תפארת מנחם על הרמב"ם סד

דט"ה אינה ממון ובקידושין אינה מקודשת והוא תמוה שהוא להיפך ממ"ש הרא"ש שם בפנים וכן הטור ביו"ד סי' של"א פ' דט"ה אינה ממון נגד דעת אביו ולא הביא דעתו וכבר עמד בזה הכנה"ג ביו"ד סי' של"א והש"ך בח"מ סי' ש"נ ולפימ"ש י"ל דדעת הטור הי' בזה דהרא"ש שהביא שם דברי הר"ח לא ס"ל כוותי' כיון דכל חילי' דהר"ח מהא דרבא בנדרים שם והר"ח בזה לשיטתו דס"ל ויתור מותר במודר הנאה אבל הרא"ש דפסק בריש פ' אין בין המודר כראב"י דוויתור אסור וכ"פ הטור ביו"ד סי' רכ"א א"כ לא מוכח מהאי דרבא מידי וממילא דאין לזוז מסתמא דשמעתא דקידושין דט"ה אינה ממון ובקידושין אינה מקודשת וכדעת רבינו ודו"ק

(ב) והנה מדברי רש"י בסוכה דף ל"ה ע"ב נראה לכאורה דקאי ג"כ בשיטת רבינו דכ' שם גבי אתרוג של תרומה טהורה דיש בו דין ממון משום דיכול לקדש בו את האשה אפי' אם הוא ישראל אם נתנה לו כהן דייק וכ' אם נתנה לו כהן משמע להדיא הא ישראל בתרומה מגורן שלו א"י לקדש דט"ה אינה ממון. אבל במתנה מכהן דאז כל התרומה שלו שפיר יכול לקדש. אמנם באמת אין ראי' מזה דהא רש"י קאי התם אליבא דמ"ד דבעינן באתרוג דין ממון והוא רב אסי ומבואר בש"ס בשמעתא דקידושין דרב אסי ס"ל ט"ה אינה ממון ולכן הוכרח רש"י לפרש כן אליבי' וגם ר"ח בר אביון דהוא בר פלוגתי' דרב אסי בסוכה שם דסגי בהיתר אכילה משמע בשמעתא דקידושין שם דס"ל ט"ה אינה וממון עי"ש אבל לדינא אפשר דס"ל לרש"י כשיטת ר"ח משום מילתי' דרבא

(ג) ובהא דאמרינן דלמ"ד ט"ה אינה ממון אינה מקודשת טעמא בעי דקשה לכאורה נהי דט"ה אינה ממון לגבי הבעלים מ"מ לענין קידושין כיון שנותן לה דבר שתוכל ליהנות בפרוטה שתקח אצל כהן אמאי אינה מקודשת הא קידושין בהנאה דידה בשו"פ תלי' מילתא. וכבר הי' אפשר לומר דאין ה"נ אם קדשה בפי' וא"ל הא"מ לי בהנאת הפרוטה של הט"ה מקודשת והכא מיירי בקדשה סתם דאז דעתה אגוף המתנות כמ"ש לעיל לענין קדשה במע"ש. אלא דלכאורה אי נימא דבפירוש מקודשת א"כ גם בסתם תהא מקודשת דכאן אין שייך לומר דבסתם דעתה אגוף המתנות דהא יודעת היא דגוף התרומה לא תשאד בידה ואינה ראוי לה ולא דמי למע"ש שראוי הוא לה לאכילה. אכן י"ל עפ"י מ"ש הטור בס"ס כ"ז אם נתנה היא ואמר הוא הא"ח לי במה שקבלתי ממך אם הוא אדם חשוב מקודשת שהיא נהנית במה שמקבל ממנה וכו' והרמב"ם כ' דאינה מקודשת ע"כ ותמה הב"י שם דהא דכ' הרמב"ם דאינה מקודשת מיירי באינש דעלמא ובאדם חשוב אדרבה מבואר להדיא בפירקין דס"ל מקודשת וכ' דאישתמיט להטור דברי הרמב"ם בפירקין אמנם כבר ביארו האחרונים כוונת הטור משום דהרמב"ם כ' דאדם חשוב שיאמר לה בפי' הא"מ לי בהנאה זו שקבלתי ממך והטור דכ' שם מתחלה שא"צ לומר בהנאה זו רק סגי שיאמר במה שקבלתי ממך לכן סיים וכ' והרמב"ם דאינה מקודשת ר"ל אם לא אמר בפי' בהנאה זו אמנם טעמי' דהרמב"ם שצריך שיאמר בפי' בהנאה זו משום דס"ל דכל הנאה שאינה בגוף שיווי החפץ כ"א הנאה הבאה ממקום אחר צריך שיאמר בפירוש שמקדשה בהנאה זו ועיין בהפלאה ס"ס כ"ז והרי שם ודאי דגם בסתם דעתה על הנאה שמקבל ממנו ולא על גוף הקבלה ואפ"ה צריך לפרש וא"כ הכא נמי דכוותי' כיון דט"ה אינה ממון לא הוי הנאה בגוף שיווי החפץ לכן צריך לפרש אבל למ"ד ט"ה ממון ס"ל דיש לבעלים חלק בגוף שיווי החפץ לפי ערך חלק הט"ה שבו ומקודשת אפי' בסתם. ולפי"ז י"ל דרבינו דכ' דט"ה א"מ ואינה מקודשת מיירי בסתם:

(ד) אלא דיש להקשות לפי"ז הא דפריך בש"ס לעולא דס"ל ט"ה אינה ממון ממתניתין דהמקדש בתרומות וכו' אמאי לא משום דמתניתין מיירי בקדשה בפירוש בט"ה ואע"ג דבמתניתין תני סתם המקדש בתרומה וכו' הא קתני נמי התם המקדש באפר פרה ובמי חטאת ומוקמינן לה התם בשכר הבאה וקידוש וגם זה יש לתרץ דהנה י"ל דמש"ה המקדש בט"ה אינה מקודשת למ"ד דט"ה אינה ממון משום דאינו יכול להקנות לה את הט"ה כדאיתא במס' ב"מ דף י"א דלמ"ד ט"ה אינה ממון א"י להקנותם בחליפין ולא אג"ק דקנינים אלו צריכין שהבעלים יקנו את הקונה. ואפי' בקנין חצר או שאר קנין שהם מצד הקונה מבואר בסוגיא שם ובפירש הוא משום דאפקורי מפקר לה והקונה קונה ולפי"ז בקידושין כיון שהוא א"י להקנותם לה בחליפין ואג"ק ובקנינים שהם מצד הקונה צריך להפקיר מקודם וכי מפקר להו יוצא מרשותו ובמה מקדשה דהיא קונה מן ההפקר. והנה בש"ס דקידושין המקשה על עולא ממתניתין הוא ר' אבא ובסוגיא דב"מ שם קאמר עולא בחצר שאינו משתמר והוא שעומד בצד שדהו ואותבי' ר' אבא ממעשה דר"ג וזקנים וכו' ומשנינן ר"ג אג"ק הקנה להם ור' אבא לא קבל להאי שינויא ואמר רבא שפיר עביד דלא קבלה דט"ה אינה ממון לקנות אג"ק וא"כ לפי"ז לא מצי הש"ס בקידושין לשנויי דשתניתין מיירי בפי' בט"ה דלדעת המקשה שם דהוא ר' אבא אפי' בקדשה בפי' בט"ה לא מהני משום דא"י להקנותם אבל לדעת רבינו הרמב"ם דפסק בפי"א מהל' מע"ש דמתנות כהונה נקנים אג"ק ודלא כסוגיא דב"מ וכמו שיתבאר להלן לדידי' ושפיר י"ל דבקדשה בפי' בט"ה מקודשת וכאן מיירי בסתם:

(ה) ואח"ז מצאתי בס' מחנה אפרים הל' ט"ה שכ' וז"ל בקיצור הן אמת שצריך להבין גבי קידושין אמאי אינה מקודשת בהנאה שיש לה ליתן לכל כהן וכו' ואלו לא הי' כ"א מ"ש הרמב"ם בהל' מע"ש דמתנות כהונה נקנין אג"ק אפשר לומר דלא כ"כ כ"א במקנה לכהן דאית לי' זכי' בגוף המתנות אבל להקנותם לישראל חבירו דאין לו זכי' בגוף המתנות כ"א לט"ה י"ל דהוי דבר שאין בו ממש ולא מיתפסה בקנין אפילו מטו המתנות לידו כיון דאין לו שייכות בגופייהו גם בהט"ה, לא זכה עכ"ל. ולפי"ז המקדש בט"ה אינה מקודשת אפי' קדשה בפי' בט"ה אפי' לדעת הרמב"ם דמ"כ נקנים אג"ק לכהן ולא לישראל. ונלענ"ד עוד עפ"י מש"כ הרמב"ם בפי"ב מהל' תרומות דכיון דקימ"ל ט"ה ממון אע"ג דלכתחלה אין לכהן ליטול כ"א מדעת בעלים מ"מ אם נטלם שלא מדעתו זכה בהן ואין מוציאין מידו. וא"כ בקידושין לא מהני דאפי' ביכול להקנות לה הט"ה מ"מ לא עדיפא מיני' וכשיבא איזה כהן ויתקפם מידו וזכה בהן א"כ לאו מידי יהיב לה וכה"ג כ' הריטב"א במקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת אע"ג שהאפר שו"פ משום דעתה אינם שלו ושלה ולבתר דקלי להו יוכל אחר לזכות בהם ויד כ"א שוה בהו ולאו מידי יהיב לה אבל לכהן דזוכה בגוף המתנות ויש לו בהם זכי' גמורה אין אחר יכול לתקוף בהם עוד ולכן כ' הרמב"ם בהל' מע"ש דמקנה להם אג"ק ויוצא מצאת ביעור והנה לפי"ז יש מקום לומר דאם ישראל קידש בתרומה לאשה כהנית שיכולה לזכות בגוף המתנות מקודשת דבכה"ג יכול להקנות לה והוא קונה קנין גמור ואע"ג דגוף המתנות אינם שלו מ"מ כיון דאיהי זכתה בהם מחמתו שהקנה לה בתר מקבל אזלינן כמ"ש רש"י בע"ז דף נ"ד לענין חליפי א"ה וכן משמע מדברי רש"י במתניתין דס"פ הא"מ ד"ה ואפי' ישראל וז"ל אעפ"י שאין לו בכל אלו אלא ט"ה וגם היא לא זכתה כ"א בט"ה וכו' דקסבר ט"ה ממון עכ"ל משמע דבכהנת שזכתה בגוף המתנות מקודשת אפי' למ"ד ט"ה אינה ממון וכן נראה מדברי השאילתות פ' קרח מובא בס' הפלאה וז"ל ברם צריך למימר היכי דיהיב לה תרומה לכהנת וכו' עי"ש והגאון בס' הפלאה הקשה דהא כהנת כיון שנתארסה לישראל לא אכלה בתרומה וגם אין חולקין לה תרומה וא"כ הרי היא כישראלית עוד הקשה דאי נימא דבכהנת מקודשת א"כ כדפריך בש"ס על עולא ממתניתין אמאי לא מוקי בכהנת עכ"ד וכדברים אלו כ' בשעה"מ עי"ש ולענ"ד נראה דדברי השאילתות ורש"י ז"ל נכונים כפשוטן והוא דבכל עניני קידושין הזכי' שלה קודמת זמן מה קודם הקידושין וע"י זכייתה בחפץ שמקדשה בו חלין הקידושין וה"נ קדמה זכייתה ואח"כ חלין הקידושין וא"כ בשעת זכייתה פנוי' היא ויכולה לזכות בהתרומה ואי דתיכף כשחלו הקידושין נאסרה באכילתן מה בכך כיון שכבר זכתה בהם הם שלה ויכולה למכור התרומה