תפארת מנחם על הרמב"ם נג

דיינינן לה כאומרת גרשתני כיון דהבעל מכחיש אלא דיינינן דלא נתרצית מעיקרא וא"צ עוד גט מראשון כלל אבל לב"ה דקידושי הראשון בשו"פ הם ודאי א"כ מוכרח לדון אותה כאומרת גרשתני וכיון שהראשון מכחיש צריכה. ג"כ גט מהראשון וא"כ בבא אחר וקדשה הוי שפיר מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דלב"ש אע"ג דגם קידושי הראשון מחזקינן לודאי משום דהוי כאומרת לדידי שוה לי וא"צ להיות שוה דינר במדי משום דדמי לחמש סלעים של פדיון כמ"ש בס' א"מ אמנם זה דוקא כל זמן שלא קבלה קידושין מאחר אבל בפשטה ידה וקבלה מאחר כיון דמעיקרא מכח אומדנא אמרנו כן והשתא איכא אומדנא להיפך כמו שכ' משא"כ לב"ה הוו קידושי הראשון ודאי גמור בשו"פ לכן מקרי הקדושין לב"ש ספק נגד ודאי דב"ה והיינו דקמשני כאן בקידושין ספק כאן בקידושי ודאי ומתורץ הכל כן נראה נכון ע"ד פלפול ודו"ק והא דמקשינן בש"ס על שמואל מעובדא דרב חסדא אע"ג דשם מיירי בקבלה קידושין מאחר וי"ל דאגלאי מילתא דלא נתרצית מעיקרא י"ל דזה דוקא אי קבלה בפני הראשון אמרינן אם איתא דנתרצית לא הוית מעיזה פני' בפני בעלה ולא דיינינן כאומרת גרשתני כיון שהוא מכחיש אכן בעובדא דרב חסדא הוי קים לי' להש"ס דהמעשה שהי' בקבלה קידושין מהשני שלח בפני הראשון ועיין בגיטין דף פ"ט דבזה פליגי שם שמואל ורב הונא בקבלה קידושין שלא בפני הבעל ושמואל ס"ל דל"א חזקה זו שלא בפניו ושפיר פריך לשמואל לשיטתו ודו"ק

ובתוס' בד"ה ר"ח לא סבר לי' דשמואל כ' וז"ל הכא לא מצי לשנויי הא בקידושי ספק וכו' כדלעיל משום דמיירי שקדשה אחיו אח"כ בפרוטה ובא רב חסדא להפקיע קידושי ראשון כדאמר לאו כל כמינך דאסרת לה אבתרא ואי הוי אמר דראשונים ספק הוי א"כ צ"ל דצריכה גט מראשון א"כ תהי' אסורה משום דהויא גרושת אחיו עכ"ל. וכבר צוחו קמאי ובתראי בדברי התוס' אלו דאמאי הוצרכו למוקמי בקדשה אחיו כיון דעכ"פ מוכח מתוך העובדא דר"ח התירה בלא גט מראשון מדקאמר לאו כל כמינך דאסרת וכו' כמ"ש התוס' עצמם ועוד מוכח כן מדקאמרינן בתר הכי אשתייר מהאי משפחה וקפרשו רבנן מינה ואי ס"ד דגם ר"ח הצריכה גט מראשון אמאי פרשו רבנן כיון דעכ"פ נתגרשה מהראשון וכיון שע"כ ר"ח התירה בלא גט כבר מתורץ הא דלא משני הש"ס הא בקידושי ספק וכו' ועיין במהרש"א ובשער המלך. ואענה חלקי לתרץ דברי התוס' לפי מה דקימ"ל דא"א שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה תפסי בה קידושין דהוי כאומרת גרשתני וי"ל דהתוס' ס"ל דגם כחן אי נימא דהוי קידושי ספק מ"מ במה דקבלה אח"כ קידושין מהשני הוי כאומרת גרשתני. ואין לומר דהא דקבלה קידושין מאחר משום דקידושין הראשונים הם ספק אצלה דכה"ג כ' הר"ן בפ' האומר גבי הא דרב הונא אומר והוא יתן דלא הוי כאומרת גרשתני דתלינן הא דקבלה קידושין משום דקידושין הראשונים היו בתנאי דהכא הא דהוי ספק היינו דאנן מספקינן שמא שו"פ במדי אבל לגבי דידה אמרינן מדקבלה נתרצית להתקדש וסברה דהוי קידושין ודאי אלא דאם אינו שו"פ בשום מקום לא מהני ריצוי דידה לכן הוי ספק לדידן אבל גבי דידה סבורה שנתקדשה ודאי ולכן ע"י קבלת הקידושין מהשני הוי כאומרת גרשתני. אמנם גם באומרת להדיא גרשתני ס"ל להראב"ד בפירקין ולקמן פט"ז דמ"מ צריכה גט מראשון וכתבו האחרונים דטעמו משום דנגד חזקה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה איכא חזקה דא"א מהראשון וא"כ היכי דקידושי הראשון הם ספק לא שייך חזקת א"א אלים חזקה דאין אשה מעיזה פני' לאפקועי מראשון בלא גט כלל ולפי"ז אכתי קשה דהו"ל להש"ס לשנויי הא בקידושי ספק וכו' והא דלא הצריכה ר"ח גט מראשון משום דהמעשה הי' דקבלה הקידושין בפני הראשון והוי כאומרת גרשתני וא"צ גט מראשון כיון דלא היו רק קידושין ספק ולכן הוכרחו התוס' לפרש דקדשה אחיו וא"כ אע"ג דהוי כאומרת גרשתני וא"צ גט עוד מראשון מ"מ כיון דנקטינן דעכ"פ כבר נתגרשה מהראשון הוי' גרושת אחיו ואסורה לשני ויש לכוון דברים אלו שפיר במ"ש ואי הוי קידושין ספק א"כ צ"ל דצריכה גט מראשון ולא כתבו, א"כ הו"ל לר"ח להצריכה גט דהכי הוי שייך לישנא טפי אלא דבאמת לא הי' לו להצריכה גט אע"ג דקידושי ראשון הוי ספק משום דהוי כאומרת גרשתני אכן כיון דצ"ל דצריכה גט עכ"פ ונהי דאין אנו מצריכין אותה משום דהוי כאומרת גרשני כבר מ"מ אסורה לשני עי"ז דהוי גרושת אחיו. והנה אע"ג במ"ש לעיל לתרץ דברי הר"ן בסגנון זה כתבתי קצת סברות להיפך ע"ד פלפול אכן מ"ש כאן הוא נכון ודו"ק

בשעה"מ כ' וז"ל ודע שאני מסתפק במפרש ואומר לה הרי את מקודשת לי בכלי זה ששו"פ ואינו שו"פ באותו מקום די"ל דאינה מקודשת כלל אפי' אם שו"פ במדי וטעמא רבה איכא במילתא דבשלמא בנתן לה סתם הרי נתרצית להתקדש בפחות משו"פ אלא שמדין תורה בעינן שיתן לה כסף שו"פ ולכן איכא לספוקי שמא שו"פ במדי ואקרי כסף אבל באומר לה בהדיא ששו"פ דעתה שתהי' שו"פ במקומה וראי' לזה מש"ס דף ז' ע"ב באמר לה חמשין ולא שוה חמשין אינה מקודשת ולא חיישינן שמא שוה חמשין במדי אמנם לדעת הסוברים דאפי' שו"פ במ"א אין להקדש כ"א מקומו ושעתו ומשום גזירת הרואים נגעו בה דשמא יש כאן אחד מאנשי מדי וכשיראה שאין חוששין לקידושיו גם במקומו לא יחוש א"כ קשה דגם בחמשין ולא שוה חמשין ניחוש לקידושין משום גזירת הרואין עכ"ל בקיצור עי"ש ולענד"נ דודאי הדין דין אמת דבאמר להדיא עכ"פ דעתו וכוונתו ששוה כאן דלישנא דשוי' במקומו משמע והוי כאומר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר דצריך שישלים דוקא ואינה מקודשת בפחות ונראה עוד דאפי' היא אומרת בדעתי הי' להתקדש בפחות לא מהני דאמרינן בש"ס דף ז' בהתקדשי לי במנה הוי כאומר על מנת ואמרינן בדף נ' בע"מ שאני כהן וכו' ובכלם אעפ"י שאמרה בלבי הי' להתקדש לו לא מהני כיון דאתני לאו כל כמינה למיעקרי' לתנאי' בדברים שבלב וכ"ז הלכות פסוקות הן ברמב"ם לקמן פ"ז ופ"ח ובטוש"ע סי' ל"א ול"ח. ומה שהקשה לדעת הפוסקים הנ"ל בלא שוה חמשין ניחוש לגזירת הרואין נראה דע"כ לא קאמרי כ"א בפחות משו"פ איכא חשש הרואין מאנשי מדי ששו"פ במקומו ויאמר שאין אשה מתקדשת בפרוטה כאשר כן הוא באמת פלוגתא בין ב"ש לב"ה ואפשר דלהנך פוסקים אם אמר לה שו"פ ג"כ הוי ספק קידושין בפחות משום גזירת הרואים וכן אפילו באומר לה ששוה יותר מפרוטה עד דינר ואינו שוה כ"כ אע"ג דמדינא אין כאן קידושין מ"מ חיישינן לרואין והיינו עד בכדי שהדעת טועה אבל מהא דחמשין ולא שוה חמשין דעכ"פ שוה כמה דינרין אין כאן חשש כלל דמהי תיתי הטעות להרואה לומר דאין אשה מתקדשת בכך וכי כמה יתן לה אטו תרקבי דדינרי ולכן כאשר יראה שאין חוששין לקידושין הלא יחקור זאת כי הוא מפאת שאמר לה שוה חמשין ואינו שוה ולא אתי למטעי

פרק ה' הלכה א' המקדש באיסורי הנאה וכו' עיין במשנה למלך שנסתפק אי הטעם משום דאיסורי הנאה הן א"כ לאו מידי יהיב לה. ואפשר נמי לומר דטעמא משום דאסור ליהנות מערלה וכוותי' וכשמקדש בהם נמצא שנהנה מהם ומש"ה אמרו שאינה מקודשת עי"ש שהאריך. והנה מדברי התוס' בקידושין ובפסחים דף כ"ט וכן הרשב"א והריטב"א והר"ן שהקשו והא יכולה ליהנות שלא כדרך הנאתו או מן האפר ושקלו וטרו והאחרונים בסי' כ"ח העלו מדברי התוס' בתי' דהיכי דשו"פ שלא כד"ה או האפר והאשה ידעה שאיסור הנאה הוא באמת מקודשת מבואר מזה דס"ל דטעמא הוא משום דלא יהיב לה מידי דלטעם השני אין חילוק דלטעם השני לא שייך כ"ז אמנם מדברי התוס' במס' ע"ז דף ס"ב נראה לענ"ד דס"ל הטעם השני וכמו שאבאר וז"ל שם דף ס"ב ד"ה בדמיהן מקודשת משמע הא בגוף הערלה אסור לקדש וטעמא משום דלית בי' שו"פ וקשה בגופה נמי איכא שו"פ בשלא כד"ה או באפר כדתנן כל הנשרפין אפרן מותר י"ל כיון שכל זמן שהוא בעין ואסור למוכרו מן התורה כמו כן אסור לקדש בו אשה דהוי כמו מכירה חשובה ויש בו הנאה כשמקדש את האשה דגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון וזה לא דמי לקיחה דשדה עפרון שראוי לקנות בו חפץ או לשאר הנאות עכ"ל. הנה ראש דבריהם במ"ש משמע הא בגוף הערלה אסור לקדש הוא תמוה דהוצרכו לדייק מסיפא הא היינו רישא דמתניתין להדיא המקדש בערלה וכו' אינה מקודשת וגם תירוצם על הקושי' הוא משולל הבנה כספ' החתום והמשנה למלך כ' וז"ל ועיין מ"ש תוס' ריש פ' השוכר דף ס"ב שכל דבריהם נעלמו ממני ולא ידעתי כוונתם ע"כ וראיתי בס' אבני מילואים סי' כ"ח שביאר דבריהם עפ"י מ"ש הר"ן בשם