תפארת מנחם על הרמב"ם פז

ס"ל כרבי כמ"ש התוס' שם בסוף דבריהם עי"ש: (יז) ועפ"י מ"ש לעיל בשם מוהרי"ט שתי' קושית הלח"מ על הרמב"ם הנ"ל מש"ס שם דף ע"ה והוכיח דבש"ס שם ע"כ מיירי בהקדים המעשה בפועל דהיינו נתינת הגט ליד האשה קודם שהתנה עלה בידינו לתרץ קושית התוס' בש"ס דב"מ דף צ"ד שהקשו על מה שפירש"י בש"ס דגיטין שם דבמעשה קודם לתנאי גם רבנן מודו לר"מ ואלו התם בב"מ דף הנ"ל איתא מאן שמעת לי' האי סברא דמעשה קודם לתנאי התנאי בטל ר"מ וכו' אלמא דרבנן פליגי עלי' אכן לפי הנ"ל י"ל דבמעשה בפועל קודם להתנאי כדמיירי התם בש"ס דגיטין גם רבנן מודו אבל בב"מ שם מיירי בהקדים באמירה המעשה שיש עליו לעשות להתנאי וכן פירש"י שם להדיא במתניתין והיינו משום דמשמע דסיפא דכל תנאי שיש מעשה בתחילתו קאי ארישא מתנה שומר חנם וכו' והשואל להיות פטור מלשלם והיינו דוקא בהתנה קודם שמשך ונתחייב בדין השומרים דאלו לאחר שמשך לא מהני תנאי כלל כיון שכבר נתחייב וצריך קנין עיי' בש"ך ח"מ סי' ש"ה שכ"כ והאי סברא דגם באמירה בעינן שיקדום התנאי למעשה לא שמעינן אלא לר"מ ואתי שפיר. והרמב"ם י"ל דס"ל גם כן דלר"מ צריך שיקדים גם באמירה התנאי למעשה אלא דלא פסק כוותי' בהא כמו שיתבאר אי"ה לפנינו בדין תנאי קודם. למעשה אות ג' ודו"ק

(יח) והנה דברי רבינו ירוחם שהבאתי לעיל אות י"ב שכ' בגט בע"מ שתחזירי לי הנייר דמגורשת וא"צ לקיים התנאי משום דהוי תו"מ בד"א הרי דס"ל דאפי' בעל מנת תו"מ בד"א לא הוי תנאי בודאי תסתער הקושי' בסערות תימה איך יפרנס הך מימרא דאתרוג דהוא הלכה פסוקה דבע"מ עכ"פ התנאי קיים ואם לא החזירו לא יצא. וע"כ צ"ל לדעת ר' ירוחם לחלק כמ"ש בס' מכתב מאלי' מובא בשעה"מ לתרץ דברי הרא"ש הנ"ל ולחלק דבגט דקימ"ל, בפ' מי שאחזו כרבנן דרשב"ג גבי אצטלית דלא מהני חזרת דמים לכן הוי תנאי סותר למעשה כיון דצריך להחזיר גוף הגט אבל באתרוג מהני חזרת דמים ולא הוי תנאי סותר למעשה וכמ"ש הרא"ש בפ' לולב הגזול בשם בה"ע דבעלמא מהני חזרת דמים ודוקא בגט לא מהני משום דלצעורא קמכוין. אמנם בשעה"מ וו הקשה ע"ז הא איתא בפ' מ"ש שם דכי קאמר רשב"ג היכי דליתי' בעינא אבל כי איתא בעינא לא מהני חזרת דמים וה"ה לרבנן בעלמא וכ"כ בתה"ד סי' שי"א דבאיתא בעינא לא מהני חזרת דמים ועיי' בקצוה"ח סי' רמ"א ונלענ"ד לתרץ דמשום הא לא תברא ואקדים לתרץ ד' הבעל העיטור ז"ל ממה שתמה עליו הר"ן מסוגיא זו דפ' מי שאחזו וז"ל הש"ס ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירי לי הנייר מגורשת מ"ש רישא ומ"ש סיפא פירש"י קס"ד ע"מ לאו כאומר מעכשיו והוי כאומר בשעת שתחזירי הנייר יהא גט ואמאי מגורשת הא בשעת גירושין לאו מידי נקיטא ע"כ] אמר רב חסדא הא מני רשב"ג דאמר תתן לו את דמי' ה"נ אפשר דמפייסה בזוזי וכ' הר"ן וז"ל מדקאמרינן דדוקא כרשב"ג אתי' ולא כרבנן שמעינן מינה דלרבנן לאו דוקא באיצטלית שהוא דבר חשוב אלא אפי' בדבר שאינו חשוב כנייר וכיוצא בו הילכך אם אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר ונשרף או נאבד לדידן דקימ"ל כרבנן אינה מגורשת וזה שלא כדברי הרב הבעל העיטור ז"ל עכ"ל ור"ל דהבה"ע כ' דבכה"ג מחזרת לו דמים ומגורשת והוא נגד הסוגיא דמבואר דזה דוקא לרשב"ג ולא לרבנן דקימ"ל כוותי' האמנם לפי עניות דעת הקלישה נ"ל דדברי הבה"ע ז"ל נכונים ומדוקדקים והנה מה שהבין הר"ן ז"ל דדעת הבה"ע לחלק בין אצטלית לנייר ובחשיבות תלי' מילתא הנה זה לא נשמע כלל עפ"י לשון הבה"ע כמ"ש לקמן לשונו אמנם נראה דמטעמא אחרינא קאתי עלה דהנה הרא"ש פ' לולב הגזול כ' בשם הבה"ע דדוקא בגט ס"ל לרבנן דלא מהני נתינת דמים כיון דלצעורא קמכוין אבל בעלמא כגון במתנה ע"מ להחזיר מודו דחזרת דמים מקרי חזרה כדאמרינן בב"מ דף ס"ג מה לי הן מה לי דמיהן ונראה דס"ל כאן הבה"ע דע"כ לא אמרינן לצעורא מכוין רק היכי שמתנה עמה שתתן לו איצטלית או מאתים זוז דלמה ירצה שהיא תתן לו שלא מן הדין אלא דמכוין לצעורא אבל באומר ע"מ שתחזירי לי הנייר דאינו רוצה להפסיד וליתן לה משלו ל"א דלצעורה מכוין אלא משום רווחא דידי' מכוין ודמי למתנה עמ"ל דעלמא דמודו רבנן דמהני חזרת דמים. והא דאמר רב חסדא הא מני רשב"ג ולא מוקי אפי' כרבנן נ"ל דהדבר נכון דהנה הא דס"ל להבה"ע דבעלמא היכי דלא שייך לצעורה מודו רבנן היינו במתנה עמ"ל לפי מה דקימ"ל דע"מ כאומר מעכשיו דמי ומעשה הנתינה הוי למפרע משעת הנתינה אלא דצריך לקיים תנאי החזרה הוי כמו פרעון חוב דקימ"ל נתינה בע"כ שמי' נתינה וכ"כ הר"ן להדיא בפרק הנ"ל לענין נתינה בע"כ דחיוב השלמת התנאי דמי לפרעון חוב ולכן יוצא בחזרת דמים אפי' שלא מרצון הנותן [עיי' באשר"י בסוגיא זו ובב"ש סי' קמ"ג] אבל בסוגיין הנ"ל דקיימא לפי הס"ד דע"מ לאו כמעכשיו וא"כ אין התחלה למעשה הנתינה עד אחר החזרה והשתא הוא שנותן לה ע"מ שתחזיר לו הנייר לכן אע"ג שמתחלה בשעת התנאי להרווחה איכוין מ"מ שנכוף לו עתה לקבל מעות כיון שעתה הוא מקפיד אבל לרשב"ג דס"ל דאפי' באיצטלית די"ל לצעורה איכוין מ"מ תתן דמי' [עיי' בחי' הרשב"א שכ' דגם רשב"ג ס"ל לצעורה איכוין] והיינו משום דס"ל דאין חילוק כלל בין החפץ לדמים כדאמרינן מה לי הן וכו' א"כ ה"ה אפי' ע"מ לאו כמעכשיו תתן דמי' וכ"ז לפי הס"ד אבל לפי האמת דקימ"ל ע"מ כאומר מעכשיו אפי' לרבנן תתן דמי' דדמי למתנה עמ"ל דעלמא כיון דל"א בכה"ג לצעורה איכוין כמ"ש לעיל בטעמו של הבה"ע ז"ל ועונים דבריו כהוגן. ודברים אלו מדוקדקים בדברי הבה"ע וז"ל בקיצור באות תי"ו תנאי בדיני תנאי כפול. וקימ"ל ע"מ כמעכשיו דמי וכשנתקיים התנאי איגלאי מילתא למפרע דמהאי שעתא איתקיים לי' המעשה ונ"מ למה שאירע בינתים והא דאמר ה"ז גיטך ע"מ שתחזיר לי הנייר במסקנא אוקמה רב אשי כרבי דע"מ כמעכשיו ובאומר לה ע"מ שתתן לי מאתים זוז קימ"ל והיא תתן ומגורשת מעכשיו אע"ג שנשרף הגט או נקרע ובע"מ שתחזירי לי הנייר אם נאבד או נשרף תשלם דמיו. ואי נמי הו"ל כמתנה עמ"ל וכשיחזיר לו דמיו או הנייר איגלאי מילתא למפרע דגיטא הוא עכ"ל. הרי דדקדק וכ' כ"פ דקימ"ל ע"מ כמעכשיו ומש"ה הוא דמהני חזרת דמים כן נ"ל נכון בס"ד ודו"ק

(יט) איברא דמבואר מהבה"ע ז"ל דאע"ג דס"ל בה"ז גיטך ע"מ שתחזירי הנייר מהני חזרת דמים מ"מ היינו דוקא בדליתי' בעינא כגון שנשרף או נקרע אבל באיתי' בעינא לא וכדעת התה"ד סי' שי"א שהבאתי לעיל. אמנם בדעת הרא"ש והרבינו ירוחם ז"ל נראה איפכא דס"ל דגם בע"מ שתחזירי הנייר אמרינן לצעורה מכוין כמו באיצטלית ולא מהני חזרת דמים רק לרשב"ג ולא לרבנן ושוב אנן לחלק בין אי ע"מ כמעכשיו או לא. אכן בהא דקאמר אבוי שם ה"מ בדאיתי' בעינא כו' ס"ל דחילוק זה אינו רק לפי הס"ד דע"מ לאו כמעכשיו והשתא הוא דמתחיל מעשה הנתינה ואיתי' בעינא אינו בדין שתתן לו דמיו שלא ברצונו אבל לפי מה דקימ"ל דע"מ כמעכשיו וכשנתקיים השלמת התנאי נתקיים המעשה למפרע אע"ג דאיתא בעינא מ"מ כיון דע"י חזרה זו נתקיים מעשה הנתינה למפרע והגט הוא כבר שלה ולענין השלמת התנאי מהני חזרת דמים וכי איתא בעינא מה הוי הא כבר הוא שלה ע"י חזרה זו אלא דמ"מ בגט לא מהני לרבנן משום דלצעורא מכוין אבל באתרוג מהני לפי מה דקימ"ל דע"מ כמעכשיו אפי' איתא בעינא ונתקיימו דברי בעל מכתב מאלי' ונתיישבו דברי רבינו ירוחם ז"ל. ובזה נתיישבו דברי הרא"ש בקידושין פ"ק שכ' בנותן לחבירו מתנה עמ"ל יכול לקדש בו אשה מפני שיכול להחזיר דמים ובקצוה"ח סי' רמ"א הקשה עליו מדברי התה"ד ומש"ס הנ"ל דבאיתי' בעינא לא מהני וכן הקשה על הרמ"א שכ' שם באמר לחבירו ליתן לו חפץ יכול ליתן לו דמי החפץ ולפי מ"ש הכל נכון דמש"ס הנ"ל אין ראיה דמיירי דע"י נתינת הדמים רוצה עתה לזכות בחפץ של חבירו כיון דע"מ לאו כמעכשיו ואינו בדין משא"כ הרא"ש לפי' דקימ"ל ע"מ כמעכשיו