואע"ג דכפל לתנאי' ואם א"ל אח"כ משטים היינו בך לא יתנו לו שום דבר כך פשוט בפ' מצות חליצה ובמשרים כתבתי כי כל מה שמתנים ביותר מן הראוי בשכירות אינו שום דבר אבל אם התנה בדבר הראוי ליתן או שחייבת לו כגון יבמה שיש בידה מעות מהב"ם וא"ל חלוץ לה ע"מ שיחזירו לך את שלך אם יחזירו הוי חליצה ואם לאו אינה חליצה עכ"ל ואי ס"ל דחליצה מוטעת כשירה משום דכל תנאי שא"א לקיומי' ע"י שליח כו' וכסוגיא דפ' המדיר אין חילוק זה מובן כלל אמנם לפי הטעם שכ' הכ"מ דאחלי' לתנאי שפיר יש לחלק דביותר מן הראוי אמרינן דודאי מחיל אבל בדבר הראוי ל"א כן. ובזה יתורצו ג"כ קושיות הלח"מ והשעה"מ הנ"ל וכ"כ בשעה"מ לחלק ולתרץ מסברא דנפשי'. אמנם אין לומר דטעמא דמשטה לחוד סגי לבטל התנאי דהא מ"מ הוא לא חליץ אלא ע"מ שיתנו לו אבל לטעמא דאחלי' לתנאי' אתי שפיר. ולפי"ד הא דהקשה רב אחא מחליצה מוטעת על האי דקידש ע"ת ובעל צ"ל דהכי מקשה כיון דחזינן התם בחליצה דאמרינן דודאי מחיל לכן עכ"פ בקידש ע"ת ובעל יש לנו לחוש שמא ביטל כיון דודאי מחיל אע"ג דהתם לא מהני מחילה מ"מ כיון דמחיל יש להסתפק דביטל ג"כ בדבור

ובשעה"מ כ' לתרץ דדעת הרמב"ם אליבא דהילכתא דחליצה מוטעת כשרה מטעמא אחרינא דהרי חזינן לריש לקיש דס"ל דאפי' בא"ל חלוץ לה ובכך אתה כונסה הוי חליצה הרי דשניא חליצה משאר דיני דעלמא וא"כ י"ל דאפי' ר' יוחנן דפליג עלי' וקאמר עד שיתכוונו שניהם היינו לאפוקי בא"ל בכך אתה כונסה דמכוין היפך מעשה החליצה דהחליצה היא לפטור והוא מכוין לכנוס אבל כל שמכוין לחלוץ ולפטור עכ"פ אע"ג שהוא על תנאי ולא יתקיים התנאי וגם לא אחלי' לתנאי' חליצה כשרה הוא והיינו דמסיים הרמב"ם שם בהל' יבום וחליצה שהרי נתכוין לחלוץ עכ"ד ותיתי לי דקיימתי' מסברא דנפשאי לעשות סמוכין מדברי הרשב"ם מובא בתר"י פ"ק דברכות לענין מצות א"צ כוונה דהיכי דעקר כוונתו למילתא אחריתא מגרע גרע ולא מהני אפי' למ"ד דא"צ כוונה. אכן מה דקשי' ע"ז הא מסתמא מיירי בכפל לתנאי' שאם לא תתן לא תהי' חליצתה חליצה וא"כ אין לך עקירת הכוונה גדול מזה שוב ראיתי להגאון בס' פתח הבית שהרגיש בזה. ומה שנלענ"ד להעמיד הדברים על מכונם יתבאר לפנינו באות שאח"ז

(יא) ובשם ס' מכתב מאלי' הביאו דהא דכ' הרמב"ם בחליצה מוטעת דכשירה היינו משום דלא כפל לתנאי' והתנאי בטל ובשעה"מ תמה עליו שהרי דעת הרמב"ם דבעל מנת דכמעכשיו דמי לא בעינן משפטי התנאים והתם בע"מ מיירי. אכן עדיפא מינה ק"ל דהא בחליצה לא משכחת תנאי דאם כ"א תנאי דמעכשיו וכמש"כ לעיל אות א' אמנם נ"ל דאע"ג דמה שתי' השעה"מ שהבאתי לעיל וכן מה שתי' המ"כ מ"א אין בכל אחד מהם די באר ד' הרמב"ם אכן חזו לאצטרופי דהיינו כשנאמר דהרמב"ם מיירי בחליצה מוטעת שלא כפל לתנאי בפירוש אע"ג דס"ל דבמעכשיו לא בעינן משפטי התנאים מ"מ כיון שלא כפל בפירוש שאם לא תתן לא תהי' החליצה כשירה אין כאן עקירת הכוונה להיפך שוב אמרינן דשני' דיני חליצה משאר דיני דעלמא ואע"ג שהתנה ולא נתקיים החליצה כשירה כיון שנתכוין לחלוץ ולפטור עכ"פ וכמ"ש השעה"מ והיינו כיון דקימ"ל בכ"מ דבעינן תנאי כפול ול"א מכלל הן אתה שומע לאו אין כאן עקירת המעשה ודו"ק

(יב) ועפי"ז אמרתי דבר הגון ומתקבל בש"ס דיבמות פ' ר"ג דף נ"ג בהא דאמר רבינא דכ"ע יש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קמפלגי מ"ס בעינן תנאי כפול וכו' פירש"י וכגון דלא כפלי' לתנאי רבי סבר בעינן ת"כ וכו' והקשו בתוס' שם וז"ל תימה לר"י דהני אמוראי אתו דלא כהילכתא דקימ"ל בפ' מצות חליצה ובהמדיר דחליצה מוטעת כשירה ע"כ עוד יש להקשות לפי דעת הרמב"ם דבע"מ ובמעכשיו לא בעינין משפטי התנאים והא כל חליצה הוא במעכשיו דוקא כמ"ש לעיל ואמאי בעינן דליכפלי' לתנאי ומכ"ש לפי מה דאמר רב אשי בגיטין דף ע"ה הא מני רבי הוא וכו' דמשם למד הרמב"ם ד"ז דלרבי לא בעינן בע"מ משפטי התנאים. שוב מצאתי בהפלאה בקו"א סי' ל"ח שהרגיש בזה. ולפי מ"ש יש לתרץ קושיית התוס' דהכי קאמר רבינא דכ"ע יש תנאי בחליצה ר"ל אי הוי מיירי בכפל לתנאי' בפירוש שאם לא תתן אינו רוצה לפטור אותה בחליצה זו והוי' עקירת הכוונה להיפך בזה לא שני' דיני חליצה משאר דיני דעלמא ואם לא נתקיים התנאי החליצה בטלה ולא קשי' מהא דקימ"ל בחליצה מוטעת דכשירה דשם מיירי בלא כפל לתנאי' בפי' ואע"ג דהתנה במעכשיו ולא בעינן דיני תנאי מ"מ כיון שלא כפל בפי' לא הוי עקירת הכוונה דל"א מכלל לאו אתה שומע הן ובזה שני' דיני חליצה כמו שנתבאר לעיל. והכא בת"כ קמפלגי דרבי ס' בעינן ת"כ ול"א מכלל לאו אתה שומע הן וכיון דלא כפלי' לתנאי' אע"ג דהתנה במעכשיו החליצה כשירה כנ"ל ומר סבר לא בעינן ת"כ ר"ל דאמרינן מכלל לאו וכו' והוי כאלו כפל בפי' ויש כאן עקירת הכוונה להיפך ולא שני' בזה דיני חליצה וא"ש ודו"ק כי נכון הוא ועיי' מ"ש לקמן בדין ת"כ אות ג' קצת בסגנון אחר: