תפארת מנחם על הרמב"ם סו

שלא עשו שאינו זוכה כזוכה מדאורייתא אבל מהני עכ"פ לאפקועי מבעלים ראשונים מדאורייתא דהפקר ב"ד הפקר וא"כ כיון דע"י אג"ק נפקע עכ"פ רשות הבעלים שוב הוי כמציאה וקנו ר"י ורע"ק בתורת חצר המשתמר ומטעם שליחות כמו במציאה ומתורץ הקושי' הג' הנ"ל. אמנם מבואר מזה דכל קושית המקשה הי' דוקא למ"ד ט"ה ממון אבל למ"ד ט"ה אינה ממון בלא"ה לא קשה כלל כיון דט"ה אינה ממון דמיין מתנות כהונה למציאה ונקנים בחצר המשתמר מטעם שליחות ולא בעינן עומד בצדו כיון דט"ה אינ' ממון לית להו בעלים והא דמקשינן תו בש"ס דט"ה אינ' ממון לקנות אג"ק צריך לפרש לפי"ז כמ"ש בא"ז דלעולם ט"ה ממון רק דאינו ממון חשוב לקנות בחליפין ואג"ק עי"ש אבל למ"ד ט"ה א"מ בלא"ה לא ק"מ וא"צ לאוקמי אג"ק. ובזה מתורץ הקושי' הראשונה להרמב"ם דלית לי' שינוייא דר"פ וגם ס"ל ט"ה א"מ וא"כ אי אפשר לתרץ בשינוייא קמא דאג"ק א"כ נשאר קושיית הש"ס ולפי מ"ש אדרבה לפום מה דס"ל להרמב"ם ט"ה א"מ בלא"ה לא קשה קושיית הש"ס כיון דא"מ ל"ל למ"כ בעלים והוי כמציאה וקנו מתורת חצר המשתמר ובזה מתורץ נמי הקושי' השני' מה דמפרש הרמב"ם בפי' המשנה במס' מע"ש דר"ג הקנה להם בתורת חצר דבאמת לשיטתו דס"ל ט"ה א"מ הקנאתו הי' בתורת חצר דמשתמר הי' וכקושיית התוס' ודו"ק: (ח) ועפי"ז יש לתרץ מה שהקשה במרדכי בשם ריב"ן במה דמשני ר"פ דעת אחרת מקנה אותו שאני הא כיון דט"ה א"מ א"כ לא הוי דעת אחרת מקנה. ובקצוה"ח סי' ער"ה הוסיף להקשות אפי' למ"ד ט"ה ממון מ"מ איך קנו גוף המתנות שאינן של הבעלים וליכא דעת אחרת מקנה. ולפי מש"כ ניחא דאדרבה כל הסוגיא אזדא למ"ד ט"ה ממון ולכן בחלק הט"ה הוי דעת אחרת מקנה ובגוף המתנות אדרבה כיון שאינן של הבעלים הוו כמציאה וקנו מתורת חצר המשתמר ובחלק ט"ה דיש בעלים וא"א לקנות מתורת חצר המשתמר ומטעם שליחות דבעינן שליחו של בעל הממון מ"מ הוי דעת אחרת מקנה

(ט) אמנם נבאר יותר דכבר כתבתי לעיל דסברת המקשה הי' דבמתנה כיון דאית לי' בעלים ובעינן שלוחו של בעל הממון לכן בעינן גם בחצר המשתמר עומד בצדו דלא מהני מטעם שליחות כ"א משום יד (וסברת הר"ן דידא אריכתא לא ס"ל) ואע"ג דבעל הממון מקנה אותו ועושהו שליח מ"מ לא מהני כיון דאינו חצרו וא"י לעשותו שליח י"ל דר"פ ס"ל כיון דהוא מקנה אותו מהני השליחות לאפקועי כח ורשות הבעלים ושוב קונה המקבל מטעם שליחות דהוי חצר המשתמר וי"ל דהיינו דקאמר ר"פ דעת אחרת מקנה אותו שאני ר"ל דמהני הא דדעת הבעלים מקנים שיוכל המקבל לקנות מתורת שליחות והיינו דוקא בחצר המשתמר דמיירי בהכי דחצר שלר"ג משתמר הי' כמ"ש התוס' אבל בחצר שאינו משתמר דלא שייך שליחות משום דלא ניחא להמקבל דליהוי שליחו משמר מה שנותנין לו וחצר זה אינו משתמר וכמ"ש הרא"ש גם ר"פ מודה דבעינן עומד בצדו אפי' בדעת אחרת מקנה ומיושב בזה מה שהשמיט הרי"ף אוקמתא דר"פ כיון דר"פ מיירי בחצר המשתמר וכבר כתב הרי"ף הא דריב"ח דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו בין במציאה ובין במתנה והיינו בחצר המשתמר ולא בעינן עומד בצדו דהא שלא מדעתו קאמר ור"פ לא אתי אלא לאפוקי מדעת המקשה שהי' סבר דבמתנה גם בחצר המשתמר בעינן עומד בצדו וסרה מעל הרי"ף תלונת הרא"ש ז"ל

(י) ועפ"י האמור יש לתרץ עוד מה שפי' הרמב"ם המשנה דר"ג וזקנים מתורת חצר כיון דלית לי' דר"פ וכבר כ' לעיל לתרץ באופן נאות אכן לפי מ"ש ניחא שפיר דאדרבה לפי המסקנא היינו דר"פ דקנו בתורת חצר המשתמר אע"ג דהוי מתנה וזה ס"ל גם להרמב"ם דהיינו נמי דריב"ח דחצרו ש"א קונה לו שלא מדעתו ודו"ק

(יא) אמנם אכתי פש גבן לברורי כמה קושיות נשגבות שאינם מתורצים באופן הנ"ל. (א) עכ"פ מבואר מסוגיא דב"מ דלמ"ד ט"ה א"מ א"א להקנות מתנות כהונה ע"ג קרקע והא דמשני ולא היא מתנות כהונה נתינה כתיב בהו וכו' נראה מפירש"י דר"ל לעולם ט"ה ממון. ונמצא לפי"ז הא דבעי' קידושין דף כ"ו לענין קנין אג"ק שדה במכר ומטלטלין במתנה מאי ופשיט ממעשה דר"ג וזקנים וא"כ צ"ל דסוגיא דקידושין אזדא למ"ד ט"ה ממון דלמ"ד א"מ לא שייך קנין אג"ק וא"כ קשה להרמב"ם דפסק ט"ה א"מ ופסק נמי להאי דשדה במכר ומטלטלין במתנה נקנים אג"ק בפ"ג מהל' מכירה ועיין בש"ך סי' ר"ג. (ב) הקשה במחנה אפרים על הרמב"ם שפסק בפי"א מהל' מע"ש דמתנות כהונה נקנים אג"ק והוא נגד הסוגיא דב"מ דלמ"ד ט"ה א"מ לא מהני אג"ק. ג) הקשה בס' מחנה אפרים דלפי סוגיין דשמעתין סבר עולא ט"ה ממון דהא צריך לשנויי אליבי' דקאמר והוא שעומד בצד שדהו דעובדא דר"ג וזקנים אג"ק הוי ובקידושין דף נ"ח אמר עולא ט"ה אינה ממון (ד) הקשה בשו"ת שאגת ארי' סי' ע"ז דבמתניתין במס' מע"ש איתא נמי דא"ר יהושיע עשור שאני עתיד למוד נתון לר' אליעזר בן עזרי' ומקומו מושכר לו ולפי הסוגיא דב"מ צ"ל דר' יהושיע ס"ל ט"ה ממון ואלו במס' פסחים דף מ"ו מסקינן דר"י ס"ל ט"ה אינה ממון. ונלע"ד לתרץ כ"ז בדרך נכון דהנה מבואר הא דאמר רבא כאן ט"ה אינו ממון לקנות ממנו אג"ק הכוונה לקנות דוקא שאין הקונה יכול כר

לקנות והיינו כדעת הריטב"א בפ"ק דקידושין דף כ"ו דבעינן שיזכו הכהנים זכי' גמורה כדי לקיים מצות ביעור אבל מרשות בעלים פשיטא דנפקע ע"י קנין אג"ק במכ"ש דהיכי דהוי ממון שלו לגמרי נפקע מרשותו ע"י קנין אג"ק ט"ה דא"מ לא כ"ש. והנה בקצוה"ח סי' ר' כ' דגבי גט אשה ועבד לא לא בעינן זכי' גמורה כיון דכתיב ונתן בידה סגי בנתינה עי"ש וי"ל דהיינו דמשני ולא היא ר"ל לעולם ט"ה אינה ממון רק דמ"כ נתינה כתיב בהו ר"ל וא"צ זכי' גמורה ולאפוקי מדעת הריטב"א הנ"ל שזה הי' סברת רבא ע"ז מסיק ולא היא דסגי בנתינה וא"כ נקנים שפיר אג"ק אפי' אי ט"ה א"מ ובזה מתורצים כל הקושיות הנ"ל דוק ותשכח וגם מתירץ מה שהבאתי לעיל בתחלת דברינו להקשות על הרמב"ם דלא ס"ל כר"פ וגם ס"ל ט"ה א"מ ול"ל כשינוייא קמא נשאר קושיית הש"ס ולפי מש"כ ניחא דשפיר ס"ל כשינוייא קמא וכמו שפסק באמת בהל' מע"ש דמ"כ נקנים אג"ק ודו"ק

(יב) הנה מה שהקשיתי לעיל במה דמפרש הרמב"ם בפי' המשנה מעשה דר"ג וזקנים בתורת חצר אינו מיושב לפי מ"ש דס"ל כשינוייא קמא. אמנם נראה דגם קושי' זו יש לתרץ עד"ז וע"ד פלפול. ונתרץ עוד קושית התוס' דהא חצר דר"ג משתמר הי' ומה פריך הש"ס. וי"ל דהנה כבר הבאתי לעיל מש"כ הרא"ש והר"ן בטעם דחצר משתמר קונה אפי' אינו עומד בצדו. אמנם באסיפת זקנים כ' עוד בשם הר"ן ז"ל דחצר קונה מדרבנן ותקנתא הוא דלא ליתו לאנצויי כמו שתקנו קנין ד' אמות ומדאורייתא לא מהני לא מתורת שליחות וגם לא מתורת יד כיון שאינו עומד בצדו ע"כ ולפי"ז י"ל דפריך וכי ר"י ורע"ק בצד שדהו וכו' וא"ל דחצר ר"ג משתמר הי' הא מ"מ לא הוי רק קנין דרבנן ואינו מועיל למצות ביעור דאורייתא וכדעת הפוסקים באה"ע סי' כ"ח הנ"ל דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא ומשני מטלטלי אג"ק הקנה להם והיינו דס"ל דאג"ק הוא מדאורייתא כדעת הנימוקי יוסף בפ"ק דב"ק ובפ' הגוזל קמא עי"ש ופריך רבא הא ט"ה אינו ממון לקנות ממנו אג"ק ור"ל לקנות דוקא דאע"ג שיוצא מרשות הבעלים מ"מ הוי ס"ל דבמ"כ לענין מצות ביעור בעינן קנין וזכי' גמורה ומשני מ"כ נתינה כתיב בהו ר"ל כמו שפירשתי לעיל כיון דכתיב ונתן סגי בנתינה וא"צ שיזכה הכהן בהם זכי' וקנין גמור לכן סגי בקנין אג"ק שיצא עכ"פ מרשות הבעלים ומקיים בזה מצות ביעור (דאע"ג דט"ה אינו ממון מ"מ כ' הרמב"ם בפי"ב מהל' תרומות שאסור לכהן ליטלו שלא מדעת בעלים דכתיב איש את קדשיו לו יהיו ולכן צריך לקיים מצות ביעור לאפקועי' רשותי') והנה כי כן לפי המסקנא דלא בעינן במ"כ שיזכה בהם הכהן בקנין גמור שוב א"צ עוד לאוקמי באג"ק די"ל דקנו בתורת חצר המשתמר כקושית התוס' ואע"ג דלא הוי