תפארת מנחם על הרמב"ם פח

וזוכה למפרע ונתינת הדמים אינם כ"א השלמת התנאי וכפרעון חוב דמי כמ"ש לעיל בשם הר"ן וכן דינו של רמ"א פשיטא דלא דמי לשם ודו"ק:

(כ) ועוד אפשר לתרץ דברי ר' ירוחם ז"ל דהנה מבואר בגיטין דף כ"ה ע"ב ברש"י ותוס' דגם בתנאי שייך דיני ברירה היכי דתולה בדעת אחרים. ומבואר בתוס' ב"ק דף ס"ט ע"א ד"ה כל הנלקט ובר"ש פ"ה דמס' מעשר שני דהיינו דוקא בתנאי דמעכשיו שצריך להתברר שיחול הקנין למפרע אז שייך דיני ברירה אבל בתנאי דאם שהקנין הב בשעה שהוברר לא שייך בדיני ברירה ועיין בתשו' מוהרי"ט חח"מ סי' כ"ג ובשו"ת שאגת ארי' סי' צ"א צ"ב ובשי"ח נודע ביהודא חאה"ע סי' צ"א ובקצוה"ח סי' ס"א והתוס' בגיטין דף כ"ד ע"ב כ' בשם ר"י דאפי' למ"ד יש ברירה מ"מ לענין כתיבת הגט לשמה כגון לאיזה שארצה אגרש לכ"ע אין הברירה דכתיב וכת' לה לשמה בעינן שיהיה מבורר בשעת כתיבה ע"כ ועפי"ז יש לתרץ קושית התוס' בפ' מ"ש שם דף ע"ה לאחר שהוכיחו ממימרא דרבא באתרוג דס"ל ע"מ כמעכשיו דמי אמאי לא משני ברייתא דע"מ שתחזירי לי הנייר דאתי' כרב' דע"מ כמעכשיו וכדמשני רב אשי ולפי מ"ש י"ל דרבא ס"ל דכמו דלענין כתיבה לשמה בעינן שיבורר בשעת הכתיבה ה"נ לענין נתינת הגט דבעי למיהב לה דונתן בידה עכ"פ על נתינת הגט קאי כדאיתא בפ' המביא תנין דף ך' ומבואר נמי מתוך סוגיין בעינן שיהי' מבורר בשעת הנתינה ולא מהני תנאי דמעכשיו שיבורר למפרע לכן משני דהוי מעשה קודם לתנאי והתנאי בטל והמעשה קיים ומבורר שפיר בשעת הנתינה. ועד"ז י"ל דהיינו טעמי' דר' ירוחם ז"ל דאפי' בע"מ שתחזירי הנייר דהוי כמעכשיו מ"מ הוי תנאי סותר למעשה כיון דלא הי' מבורר בשעת הנתינה אם יתקיים התנאי לכן אפי' כשיתקיים התנאי אח"כ לא מהני וכיון שהתנאי סותר המעשה התנאי בטל ומעשה קיים ומגורשת וא"צ לקיים התנאי. אבל באתרוג לא שייך זה לכן בתנאי דע"מ דהוי כמעכשיו כשיתקיים התנאי דחזרה נתקיים המעשה למפרע דאמרינן הוברר הדבר למפרע דבשעה שנטלו הי' שלו ואין התנאי סותר למעשה ולכן התנאי קיים כמ"ש התוס' פ"ק דקידושין וע"כ אם לא החזירו לא יצא ועיי' בסוגיא דגיטין דף כ"ה ובמוהרש"ל ומהרש"א דרבא ס"ל בדבר שעומד להתברר כגון אם מתי מחולי זה דיבורר בודאי אם ימות או יתי' בכה"ג יש ברירה לכן א"ש לשיטתו דבאתרוג ע"מ להחזיר יש ברירה וא"ש ויש עוד לפלפל בזה אכן שאין עסקי עתה בעניני דיני ברירה לא רציתי להאריך ודו"ק (כא) וראיתי לבאר עוד דבר אחד שראיתי למי שכ' לפרש דמ"ש הטור בסי' קמ"ג בע"מ שתחזירי הנייר דמגורשת ותקיים התנאי וכן מ"ש הרמב"ם בפ"ח מהל' גירושין דמגורשת ותתן דאין רצונם בזה שאם לא תקיים ותתן בטל המעשה ואינה מגורשת דלעולם התנאי בטל אע"ג דע"מ כמעכשיו ונמצא דאינו סותר המעשה מ"מ הוי תו"מ בד"א אלא אע"ג דהתנאי בטל והמעשה קיים מ"מ צריך לקיים התנאי מתורת חיוב שנתחייב כמ"ש הרא"ש והריטב"א ביבמות דף נ"ג דאדרבה היכי דהתנאי קיים לבטל המעשה אם לא יקיימנו אין מחייבין אותו לקיים התנאי ואם לא ירצה לקיים התנאי יתבטל המעשה אבל היכי דאין התנאי קיים מפני שאינו כמשפטי התנאים והמעשה עכ"פ קיים מחויב הוא לקיים התנאי מתורת שכירות דהוי כאומר הריני נותן לך דבר זה כדי שתעשי לי בשכרו דבר זה וה"ה בגט ע"מ שתחזיר לו הנייר זה שכרו בעד נתינת הגט ומחויבת להחזיר עכת"ד והנה מלבד דלשון הרמב"ם והטור לא משמע כן אלא כפשוטו שצריכה להחזיר כדי שתהי' מגורשת דאל"כ הו"ל להשמיענו עכ"פ דאין הגירושין תלי' בזה אמנם גם הדין קשה כיון שצריכה להחזיר במה תהי' מגורשת כיון שאין הנייר שלה אלא דבזה י"ל כמ"ש הרא"ש ז"ל במס' ע"ז דף ס"ג בסוגיא דהבעלי לי בטלה זה דהיכי דנתחייב ליתן לחבירו חפץ בשכירות מלאכה מהני נתינת דמים אמנם לענ"ד נראה די"ל דהאי כללא שכ' הרא"ש:

והריטב"א דאפי' היכי דהתנאי אין בו לבטל המעשה מ"מ מחויב לקיימו מתורת שכירות זה לא שייך במתנה עמ"ל עפ"י מה דאיתא בגיטין פ' המגרש דף פ"ג היום אי את אשתי ולמחר את אשת כיון דפסקה פסקה ועי' בחי' הר"ן בשם הרא"ה ז"ל דמהא שמעינן שהנותן קרקע לחבירו גוף ופירות יום אחד שזכה המקבל בקרקע לעולם דכיון דפסקה פסקה ע' כ ועיין בס' אבני מילואים סי' כ"ח ס"ק נ"ג ועיין בקצוה"ח סי' רמ"א שהאריך דמתנה עמ"ל הוי קנין גוף ופירות לשעה עכ"פ ולפי"ז צ"ל הא דבמתנה עמ"ל צריך המקבל להחזיר היינו משום התנאי דאם לא יחזיר תתבטל המתנה אבל היכי דהתנאי אינו מועיל לבטל המתנה שוב אינו צריך להחזיר דאמרינן כיון דפסקה פסקה וזכה בה לעולם אך די"ל דלא דמי להך דהרא"ה כיון דהתנה עכ"פ חייב מתורת שכירות וצ"ע

(כב) אמנם אם צדקנו בדברינו אלה אשכחנא רווחא לתרץ מה דקשי' לי טובא בש"ס דף מ"א במעשה דר"ג שהי' לו אתרוג וכו' דקאמרינן שם ל"ל למימר והחזירו הא קמ"ל דמתנה עמ"ל שמה מתנה וכדרבא דאמר וכו' לא החזירו לא יצא וקשה לפי מש"כ התוס' בפ"ק דקידושין דאם התנאי סותר למעשה אינו תנאי נמצא לפי"ז אי נימא דמתנה עמ"ל לא שמה מתנה א"כ אין לך תנאי סותר למעשה כזה ולפי"ז קשה היכי מוכח ממעשה דר"ג דשמה מתנה דילמא לעולם לא שמה מתנה והוי תנאי סותר למעשה והתנאי בטל ומעשה קיים ולכן יצאו. וא"כ עכ"פ לאו היינו דרבא) והא דהחזירו היינו משום חיוב בתורת שכירות כמ"ש הרא"ש והריטב"א אכן לפי מ"ש דבמתנה עמ"ל היכי דהתנאי בטל ליכא חיוב להחזיר אפי' מתורת שכירות א"ש דדייק מהא דהחזירו דהתנאי קיים והוצרכו להחזיר כדי לקיים המעשה ומוכח דמתנה עמ"ל שמה מתנה ודו"ק

ועפי"ז יש לישב דברי הגהמ"יי בהל' לולב שכ' שהנותן לחבירו אתרוג במתנה עמ"ל לצאת בו צריך ליזהר בארבעה דברים שהתנאי מתקיים בהם וכו' והביא הב"י באו"ח סי' תרנ"ח בשם הרמ"ך שהקשה דאדרבה אם לא יזהר במשפטי התנאים יהי' התנאי בטל והמעשה קיים ויצא אכן לפי הנ"ל י"ל דעצה זו היא לטובת הנותן ע"ד דאיתא בסוכה דף מ"ו לא ליקני אינש לולבא לינוקא וכו' דגם כן הוא לטובת הנותן והיינו כיון דהנותן צריך להאתרוג לצאת בו ביום שני ע"כ יזהר שיהי' התנאי כדינו ואז יצטרך להחזיר לו כדי לקיים המעשה אבל אם לא יתנה כדינו לא יצטרך להחזיר לו והא קמ"ל דלא נימא דעכ"פ מחויב להחזיר לו מתורת שכירות כמ"ש הריטב"א והרא"ש ואשמועינן דכמתנה עמ"ל אינו כן דכיון דפסקה פסקה כמ"ש לעיל וגם י"ל דמילתא אורחא קמ"ל עוד שיזהר בארבעה דברים שהתנאי מתקיים בהם ולא יסמוך במה דאמר לי' על מנת דהוי כמעכשיו וא"צ למשפטי התנאים לדעת הגאונים והרמב"ם והיינו משום דס"ל דבתנאי דמעכשיו היכי דתולה בדעת אחרים שייך בדיני ברירה כדעת רש"י ותוס' שהבאתי לעיל וס"ל דאין ברירה לכן יתנה בד' דברים שהתנאי מתקיים בהם אלא דלפי"ז דמעכשיו וע"מ אינו מועיל לקיום המעשה למפרע משום דאין ברירה א"כ גם תנאי דאם לא יועיל לו דהא הוי תנאי סותר למעשה כיון דאין המתנה חל עד שעה שיחזור ואז אינו בידו ושוב יהי': התנאי בטל ולא יצטרך להחזיר לו. לכן צ"ל כפשוטו דלא סגי' לי' בעל, מנת דס"ל כדעת הפוסקים דגם בע"מ צריך למשפטי התנאים אמנם מה דקאמר שיתנה ויזהר במשפטי התנאי' היינו כדי שיצטרך להחזיר לו דאל"כ א"צ להחזיר אפי' מתורת שכירות שוב ראיתי בס' עצמות יוסף שכ' בפשיטות דכוונת ההגהמו"י לענין חיוב החזרה. עי"ש ואינו מובן דמה קמ"ל אכן לפי מש"כ ניחא

(כד) וראיתי בקצוה"ח סי' רמ"א שכ' לפרש דברי ההגהמי"י בד"א להיפך דאז לא יזהר במשפטי התנאי' מ"מ יצטרך להחזיר מתורת שכירות וכיון דבאתרוג לא מהני חזרת דמים כשיחזירנו לו נאמר למפרע הוא גובה וכמו שכ' התוס' בפ' השולח דף מ' גבי איצטלא דפרסוה אמיתנא בהא דאמר רבא מכאן ולהבא גובה היינו משום דמצי לסלוקי בזוזא וע"כ