תפארת מנחם על הרמב"ם פד

הקשה בדברי התוס' ממ"ש בפ' המגרש דגם תנאי שאי אפשר לקיימו ידעינן מב"ג וב"ר כמ"ש בתירוצם על קושיית הרב ר"א ואע"ג דעוקר המעשה לגמרי. ועוד קשה במה שכתבו התוס' בפ' מי שאחזו ובפ"ק דקידושין דלפי מה דקימ"ל על מנת כאומר מעכשיו דמי גם תו"מ בד"א הוי תנאי משום דאינו סותר להמעשה וקשה הא מ"מ לא דמי לתנאי ב"ג וב"ר דשם הי' תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר וכדקאמר רב אדא ב"א שם על כן נ"ל דמ"ש התוס' בכתובות דף נ"ו דאי לאו דילפינן מב"ג וב"ר הו"א דשום תנאי ר"ל כל תנאי שעוקר המעשה לגמרי כגון תנאי שאי אפשר לקיימו אפי' שאינו מתנה על מה שכתוב בתורה כמו ע"מ שתעלי לרקיע אכן לבתר דילפינן משם ילפינן נמי משם אפי' תנאי שאי אפשר לקיימו ואבאר יותר דתנאי שאפשר לקיימו ס"ל להתוס' דידעינן מסברא דלאו עקרתא דמעשה הוא וכמ"ש לעיל אות י"ד מש"ס דכתובות דף י"ט ומפירש"י שם דתנאי מילתא אחריתא הוא אלא דבתנאי שאי אפשר לקיימו דעוקר המעשה לגמרי הו"א דבכה"ג לא אתי דבור ומבטל מעשה אכן לבתר דילפינן משם י"ל דגם תנאי דאי אפשר לקיימו הוי תנאי אי לאו דריב"ת דחדית לן דאינו אלא כמפליגו בדברים וכמ"ש התוס' בתירוצם על קושיית הרב ר' אלחנן בפ' המגרש הבאתי לעיל והתבוננתי בכוונת' במ"ש שם וז"ל וי"ל דהתם לא ילפינן אלא שהמעשה יכול לעשות ע"י שליח אבל תנאי אין לחוש אם א"י לעשות ע"י שליח או א"י לעשות כלל עכ"ל ור"ל דדוקא במעשה אמרינן דמעשה שא"י לעשות ע"י שליח המעשה אלים ולא יוכל להתבטל ע"י תנאי כמ"ש התוס' סברא זו בכמה דוכתי ולא דמי לב"ג וב"ר דשם הי' המעשה שהי' יכול לעשות ע"י שליח אבל בתנאי אם לא יוכל לעשות קיום התנאי ע"י שליח כגון שהתנאי הוא בקום ועשה והוא מעשה שלא יוכל לקיים ע"י שליח או שביטול התנאי הוא בקום ועשה כגון שהתנאי הוא בשוא"ת בכה"ג אם ביטל התנאי דהיינו שעבר על התנאי בקום ועשה במעשה שא"י לעשות ע"י שליח פשיטא דבטל המעשה הראשון ולא שייך לומר דלא דמי לב"ג וב"ר דשם הי' תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח אדרבה הא עדיפא דמעשה האחרון דאלים שא"י לעשות ע"י שליח מבטל מעשה הראשונה וכיון דבמהות התנאי על כרחך דאין קפידא דליהוי דמי ממש לתנאי דב"ג וב"ר, א"כ ה"ה תנאי שא"י לקיימו כלל הוי תנאי אע"ג דלא דמי למהות התנאי דב"ג וב"ר זה נ"ל ברור בכוונת התוס' דגיטין וא"כ התוס' בכתובות במ"ש שום תנאי ר"ל תנאי דעוקר לגמרי הו"א מצד הסברא דלא מבטל למעשה אע"ג שאינו מתנה עמש"ב לכן אע"ג דילפינן מב"ג וב"ר דגם בתנאי דעיקר לגמרי כמו תנאי שא"י לקיימו הוי תנאי לולא דהוי כמפליגו בדברים כמו שנתבאר מדברי התוס' גיטין הנ"ל מ"מ כיון דמשם ילפינן נהי דלא בעינן דלידמי לשם במהות התנאי מ"מ וכהו שנתבאר מתנאי שא"י לקיימו ע"י שליח מ"מ בעינן דלידמי באיכות התנאי דהיינו שלא יהי' מתנה עמש"ב כמו התם. ועפ"י הדברים האלה נבא לדברי התוס' דפ"ק דקידושין דתו"מ בד"א היכי שהתנאי סותר למעשה ועוקר לגמרי לא הוי תנאי והיינו משום דבכה"ג י"ל דלא את דבור ומבטל מעשה ומתנאי דב"ג וב"ד ליכא למילף דלא דמי לשם באיכות דשם הוי תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר אבל אי הוי דמי לשם באיכות. הוי אמרינן דהוי תנאי אע"ג דעוקר לגמרי כמו שנתבאר מדברי התוס' דגיטין וכאן לא שייך לומר דמפליגו כמ"ש לעיל אות א' ב' ג' והיינו דקאמר רב אדא ב"א בפ' מי שאחזו מכדי כל תנאי מהיכי גמרינן מב"ג וב"ר מה התם הוי תנאי בד"א וכו' ר"ל דאע"ג דיש ללמוד משם אפי' היכי דעוקר לגמרי מ"מ לא דמי לשם באיכות ולא לסימנא בעלמא נקט כמ"ש מוהרש"ל ובזה אתי שפיר מ"ש דלמ"ד דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי תו"מ בד"א הוי תנאי כיון דאינו עוקר לגמרי ולא קשי' הא מ"מ לא דמי לתנאי ב"ג וב"ר דתנאי כזה לאו עקרתא דמעשה הוא כמ"ש לעיל וידעינן מסברא וא"צ שיהי' דומה לב"ג וב"ר. והשתא ניחא נמי דלא קשה מהאומר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי דהוי תנאי אע"ג דסותר ועוקר המעשה לגמרי וכמו שהבאתי לעיל גם בשם הגאון בעל פתח הבית שעמד בזה והניח בצ"ע. אכן לפי מה שכ' ניחא שפיר דשם אע"ג דעוקר המעשה מ"מ דמי לתנאי ב"ג וב"ר באיכות דהיינו שהוא תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר וגם לא שייך לומר דהוי כמפליגו בדברים כמ"ש לעיל אות ב' דאפשר להתקיים עכ"פ יש לומר שהוא רוצה דוקא בקיום התנאי לכן הוי תנאי אע"ג דעוקר לגמרי את המעשה וכמ"ש בתוס' גיטין ואתי שפיר זה מה שרציתי לבאר ודוק היטב

(ז) ועפ"י הדברים האלה יובנו דברי הש"ס והתוס' סוף פ' השוכר את הפועלים דף צ"ד אמר רב נחמן א"ר הלכה כריב"ת ארנב"י מתניתין נמי דיקא דקתני כל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא אי אפשר תנאו בטל ע"כ והקשו התוס' מה דוקא מה שייך שהוא בהדיא במתניתין ותי' דאיכא למימר דאתי ככ"ע וקאי ארישא אמתנה עמש"ב ויהיב טעמא משום שאי אפשר לקיימו עכת"ד יעו"ש ולכאורה קשה טובא איך אפשר לומר דבמתנה עמש"ב תנאו בטל משום דאי אפשר לקיימו אתי' אפי' לחכמים דריב"ת דס"ל בע"מ שתעלי לרקיע תנאו קיים ואין לך אי אפשר לקיימו גדול מזה והם דברים תמוהין אכן לפי דברי התוס' דגיטין הנ"ל דס"ל לחכמים דמב"ג וב"ר יש ללמוד אפי' אי אפשר לקיים ולפי מה שביארתי דברי התוס' דכתובות דף נ"ו דאע"ג דיש ללמוד משם אפי' א"א לקיים מ"מ בעינן שידמה לתנאי ב"ג וב"ר במהות א"ש דכן ס"ל לחכמים בע"מ שתעלי לרקיע תנאו קיים אע"ג שא"א לקיים ובמתנה עמש"ב תנאו בטל משום דאית בי' תרתי דא"א לקיים והוי עוקר למעשה לגמרי ולא ידעינן מסברא כ"א מב"ג וב"ר בעינן שידמה במהות וא"ש

(ח) והנה בתוס' שם הקשו דהו"ל למיתני במתניתין כל שאי אפשר לו לקיים תנאו בטל כמו אינך דרישא. והאי קושי' לא מיתרצא בתירוצם הנ"ל ועיין במהרש"א ובמהר"ם מלובלין אמנם עפ"י דרכינו יש לישב ב' קושיות התוס' לפי מש"כ דבתו"מ בד"א היכי דהתנאי סותר המעשה אע"ג דאי אפשר לקיימו משום דעי"ז יתבטל המעשה מ"מ לא דמי לע"מ שתעלי לרקיע משום דמ"מ התנאי מצד עצמו אפשר לקיימו לכן ל"א בכה"ג דהוי מפליגו בדברים, ומ"ש התוס' דתנאו בטל לאו משום דמפליגו כמ"ש המחברים רק משום דעוקר לגמרי המעשה ולא ידעינן מסברא ואיצטרך למילף מב"ג וב"ר וכיון דלא דמי דשם הוי תנאי בד"א ומעשה בדבר אחר כנ"ל וכיון שכן דלא דמי לשם במהות י"ל דגם חכמים דריב"ת מודו דבכה"ג אינו תנאי ולפי"ז איכא למימר דמתניתין דר"פ השוכר את הפועלים מיירי בכה"ג ואתיא לכ"ע לכן בא רנב"י ואמר מתניתין נמי דוקא דקתני כל שאפשר לקיימו בסופו תנאו קיים הא אי אפשר תנאו בטל וקשה אמאי לא תני כל שאי אפשר לקיימו תנאו בטל כמו אינך דרישא כקושיית התוס' אלא צ"ל דאי תני הכי הו"א דמיירי בתו"מ וד"א דסותר למעשה ואתי'. ככ"ע לכך תני כל תנאי שאיפשר לקיימו תנאו קיים ובודאי דהאי כל לריבוי' אתי דמה אתי לאשמועינן דתנאי שאפשר לקיימו דמהני ואתי לרבות תו"מ בד"א אע"ג שסותר למעשה מ"מ קיים וכמש"כ שזה באמת דעת הרמב"ם ז"ל לשיטתו כמש"כ לעיל אות ד' והיינו דזה מקרי אפשר לקיימו כיון שמצד עצמו יוכל להתקיים וא"כ ע"כ הדיוק אתי על תנאי שא"א לקיימו כלל כגון ע"מ שתעלי לרקיע דבטל משום דהוי כמפליגו בדברים וכריב"ת ואתי שפיר ולפי זה יתבאר מתוך פי' זה בסוגיא הנ"ל כדעת הרמב"ם מפורש במשנה ודו"ק

(ט) ודע דמש"כ לעיל אות וא"ו דדעת התוס' דתנאי שאפשר לקיימו לאו עקרתא דמעשה הוא וידעינן מסברא ולא ללמוד מב"ג וב"ר לכן ס"ל דבמעכשיו גם תו"מ בד"א מהני אע"ג דאכתי לא דמי לב"ג וב"ר. היינו דוקא לענין משפט זה לבד אבל שאר משפטי התנאים ס"ל דבעינן גם בתנאי שאפשר לקיימו וזה נתבאר מדברי התוס' למעיין וטעמא אע"ג דא"צ ללמוד משם מ"מ כיון דמצינו דמשה התנאי בכה"ג דוקא הוא לבר מתו"מ בבד"א דאין ראי' משם משום די"ל מעשה שהי' כך הי' כמ"ש לעיל אות א'. כן הוא דעת התוס' והרמב"ם ס"ל דבתו"מ בד"א הוי תנאי אפי כשסותר המעשה מ"מ ידעינן מסברא לשיטתו דס"ל בתנאי קודם למעשה דאמירת המעשה לא הוי רק דיבור וא"כ דיבור ודיבור הוא ואתי דיבור ומבטל דיבור אלא דבעינן