תפארת מנחם על הרמב"ם נ

ונותנים לו עוד מעות. דאז שפיר י"ל דלולא האונס של הקני' הי' חפץ בהמעות לכן כיון דאנסוהו על הקני' אמרינן אגב אונסא ואגב זוזי גמר ומקני כמו בתלוה וזבין ומודה בה"ע בזה ודו"ק

ועפי"ז יתורץ מה שהקשה בס' אבני מילואים סי' מ"ב על דעת הבה"ע דאנסוהו לקדש לא מהני א"כ האיך משכחת הא דאמרו האונס שותה בעציצו וכופין אותו לכנוס הא מבואר בתוס' פ' חזקת דף מ"א הא דכופין על המצוה דהוי כתלוה וזבין דהמצוה הוי כמו זוזי וא"כ אנסוהו לקדש דהוי תלוה וקני ולא מהני עכ"ד אכן לפי מ"ש א"ש דהא דאנסוה לקדש לא מהני בעלמא אע"ג דקנין האשה הוי כמו זוזי מ"מ הא חזינן שאין לו בהם חפץ כלל ולא שייך לומר דזולת הכפי' של הקנין הי' חפץ כמו שנתבאר אבל כאן וכי נאמר שאינו חפץ במצות לעולם עיין ברמב"ם סוף פ"ב מהל' גירושין וע"כ אמרינן דחפץ ורוצה הוא במצות אלא שאינו רוצה באשה זו וכיון שכופין אותו אמרינן אגב אונסא ואגב זוזי שהיינו המצוה גמר וקני ודו"ק

והנה הב"י והרמ"א בח"מ ס"ס ר"ה הביאו דברי הבה"ע דאנסוהו לקנות לא קנה. ולפי מ"ש מבואר דהבה"ע לא מיירי רק באנסוהו לקנות דרך מתנה דומי' דאנסוהו לקדש דליכא זוזי שהרי אינו רוצה כלל בחפץ זה אבל אנסוהו לקנות דרך מכירה ושיתן דמים ס"ל להבה"ע דקנה דאמרינן דכבר היו רוצה בהשדה אם היו נותנים אותה לו במתנה אלא שלא רצה ליתן דמים וכשאנסוהו ע"ז אגב אונסא ואגב זוזי דהיינו השדה שיש לו חפץ בה גמר וקני דדמי לתלוה וזבין וכמ"ש הרשב"א בחי' וגם הבה"ע מודה בזה ולא מיירי רק באנסוהו לקנות במתנה דומי' דאנסוהו לקדש ועיינתי בבה"ע עצמו אות מ' מודעא. ויציבא מילתא כמ"ש ודו"ק: ובזה נלענ"ד ג"כ להבין דברי התוס' בפ' חזקת דף מ"ח ע"ב, ד"ה קידש וכו' שכ' דבקידושי שטר י"ל דהוי כמו תלוה ויהיב כיון דאין בו שו"פ והעלו וז"ל וי"ל דכנגד גופה שקנוי לו מתחייב בשאר כסות ועונה ואע"ג דלעיל גבי גט לא חשיב זבוני מה שהבעל נפטר משאר כסות ועונה הני מילי בעל שהי' נותנם ברצון ולא הי' מגרשה עכ"ל ואינו מובן דא"כ גם באשה נימא דאינה רוצה בהחיוב של שאר וכו' ואינה רוצה להתקדש כמו דאמרינן בבעל דאינו חפץ במתנה דשאר ואינו חפץ בגירושין ועוד דא"כ גם בהלוה וזבין נימא דאינו חפץ בזוזי ואינו חפץ בהמכירה: אמנם לפי מש"כ ניחא דבתלוה וזבין אמרינן דלולא הכפי' של המכירה ודאי הי' רוצה בהזוזי וכן באשה אמרינן לולא הכפי' של הקידושין היתה רוצה בהחיוב של שאר וכסות עכ"פ לכן גם עתה אגב אונסא וזוזי גמרי ומקני אבל בבעל גם לולא הכפי' של הגירושין אינו חפץ במתנה זו דאמדו חכמים דעת הבעל שרוצה הוא להתחייב לאשתו שאר וכו' כ"ז שהיא תחתיו וכך הוא מדת כל אדם ששונא מתנה זו א"כ לא שייך אגב זוזי שהרי אין לו שום חפץ ורצון בזוזים אלו. ושיעור דבריהם כך הוא ה"מ בעל שהי' נותנם ברצון ולא הי' מגרשה ר"ל דגם בלא כפיית הגירושין רוצה ליתנם ואין לו חפץ בזוזים אלו ודו"ק היטב

ואגב אמרתי לכתוב בדברי התוס' הנ"ל דהקשה הגאון בהפלאה לפי מה דס"ד למימר דבקידושי שטר לא מהני מדינא בע"כ כ משום דהוי כמו תלוה ויהיב כיון דלית ב' שו"פ א"כ קשה הא דאמרינן בריש קידושין דאי תני האיש קונה הו"א בע"כ ופי' בחי' הרשב"א משום דמדינא כן הוא כדאמר אמימר בפ' חזקת תלוה וקידש מהני וכו' קמ"ל דנקנית מדעתה דוקא כדאמר מר רב אשי משום דעשה שלא כהוגן אפקעינהו וכו' ואי ס"ד דבשטר הוי תלוה ויהיב ולא מהני מדינא א"כ איך הו"א דאי תני קונה בע"כ ק הא במתניתין תני שטר ובשטר לא מהני מדינא עכ"ד עי"ש מה שתי'. ולכאורה יש לתרץ עפ"י מה שהקשה עוד בהפלאה שם בהא דמוכיח בירושלמי דשטר א"צ שו"פ דאל"כ היינו כסף וקשה דילמא לעולם בעינן שו"פ ונ"מ דבכסף צריך שיאמר לה ה"א מקודשת לי אבל בשטר א"צ שיאמר לה כמש"כ הרמב"ם בפ"א מהל' גירושין גבי גט דא"צ אמירה כיון דכתוב בשטר ע"כ ונלענ"ד לתרץ דדוקא גבי גט ס"ל להרמב"ם כן כיון דא"צ דעתה לכן סגי במה שכתוב הלשון בהגט אבל בקידושין דבעינן מדעתה צריך שיאמר לה בפירוש אפילו בשטר כדי שנדע דעתה שמתרצית שוב ראיתי בב"ש סי' קל"ו ס"ק א' שכ"כ להדיא דבקידושין צריך שיאמר לה כדי שנכיר אם דעתה ג"כ לקידושין. ולפי"ז י"ל דאי תני קונה הו"א דבע"כ וא"כ גם בקידושין לא בעינן להכיר דעתה [ואע"ג דמ"מ בעינן שתתרצה ע"י אונסא וזוזי עכ"פ מ"מ כיון דיודעת שנותן לשם קידושין סגי בלא אמירה] ולפי"ז לפום ההו"א דבע"כ הו"א ג"כ דשטר בעי שו"פ דכבר אזדא לה הוכחת הירושלמי דהיינו כסף די"ל דנ"מ דא"צ שיאמר כקושית ההפלאה הנ"ל וא"כ גם בשטר הוי תלוה וזבין ומהני מדינא ודו"ק

ועוד יש לתרץ בא"א דאיתא בב"מ דף יו"ד כיון דנפל עלי' גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' דליקני בד' אמות לא ניחא לי' דליקני. והביא בשיטה מקובצת בשם הרא"ה ז"ל דדוקא בד' אמות דהם קנין דרבנן הוי כמו שאמר לא ניחא לי בתקנתא דתקינו לי רבנן אבל בקנין דאורייתא כה"ג קונה מ"מ כיון דעכ"פ רוצה הוא לקנות והרשב"א חולק דגם בקנין דאורייתא כן הוא כיון דגלי דעתי' דלא ניחא לי' בקנין זה א"כ לא נתכוין לקנות והוי כעודר בנכסי הגר וכסובר שהם שלו דלא קנה כדאיתא ביבמות דף נ"ח ע"כ וא"כ לפי"ד הרשב"א קשה על הוכחת הירושלמי הנ"ל דילמא לעולם בעינן שו"פ וא"ל דא"כ היינו כסף הא הוא מקדשה בתורת שטר וגלי דעתי' דלא ניחא ליה בקנין דכסף

אמנם י"ל דהרשב"א לא קאמר רק גבי מציאה דליכא דעת אחרת מקנה אותה אבל גבי קידושין דאיכא דעת אחרת מקנה אותה דהיינו האשה מהני בכה"ג וכן כתב בנימוקי יוסף פ' חזקת בשם הראב"ד ז"ל בדף מ"א בעובדא דרב ענן שקל בידקא בארעי' דבדאיכא דעת אחרת מקנה אותו א"צ כוונה לקנות [ואע"ג דיש מקום לומר דהכא גרע מלא נתכוין כיון דגלי דעתי' דלא ניחא לי' בהאי קנין אמנם יש סברא להיפך דהכא עדיפא כיון שרוצה עכ"פ לקנות והרי דעת הרא"ה היא כן ועכ"פ י"ל דבדעת אחרת מקנה גם הרשב"א מודה דלא נשוי פלוגתא רחוקה ודו"ק] אמנם כ"ז אם הקידושין הם מדעתה אבל אם הם בעל כרחה אע"ג דאמרי' דע"י אונסא וזוזי גמרה ומקני מ"מ י"ל דכל בכה"ג לא הוי דעת אחרת מקנה אותו וכן בתלוה וזבין אמרי' דגמר ומקני היינו שמסלק רשותו והלה קונה אם נתכון לקנות אבל בלא נתכוון לקנות דנימא דהוי דעת אחרת מקנה אותו כולי האי לא אמרי' ויש לסייע סברא זו דארווח לן דזה מה שהקשו התוס' בפ' חזקת דף מ"ח ע"א ד"ה אלא סברא הוא וכו' וא"ת כיון דסברא היא דאגב אונסא גמר ומקני א"כ אמאי איצטריך קרא גבי קרבן דכופין אותו עי"ש ולפי מ"ש י"ל דנהי דמסברא ידעינן היינו גבי מכר שהקונה נתכוין לקנות אבל גבי קרבן דאין כאן מתכוין לקנות ובעינן דעת מקנה הא לא ידעינן ועפי"ז יתורץ קושי' הנ"ל דאי תני קונה והי' הו"א דקידושין מהני בע"כ ואזדא הוכחת הירושלמי משום די"ל דלעולם בעינן בשטר שו"פ ואי דהיינו כסף הא גלי דעתי' דניחא לי' בתורת שטר ולא בתורת כסף ודעת אחרת מקנה אין כאן כיון דהוא בע"כ כנ"ל וא"כ לפי ההו"א דקידושין בע"כ עי"ז היה הו"א ג"כ דשטר בעי שו"פ והוי כתלוה וזבין וא"ש כן נ"ל ע"פ פלפול ודו"ק: הלכה ב' אבל אם נתן בידה וא"ל ואת וכו' היא ספק מקודשת ע"כ היא בעיא דלא איפשטא בנדרים דף ו' אי יש יד לקידושין וז"ל הר"ן שם וא"ת מה קא מספקא לי' בקידושין מ"ש מגיטין דלכ"ע יש יד כדמוכח סוגיין דלעיל ולא פליגי אלא ביד שאינו מוכיח י"ל דשאני גט כיון דאיכא מעשה דהיינו נתינת הגט לידה הוי טפי מיד ועיקר מוכיח מקרי משא"כ בבעיין דלחדא הוא דיהיב ב' פרוטות ולחברתה לא יהיב מידי עכ"ל. והנה אע"ג שרבינו מפרש להיפך דלאותה שא"ל ואת נתן הב' פרוטות מ"מ עולה שפיר תי' הר"ן דמ"מ ליכא מעשה המוכיח בשבילה כמ"ש בלח"מ. וראיתי בס' אבני מילואים סי' כ"ז שהקשה על תי' הר"ן מהא דאיתא התם בנדרים ומי מיבעיא לי' לרב פפא אי יש יד