תפארת מנחם על הרמב"ם סה

לכהן בכל דמי שוויין ומקודשת והא דלא מוקי הש"ס ממתניתין בכהנת י"ל, כמ"ש לעיל דהמקשה הוא ר' אבא והוא ס"ל בב"מ דף י"א דמ"כ אינם נקנים אג"ק אפי' לכהן וא"כ בשאר קנינים צריך לבא מכח הפקר ולכן לא מהני בקידושין אבל להרמב"ם דפסק דמ"כ נקנים אג"ק עכ"פ שפיר אמרינן דבכהנת מקודשת ודו"ק: (ו) עוד כ' בס' הנ"ל דלפי מ"ש הש"ך בח"מ סי' רע"ו דמוריש אדם ט"ה לבניו הרי דיש לו קנין בגוף המתנות והוי דבר שיש בו ממש צ"ל דמש"ה בקידושין אינה מקודשת משום דעתה בשעת הקידושין לא מטי', לה שום הנאה עכ"ד ולכאורה אינו מובן. ועוד קשה דא"כ גם למ"ד ט"ה ממון כן הוא. ונ"ל להסביר הדברים עפ"י מה דקימ"ל בקידושין דף ח' ובטוש"ע סי' כ"ט התקדשי לי במנה והניח לה משכון עלי' אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן וכ' התוס' וז"ל לפי שהאשה ניקנית בכסף והכסף אינו בעין שאין המשכון תחת הכסף כיון שלא ישאר בידה עכ"ל וא"כ הכא נמי הט"ה אינו בעין והמתנות לא ישארו בידה והרי גם במשכון אדם מוריש השעבוד שיש לו בו לבניו ואפ"ה לגבי קידושין מקרי אינו בעין מפני שאין לו קנין בגוף המשכון אמנם למ"ד ט"ה ממון ס"ל דיש לבעלים קנין וחלק בגוף המתנות לפי ערך ט"ה שבהן ודומה למשכון דאחרים דאמרינן שם דמקודשת משום דבע"ח קונה משכון אע"ג שגם משכון דאחרים לא ישאר ביד האשה דהא הלוה יוכל לפדות משכונו וראיתי לאחד מגדולי המפרשים שהקשה במשכון דאחרים ג"כ נימא כן כיון שלא ישאר בידה ואיני זוכר תירוצו אמנם צ"ל כיון דיש לו קנין בגוף המשכון לא גרע ממתנה ע"מ להחזיר ולחליפין לא דמי וה"ה כאן למ"ד ט"ה ממון ודו"ק. אכן בעיקר הדבר אשר העלה המחא"פ שם כהש"ך דמוריש אדם ט"ה לבניו כשהוא ת"י. עיין בשל"ה מס' מגלה שהאריך בפסק זה והעלה דאין מוריש לבניו ט"ה אפי' כשהוא ת"י ובקצוה"ח סי' רע"ו הסכים לדינא כשל"ה ואשר הביא המחא"פ ראי' לדברי הש"ך משמעתא דס"פ הא"מ דקאמר דכ"ע ט"ה אינה ממון והכא בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן דמר סבר לאו כמי שהורמו דמיין וכו' ופירש"י וז"ל וצריך היורש ליתנם לכהן דאין לו בהם כ"א ט"ה ע"כ הרי בהדיא דאפי' למ"ד ט"ה אינה ממון מ"מ יורש יורשה עכ"ל ותמהתי מאד על ראי' זו דהא התם הי' ביד המוריש טבלים ולמ"ד כמי שהורמו דמיין כלן שלו דכהן הוא ומוריש אותן לבן בתו ישראל ולמ"ד לאו כמי שהורמו דמיין הרי הן טבלים וג"כ כלן שלו ככל טבל שהוא של הבעלים כיון דלאו כמי שהורמו דמיין אין כאן שם תרומה ואפי' ישראל מוריש טבל שלו לבניו ומה ראי' מזה לתרומה ביד ישראל שאין לו בו כ"א ט"ה שיוכל להוריש לבניו ומ"ש רש"י וז"ל וצריך היורש ליתנם לכהן דאין לו בהם כ"א ט"ה היינו היורש לאחר שהפריש דהוי כמפריש מגורן שלו כיון דלאו כמי שהורמו דמיין. אבל בשעה שירש לא הי' שם תרומה כלל וזה ברור ולענ"ד דשגגה פלטה קולמסו של השליט הגדול בנד"ז

(ז) ולהיות כי פסקי רבינו הרמב"ם נראין כסותרין זא"ז בעניני ט"ה וז"ל הגאון בעל שאגת ארי' סי' ע"ז ודע שיש בהא דטה"מ קושיות רבות ועצומות ומבוכה רבה בדברי הפוסקים ובפרט בדברי הרמב"ם וכבר עמדתי עליהם וכ' קונטרס מיוחד עכ"ל ע"כ אנכי ההדיוט והעני רוח מבינתי עבר עלי ויעירני לכתוב כאן מה שהעלתה מצודת עיוני. והנה רוב הקושיות הנופלים בענין זה הם מסוגיא דב"מ דף י"א ע"כ ראיתי להעתיק לשון הש"ס בקצרה אמר רב יהודא אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו. (פי' דחצר שאינו משתמר אינו קונה אא"כ עומד בצדו) וכן אמר עולא וכו' איתבי' ר' אבא לעולא מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה אר"ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע (פירש"י לר' יהושע בן חנני' והוא לוי) ומקומו מושכר לו ועישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו (פירש"י גבאי הי' ואותה שנה שנת מעשר עני הי') וכי ר' יהושע ור' עקיבא בצד שדהו של ר"ג היו עומדין וכו' א"ל ההוא מרבנן ר"ג מטלטלי אג"ק הקנה להם ר"ז קבלה ר' אבא לא קבלה אמר רבא שפיר עביד דלא קבלה וכי לא הי' להם סודר לקנות ממנו בחליפין אלא ט"ה אינה ממון לקנות ממנו בחליפין ה"נ ט"ה אינה ממון לקנות ע"ג קרקע (ופירש"י אין תשובה ממון לקנות בחליפין ואג"ק אלא אפקורי בעלמא אפקורי גבייהו וכי אוגר להו מקום קנו בתורת חצר כשאר הפקר) ולא היא (פירש"י מהא דלא הקנו בסודר אין ראי' דט"ה אינה ממון דשפיר איכא למימר אג"ק הקנה להם ודקשי' לך לקנינהו בחליפין) מתנות כהונה נתינה כתיב בה חליפין דרך מו"מ הוא (פי' לפיכך אסור להקנותן בסודר) מטלטלין אג"ק נתינה אלימתא הוא רב פפא אמר דעת אחרת מקנה אותן שאני (פירש"י לעולם בתורת חצר הקנה להם ומש"ה לא בעי עומד בצד שדהו משום דדעת אחרת מקנה שאני) ע"כ סוגיות הש"ס שם והנה הרי"ף השמיט הך אוקמתא דרב פפא וכן הרמב"ם בפ"ד מהל' זכי' פסק דאפי' היכי דאיכא דעת אחרת מקנה אותו בעינן עומד בצד שדהו אם אינו משתמר וז"ל הרא"ש שם ורב אלפס לא הביא דברי רב פפא ומתוך דבריו משמע שאין מחלק בין מציאה למתנה וסבר כשינוייא קמא דמטלטלי אג"ק הקנה להם ויותר נראה כאשר כ' דר"פ בתראה הוא וגם רב אשי מתרץ דבריו עכ"ל. ונלענ"ד לישב הא דלא הביא הרי"ף הך אוקמתא דר"פ. גם לתרץ עוד כמה קושיות. (א) יש כאן קושי' גדולה על הרמב"ם דלא ס"ל הך אוקמתא דר"פ וא"כ צ"ל דסבר כשנוייא קמא דמטלטלי אג"ק הקנה להם כמ"ש הרא"ש לדעת הרי"ף ומבואר מהש"ס דהאי שינוייא דאג"ק לא קאי כ"א למ"ד ט"ה ממון והרי הרמב"ם פסק דט"ה אינה ממון וא"כ לדידי' נשאר קושית הש"ס וכי ר"י ורע"ק בצד שדהו של ר"ג היו עומדין דלא נשאר לנו שום דבר ת"י ועיין בקצה"ח סי' ער"ה (ב) קשה טובא דהרמב"ם בפי' המשנה במס' מע"ש כ' דר"ג הקנה להם בתורת חצר עי"ש והא כיון דלית לי' אוקמתא דרב פפא איך קנו בתורת חצר כיון שלא עמדו בצד שדהו (ג) יש להקשות דהתוס' כ' דכוונת ר"ג הי' לקיים מצות ביעור שהוא מדאורייתא. והנה התוס' בב"ק דף י"ב כתבו דקנין אג"ק הוא מדרבנן דקרא דערים בצורות הוא אסמכתא וא"כ קשה לדעת הפוסקים מובא בב"י אה"ע סי' כ"ח דקנין דרבנן לא מהני לדבר שהוא מדאורייתא ועיין בריטב"א בקידושין דף כ"ו שכ' דבמתנות כהונה בעינן עד דאתי לרשות זוכה בזכי' גמורה. (ד) קושיות התוס' בסוגיין שהקשו דהא חצרו של ר"ג משתמר הי' ולא בעינן עומד בצד שדהו ומה מקשה הש"ס. ונראה לתרץ קושית התוס' דהנה בהא דחצר המשתמר קונה אפי' אינו עומד בצדו קהו בה טובא כיון דבחצר שאינו משתמר בעינן עומד בצדו. כי היכי דליהוי כידו א"כ ה"ה חצר המשתמר והרא"ש כתב דחצר המשתמר מהני מטעם שליחות דניחא לי' דליהוי שליחו אבל חצר שאינו משתמר אינו משום שליחות דשליח משמר מה שנותנין לו ע"כ ובנימוקי יוסף וא"ז כתבו בשם הר"ן דליכא למימר משום שליחות דבעינן שיהי' שלוחו של בעל הממון ובמציאה ליכא בעל הממון שיעשהו שליח אלא הטעם דחצר המשתמר הוי כידא אריכתא דכל מה שיש לאדם מניחו בחצר המשתמר עכ"ד ועפ"י הדברים האלה י"ל דסברת המקשה הי' דבמציאה כיון דאין כאן בעלים מהני חצר המשתמר מטעם שליחות וכסברת הרא"ש ומה שהקשה הר"ן הא בעינן שלוחו של בעל הממון ס"ל דכיון דאין בעל לממון זה דמיירי דמציאה שאין בו סימן דאיאושי מיאשו מהני שפיר מטעם שליחות ובמתנה דאית לה בעלים ס"ל דלא מהני מטעם שליחות דבעינן שלוחו של בעל הממון ובעל הממון אינו יכול לעשות שליח לחצר זה כיון שאין זה חצירו כ"א של המקבל וגם סברת הר"ן דידא אריכתא לא ס"ל ע"כ סבר המקשה דבמתנה לא מהני מטעם חצר המשתמר כ"א מטעם יד ובעינן עומד בצדו אפי' במשתמר ולכן שפיר מקשה וכי ר"י ורע"ק בצד שדהו של ר"ג היו עומדין ומתורץ ק' התוס' וע"ז משני דר"ג מטלטלי אג"ק הקנה להם ואע"ג דמטלטלי אג"ק הוא קנין דרבנן כמ"ש התוס' בב"ק מ"מ כבר כתבו האחרונים הגאונים הספרדים דאפי' לדעת הפוסקים דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא היינו