תפארת מנחם על הרמב"ם פו

דגיטין קאי למ"ד ע"מ לאו כמעכשיו ואפ"ה פליג רבא ומ"מ לא קשיין דברי הרא"ש אהדדי דבפ' מ"ש מיירי היכי דסותר ופסק כראב"א ובאתרוג דמיירי בע"מ פסק כרבא וי"ל דגם ראב"א מודה בזה דהוי תנאי כיון דאינו סותר והא דלא תי' הרא"ש דבאתרוג מיירי במעכשיו מזה אין להוכיח דס"ל דאין חילוק דודאי ס"ל לחלק אלא קושטא דמילתא קאמר דרבא פליג על האי כללא בכל גוונא תדע דהא גם התוס' כ' תי' בפ' המביא תנין אע"ג דכ' בכמה דוכתי לחלק. ועכ"פ מה שהבין הב"ש בסי' ל"ח ס"ק ז' דדעת הרא"ש דלעולם אינו תנאי אפי' במעכשיו א"א לומר כן דא"כ איך יפרנס האי דאתרוג דהוא הלכה פסוקה. וכן כ' הטור באה"ע סי' קמ"ג דאפי לגבי גט אם אמר ע"מ שתחזירי לי הנייר דהוי תנאי ובודאי לא יהי' הטור נגד דעת אביו הרא"ש בסתם. ומש"כ בסי' ל"ח בע"מ שיהי' הדינר שלי אינו תנאי עיקר כתי' הפרישה מובא בב"ש עי"ש אמנם רבינו ירוחם נכ"ד דפסק בגט בע"מ שתחזיר לי הנייר דאינו תנאי ומגורשת מובא ג"כ בב"ש בודאי קשה מאתרוג ועיין מ"ש לקמן אות י"ט

(יג) ועוד מקום אתי לומר הא דלא תי' הרא"ש דהך דאתרוג שאני דס"ל לרבא דע"מ כאומר מעכשו לפי מש"כ לעיל דגם התוס' לא כ' כן אלא לפי מה שהוכיחו דבלא"ה צ"ל דס"ל לרבא דע"מ כמעכשיו דמי דאל"כ אמאי יצא כשהחזירו הא לא חלה המתנה עד שעת החזרה ואז אינו בידו. והנה ראיתי להגאון בס' ישועות יעקב או"ח סי' תרנ"ח שהביא מה שהקשה בספר יי"ע לאה"ע סי' קמ"ג [והס' יי"ע על אה"ע אינו ת"י] דמאי ראי' דרבא ס"ל ע"מ כאומר מעכשיו הא התוס' עצמם כ' בגיטין דף ע"ד דגם מאן דס"ל ע"מ לאו כאומר מעכשיו ספוקי מספקא לי' וא"כ י"ל דבהחזירו יצא ממ"נ אי ע"מ כאומר מעכשיו שפיר דמי ואי לאו כמעכשיו א"כ התנאי סותר המעשה כמש"כ התוס' בפ"ק דקידושין והתנאי בטל והמעשה קיים ויצא וכשלא החזירו לא יצא דילמא ע"מ כמעכשיו דמי ואין התנאי סותר למעשה והתנאי קיים לכן מוכרח לקיים התנאי ע"כ ת"ק והיא קושי' עצומה ועוד הקשיתי לשאול בדברי התוס' דגיטין הנ"ל דלבתר דהוכיחו דרבא ס"ל ע"מ כמעכשיו דמי הקשו אמאי לא משני שם בע"מ שתחזירי הנייר דמגורשת משום דע"מ כאומר מעכשיו כמו רב אשי עי"ש מה שתי' ומה קושיא דילמא רבא ס"ל דאפי' בע"מ בעינן משפטי התנאים כדעת רוב הפוסקים ולכן קושטא דמילתא קאמר דלכן מגורשת משום דהתנאי בטל דהוי תנאי קודם למעשה דס"ל דאפי' במעכשיו כה"ג התנאי בטל והיא ג"כ קושי' עצומה בדברי התוס' ותימה שלא ראיתי למי שהרגיש בזה

(יד) ואמרתי לתרץ כ"ז בדרך פלפול אמיתי דהנה התוס' בפ' המביא תניין כ' וז"ל ואע"ג דבהאי דאתרוג נמי מעשה קודם לתנאי לא דק רבא במילתי' למינקט התנאי כמו שצריך להתנות עכ"ל והנה נראה דהתוס' קיימו בזה לפי שיטת התי' שכ' בפ' י"נ ובפ' לולב הגזול בהך דאתרוג אע"ג דלא כפלי' לתנאי' מיירי בדכפל אלא דלא חש להאריך אלא דאפי' לפי"ז קשה הדבר דלא שייך למנקט בלישני' במעשה קודם לתנאי מה שהוא להיפך מהדין. אך יש מקום לומר עפ"י מה שנסתפק המוהר"ם ב"ן חביב היכי דהקדים המעשה להתנאי ואח"כ בכפילת התנאי הקדים התנאי להמעשה אי שפיר דמי ולפי"ז י"ל דהתוס' ס"ל דבכה"ג שפיר דמי וכיון דקיימו בשיטה זו דהך דאתרוג מיירי בשכפל התנאי אלא שלא חש להאריך לא קשה נמי מה דנקיט במעשה קודם לתנאי די"ל דמיירי דבכפילת התנאי הקדים התנאי למעשה וש"ד ודו"ק. ועיין מ"ש לקמן כלל ואו אות ז'

(טו) אכן כ"ז אי נימא דרבא מיירי בהך דאתרוג בכפל לתנאי' כמ"ש התוס' בפ' י"נ ובפ' המביא תניין אבל לפי מש"כ התוס' בפ"ק דקידושין דמיירי בלא כפל רק משום דהוי אומדנא דמוכח א"צ לתנאי כפול א"כ עדיין קשה הא הוי מעשה קודם לתנאי. וי"ל הא דלא הקשו התוס' בפ' מ"ש ובפ"ק דקידושין הך קושי' משום דקיימו בשיטת הרמב"ם דס"ל בפירקין דהא דבעינן שיקדום התנאי למעשה היינו שיקדום התנאי קודם עשיית המעשה בפועל אבל באמירה קודם המעשה בפועל אף אם הקדים אמירת המעשה לאמירת התנאי לית לן בה וכבר ראיתי למי שכתב כן דכן משמע מדבריהם בכתובות דף נ"ו בד"ה הרי את מקודשת בסוף הדבור דס"ל כהרמב"ם וא"כ י"ל דבהך דאתרוג דאמר כן הילך אתרוג זה קודם הנתינה לכן אע"ג שהקדים באמירה המעשה לתנאי שפיר דמי. והנה בלח"מ בפירקין הקשה לדעת הרמב"ם הנ"ל מסוגיא דפרק מי שאחזו שם דא"ל רבא לאביי טעמא דלא כפלי' לתנאי' אבל אי כפלי' שפיר דמי והא הוי מעשה קודם לתנאי' ולשיטת הרמב"ם מה קושי' דילמא מיירי שהתנה קודם שמסר הגט לידה לכן אע"ג שהקדים באמירה המעשה לתנאי לית לן בה ע"כ. וראיתי למוהרי"ט בחי' שכ' לתרץ קושית הלח"מ כיון דסוגייא דגיטין קיימא לרבנן דרבי דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי א"כ כשנתן לה הגט ע"מ שתחזיר אי מיירי שהקדים להתנות כן קודם שמסר הגט לידה ושלא תתגרש עד שעה שתחזור א"כ אין כאן נתינה כלל בתורת גט כ"א בתורת פקדון ומה צריך כאן לכפילת התנאי או לכל משפטי התנאים. הא אין כאן מעשה נתינה כלל וע"כ צ"ל דמיירי בהקדים הנתינה ואח"כ התנה לכן שפיר קאמר רבא דבכה"ג הוי מעשה קודם לתנאי עכ"ד ותוכן כוונתו למעיין בצדק יעוי"ש. ועפי"ז מיושב קושיית הגאון ישועות יעקב הנ"ל דשפיר הוכיחו התוס' דרבא ס"ל בהך דאתרוג דע"מ כמעכשיו דמי דאי ס"ד דלאו כמעכשיו דמי א"כ לא חלה המתנה עד שעת החזרה ואז אינו בידו ואי דאם לאו כמעכשיו דמי הוי התנאי סותר למעשה ואינו תנאי הא בהך דאתרוג ע"כ מיירי דהקדים האמירה קודם שמסר לידו האתרוג דאל"כ הוי מעשה קודם לתנאי כמ"ש לעיל וא"כ אמאי בלא החזירו לא יצא הא לא הוי תנאי כלל ואי לאו כמעכשיו דמי א"כ בהחזירו אמאי יצא כיון דהקדים האמירה א"כ אין כאן מעשה נתינה כלל והוי כנתן בידו בתורת פקדון ואין כאן מעשה נתינה כלל וא"צ למשפטי התנאים וגם בתנאי סותר למעשה אין המתנה חלה כלל ואמאי יצא אלא ע"כ דס"ל דע"מ כמעכשיו דמי וחלה המתנה למפרע ולכן אע"ג שהקדים באמירה המעשה לתנאי לית לן בה וכלל הדברים דאי ע"מ לאו כמעכשיו א"צ במתנה ע"מ להחזיר משפטי התנאים דאין כאן מעשה נתינה אלא פקדון הוי בידו עד שעת החזרה לפי סברת המוהרי"ט ואז אינו בידו ואיך יצא ושפיר הוכיחו התוס' דס"ל דע"מ כאומר מעכשיו ומיושב קושית היי"ע הנ"ל. ועפי"ז מתורץ דשפיר הוי קשי' להתוס' דאמאי לא משני רבא ברייתא דה"ז גיטך ע"מ שתחזירי הנייר מגורשת משום דע"מ כאומר מעכשיו ואי דס"ל דגם במעכשיו בעינן משפטי התנאים והכא הוי מעשה קודם לתנאי וקושטא דמילתא קאמר דלכן מגורשת משום דהתנאי בטל. הא אי נימא דע"מ כמעכשיו שפיר י"ל דמיירי דהקדים להתנות קודם מעשה מסירת הגט ולא הוי כפקדון כיון דמגרשה מעכשיו למפרע וא"כ לא איכפת לן מה שהקדים באמירה המעשה לתנאי כשיטת הרמב"ם הנ"ל וא"ש ודו"ק

(טז) אמנם הרא"ש שכ' שם בפ' י"נ לעיל מינה דמיירי באתרוג שכפל התנאי רק שלא חש להאריך וא"כ לא קשה נמי דהוי מעשה קודם לתנאי די"ל דמיירי דבכפילת התנאי הקדים התנאי להמעשה וא"צ לתרץ כשיטת הרמב"ם כמ"ש לעיל לדעת התוס' וממילא דלית לי' סברת המוהרי"ט הנ"ל אלא ס"ל דגם אי ע"מ לאו כמעכשיו והקדים התנאי להנתינה מ"מ בעינן משפטי התנאים וא"כ לא מוכח דרבא ס"ל דע"מ כמעכשיו די"ל דאפי' אי לאו כמעכשיו מ"מ יוצא ממ"נ דאי כמעכשיו הרי קיים התנאי ואי לאו כמעכשיו התנאי בטל דסותר למעשה והמעשה קיים כקושיית היי"ע הנ"ל על התוס' ע"כ תי' כפשוטו דרבא פליג על ראב"א ודו"ק. והנה עפ"י ד' התוס' הנ"ל שהוכיחו דרבא ס"ל דע"מ כמעכשיו והא דלא משני כרב אשי משום דבעי לאוקמי אפי' כרבנן דרבי יובנו דברי רש"י שם בד"ה משום דהו"ל וכו' דגם רבנן מודו לר"מ במעשה קודם לתנאי והיינו כיון דרבא לא בעי לאוקמי כרבי דע"מ כמעכשיו אע"ג דס"ל כן והילכתא כוותי' משום דבעי לאוקמי ככ"ע לכן הוכרח לומר דבמעשה קודם לתנאי גם רבנן דר"מ מודו והוי ככ"ע אבל אביי דמוקי בלא כפל לתנאי' וכר"מ ה"נ י"ל דגם בע"מ אי כאומר מעכשיו לא