תפארת מנחם על הרמב"ם נא

לקידושין והא א"ל ר"פ לאביי ומי סבר שמואל ידים שאינם מוכיחות הויין ידים מכלל דס"ל לר"פ יש יד לקידושין וכו' ולדברי הר"ן מה קושי' הא התם מיירי שנתן לידה הפרוטה וא"ל הרי את מקודשת רק שלא אמר לי ובכה"ג דאיכא מעשה המוכיח גם בהאי דואת וכו' אם נתן בידה הפרוטה פשיטא לי' דיש יד כמו בגיטין עכ"ד והניח בצ"ע ולענ"ד ל"ק לא מיבעיא לפי סוגיא דגיטין דף פ"ה דרבנן ור"י פליגי בגיטין לענין ודין דהוי ידים שאינם מוכיחות דדילמא בדבורא מגרש לה א"כ מעשה נתינת הגט מוכיח דמגרש לה בגט ולא בדבורא וכן בבעיין אם הי' נותן הפרוטה לידה המעשה מוכיח דלקידושין יהיב דאי ואת חזאי קאמר למה נתן לה הפרוטה אבל התם דלא אמר לי ואנו מסופקים שמא קדשה לחבירו שעשאו שליח א"כ ליכא ממעשה הנתינה שום הוכחה כלל. אמנם אפי' לפום סוגיא דנדרים דפליגי בגיטין לענין מנאי הא אמרינן שם דאין אדם מגרש אשת חבירו וגם כי ידעינן דהיא אשתו וממאן היא מגרשת אם לא ממנו לכן ודאי דהענין מוכיח אלא דהלשון אינו מוכיח כמ"ש הר"ן שם דף ו' ע"א ד"ה ורבא וא"כ גם מעשה נתינת הגט לידה מוכיח על זה וזה שכ' הר"ן ועיקר מוכיח הוי ר"ל הענין והמעשה משא"כ בקידושין דל"א לי אין הענין והמעשה מוכיח די"ל שקדשה לאחר ומכ"ש בבעיין דלא יהיב לה מידי כן נ"ל

הלכה וא"ו המקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ואעפ"י ששניהם מודים ק"ו למקדש בלא עדים ע"כ הנה הא דשניהם מודים בקידושין דלא מהני איתא בש"ס דף ס"ה מה דעתך דילפת דבר דבר מממון מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי הכא נמי וכו' ומשני התם לא קמחייבי לאחרינא הכא מחייבי לאחרינא ע"ש נראה מפשטת הסוגיא הוא משום דאינם נאמנים בהודאתם לחוב לאחרים. אמנם לפי המבואר מדברי הפוסקים דבקידושין אפי' ידוע שאמת שקדשה מ"מ לא מהני בלא עדים ומבואר בטוש"ע סי' מ"ב סעי' ג' דאם העדים ראו את הקידושין אחורי הגדר לא מהני וכ' הב"ש שם בשם מוהרי"ט דאפי' הם ג"כ מודים שנתכוונו לשם קידושין ל"מ. ולפי"ז קשה טובא ל"ל לש"ס הטעם דמחייבי לאחרינא הוי"ל לשנויי דבממון מהני הודאת בע"ד משום דא"צ רק לידע אמתת הענין ולא איברי סהדי אלא לשקרי אבל בקידושין דאעפ"י שידוע אמתת הענין מ"מ צריך עדים ולכן לא מהני הודאת בע"ד. וקושי' זו איתא בשו"ת נוב"י חאע"ה סי' נ"ז בשם הגאון מוהצ"ה ז"ל אבד"ק אה"ו. עוד קשה לפי הטעם דמשום דמחייבי לאחרינא מה דאיתא בש"ס שם ע"א דאם אמרו נתקדשנו לפני פו"פ והלכו למה"י מהני כיון דמודים דנתקדשו לפני עדים ומה הוי הא מ"מ לא ליהמני בהודאתם לחוב לאחרים. וכדי להבין כ"ז אקדים דברי הרשב"א בחי' וז"ל בקיצור ואכתי קשי' ומה מחייבת איכא דמאי אית לה עלי' ומה שייכי בה דנימא שהיא חבה להן בהודאתה וכו' שאין לאדם זכות עליו ואין אדם זוכה בה אלא מדעתה מאי חב לאחרים איכא וי"ל דגם גבי ממון אי לאו דכתיב כי הוא זה דמינה גמרינן דהודאת בע"ד כמאה עדים הוא דלעולם לא מקיימי מילתא אלא בסהדי משום דכתיב עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר אלא דאתי כי הוא זה וגלי לן דיקום דבר במקום דאיכא חובה לאחרינא כתיב והילכך עדיות דכתיב בהו דבר על כרחן לצד ממון שיש בהם חובה הוקשו ולא לצד ממון שאין בהם חובה ולומר דלא מקיימי מילתא אלא בסהדי מקיימי דבר ומשום דאית בהו כאן חובה לאחרינא אקשינהו לצד ממון שיש בהם חובה ולא שתהא חובתו של זה כזה דזה חב ממש וזה אינו חב ממש כדאמרן ותדע לך דהא בחב ממש אע"ג דאמר בפני עדים הי' והלכו למה"י אינו נאמן ואלו הכא אלו אמרה נתקדשתי לפני עדים והלכו למה"י או מתו נאמנת דאנן לא קפדינן אלא שתתקדש באפי סהדי וכיון דאמרה דהכי הוי נאמנת דהא לא מחייבא ממש לאחרינא עכ"ל. ותוכן כוונת דבריו דלאו מדינא קאמרינן דאינם נאמנים לחוב לאחרים דלאו חוב ממש הוא אלא משום דכאן חוב לאחרים הוא אקשינהו לצד ממון דאית בהו חובה לכן לא מהני הודאת בע"ד. ואכתי אינו מובן הא דמהני נתקדשתי לפני עדים והלכו למה"י הא בממון בכה"ג בחב לאחרים לא מהני. אמנם נלענ"ד לבאר הענין כשנבין הטעם דלמה באמת לא מהני בקידושין הודאת בע"ד כיון דלא חב לאחרים מקרי ואמאי אקשינהו לצד ממון שיש בהם חוב לאחרים ונראה עפ"י מה דאיתא בכתובות דף כ"ב וקימ"ל כן בטוש"ע סי' מ"ז באשה שאמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנוי' אני נאמנת אם נתנה אמתלא לדברי' וכ' הר"ן שם בשם הרא"ה דדוקא אם אמרה נתקדשתי סתם אבל אמרה נתקדשתי לפלוני לא מהני אמתלא דא"י להפקיע זכותו של המקדש ומובא ברמ"א שם. ולפי"ז נראה דה"ה בהודאת בע"ד בממון דלא מהני אמתלא להפקיע זכותו של שכנגדו ועיי' בתשו' מוהר"ש הלוי סי' כ"א ובקצוה"ח סי' פ' והארכתי בזה במ"א. ובקידושין אפי' אמרה נתקדשתי לפלוני אפי' להרא"ה אם הוא מודה לדברי' האחרונים מהני אמתלא וכ"כ הר"ן להדיא עי"ש ולפי"ז י"ל דבממון בהודאת בע"ד מחזקינן להודאתו שהוא אמת וכמאה עדים ועושים מעשה עפ"י הודאתו ומפקינן מיני' ממון ולא חיישינן דליפוק חורבה או זילותא דבי דינא דהא אינו יכול לחזור לעולם אפי' יתן אמתלא. ועוד דאפי' נימא דגם בממון מהני אמתלא מ"מ כל זמן שעומד בהודאתו מחזקינן שכן הוא האמת ומפקינן מיני' ממון דאם יש לו לחזור ע"י אמתלא יחזור בו קודם שמוציאין ממנו ואם לא חזר ודאי ששוב לא יוכל לחזור אח"כ ולטעון שום טענה כיון ששתק בשעה שהוציאו ממנו. אבל בקידושין אם נחזיק הודאתם אמת כל זמן שלא חזרו בהם ואם יבא איש אחר ויקדש אותה נאמר דאין קידושין חלין כלל וכלל וילך זה ויקדש אחותה ויוליד ממנה בנים ואח"כ יחזרו בהם ויתנו אמתלא לדבריהם הראשונים ויפוק חורבה וקילקול גדול ע"כ גזרה חכמת תוה"ק דלא מקיימא מילתא דקידושין אלא בסהדי שיהיו הקידושין מתקיימים בקיום גמור ולא יתבטלו לעולם וכ"ז דלא נתקדשה בעדים אע"ג דשניהם מודים ואמרינן דכ"ז שעומדים בהודאתם מחזקינן שהאמת כן הוא שנתקדשה גזרה התורה דאעפי"כ לא יחולו הקידושין כלל אע"ג שהוא אמת וגזירה זו הוא ע"צ ההכרח מטעם הנ"ל. והיינו טעמא דקידושין בלא עדים לא מהני אעפ"י שאמת הוא שנתקדשה. אבל בנתקדשה בעדים לא מהני שום אמתלא לבטל הקידושין לכן הקידושין קיימים וחלין מיד. ועתה נחזי אנן באומרת נתקדשתי לפני עדים והלכו למה"י אע"ג דעתה ליכא כ"א הודאתה ותוכל אח"כ לחזור וליתן אמתלא לדברי' מ"מ כ"ז שעומדתה בהודאת מחזקינן דהאמת כן הוא דהודאת בע"ד כמאה וא"כ איך נימא דאע"ג דכן הוא האמת מ"מ לא יחולו הקידושין כדי שלא יבא קלקול הנ"ל הא אם כן הוא האמת כבר חלו הקידושין אז לפי שהי' עדים בדבר ולא נוכל לבטל עכשיו הקידושין שכבר נעשו וחלו עפ"י הדין בעדים בקיום גמור לכן בכה"ג מהני הודאתם. ועפ"י דברי הרשב"א ועפ"י מש"כ נמצא דהא דקימ"ל דבקידושין לא מהני ידיעת אמתת הענין אא"כ בעדים יצא לנו מתי' הש"ס הכא קמחייבי לאחרינא וסרה קושיית הגאון הנ"ל וניחא נמי הא דאומרים נתקדשנו לפני עדים והלכו למה"י מהני ולקלושי הדעת כמוני דברים אלו הם קילורין לעינים ודו"ק

בפני יהושע הקשה בהא דאמר רב יהודא המקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ומשמע דמיירי במכחישתו דאח"ז נסתפק בשניהם מודים וא"כ מה אתי לאשמועינן פשיטא דאין דבר שבערוה פחות משנים. ותי' דקמ"ל דלא נימא דמצרפין המקדש שאומר שקדשה ואע"ג דהוא בע"ד נימא פלגינן דיבורי' שהוא לא קדשה אלא שנתקדשה לפניו קמ"ל דל"א כן משום דהוא נוגע עכ"ד והיינו ע"ד שהעלה הש"ך בסי' ל"ד בח"מ דבנוגע ל"א פ"ד משום דחשדינן לי' למשקר ואומר כל העדות בשביל הנאתו והשיג על תשו' הריב"ש שם ועדין קשה לדעת הריב"ש דנימא באמת פ"ד ועוד קשה לכ"ע בשניהם מודים ובגוונא דאם ירצה לקדש אותה עכשיו גם היא תתרצה א"כ אינו נוגע בעדות זה דהא בידו לקדשה עכשיו נימא פ"ד. לכן נלענ"ד דל"א בזה פ"ד דהנה הא דאמרינן בכ"מ פ"ד אע"ג דקימ"ל עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה היינו משום דלגבי עצמו לא מקרי עד כלל וכמש"כ הרא"ש פ"ק דמכות בשם הראב"ד ז"ל גבי פלוני רבעני וכן בכ"מ דאמרינן פ"ד הוא דוקא היכי דלא נתבטל שום דבר מעיקר העדות אבל הכא אם ניפלוג דיבורי' ונאמר שהוא לא קדשה אלא שאחר קדשה לפניו יובטל הרבה מהעדות שהעיד לאשה ג"כ דלפי דבריו מותרת לו ואסורה לכ"ע ולפי מה דאנן מחזקינן דאחר קדשה אסורה היא לו ועוד דלפי דבריו ועדותו אם הוא יתן לה גט תהי' מותרת לעלמא ולפי מה דמחזקינן