תפארת מנחם על הרמב"ם סב

כתבתי זה ע"ד פלפול אמנם כד דייקינן שפיר למ"ד דמע"ש ממון גבוה ולא מקרי לכם משום דבעינן דין ממון אע"ג שמותר לו באכילה א"כ לא שייך לומר הואיל וא"ב מיתשל מקרי לכם הא כל חילא דסברת הואיל וח"ב מיתשל דליהוי כשלו משום דיש לו שייכות בגוה יותר מאינש אחרינא דאל"כ קשה הא אכתי לא שאל ודבר זה רמוז בתוס' בפסחים שם דל"א בחמץ של גבוה הואיל וא"ב פריק לי' דהא כל אדם יכול לפדות עי"ש. וא"כ לא עדיף השייכות של הואיל וא"ב מיתשל מהא דהוא שלו באמת לאכילה ולשתי' ואין לזר אתו ומ"מ ס"ל לרב אסי דלא מקרי לכם משום דבעינן דין ממון ומכ"ש דלא מהני השייכות שיש לו בו ע"י הואיל וא"ב מיתשל דמ"מ עי"ז לא מקרי דין ממון וזה בעצם סברת הרשב"א דל"א בקידושין הואיל דליקרי כסף משום דאע"ג דע"י הואיל הוי כשלו מ"מ לא מועיל דליקרי כסף וה"נ אינו מועיל דיקרא דין ממון לכן אי נימא דהרמב"ם ס"ל כרב אסי דבעינן דין ממון לא יספיק תי' הנ"ל לומר דע"י הואיל הוי ד"מ. אמנם הרווחנו בדברינו הנ"ל אי נימא לאידך גיסא דהרמב"ם ס"ל כר' חייא דסגי בהיתר אכילה כמ"ש בריש דברינו בשם הכ"מ מהר"י קורקוס ז"ל ואע"ג דבחלה איתא בברייתא להדיא דר"מ ס"ל דבעינן ד"מ מ"מ בהא לא סבירא לי' להרמב"ם כוותי' עיין בצל"ח פסחים דף ל"ח יתורץ עכ"פ קושית מוהר"מ בן חביב ז"ל שהקשה דהא בזה"ז שאין מקדש ומחיצות אסור לאכול מע"ש בירושלים וליכא היתר אכילה ולכ"ע לא מקרי לכם כנ"ל. י"ל דלענין היתר אכילה שפיר אמרינן דהואיל וא"ב מיתשל הוי לכם. והא דל"א לר"מ דע"י הואיל הוי לכם משום דס"ל דבעינן דין ממון ולענין זה לא מהני הואיל כמו שכ' לעיל ונקוט מיהא בידך לתרץ קושית התוס' בפסחים דף מ"ו במצה של מע"ש נימא הואיל וא"ב מיתשל מקרי מצתכם דלר"מ דבעי' ד"מ ל"א הואיל דלא עדיף השייכות שיש לו ע"י שאלה מהא דמותר לו גם עכשיו באכילה כן נ"ל נכון ודו"ק היטב:

אמנם נ"ל עוד לתרץ דברי הרמב"ם שלא יהי' נסתר מחמתו בא"א ואגב יתבארו עוד עניני כסף קידושין דהנה לכאורה קשה דאיפלגו ר"ח ורב אסי בסוכה דף ל"ה באתרוג של מע"ש אליבא דר"מ אי מקרי לכם ומבואר דבקידושין לא פליגי דבפירוש קתני במתניתין דקידושין דף נ"ב דלר"מ במע"ש אינה מקודשת ומן הסברא נראה להיפך דהא אמרינן שם בסוכה דבהיתר אכילה לא פליגי ולכ"ע בעינן ולכן באתרוג של תרומה טמאה לא יצא אע"ג דמותר בהנאה דחזי להסיק מ"מ לא מקרי לכם. ובקידושין בכה"ג פשיטא דמקודשת דדוקא באיסורי הנאה אמרינן במתניתין דהמקדש בערלה וכיוצא בה אינה מקודשת אבל באיסורי אכילה מקודשת וא"כ מכ"ש במעשר שני למ"ד דמקרי לכם לענין אתרוג דין הוא שנקרא שלו ושלה לענין קידושין אמנם כד דייקינן הדבר נכון דבאתרוג דכתיב לכם ופירש"י שם בסוכה לכל צרכיכם ולכל דרכי הנאה לכן כיון שאסור באכילה אע"ג שמותר בהנאה לא מקרי לכל צרכיכם אבל במע"ש כיון דמותר בהנאה ובאכילה ס"ל לר' חייא דמקרי לכם לכל צרכיכם אע"ג דאין בו דין ממון דהוי ממון גבוה וא"י למוכרו מ"מ מכירה אינה בכלל לכל צרכיכם. אמנם בקידושין הוא להיפך דלא בעינן שיהי' ראוי לכל צרכיכם רק שיהי' שוה פרוטה וליקרי כסף לכן אע"ג שאסור באכילה אם מותר בהנאה הרי הוא שו"פ ומקרי כסף דשו"כ הרי הוא. ככסף אבל מע"ש כיון שאינו עומד למכור דאסור למוכרו וגם אסי מכרנו לא יהי' הממון שלו כ"א ממון גבוה אע"ג שמותר הוא באכילה מ"מ לא מקרי כסף דאינו שו"כ דהנה התוס' בריש קידושין הקשו מנלן דבקידושין שו"כ ככסף דהא בניזקין וע"ע ע צריך קרא ותירצו הרשב"א והר"ן דניזקין וע"ע דהוי בע"כ צריך קרא אבל בקידושין דמדעתה והיא מתרצית לכך מסברא ידעינן דשו"כ ככסף ע"כ והנה ודאי אי לא הוי שו"כ ככסף מצד עצמו לא הוי מהני מה דהיא מתרצית דלאו כל כמינה לשוי' כסף מה שאינו כמו שכ' הר"ן בפ"ק דבפחות משו"פ דלא איקרי כסף לא מהני אם אמרה לדידי שוה לי. לכן צ"ל דשו"כ כ מצד עצמו חשוב ככסף משום דיכול למוכרו וליקח כסף וא"כ מה לי הן מה לי דמיהן כיון שעומדין לכך לעשותן כסף אכן בניזקין וע"ע צריך קרא כיון דבע"כ הוא שא"י לכופן ליקח שו"כ למוכרן דטירחא דזביני לאו עלייהו רמי' ואיתא בב"ק דף י"ד ע"ב שוה כסף ולא כסף והנהו כלהו כסף נינהו ע"כ ופירש"י וז"ל והנהו מטלטלין כסף נינהו דמצי לאמטינהו ממתא למתא ומזדבנין עכ"ל והיינו דלהכי הוי כסף משום דמזדבני אמנם קי"ל בבע"ח דאין הלוה יכול לסלק במטלטלין אם ישלם מעות כדאיתא בכתובות דף פ"ו ובטוש"ע ח"מ סי' ק"ד דאמרינן לי' ללוה זיל טרח וזבין ואייתי מעותו קמ"ל בע"ע ונזקין שלוקחין מטלטלין ושו"כ בע"כ אבל בקידושין דמדעתה ונתרצית בהאי טירחא ממילא הוי שו"כ ככסף מצד עצמו כיון שיכולה למכור ולעשות כסף ממש וכבר העירותי בדברים אלו לעיל פ"ג הלכה א' וישבתי כמה קושיות בזה וסלקתי יתדות הדרכים ומצאתי אין לי בחי' הריטב"א בריש קידושין וז"ל וע"ע משום דבע"כ והו"א דדין הוא שלא יסלקהו בשו"כ דנימא לי' זיל אטרח וזבין דומי' דלוה הבא לפרוע חובו שא"י לסלקו בשו"כ אבל בקידושיו כסף כיון דהוא מדעת שניהם ואיכא דבר חשוב מה לי כסף מה לי שוה כסף עכ"ל והן הדברי' שכ' בכוונת הרשב"א והר"ן ות"ל שכוונתי לדעת הגדולה וא"כ היינו טעמא במע"ש דלא איקרי כסף אע"ג דמותר באכילה מ"מ לא הוי רק שו"כ ולא ככסף כיון שאינו עומד למכור ולעשות מזה כסף בכה"ג לא איקרי כסף ועוד יתבאר להלן ובזה יובנו דברי התוס' בקידושין דף נ"ב גבי הקדש עי"ש ודו"ק

והנה המשנה למלך בפרקין הלכה א' לאחר שהביא דברי רש"י בע"ז דף נ"ד במכרן וקדש בדמיהן מקודשת דאע"ג דחליפי איסורי הנאה אסורין למחליף עצמו מ"מ מקודשת כיון דלדידה מותרין והיינו דבתר מקבל אזלינן כ' וז"ל וראיתי להריטב"א פ"ב דקידושין אמתניתין דהמקדש בערלה וז"ל ואע"ג דחולה שאין בו סכנה מותר באיסורין שלא כדרך הנאתן מ"מ אסור לה למוכרה לחולה זה וליטול דמים וכו' דא"כ נמצא נהנה באיסורי הנאה של תורה אלא ודאי שאסור למוכרן וכיון שכן לא חשיב ממונא כלל ואפי' היא חולה שראוי' ליהנות בה אינה מקודשת דלאו ממונא יהיב לה אא"כ אומר לה הרי את מקודשת לי באותה הנאה שיש לך שנתתי לך דבר שתתרפאי בו ויש באותה הנאה שו"פ עכ"ל הריטב"א והנה הדבר מבואר דחולק בסברת רש"י ז"ל וס"ל כיון דהמקדש אסור למכור איסורי הנאה אף דהמתקדשת שרי' בהו אינה מקודשת משום דבתר דידי' נמי אזלינן ולאו ממונא יהיב לה עכ"ל המל"מ. והנה הבין המל"מ בכוונת הריטב"א דכ' לאו ממונא יהיב לה ר"ל דלא נחשב ממון לגבי המקדש מפני שאסור למכור ובתר דידי' אזלינן וחולק על סברת רש"י ואני אומר אי כהבנתו קשה טובא דא"כ גם כשאומר לה הרי את מקודשת לי באותה הנאה שיש לך שנתתי לך דבר שתתרפאי בו דכ' הריטב"א דמקודשת ואמאי ובמה מקדשה הא מ"מ לא חשוב ממון לגבי דידי' דהיינו המקדש ועוד קשה כיון דאסיק הריטב"א דבמקדשה בההיא הנאה שתתרפא מקודשת א"כ גם במקדשה סתם בהדבר שנותן לה תהי' מקודשת דעי"ז חשוב ממון לגבי' דהמקדש דיכול עכ"פ לקדש בו אשה חולה שיאמר לה ה"א מקודשת לי בהנאה שתתרפאי דהכי איתא במס' סוכה דף ל"ה ע"ב באתרוג של תרומה טהורה אם נטל כשר למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון הרי יש בה דין ממון ופירש"י וז"ל הרי יש בה דין ממון וכהן מקדש בה את האשה וישראל נמי אם נותנה לו הכהן מקדש בה את האשה ע"כ הרי דבדבר שיכול לקדש בו אשה מיחשב ממוני' וא"כ הכא נמי ליחשב ממון לגבי המקדש שהרי יכול לקדש אשה זו שיאמר לה בפי' בהנאה שתתרפאי וא"כ גם בסתם תהא מקודשת על כן אחרי בקשת המחילה מכבוד תורת אדונינו המל"מ ז"ל נלענ"ד דהריטב"א אינו חולק בזה אסברת רש"י ז"ל ומש"כ הריטב"א דלאו ממונא יהיב לה אין כוונתו דלא נחשב ממון לגבי המקדש דאדרבה לדידי' חשוב ממונא מטעם שנתבאר אלא כוונתו דלא נחשב ממון לגבי המתקדשת ולא איקרי כסף והיינו דאע"ג שהיא יכולה ליהנות שלא כד"ה מהני שהיא