תפארת מנחם על הרמב"ם פב

דודאי דלא תלי' בהנאת המקבל לכן כיון דשמה מתנה יצא אלא דרב אשי ניחא ליה לתרץ דבכלהו קנה לבר מאשה משום דס"ל מסברא דנפשי' דבכל הקנינים לא תלו' בהנאת המקנה כמ"ש לעיל וע"ז קאמר לי' רב הונא הכא אמרינן משמי' דרבא כוותיך ודי"ק היטב

והנה מה שדקדקנו לעיל הא דנקיט הש"ס בדינר ולפי מ"ש י"ל לאידך גיסא דהש"ס סבר באמת דדוקא בדינר דיכול להחזיר דינר אחר לא הוי תנאי סותר למעשה אבל בחפץ דתנאי סותר למעשה דצריכה להחזיר דוקא אותה חפץ התנאי בטל ופשיטא דמקודשת וא"כ גם באשה קנה אלא דתקשה ע"ז מאתרוג דודאי דלא מהני חזרת דמים ומ"מ התנאי קיים ומכ"ש דאי אפשר לומר כן בכוונת רבינו דמש"ה נקיט דינר דהא הוא ס"ל להלכה דעל מנת כאומר מעכשיו דמי א"כ לעולם התנאי קיים כמ"ש התוס' ועוד הא הרמב"ם ס"ל בפרק דלקמן דבעל מנת א"צ למשפטי התנאים כלל ועוד הא הרמב"ם ס"ל דתנאי ומעשה בדבר אחד התנאי קיים כמו שכ' הה"מ והכ"מ לקמן פ"ו אמנם כבר כתבתי לעיל מה שנראה לי טעמא דהא מילתא דנקטו הש"ס ורבינו בדינר משום דבחפץ י"ל דבכה"ג לא הוי שו"כ ככסף

וממה שכ' רבינו דאם לא החזירתו לא נתקיים התנאי מבואר דהתנאי קיים וצריכה לקיימו אע"ג דלא כפל להתנאי וגם דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד עי' מ"ש התוס' בקידושין דף וא"ו ובסוכה דף מ"א ובהרא"ש פ' יש נוחלין והרבה האריכו בזה האחרונים בש"ע אה"ע סי' כ"ט וסי' ל"ח אמנם לדעת רבינו א"צ לכל זה דס"ל לקמן פ"ו דבעל מנת א"צ למשפטי התנאים ומה שנ"ל בביאור דברי התוס' והרא"ש ודברי האחרונים הנ"ל אכתוב אי"ה לקמן פ"ז אמנם אמרתי לכתוב בכאן דבר אחד דהנה התוס' בקידושין כ' בהילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי הוי אומדנא דמוכח שדעתו דוקא שיחזיר לו וא"צ לתנאי כפול והרא"ש פ' י"נ נראה דפליג והטור באו"ח סי' תרנ"ח כ' כדברי התוס' ועוד יותר מזה דא"צ כלל לומר ע"מ שתחזירהו ואפי' בנתנו לו סתם אמרינן דודאי דעתו כך וא"צ לכפול לתנאו ויש לברור דרך מבינייהו דנימא כמ"ש הטור דגם בסתם דעתו שיחזיר לו אמנם אפשר לומר דאדרבה עי"ז מיגרע גרע ולא הוי מתנה כלל עפ"י מ"ש הרשב"א בתשו' לענין פדיון הבן דדוקא אם אמר ע"מ להחזיר אבל אמר הילך ה' סלעים ותחזירם לי לא הוי מתנה ואין בנו פדוי ומובא ברמ"א ביו"ד סי' ש"ה סעי' ט' ועיין בט"ז וש"ך שם דבלשון זה לא גמר בלבו אפי' שעה אחת למתנה וא"כ בנתן לו סתם נהי דהוי אומדנא דדעתו שיחזיר לו מ"מ לא הוי כאומר בלשון תנאי כ"א כאומר ותחזירם לי דלא הוי מתנה כלל אמנם בהיות כן יצא הדין דבאומר ע"מ להחזיר א"צ עוד למשפטי התנאים דהנה הראשונים ז"ל כ' הא דילפינן מתנאי בני גד וב"ר למשפטי התנאים. ול"א דמעשה שהי' שם כך הי' היינו דמדינא לא הוי מועיל שום תנאי דלא אתי דבור שהוא התנאי ומבטל המעשה אלא דילפינן מב"ג וב"ר דמהני תנאי ולכן בעינן דוקא ככל משפט התנאי דב"ג וב"ר ולפי"ז בנ"ד כיון דבנתן לו סתם לא הוי מתנה כלל כמו שנתבאר מדברי הרשב"א בתשו' הנ"ל (וב"כ בחי' הריטב"א בקידושין דף וא"ו והוא מש"ס דבכורות עי"ש) וא"כ כיון דהתנה ע"מ להחזיר וגלה בדעתו שגומר בלבו לשם מתנה עכ"פ לשעה אחת אין הדבור בא לבטל המעשה אדרבה בא לחזק מעשה המתנה דבלא תנאי זה לא הי' חל כלל המתנה ובכה"ג א"צ למשפטי התנאים כיון דא"צ למילף מב"ג וב"ר כיון שלא בא לבטל המעשה כ"א לחזקו ודו"ק

כלל א דין תנאי ומעשה בדבר אחד

פ"ז הלכה א' המקדש על תנאי וכו' צריך להיות בתנאי ארבעה דברים ע"כ עיין בהה"מ ולח"מ מה שכתבו דהא דהשמיט הרמב"ם דין תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר כסוגיא דמי שאחזו דף ע"ה משום דלא ס"ל כסוגיא זו ויובא דבריהם להלן והנה מדבריו לקמן בהל' גירושין מבואר יותר דלא ס"ל כסוגיא הנ"ל שכ' שם בפ"ח הלכה י"ד ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ה"ז גיטך על מנת שתחזירי לי את הנייר ה"ז גט ותחזיר ע"כ ואמאי לא כתב דגם בתנאי דאם מגורשת דכן הוא לשינוייא דרב אדא בר אהבה אלא ודאי דס"ל דתנאי ומעשה בד"א תנאו קיים וא"כ לא הוי שלה עד שעה שתחזור את הנייר ובשעת גירושין לא נקיטא מידי ואינה מגורשת כמו שפירש"י בש"ס שם והא דלא כתב דבתנאי דאם אינה מגורשת משום דזה בכלל מ"ש ברישא והנייר שלי דהכי נמי צ"ל בש"ס לשינוייא דרב אשי לפי מש"כ הה"מ דרב אשי פליג וס"ל דתנאו קיים

אמנם בטעמו של רבינו קרוב לשמוע בס"ל דדוקא לענין תנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ילפינן מבני גד ובני ראובן משום דנכתבו שם בענין זה שלא בהכרח ש"מ דדוקא הוא אבל בתנאי ומעשה וד"א די"ל דהמעשה שהי' שם כך הי' ליכא למילף מהתם וסברא זו נזכרת בר"ן פ' האומר וכן י"ל דמש"ה השמיט דתנאי שאי אפשר לקיים המעשה ע"י שליח דאיתא בש"ס בכתובות דף ע"ד דאינו תנאי עיין בכ"מ דבזה נמי י"ל דהמעשה שהי' שם כך הי' ואינו צורך לדיני תנאי וכ"כ התוספת בפ' מי שאחזו דף ע"ה דשני דברים אלו ליכא למילף. מב"ג וב"ר מטעם הנ"ל ואפשר דזה דאמת טעם רבינו דלא פסק בשני דברים אלו כר' מאיר ואע"ג דגם במתנה על מה שכתוב בתורה מעשה שהי' בתנאי ב"ג וב"ר כך הי' וליכא למילף מהתם וכמ"ש התוס' שם ורבינו פסק דאין תנאו קיים י"ל דמתנה עמש"ב טעמא אחרינא איכא וא"צ למילף מהתם אלא מסברא ידעינן משום דהוי תנאי שאי אפשר לקיימו וכ"כ התוס' ישינים בכתובות דף נ"ו בשם ר"ת ז"ל דמתנה על מה שכתוב בתורה הוי כמו על מנת שתעלי לרקיע דאינו תנאי משום דאינו אלא כמפליגו בדברים כדאיתא בב"מ דף צ"ד ובהרמב"ם בפירקין ואע"ג שראיתי להמחברים שכתבו דגם תנאי ומעשה בדבר אחד היכי דהתנאי סותר למעשה כמו במתנה על מנת להחזיר למ"ד על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי ואם לא תחול המתנה עד זמן שיחזור ויקיים התנאי א"כ אין כאן מעשה מתנה כלל והוי כתנאי שאי אפשר לקיימו דלאו דוקא ע"מ שתעלי לרקיע אלא כל תנאי שאי אפשר לקיימו והביאו ראי' מדברי הר"ן פרק ל"ה גבי לא ליקני אינש לולבא לינוקא ביומא קמא דקטן מקני קני אקנויי לא מקני וכ' הר"ן דא"ל שיתן לו במתנה על מנת להחזיר כיון שהקטן אינו יכול להחזיר ולהקנות הוי תנאי שאי אפשר לקיימו ולענ"ד לא דמי כלל דעד כאן לא אמרינן דתנאי שאי אפשר להתקיים בסופו דאינו תנאי אלא אם התנאי מצד עצמו אי אפשר להתקיים כמו על מנת שתעלי לרקיע או בגוונא דהר"ן שם דהקטן אינו יכול להחזיר ולהקנות אבל אם התנאי מצד עצמו יכול להתקיים אלא דסותר למעשה אין זה תנאי שאי אפשר להתקיים אלא דהמעשה אי אפשר להתקיים ע"י שהתנה תנאי כזה אמרינן דהתנאי קיים והמעשה אם תתבטל תתבטל והחילוק מובן. אכן מובן ומבואר יותר עפ"י מה שכתב בשיטה מקובצת סוף פרק השוכר את הפועלים בטעמא דחכמים דפליגי על ר' יהודא בן תימא בעל מנת שתעלי לרקיע וס"ל דהתנאי קיים היינו משום דאמרינן דאין כוונתו להפליגו בדברים ואדרבה משום הכי התנה תנאי זה שאי אפשר לקיימו כדי שלא תהא קיום להמעשה ואינו רוצה בקיום המעשה ע"כ. לכן לפי"ז דר' יהודא בן תימא ס"ל כיון דאין בהמעשה מגרעת אלא בהתנאי רוצה הוא בקיום המעשה ועל התנאי אמרינן דאינו אלא כמפליגה כדברים אבל בנ"ד שהוא להיפך דאין בהתנאי מגרעת דהוי ככל תנאי שאפשר לקיימו אלא דעי"ז אי אפשר להמעשה שתתקיים גם ריב"ת מודה דהתנאי קיים דאמרינן מפני שאינו רוצה בקיום המעשה לכן התנה תנאי כזה שלא יהי' קיום להמעשה ועוד דהוי כאומר בפירוש שאינו רוצה בקיום המעשה. אבל במתנה ע"מ שכתוב בתורה התנאי אי אפשר להתקיים מצד עצמו והוי כמו ע"מ שתעלי לרקיע

ולענ"ד הא לא דמי אלא לאומר ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי דאינו גט מפני שאין זה כריתות כדקימ"ל בש"ס פ' המגרש דף פ"ד ובטוש"ע סי' קמ"ג אע"ג