תפארת מנחם על הרמב"ם עו

אינו חל הקנין עד שיבא לעולם והמוכר יכול לחזור קודם שבא לעולם כדאיתא בש"ס פ' איזהו נשך וא"כ כשמוחל לא גרע מחזרה ונהי דלא מהני מדין מחילה מ"מ מהני מדין חזרה שוב מצאתי בקצוה"ח סי' ס"ו שכ"כ ודחה דברי התומים אכן עכ"ז יש לקיים דברי התומים דבהא דס"ל לר"מ מקודשת דל"ל דשמואל אזיל לשיטתו עפ"י מה דאיתא בש"ס דף ז' במקדש בשיראי וא"ל חמשין ושוה חמשין לר"י אינה מקודשת משום דאיתתא לא בקיאה בשומא לא סמכה דעתה וכ' המפרסים דאם התנה להדיא שאם לא יהי' שוה חמשין לא תהא מקודשת אז בשוה חמשין מקודשת כיון שיודעת שאם לא יהי' שוה לא יהיו קידושין כלל נתרצית להתקדש עכ"פ כשיהי' שוה רק משום דלא מיירי בלא כפל לתנאו לכן סוברת שיחולו הקידושין אפי' לא יהי' שזה ולא סמכה דעתה להתקדש אפ' בשוה עיי' בפ"י שם ובס' המקנה. וא"כ ה"נ בקידשה בשט"ח דאחרים לשמואל דיכול למחול וכשימחול לא יתבטלו הקידושין לכן לא סמכה דעתה להתקדש כלל דחיישית שמא ימחול אבל לר"מ דס"ל מכירת שטרות דאורייתא וא"י למחול נהי דמ"מ מהני המחילה מדין חזרה אכן כיון דהדין שיכול לחזור בו ממילא אם הוא חוזר נתבטלו הקידושין למפרע סמכה דעתה להתקדש כ"ז שלא ימחול כיון שיודעת דכשימחול יתבטלו הקידושין לא חיישות דילמא אזיל ומחיל משום דאז לא יהי' קידושין כלל וי"ל דזה כוונת רש"י במ"ש ר"מ ל"ל דשמואל הילכך סמכה דעתה ולא חיישית דילמא אזיל ומחיל ר"ל אע"ג דגם לר"מ מהני המחילה מדין חזרה, מ"מ כיון דלא מהני רק מדין חזרה סמכה דעתה ולא חיישית ודוק כי הוא עצה עמוקה בס"ד

ובזה נבא לישב דברי הרמב"ם דהנה ודאי כדברי הש"ך כן הוא דמשמע מדבריו דגם במעמ"ש יכול למחול וגם לפום מה דסל' להרמב"ם בהל' מכירה שם הטעם דהמוכר יכול למחול משום דמכירת שטרות דרבנן א"כ ה"ה וכ"ש במעמ"ש דגוף הקנין הוא ג"כ מדרבנן. אמנם הא דהשמיט הרמב"ם בפירקין האי דינא דקדשה בשט"ח דאחרים אינה מקודשת אע"ג שהקנהו לה בכתיבה ומסירה משום דלא סמכה דעתה דודאי כל כי האי הו"ל לאשמועינן עיין בהה"מ נראה דס"ל דמקודשת וי"ל הטעם דס"ל דאע"ג דמכירת שטרות דרבנן מ"מ כיון דתיקן דיקנה הוי כדאורייתא והא דיכול למחול היינו משום דהוא דבר שלב"ל וחזינן לר"מ אע"ג דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מ"מ יכול לחזור בו קודם שבא לעולם ולא עדיף מה דתקינו רבנן בשטרות לדידן ממה דס"ל לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל מדאורייתא ולכן הי' בדין שיכול לחזור בו קודם שבא לעולם היינו כ"ז שלא גבה אלא דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שיוכל למכור אך היכי דמחיל שהוא מילתא דלא שכיחא אוקמוה אדינא דמהני מטעם חזרה ולכן ס"ל דמקודשת כיון דהמחילה לא מהני רק מטעם חזרה סמכה דעתה להתקדש עכ"פ כ"ז שלא מחיל ולא חיישית דילמא אזיל ומחיל כמו שביארתי לעיל דברי רש"י ולכן ס"ל להרמב"ם דקדשה בשט"ח דאחרים מקודשת אלא דבמעמ"ש איצטריך לי' לאשמועינן כמ"ד בש"ס דקאמר רב גם במלוה והא דכ' לקמן הלכה כ"ג הי' בידו משכון על חוב שביד אחרים וכו' מקודשת לאו למימרא דבלא משכון לא משכחת קידושין אלא לאשמועינן דמשכון א"צ שום קנין אחר אלא דבמסירת המשכון די והא דאמרינן בש"ס דפליגי בדשמואל או בסמכה דעתה י"ל דס"ל להרמב"ם מדקאמר בתר הכי במלוה ע"פ פליגי אי מעמ"ש קונה במלוה ולא קאמר איבעי' דכ"ע קונה ופליגי בדשמואל כקושית התוס' ומדלא קאמר הכי י"ל דהדר בי' מאוקמתא הנ"ל וכ"כ בחי' הריטב"א שם דכוונת הש"ס לקיים אוקמתא ראשונה בשט"ח דפליגי בדרבי או בדרב פפא עי"ש ודו"ק בדבריו. והיינו מטעם הנ"ל ועוד י"ל מטעם אחר דאע"ג דס"ל להרמב"ם דמוכר שט"ח יכול למחול ואפי' במעמ"ש מ"מ בקידושין מקודשת לפי מה דס"ל להרמב"ם הטעם דיכול למחול משום דמכירת שטרות דרבנן ולפי מש"כ התוס' בפ' הספינה דמש"ה מכירת שטרות דרבנן דהוי דשלב"ל וברמ"א ח"מ סי' ר"ט סעי' ח' הביא י"א דאע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ אם הוא רוצה לקנות מקנה ג"כ וכ' הסמ"ע דאגב דרוצה לקנות מקנה ע"כ וא"כ בקידושין דרוצה לקדשה ולקנותה מקנה ג"כ והוי מכירת שעדות בכה"ג דאורייתא וא"י למחול. והא דאיתא בש"ס דפליגי בדשמואל י"ל דהאי אוקמתא לאו דסמכה הוא כמ"ש לעיל ועפי"ז יש ליישב מה שהקשה בחי' הרמב"ן בב"ב על הפוסקים דס"ל מכירת שטרות דרבנן מהא דתני הכא קדשה בשט"ח מקודשת דמשמע מדאורייתא ויובא להלן ילפי מש"כ י"ל דבקידושין מודו דהוי דאורייתא כמו שנתבאר

ומכלל הדברים דנראה דס"ל לרבינו דגם בקדשה בשט"ח אם הקנה לה בכו"מ מקודשת וכדעת יש מחמירין שהביא הה"מ והיינו משום דס"ל עיקר לאוקמתא קמייתא אלא דמעמ"ש איצטריכא לי' לאשמועינן כמ"ד דגם במלוה קנה דאי ס"ל דאינה מקודשת משום דיכול למחול ולא סמכה דעתה כל כי האי הו"ל לאשמועינן והרי"ף ז"ל שהשמיט כל זה נראה דס"ל ג"כ דמקודשת ולא הוצרך לכתוב במעמ"ש כיון דכבר כ' בפ"ק דגיטין דמעמ"ש קונה גם במלוה וראיתי בהר"ן פ' הא"מ שכ' וז"ל ואפשר שזה דעת הרי"ף שהשמיט כל זה שאלו הי' סבור דמעמ"ש א"י למחול הו"ל לכתוב דבמעמ"ש מקודשת אלא ודאי ס"ל דיכול למחול ואינה מקודשת אבל הרמב"ם ז"ל כ' דבמעמ"ש מקודשת אלמא ס"ל דא"י למחול ולא נתבאר מה דעתו במקדש בשט"ח דאחרים עכ"ד. ולפי מ"ש י"ל דס"ל להרי"ף דמעמ"ש יכול למחול כדברי הר"ן מאפ"ה ס"ל דמקודשת וכן בקדשה בשט"ח ח ולא הוצרך לכתוב דהא לא גרע משאר הנאות המגיעים לה ממנו וע"י אבל אי הוי ס"ל דאינה מקודשת הו"ל לאשמועינן וכמ"ש גם בדברי הריטב"א בחי' ראיתי דברים שלא זכיתי להבינם שכ' וז"ל ולא הביא רבינו בהלכותיו האי מתניתא משום דפסק במלוה דידה כרב וכ"ש במלוה דאחרים דלא סמכה דעתה עכ"ל ולא ידעתי איך הוא מלוה דאחרים כ"ש ממלוה דידה הא מבואר מכל הסוגיא דאפילו מ"ד דמלוה דידה אינה מקודשת ס"ל דבמלוה דאחרים מקודשת וכמ"ש התוס' בדף מ"ז ע"ב וז"ל מלוה דידה שקנאתו כבר אינו נותן לה שום דבר חדש שהרי אותן המעות הי' שלה קודם הקידושין דין הוא' דאינה מקודשת אבל כשנתן לה מלוה דאחרים נותן לה דבר חדש שלא הי' בידה קודם אמר דמקודשת ע"כ או כמ"ש הר"ן שם דבמלוה דידה דעתה אזוזי אבל במלוה דאחרים אין דעתה אזוזי כ"א על הנאת המלוה ע"כ וא"כ איך אפשר לומר דהרי"ף סמך דנלמוד מלוה דאחרים דאינה מקודשת בכ"ש ממלוה דידה וצ"ע

(א) הב"י בסי' כ"ח הביא בשם רבינו ירוחם ז"ל דבקדשה בחוב דאחרים במעמ"ש כיון דקנין מעמ"ש אינו רק מדרבנן לא הוי כ"א קידושין דרבנן והב"י כ' עליו דאינו מוכרח די"ל כיון דתקינו רבנן שיקנה במעמ"ש נקנו לה המעות ומקודשת דאורייתא ע"כ והנה מסתימת לשון רבינו דבמעמ"ש מקודשת משמע קידושין גמורין מדאורייתא וקשה ממש"כ הרמב"ם בפ"ח מהל' לולב דלא ליקני אינש לולבי' לינוקא ביומא קמא דקטן מקני קני מן התורה ואקנווי לא מקנה אלא מדרבנן ע"כ מוכח מזה דס"ל דקנין דרבנן לא מהני למילתא דאורייתא וכ"כ בס' מחנה אפרים הל' מכירה סי' ב' דמשם מוכח דס"ל כרבינו ירוחם עי"ש וא"כ קשה לשונו כאן. והנה עוד הביא שם בס' מחנה אפרים בשם הרמב"ן ז"ל בחי' ב"ב פ' הספינה שהקשה למ"ד מכירת שטרות דרבנן מהאי דאמרינן בפ' הא"מ דף מ"ח התקדשי לי בשט"ח ר"מ אומר מקודשת ואי ס"ד דמכירות שטרות דרבנן לא הוי קידושין גמורין ומקודשת משמע קידושין דאורייתא ע"כ מוכח מזה דס"ל להרמב"ן ז"ל דבקנין דרבנן לא הוי קידושי תורה אמנם דברי הרמב"ן ז"ל תמוהין במ"ש דמקודשת משמע דאורייתא ומוכח מזה דמכירת שטרות דאורייתא הא בסיפא דהך ברייתא או שהי' לו מלוה ביד אחרים ר"מ אומר מקודשת ומוקמינן לה בש"ס שהקנה לה במעמ"ש והנה במעמ"ש ודאי דלא הוי רק קנין דרבנן ואפ"ה תני סתם מקודשת וע"כ צ"ל או דלישנא דמקודשת לא משמע רק מדרבנן או דקנין דרבנן מהני למיהוי קידושי תורה וכבר עמדו בזה