תפארת מנחם על הרמב"ם פג

דע"י תנאי זה נעקר המעשה לגמרי ואפי' אם תתרצה לקיים התנאי מ"מ בטל מעשה הגירושין משום דאין זה כריתות הואיל ואגידה בי' מ"מ כיון שהתנאי מצד עצמו אפשר להתקיים בטל התנאי את המעשה. ונראה להסביר הדבר יותר והוא דבתנאי שאפשר לקיימו יתתקיים גם המעשה אמרינן דכן הוא כדבריו וכפיו כן לבו שרוצה הוא בקיום המעשה ובקיום התנאי והיינו שעל מנת קיום תנאי זה רוצה בקיום המעשה. אבל בתנאי שאי אפשר להתקיים מצד עצמו כגון ע"מ שתעלי לרקיע וכיוצא בו לא שייך לומר שרוצה בקיום התנאי ושעל מנת כן מתרצה בקיום המעשה דלא שייך לומר שרוצה בדבר שהוא מן הנמנעות ואי אפשר כלל ע"כ אמרינן שאינו כ"א מפליגה בדברים ואינו מקפיד והוא רוצה בהמעשה בלא קיום התנאי. אבל בתנאי שמצד עצמו אפשר להתקיים רק דאפי' שיתקיים לא יתקיים המעשה אמרינן שאינו מתרצה כ"א כשיתקיים התנאי ואז ירצה קיום המעשה דרוצה דוקא ג"כ בקיום התנאי כיון שאפשר ואי משום דגם כשנתקיים התנאי לא יתקיים המעשה אדרבה אמדינן מזה דאינו רוצה כלל בקיום המעשה ולכן התנה תנאי כזה וכמו בתנאי דע"מ שתעלי לרקיע דאלו הי' אפשר להתנאי להתקיים הי' גם המעשה מתקיים ע"י קיום התנאי נמצא דהחסרון הוא מצד התנאי שאי אפשר לקיימו אמרינן על התנאי דאינו אלא מפליגה בדברים הכא נמי להיפך היכי דהתנאי אפשר להתקיים אלא דע"י תנאי כזה אי אפשר להמעשה להתקיים אמרינן על המעשה מה שאמר ה"ז גיטך דאינה כ"א מפליגה בדברים והיינו דאינו רוצה כ"א שלא תשתה יין כל ימי' ואי דמש"ה לא יהא גט כלל מרוצה הוא בכך. וה"נ בתו"מ בד"א כגון במתנה ע"מ להחזיר אי ע"מ לאו כאומר מעכשיו או התנה על החזרה בתנאי דאז כיון דאפשר התנאי להתקיים אמרינן דרוצה דוקא בקיומו ואי דעי"ז לא יהי' מתנה רוצה הוא בכך ואדרבה אמרינן דהא דאמר הילך אתרוג זה או ה"ז גיטך אם תחזירי אמירה זו אינו אלא כמפליגה בדברים:

(ג) ועד"ז יובנו דברי הש"ס בפ' המגרש דף פ"ד דאמר רבא ע"מ שתאכלי בשר חזיר אפשר דאכלה ולקי' ומקשה הש"ס הא הוי מתנה עמש"ב ומשני כי אמרינן מתנה עמש"ב תנאו בטל כגון שו"כ ועונה דודאי קא עקר אבל הכא מי קאמר לה לא סגיא דלא אכלה לא תיכול ולא תתגרש ע"כ ורבים תמהו הא גם בשו"כ ועונה לא תתקדש ולא יהי' לה שאר כסות ועונה. אמנם לפי מש"כ לעיל בשם תוס"י בשם ר"ת דמתנה עמש"ב הוי תנאי שאי אפשר לקיימו והנה בע"מ שתאכלי בשר חזיר דקאמר רבא אפשר דאכלה ולקי' והיינו דלא דמי לע"מ שתעלי לרקיע דאינו במציאות האפשרות כלל וע"ז פריך דהוי מתנה עמש"ב והיינו דמ"מ אי אפשר לקיימו מצד האיסור דהא מש"ה אמרינן דמתנה עמש"ב תנאו בטל משום דא"א לקיימו וע"ז משני דבע"מ שתאכלי בשר חזיר כיון שהדבר מצד עצמו אפשר דאכלה ולקי' יש לנו לומר שרוצה הוא בקיום התנאי ושתאכל דוקא ולא דמי לע"מ שתעלי לרקיע דלא שייך לומר שרוצה בדבר שאי אפשר כלל ואין לו מציאות בעולם ולא הוי כ"א כמפליגה בדברים ורוצה בקיום המעשה בלא תנאי. אבל הכא אמרינן שהוא רוצה בקיום התנאי ואינו מתרצה על המעשה כ"א באופן זה ואי דהיא מ"מ אי אפשר לה לקיים התנאי לא תיכול ולא תתגרש והיינו דאע"ג דהוא יודע שאי אפשר לה לקיים מ"מ כיון שהוא רוצה בכך מנ"ל לומר דהוי כמפליג' בדברים על התנאי דילמא להיפך שאינו רוצה בקיום המעשה לכן התנה תצאי כזה והיינו דקאמרינן לא תיכול ולא תתגרש וכך הוא רוצה אבל בשאר כסות ועונה א"ל שרוצה בקיום המעשה וקיום התנאי דזה אי אפשר כלל דאם תהא מקודשת על כרחך יהי' לה שכו"ע דאפי' תרצה למחול א"י למחול לר"מ ולר"י עכ"פ בעונה א"י למחול וכמ"ש התוס' בכתובות דף נ"ו וא"כ אין במציאות כלל שיתקיים התנאי ודמי לע"מ שתעלי לרקיע דאמרינן על התנאי אינו כ"א כמפליג' בדברים והוא רוצה בקיום המעשה בלא תנאי והארכתי בזה לפי שהם דברים הצריכים ביאור לענ"ד

(ד) ונלענ"ד עוד דגם התוס' דכ' דחו"מ בד"א היכי דהתנאי סותר למעשה התנאי בטל לאו משום דמפליגו בדברים קאתו עלה אלא טעמא אחרינא איכא במילתא לפי מ"ש התוס' בכתובות דף נ"ו לענין מתנה עמש"ב דאי לאו דילפינן מב"ג וב"ר הו"א דשום תנאי א"י לבטל מעשה ואפי' לא יתקיים התנאי לבסוף המעשה קיים ולכן השתא דילפינן מהתם בעינן דומיא דהתם דוקא ע"כ והיינו דהו"א דלא אתי דבור ומבטל מעשה. ולכן י"ל דמש"ה כשהתנאי סותר ועוקר המעשה לגמרי התנאי בטל והיינו דאע"ג דילפינן מהתם היינו דוקא אם אינו מבטל המעשה כ"א באופן כשלא יתקיים אבל כשיתקיים התנאי יתקיים המעשה וזה לא מקרי ביטול כמו שנתבאר אבל אבל אם עוקר לגמרי בין יתקיים או לא יתקיים בכה"ג לא אתי דבור ומבטל מעשה דליכא למילף זה מב"ג וב"ר דשם אינו עוקר וסותר לגמרי ודומה לחילוק זה מצאנו בש"ס כתובות דף י"ט ע"ב בבעיא לעין עדים שאמרו תנאי הי' דברינו מאי מודעא ואמנה ה"ט משום דקא עקרא לשטרא והכא נמי קא עקר לשטרא או דילמא תנאי מלתא אחריתא הוא ומסקינן דתנאי מילתא אחריתא הוא ופירש"י וז"ל הא לאו עקרתא דשטרא הוא דהשטר אמת וזהו עדות אחרת הוא ושטרא ממילא מיעקר לאחר זמן ביום שלא קיים תנאו בזמנו עכ"ל וה"נ י"ל כאן דלאו עקירת המעשה הוא אלא דממילא מיעקר כשלא קיים בזמנו וכ"ז כשאפשר ג"כ להתקיים ויתקיים המעשה אבל אם עוקר לגמרי אפי' יתקיים זה מקרי עקירה כמו התם במודעא אמנם מהא דפ' המגרש באומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי דהתנאי עיקר המעשה אפי' יתקיים. כמ"ש לעיל קשה לפי דברי התוס' דס"ל דבכה"ג בטל התנאי. שוב מצאתי וראיתי להגאון בס' פתח הבית בדיני תנאי שהרגיש בזה והניח בצ"ע. אכן להרמב"ם לא שייך גם טעם הנ"ל שכ' בכוונת התוס' לשיטתו לענין תנאי קודם למעשה דאמירת המעשה לא מקרי מעשה ולא מקרי מעשה קודם לתנאי כ"א כשהקדים המעשה בפועל לכן גם אם כשהתנאי סותר ועוקר לגמרי המעשה מהני והוי תנאי דדבור ודבור הוא ואתי דבור ומבטל דבור לכן מ"ש בס' אבני מילואים דלענין תו"מ בד"א אם התנאי סותר למעשה סמך הרמב"ם אמ"ש דתנאי שאי אפשר לקיימו אינו תנאי לא נהירא לענ"ד דלא דמי כמ"ש לעיל אות א' ועכ"פ הו"ל להרמב"ם לפרש ולא לסתום אלא נראה דלא ס"ל מטעמים שכ' הה"מ והלח"מ או מטעם שכתבתי לעיל שם

(ה) והנה בהא דאמרינן בש"ס בטעמא דתנאי שאי אפשר לקיימו משום דאינו כ"א כמפליגו בדברים יש להקשות ל"ל טעם זה תיפוק לי' כיון דכל תנאי מתנאי דב"ג וב"ר ילפינן והתם הוי תנאי שאפשר לקיימו דלאו עקרתא דמעשה הוא כמ"ש לעיל וממילא דליכא למילף משם תנאי שאי אפשר לקיימו שעוקר המעשה לגמרי ועלה בדעתי לישב די"ל אדרבה תנאי שאי אפשר לקיימו עדיף יותר לבטל המעשה לבתר דילפינן משם דבעינן תנאי קודם למעשה וכיון דהתנה תנאי זה קודם המעשה גילה בדעתו שאינו חפץ כלל בהמעשה ולכן התנה תנאי כזה כדי שיתבטל המעשה וכמ"ש בש"מ פ' השוכר דזה באמת טעמא דחכמים דפליגי על ריב"ת ור"ל דהוי תנאי הבאתי לעיל אות א'. שוב מצאתי בתוס' פ' המגרש דף פ"ד שכ' וז"ל על מנת שתעלי לרקיע וכו' קשה להרב ר' אלחנן דהו"ל למילף מתנאי ב"ג וב"ר שיוכל לקיימו אבל היכי שלא יוכל לקיימו כי הכא הו"ל למימר תנאי בטל ומעשה קיים כי היכי דילפינן בפ' מצות חליצה דבעינן שיוכל לעשות ע"י שליח וי"ל דהתם לא ילפינן אלא שהמעשה יכול לעשות ע"י שליח אבל תנאי אין לחוש אם לא יוכל לעשות ע"י שליח או אינו יכול לעשות כלל עכ"ל. והנה קושית הרב ר"א היינו קושיין. והתי' אינו מובן וי"ל דכוונתם

כמ"ש

(ו) וראיתי למוהרש"ל בס' חכמת שלמה גיטין דף ע"ה שכ' על מ"ש התוס' דתו"א בד"א לא הוי תנאי משום דסותר להמעשה דלפי"ז הא דקאמר רב אדא ב"א מכדי כל תנאי מב"ג וב"ר ילפינן וכו' לסימנא בעלמא הוא דנקיט כי העיקר היא משום דהתנאי סותר למעשה עכ"ד ולפי מ"ש לעיל בכוונתם דליכא למילף מב"ג וב"ר היכי דהתנאי עוקר לגמרי המעשה משום דבכה"ג י"ל עדין דלא אתי דבור ומבטל מעשה אתי שפיר האי לישנא מכדי כל תנאי וכו' ור"ל דאי לאו דילפינן משם הו"א אפי' בתנאי שאפשר להתקיים דלא אתי דבור וכו' לכן גם בתר דילפינן משם מ"מ לא ידעינן כה"ג שסותר לגמרי. אמנם הדבר