תפארת מנחם על הרמב"ם פה

כל משפטי התנאים בתנאי גמור משוס דמצינו כן בתנאי דב"ג וב"ר וי"ל דדוקא הוא אך לענין חו"מ בד"א ס"ל דמעשה שהי' כך הי' לכן הוי תנאי אפי' כשסותר המעשה אמנם כאשר כתבנו בדעת הרמב"ם כן הוא דעת התוס' עצמם בתירוצא קמא שהקשו בהך דרבא באומר לחבירו הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי וכו' הא הוי תנאי ומעשה בד"א כדאיתא בפ' מי שאחזו דף ע"ה וכ' וי"ל התם לא הוי מסקנא הכי ואיכא. שינוייא אחרינא ע"כ ומבואר דכוונתי דרב אשי ואביי ורבא עצמו דמתרצים ש לברייתא שם בשינוייא אחרינא ולא ס"ל כשינוייא דרב אדא ב"א והנה מבואר שם דר"א ב"א בשינויי' ס"ד דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ואפ"ה פליגי עלי' הרי דס"ל להנך אמוראי דאפי' היכי ש דסותר למעשה הוי תנאי וקימ"ל כוותייהו ובגיטין פ' המביא תניין לא כ' התוס' אלא תי' זה וביותר ביאור וז"ל בקיצור בפ' מי שאחזו אמרינן בה"ז גיטך ע"מ שתחזירהו לי מגורשת משום דס"ל ע"מ לאו כאומר מעכשיו והתנאי בטל משום דסותר למעשה ורבא דקאמר בפ"ק דקידושין הילך אתרוג זה וכו' לא סבר כהאי לישנא אלא רבא לטעמי' דמפרש שם משום דהוי מעשה קודם לתנאי עכ"ל מבואר להדיא דרבא פליג אפי' לפום סברא דהתם דע"מ לאו כאומר מעכשיו וראיתי במהרש"א שם שכ' וז"ל ורבא דמוקי משום דהוי מעשה קודם לתנאי ס"ל נמי דע"מ כאומר מעכשיו דמי כדמוכח מההוא דאתרוג וכו'. ולענ"ד אע"ג דבאמת דמוכח מהאי דאתרוג דס"ל ע"מ כמעכשיו דמי כמש"כ ג"כ התוס' בפ' מי שאחזו ויובא דבריהם להלן מ"מ מבואר מדברי התוס' דגם לפום סברא דהתם דלאו כמעכשיו דמי פליג רבא על ראב"א כדמוכח להדיא מש"ס שם וכמ"ש התוס' ג"כ שם דכל הני אוקמתא דאביי ורבא וראב"א אזדו לרבנן דרבי דע"מ לאו כמעכשיו ורב אשי הוא דקאמר הא מני רבי הוא. ונראה דגם המהרש"א הביא כן בדברי התוס' אלא דהשמיענו תי' השני של התוס' בפ"ק דקידושין וכן משמע מלשונו ס"ל נמי דע"מ כאומר מעכשיו ור"ל דלפי"ז אצ"ל דרבא פליג אבל באמת פליג וכמ"ש. וכן הבין המהר"י ן' ל"ב בחי' דרבא פליג אפי' בתנאי דאם דסותר המעשה אפ"ה תנאו קיים אלא דהוי קשי' לי' אמאי וכ' דמתרצינן לדיבורי' ואמרינן דכוונתו כשיחזירנו לו יהי' שלו למפרע ולאו משום דע"מ כאומר מעכשיו דהא התם קאימנא לרבנן דרבי אלא דהוי קשי' לי' לפי"ז א"כ ל"ל לרבא שם לטעמא דהוי מעשה קודם לתנאי ותיפוק לי' דמתרצינן לדיבורי' ומגורשת ועיין בכפת תמרים פ' לולב הגזול ובשעה"מ שנדחקו בקושי' זו אכן לפי מ"ש שכן הוא באמת דעת הרמב"ם והראיתי פנים לדבריו מילתא בטעמא לעיל אות א' ב' ג' לאו קשי' ולא מידי ב' (י) וגדולה מזה נ"ל דהתוס' בפ"ק דקידושין גם לתי' השני דמחלקים בין שהתנאי סותר למעשה וכו' מודו דרבא פליג אפי' כשהתנאי סותר למעשה. ומתחלה אציע לפניך לשון התו' בפ' מי שאחזו וז"ל בד"ה אלא אמר רבא משום דמעשה קודם לתנאי לאו משום דלית לי' לרבא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דבהדיא קאמר רבא בהילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי החזירו יצא ואם לאו כאומר מעכשיו דמי האיך יצא והא לא חלה המתנה עד שהחזירו ואז אינו בידו עכ"ל ואח"כ בדבור השני כ' וז"ל תו"מ בד"א פי' שהתנאי סותר המעשה אבל הילך אתרוג לא הוי תו"מ בד"א דס"ל ע"מ כאומר מעכשיו ע דמי והמתנה חלה מיד ויצא בו מיד כשיבא לידו עכ"ל

הנה בדיבור הראשון הוכיחו דרבא ס"ל דע"מ כאומר מעכשיו א דאל"כ בהחזירו אמאי יצא הא לא חלה המתנה עד שהחזירו ואינו בידו ולא הוכיחו מדקאמר לא החזירו לא יצא אלמא דתנאו קיים ואי ע"מ לאו כמעכשיו דמי הוי תנאי סותר למעשה א ובטל אלא ע"כ דמהא ליכא למשמע דהא באמת רבא פליגי על רב אדא ב"א וס"ל אפי' בתנאי סותר למעשה דהיינו לפי הס"ד דע"מ לאו כאומר מעכשיו מ"מ התנאי קיים וכמ"ש בפ' המביא תנין אבל מהא דהחזירו יצא מוכח שפיר דע"מ כמעכשיו דאל"כ היכי יצא וגם בדבור השני עיקר דבריהם הם לענין החזירו יצא כמו שנראה מהסיום אלא דאגב אשמועינן דלא הוי תו"מ בד"א שאינו סותר המעשה דס"ל ע"מ כמעכשיו ונ"מ דגם ראב"א דס"ל דלרבנן דרבי דע"מ לאו כמעכשיו הוי תנאי סותר למעשה ובטל מודה דלרבי דקימ"ל כוותי' דכמעכשיו דמי התנאי קיים וראיתי במהרש"א שכ' בכוונת דבריהם בדבור הראשון כמ"ש דמלא החזירו לא יצא ליכא להוכיח משום די"ל דרבא פליג כמ"ש בפ' המביא אלא שכ' דבדבור השני חזרו לומר דודאי רבא לא פליג על ראב"א לפום סוגיא דגיטין דע"מ לאו כמעכשיו אלא דשם באתרוג ס"ל ע"מ כמעכשיו ולענ"ד דהתוס' לא חזרו בהם תכ"ד אלא כוונתי כמ"ש ועוד דודאי דרבא פליג וכמ"ש דמוכח להדיא מתוך הסוגיא. ועפי"ז נ"ל דגם התוס' בפ"ק דקידושין כן הוא כוונת' דבתחלה כ' דהתם בפ' מי שאחזו לא הוי מסקנא הכי ואיכא שינוייא אחרינא והיינו דרבא פליג. ואח"כ כ' א"נ י"ל דתו"מ בד"א היינו כששניהם סותרים זא"ז וכו' דהתם ס"ד ע"מ לאו כמעכשיו דמי ונמצא שאינה מגורשת עד שתחזור את הנייר ואז אינה שלה אבל הכא סבר ע"מ כאומר מעכשיו דמי עכ"ל ור"ל דהכא בלאו הכי ע"כ סבר דכמעכשיו דמי דאל"כ בהחזירו אמאי יצא דהא לא חלה המתנה עד שיחזור ואז אינו שלו כמ"ש בגיטין וכיון שכן שוב לא הוי תו"מ בד"א שאינו סותר המעשה וא"כ אתי שפיר האי דינא דהכא גבי אתרוג הא דלא החזירו לא יצא אפי' לרב אדא ב"א ונ"מ אפי' למאן דחש לסברת ר"א ב"א אבל עכ"פ דלא חזרו מזה שכ' מתחלה דרבא פליג על ראב"א דכן מוכח להדיא מסוגיא דגיטין כמו שנתבאר כנ' והארכתי בזה לפי שהכל תפסו דהתוס' ס"ל לדינא דתו"מ בד"א היכי דהתנאי סותר למעשה התנאי בטל ונ"מ אפי' לדידן דקימ"ל בע"מ דכאומר מעכשיו דמי מ"מ בתנאי דאם לדעת התוס' התנאי בטל ולענ"ד אין כן דעת התוס' ואדרבה לפי מה שנתבאר דתופסים לעיקר האי תירוצא דרבא פליג על ראב"א ולכן ס"ל באתרוג לא החזירו לא יצא וממילא דגם אביי פליג מסתמא כן הלכה וזכינו לדין להסכים דעת התוס' לדעת רבינו ותו לא מידי

(יא) והנה הלח"מ כ' וז"ל בקיצור ונ"ל דטעם רבינו כמ"ש הרא"ש פ' י"נ דרבא דקאמר באתרוג וכו' רבא לטעמי' דפליג על ראב"א וסבר דתו"מ בד"א הוי תנאי ופסק כרבא דהך מימרא דרבא באתרוג נאמרה בש"ס בהרבה מקומות ונראה שהוא הלכה אלא דעדין זה לא מספיק לדעת רבינו עצמו דבעל מנת לא בעינן משפטי התנאים וא"כ לא מוכח מהך דאתרוג מידי דמיירי בע"מ אלא שי"ל דלענין תו"מ בד"א לא מהני אפי' מעכשיו דלא דמי לשאר משפטי התנאים משום דהחסרון הוא מצד איכות התנאי והוי כמו דבר שאי אפשר לקיימו דאפי' במעכשיו לא מהני וא"כ באתרוג דמהני מוכח דבכל דוכתא תו"מ בד"א הוי תנאי דאי לא לא הוי מהני מעכשיו עכ"ד. והנה מ"ש דאין זה מספיק לדעת רבינו עצמו ודאי כן הוא דלפי דעת רבינו לא מוכח מהאי דאתרוג ומ"ש לישב דמעכשיו אינו מועיל לענין תו"מ בד"א לא ידעתי למה הא לפי הטעם שכ' הה"מ לקמן הלכה י"ז והם דברי הראב"ד מובא בר"ן פ' מי שאחזו אין לחלק וגם מ"ש שהיא מצד גריעת התנאי לא ידעתי מה גריעות הוא כיון שאינו סותר המעשה בע"מ דכאומר מעכשיו הוא כמ"ש התוס' וע"ד מנ"ל להוכיח מהך דאתרוג דמיירי בע"מ ואינו סותר המעשה דבכל דוכתא התנאי קיים אפי' אי סותר המעשה. גם מ"ש דדמי לדבר שאי אפשר לקיימו כ"כ דאפי' היכי דסותר המעשה לא דמי מכ"ש במעכשיו דאינו סותר דלא דמי כלל כלל לא סוף דברי שדבריו תמוהין מכל צד אכן לפי ענ"ד שבחנם הרחיב עלינו את הדרך דהרמב"ם סמך אהך מימרא דאתרוג אלא יש לנו לתפוס דרך קצרה דלפי מ"ש הרא"ש בפ' י"נ לתרץ הך מימרא דאתרוג דרבא לטעמי' דפליג בפ' מי שאחזו ובפ' מ"ש מבואר להדיא דרבא פליג אפי' היכי דסותר למעשה דהא התם הוא אליבא דרבנן דרבי דע"מ לאו כמעכשיו דמי

(יב) והנה הרא"ש עצמו כ' בפ' מי שאחזו בתנאי ומעשה בד"א לא הוי תנאי ורבים תמהו עליו כיון שכ' בפ' י"נ דהך מימרא דרבא באתרוג פליגא על ראב"א ורבא לטעמי' כנ"ל א"כ לא הו"ל לפסוק כראב"א דהא דהא האי דאתרוג הוא הלכה פסוקה בש"ס בכמה דוכתי והרא"ש עצמו הביאה בפ' לולב הגזול. ובס' קרבן נתנאל פי' דהא דכ' בפ' י"נ דרבא פליג היינו בע"מ שהוא כמעכשיו דאין התנאי סותר למעשה ובפ' מ"ש מיירי בתנאי דאם דגם רבא מודה דאינו תנאי כיון דסותר למעשה לכן פסק שם בתנאי דאם. דאינו תנאי ככ"ע ובאתרוג דמיירי בע"מ הלכה כרבא ע"כ וכבר נתבאר לעיל דאינו כן ותהי להיפך דרבא פליג אפי' היכי דהתנאי סותר דהא הסוגיא