תפארת מנחם על הרמב"ם פא

הזמן שיהי' הדינר ת"י אע"ג שלא פי' וי"ל דבכה"ג ג איכא הערמת רבית לכן דוקא כשפי' אבל בסתם אמרינן דאין דעתו על איסור וכו' ולפי"ז נ"מ לדינא דדוקא כשקדשה בדינר ובהכי מיירי בש"ס אבל בקדשה בחפץ י"ל דגם בסתם דעתו על הנאת שימוש שבתוך הזמן עכ"ד ולענ"ד צריך להבין ג"כ הא במקדש בהנאת מחילת מלוה דעת רש"י ותוס' דמקודשת ואפ"ה במקדש במלוה סתם אינה מקודשת ול"א דדעתה על הנאת מחילת המלוה כ"א על גוף המלוה וכן כ' בחי' הריטב"א ז"ל פ' הא"מ במקדשה באיסורי הנא' כשהיא חולה אינה מקודשת דלאו ממונא יהיב לה ואם אמר לה התקדשי לי בהאי הנאה שנתתי לך דבר שתתרפאי בו ו מקודשת ע"כ וא"כ ע"כ צ"ל דבסתם דעתה אגוף החפץ ולא על הנאה דאית בה וא"כ הכא נמי דכוותה דבסתם דעתה אחפצה ר"ל גוף המתנה ולא על הנאה דאית בה כמ"ש הר"ן והאי דירושלמי וכן בש"ס דילן דשמין את הנייר צ"ל דשנייא הוא דאותו שו"פ הוא ג"כ בגוף החפץ כן נ"ל נכון. ולפי"ז אין חילוק בין דינר לחפץ והא דנקיט הש"ס בדינר וכן רבינו י"ל עפ"י מש"כ לעיל בריש פ"ג דטעמא דשו"כ ככסף עיקרא דמילתא הוא משום שיכולה היא למכור אותו דבר ולעשות כסף

והנה במתנה ע"מ להחזיר אמרינן בש"ס ב"ב דף קל"ו ) דאין המקבל יכול להקדיש וא"כ ה"ה דא"י למכור ולפי"ז י"ל דבחפץ בלא"ה אינה מקודשת משום דבכה"ג דא"י למכור לא הוי שו"כ ככסף וא"צ לטעם דדמי לחליפין לכך נקטו בדינר דלא שייך זה ואפ"ה אינה מקודשת משום דדמי לחליפין. והנה מ"ש דבמתנה עמ"ל א"י למכור אע"ג דנראה דיכול למכור עכ"פ עד זמן החזרה וכמש"כ התוס' במסכת סוכה דף מ"א לענין הקדש. מ"מ מכירה לזמן לא הוי מכירה וקנין גוף כ"א לפירות וכבר כתבתי דאין דעתה כ"א אגוף החפץ ולא על הנאה דאית בה ומכירה לזמן הוי כמו הנאת שימוש שבתוך הזמן דאין דעתו ודעתה על זה כמבואר מדברי הר"ן ודו"ק

והנה במ"ש רבינו ואם החזירתו הרי לא נהנית משמע דמשום דלא נהנית לא מקרי קנין כסף ומש"ה דמי לחליפין כמ"ש הר"ן אשה לא דמקני' נפשה בחליפין וכן לא מקני' נפשה בלא הנאה ולפי"ז צריך להבין אמאי קנה במכר כיון דלא נהנה לא מקרי כסף ואי דבמכר קנה מטעם חליפין הא מיירי בש"ס בדינר וקימ"ל דאין מטבע נעשה חליפין. וכן קשה בפדיון הבן אמאי מהני והא בפדיון הבן לא מצינו חליפין כמ"ש התוס' בשמעתין. וצ"ל דדוקא באשה בהנאה תלי' מילתא כיון דיליף משדה עפרון בעינן דיהיב לה מידי כמו שפירש"י בדף ואו לכן אע"ג דמעמ"ל שמה מתנה מ"מ כיון דלא נהנית לא מקני' נפשה אבל במכר ופדיון הבן כיון דשמה מתנה מהני ועוד י"ל דדוקא באשה לא מקני' נפשה בלא הנאה דגנאי הוא לה כמו שפירש"י בדף ג' אבל במכר ופדיון הבן לא שייך זה. אמנם מ"מ קשי' טובא בש"ס דפריך אהא דאמר רבא תחלה דבמכר ופדיון הבן ואשה לא קני מהא דאמר רבא הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי החזירו יצא לא החזירו לא יצא ומה קושי' דילמא בכל אלו הקנינים תלי' בהנאה דאל"כ לא מקרי כסף לכן לא קנה משא"כ באתרוג דלא בעינן שיהי' להמקבל הנאה רק לצאת בו יצא. ועוד צריך להבין בש"ס הא דקאמר מתחלה משמי' דרבא דבכלהו לא קני ובתרומה יצא ידי נתינה ופריך הש"ס מאי קסבר וכו' וצריך לשום לב לדעת ההו"א של הש"ס לחלק בין תרומה לכל הקנינים. ונראה לתרץ דהנה התוס' הקשו בהאי דאתרוג אמאי אם לא החזירו לא יצא הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחר ולא הוי תנאי כדאיתא בגיטין דף ע"ה וא"כ התנאי בטל והמעשה קיים דהיינו דהוי מתנה אע"ג דלא החזירו ולא קיים התנאי וזה לשונם וי"ל דהאי דלא מהני תנאי ומעשה בדבר אחד היינו כששניהם סותרים זא"ז כי ההוא דעל מנת שתחזירי לי את הנייר דפרק מי שאחזו דהתם ס"ד דכל האומר על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי נמצא שאינה מגורשת עד שמחזרת הנייר ואז אינה שלה אבל הכא סבר דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי עכ"ל. והנה מבואר בדבר המפרשים דאי נימא דחזרת דמים מקרי חזרה א"כ גם למ"ד דהאומר על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי מ"מ לא הוי תנאי סותר המעשה דהא אפשר להחזיר הדמים. ולפי"ז י"ל דבתחלה סבר הש"ס דהאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי אכן מ"מ בכל אלו הקנינים דהיינו באשה ומכר ופדיון הבן דמיירי בנתן דינר ע"מ להחזיר ובדינר בודאי אין קפידא שיחזור לו דוקא אותו דינר ויכול להחזיר לו דינר אחר דבמטבע אין נ"מ לכן לא הוי תנאי סותר המעשה והתנאי קיים וצריך להחזיר לכן בכלהו לא קנה דאם לא יחזור לא נתקיים התנאי ואם יחזיר הרי לא נהנה כמש"כ רבינו לענין אשה י"ל דמתחלה סבר הש"ס דבכל הקנינים כן הוא דתלי' בהנאת המקנה. אבל בתרומה דצריך להחזיר אותה התרומה וחזרת דמים ס"ל דלא הוי חזרה א"כ הוי תנאי סותר המעשה והתנאי בטל ומעשה הנתינה קיים וא"צ להחזיר לכן יצא ידי נתינה כיון שאם הכהן רוצה אינו מחזיר לו ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות ר"ל אם יעשה כן ויחזיר לו או אפי' אם לא יחזיר מ"מ במה שמקבל ממנו עמ"ל נראה ככהן המסייע וכו'] ועל זה פריך הש"ס מאי קסבר וכו' ור"ל דהמקשה ס"ל דגם בתרומה מהני חזרת דמים לכ"ע והיינו מטעמא דהא גם אם יחזיר לו גוף התרומה יצטרך הנותן שהוא ישראל למוכרה לכהנים כמו שפירש"י ולא יהי' לו ממנה רק דמים א"כ יכול הכהן להחזיר לו דמים ולא הוי תנאי סותר למעשה ושוה לכל הקנינים הנ"ל לכך פריך ממ"נ. ובזה מדוייק מאד לשון רש"י שפירש בד"ה יצא ידי נתינה וז"ל ומוכרה לכהנים והדמים שלו ולקמן פריך ממ"נ עכ"ל ומה בעי רש"י בזה להודיענו דלקמן פריך ממ"נ הא קושיית הש"ס הוא לפנינו תיכף תוך כ"ד אכן לפי מ"ש א"ש כפתור ופרח דלאחר שכ' מוכרה לכהנים והדמים שלו כ' דלקמן פריך ממ"נ ר"ל דזה כל חילי' דהך פירכא דממ"נ כיון שצריך למוכרה לכהנים בדמים פשיטא דמהני ג"כ חזרת דמים ושוב אין לחלק בין תרומה לכל אלו הקנינים לכן פריך ממ"נ. והשתא אתי שפיר מה דפריך הש"ס אח"כ ועוד הא רבא הוא דאמר מתנה עמ"ל שמה מתנה דאמר רבא הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לו החזירו יצא לא החזירו לא יצא וכוונת המקשה הוא כך

ועוד אפי' למאי דסברת מתחלה דבתרומה לא מהני חזרת דמים לכן הוי תנאי סותר למעשה והתנאי בטל ולכן חילקת בין תרומה לכל הקנינים והאמר רבא וכו' ובאתרוג בודאי לא מהני חזרת דמים כמ"ש הרא"ש במס' סוכה דהנותן צריך להאתרוג עצמו עי"ש ואעפ"י כן התנאי קיים מדקאמר אם לא החזירו לא יצא וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דרבא ס"ל דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולכן לא הוי התנאי סותר למעשה וא"כ שוב אין לחלק עוד בין תרומה לשאר קנינים אלא אמר רב אשי בכלהו קנה לבר מאשה דאין אשה נקנית בחליפין ור"ל דבכלהו אע"ג דהתנאי קיים משום דלא סותר למעשה דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וא"כ צריך להחזיר מ"מ אם נתקיים התנאי והחזיר קנה דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ואע"ג דלא נהנה אם החזיר מ"מ בכל אלו לאו בהנאה תלי' מילתא כמ"ש לעיל בריש דברינו לבר מאשה וכו' לפי שאין אשה נקנית בחליפין ור"ל דאשה בלא הנאה לא מקנה נפשה כמו שנתבאר לעיל ועפי"ז יש לדייק הא דאיתא שם אח"כ א"ל רב הונא מר ברי' דרב נחמי' לרב אשי הכי אמרינן משמי' דרבא כוותיך ע"כ משמע לכאורה דרב אשי טעמא דנפשי' קאמר וקשה הא אתי לתרץ דברי רבא ועיין בחי' הריטב"א מ"ש אכן לפימ"ש י"ל דאם באנו לתרץ דברי רבא כיון דעכ"פ מוכרחין אנו לשבש הא דקאמר מתחלה משמי' דרבא דבכלהו לא קנה כבר הי' אפשר לתרץ באופן אחר דס"ל דבכלהו לא קנה וגם בתרומה לא יצא ידי נתינה והיינו משום דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי והתנאי קיים כמו שנתבאר מהך דהילך אתרוג וכיון שצריך להחזיר הרי לא נהנה כמ"ש הרמב"ם והיינו דבכל מקום תלי' בהנאה אבל באתרוג