תפארת מנחם על הרמב"ם סא

השעה"מ כ' דר"מ לית לי' סברת הואיל. ואמרתי לענות חלקי עפ"י סגנון זה דתלוי בסברת הואיל וגם ר"מ ס"ל סברת הואיל אמנם בהא טעמא אחרינא איכא כמו שאבאר דהנה מה שהקשו התוס' דליקרו מצתכם משום הואיל וא"ב מיתשל יש לתרץ דל"א בזה הואיל וכו' משום דאי איתשל עלה הדרא לטובלי' והוי טבל הטבול למע"ש והוי ג"כ ממון גבוה משום חלק המע"ש המעורב בו דקימ"ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וכמו שפסק רבינו בפירקין. וכה"ג איתא במס' עירובין דף ל"א דאין מערבין לישראל בתרומה לסומכוס משום דלא חזי לי' ולא אמרינן הואיל וא"ב מיתשל משום דהדרא לטיבלי'. ואפי' חכמים לא פליגי התם רק משום דס"ל דלא בעינן סעודה דחזי לי' וכיון דחזי לאחרינא דהיינו כהנים סגי לענין עירוב. אמנם מצאנו לרבינו הרמב"ם שפ' בפ"ג מהל' מע"ש דטבל הטבול למע"ש נמכר וניתן במתנה וכסתם מתניתין דמס' מע"ש פ"ד מ"ג וכ' הכ"מ שם בשם הר"י קורקוס ז"ל דאע"ג דהרמב"ם ס"ל בכ"מ מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וא"כ יהי' אסור לימכר וליתנו במתנה משום חלוק המע"ש המעורב בו דהוי ממון גבוה מ"מ לענין זה ס"ל דל"א כמי שהורמו דמיין משום דהקרא דיליף מיני' ר"מ דמע"ש ממון גבוה מיירי במורם כבר עכ"ד והשתא א"ש דודאי לר"מ דס"ל להדיא בעסה של מע"ש דפטורה מחלה וכן דא"י במצה של מע"ש דלא מקרי מצתכם על כרחך צ"ל דס"ל דגם לענין זה אמרינן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין כדי שלא תקשה קושית התוס' דנימא הואיל וא"ב מיתשל וצ"ל דאם ישאל והדר לטיבלי' והוי ממון גבוה כנ"ל אבל הרמב"ם דפסק להדיא דטבל הטבול למע"ש לא הוי ממון גבוה ודלא אמרינן לענין זה דכמי שהורמו מו דמיין שפיר אמרינן דנקרא מצתכם משום הואיל וא"ב מתשל וכן לענין אתרוג מקרי לכם ולענין חלה הוי עריסותיכם וא"ש ודו"ק:

ואל תשיביני איך נימא דלהרמב"ם מקרי מצתכם ע"י הואיל והא כשישאל עליו דהדר לטיבלי' נהי דלא הוי ממון גבוה מ"מ יהי' אסור באכילה דהוי טבל וכיון שאין מפרישין ביו"ט לא מקרי לכם כדאמרינן בסוכה דף ל"ה דבהיתר אכילה כ"ע ל"פ דבעינן. אמנם הדבר נכון דהא עתה קודם השאלה מותר באכילה וא"כ לא חסר לך לענין דנקרא מצתכם רק מה דהוי ממון גבוה ואסור למוכרו בזה שפיר אמרינן וא"ב מיתשל עלי' דהיינו כשירצה למוכרו יוכל לשאול. וגם א"ל נהי דאם ישאל הדר לטיבלי' לכן ל"א הואיל לר"מ כמ"ש לעיל אכתי נימא דיכול להפריש מע"ש י"ל דמיירי בכזית מצומצם. ועוד י"ל דאין מפרישין ביו"ט ומצה ואתרוג מיירי ביו"ט. ולענין חלה י"ל דהוי תרי הואיל ול"א כדאיתא בפסחים דף ל"ח (ודע דלא נעלם ממני סוגיא דקידושין דף נ"ד ע"ב דמוקי למתניתין דמס' מע"ש הנ"ל דטבול הטבול למע"ש ניתן במתנה אליבא דר"מ וס"ל כמי שלא הורמו דמיין אכן י"ל דהיינו משום דבעי לאשכוחי סתמא כר"מ ולא כר"י אבל למסקנא דאמרינן הלכה כר"מ דתנן בבחירתא כוותי' א"צ לזה ומוקמינן להמתניתין כר"י ור"מ ס"ל גם לענין זה כמי שהורמו דמיין וכה"ג כ' התוי"ט במס', מכ"ש פ"ד מ"ו):

ובא"א נראה לתרץ דברי הרמב"ם דפסק לענין מצה ואתרוג וחלה דהוי שלו אע"ג דלענין קידושין פ' כר"מ דהוי ממון גבוה ולתרץ עוד כמה קושיות (א) הקשה מ' הר"מ בן חביב בס' כפות תמרים הא דסתם הרמב"ם ופ' דיוצאין במע"ש בירושלים משום מצה וכן כל הני הא בזמן הזה דאין מקדש וקרבנות אסור לאכול מע"ש בירושלים ואין בו היתר אכילה ולא מקרי לכם לכ"ע כדאמרינן בסוכה דף ל"ה דבהיתר אכילה כ"ע לא פליגי (ב) קושיית התוס' בסוכה שם ד"ה לפי שאין בו היתר אכילה במאי דפליגי ר"ח ורב אסי באתרוג של מע"ש בירושלים אליבא דר"מ ואמאי לא פליגי בגבולין אליבא דכ"ע דהא אמר רב חסדא בסנהדרין דף קי"ב לענין עסה של מע"ש מחלוקת ר"מ וחכמים בירושלים אבל בגבולין ד"ה פטורה שהוא ממון גבוה (והתוס' מפרשים כל"ק של רש"י שם בסנהדרין ויובא להלן אמנם בקידושין דף נ"ג הוכיחו כלישנא בתרא דרש"י עי"ש) (ג) רש"י פי' שם במתניתין דאתרוג של מע"ש בירושלים לא יטול ואם נטל וכו' וז"ל בירושלים וכו' ואם נטל כשר שהרי יש בו היתר אכילה אבל חוץ לירושלים לא שהרי לכם כתיב הראוי לכם עכ"ל והר"ן כ' דה"ה חוץ לירושלים ולא נקט ירושלים אלא לרבותא דלכתחלה לא ע"כ והוא תמוה מהא דאמר רב חסדא בסנהדרין דחוץ לירושלים ד"ה פטורה ופירש"י שם בגבולין דאין לה היתר אכילה ועוד פי' דבגבולין ד"ה ממון גבוה הרי מבואר להיפך דחוץ לירושלים לא מקרי לכם וכדעת רש"י וגם לפי' לישנא קמא דרשי דבגבולין ד"ה ממון גבוה קשה דהא הר"ן פסק שם בסוכה כמ"ד דבעינן דין ממון ועיין בתוי"ט שם בסוכה שהניח בצ"ע דברי הר"ן ועיין בכפות תמרים שחתר לתרץ ולא עלה בידו. (ד) הקשה בשו"ת שאגת ארי' סי' צ"ז על הרמב"ן והר"ן דס"ל באתרוג של טבל דמקרי לכם הואיל ויש היתר לאיסורו ע"י הפרשה מהא דאמר רב חסדא בסנהדרין דחוץ לירושלים ד"ה פטורה דלא מקרי לכם אע"ג דיש היתר לאיסורו הואיל וא"ב מיתשל עלי' או פודה אותו. (ה) קושית התוס' בפסחים דף מ"ו הנ"ל אמאי לא מקרי מצה של מע"ש מצתכם לר"מ נימא הואיל וא"ב מיתשל עלה. ובמה דסיימתי אפתח לתרץ קושיית התוס' בפסחים הנ"ל דהנה התוס' עצמה בפסחים כ' שם דל"א הואיל וא"ב מיתשל להקל משום דלא שכיח שישאל וכ' המהרש"א דהיינו לענין להתיר מלאכה לכתחלה ביו"ט אבל לענין דיעבד דנימא דיוצאה במצ של מע"ש שפיר הקשו ע"כ אמנם עוד כ' שם התוס' דבמידי דלא שכיח כלל ל"א הואיל עי"ש וא"כ גם אנו נאמר דהא דסברת התוס' דהואיל וא"ב מיתשל הוי שכיח ולא שכיח ומהני עכ"פ בדיעבד אפשר לומר דזה שייך דוקא בדבר שעכשיו הוא אסור עליו מפני ההקדש שכיח קצת שיש אל כדי להתיר איסורו אבל מע"ש בירושלים דגם עכשיו הוא מותר לו לאכילה ולשתי' ולסיכה ועושה בו כמו שרוצה לענין מה ישאל עליו לכן לא שכיח כלל שישאל ול"א הואיל בלא שכיח כלל. ומתורץ קושית התוס' ולפי"ז היינו דוקא בירושלים ם שמותר באכילה אבל חוץ לירושלים שאסור באכילה שייך שפיר הואיל וא"ב מיתשל עלה והא דאמר רב חסדא בסנהדרין דחוץ לירושלים ד"ה פטורה דלא מקרי לכם כיון דאסור באכילה היינו משום דרב חסדא לשיטתו דס"ל בפסחים דף מ"ו שם דל"א סברת הואיל וא"כ לפי"ז לדידן שפיר הר"ן דחוץ לירושלים יצא ומקרי לכם ע"י הואיל וא"ב מיתשל וא"ש. והא דכ' הר"ן הטעם דמקרי לכם משום דראוי לאכילה בירושלים לאו דס"ל דמשום האי לחודא מקרי לכם דא"כ קשה מש"ס הנ"ל על כן צ"ל דמש"ה לא מקרי לכם כיון דבאתרי' לא חזי עיין בתוי"ט שם. אמנם י"ל עפ"י מש"כ התוס' בעירובין דף ל' דל"א דע"י הואיל הוי כשלו אא"כ גם השתא חזי קצת עי"ש ולכן כ' הר"ן דגם עתה ראוי לאכילה בירושלים שוב אמרינן הואיל וא"ב מיתשל הוי כשלו ומש"ס דסנהדרין לא קשה דרב חסדא לטעמי' דלית לי' הואיל. ובזה מתורץ ג"כ קושיית השאגת ארי' על הרמב"ן דס"ל באתרוג של טבל הוי לכם ע"י הואיל וא"ב מפריש מהאי דרב חסדא ס"ל דכבר נתבאר דר"ח ל"ל הואיל. ומעתה מתורץ נמי קושית התוס' בסוכה דף ל"ה אמאי לא פליגי ר"ח ורב אסי בגבולין אליבא דכ"ע כדאמר רב חסדא בסנהדרין דבגבולין ד"ה פטורה. ולפי מ"ש ניחא דאדרבה לדידן בגבולין לכ"ע יוצא בו כיון דאסור באכילה שכיח שישאל עליו ואמרינן הואיל וא"ב מיתשל הוי לכם ור"ח לשיטתו כנ"ל

ומעתה מתורץ קושיית המהר"ם בן חביב ז"ל דבזה"ז שאין מקדש ומחיצות מע"ש אסור באכילה בירושלים וכיון דליכא היתר אכילה לא מקרי לכם לכ"ע ולפי מש"כ ניחא דאדרבה כיון דליכא היתר אכילה שכיח שישאל ואמרינן הואיל וא"ב מיתשל ומקרי לכם לכ"ע. ועפי"ז יש לתרץ דברי הרמב"ם שפסק במע"ש בירושלים דמקרי לכם לענין מצה ואתרוג וחלה י"ל דמיירי בזמן הזה דליכא היתר אכילה ומקרי שלו ע"י הואיל וא"ב מיתשל אבל כאן בקידושין פ' דאינה מקודשת דלענין כסף קידושין כ' הרשב"א בתשובה מובא במשנה למלך בפירקין דל"א דמקרי כסף שלו ע"י הואיל וא"ש ודו"ק: