תפארת מנחם על הרמב"ם מה

מקיש שלשה לשנים ועפי"ז אמרתי לתרץ דברי הריב"ש בתשו' סי' רס"ו שכ' במקדש בשני עדים ונמצא אחד מהם קרוב או פסול דלא נשאר רק ע"א והמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ע"כ והמשנה למלך פ"ד מה"א הל' ו' תמה עליו דתיפוק לי' דאפילו אותו עד הנשאר עדותן בטלה עי"ש. והנה אין ס' תשו' הריב"ש בידי אמנם לפי מש"כ התוס' בפ' חזקת דף מ"א דהילכתא כר' יוסי בד"מ וא"כ הי' לנו לחוש לאותו דיעה עכ"פ בקידושין ואי הוי אמרינן דהמקדש בע"א חוששין לקידושיו הי' קידושין שוה לד"מ דלא הי' שייך לומר מקיש שלשה לשנים דגם בשנים י"ל דעדות הנשאר קיימת כמו שכ' התוס' בד"מ אמנם לפי מה דקימ"ל דהמקדש בע"א אין חוששין לקדושיו גם ר' יוסי מודה דבטלה כל העדות דשוה לד"נ לכן הוצרך הריב"ש לומר דקימ"ל אין חוששין ודו"ק

(לט) שם ע"ב בגמרא אבל גירושין ניחוש שמא עיניו נתן בה והקשה בחי' הריטב"א א"כ עדים החתומים על הגט נמי ניחוש ובהדיא אמרינן בגיטין דף ס"ז עדים החתומים על הגט לא חשו חכמים לדבר זה ותי' דהתם מעשה לא עבדי אבל הכא דיבורא בעלמא הוא ע"כ ובפני יהושיע הקשה מעדים שאומרים ראינו שנתגרשה דדיבורא הוא עי"ש ונלענ"ד דנחזי אנן בראינו שנתגרשה ושניהם מודים בגירושין נראה לכאורה דא"צ לעדים דהא דבקידושין לא מהני שניהם מודים הוא משום דמחייבי לאחרינא כדאיתא בקידושין דף ס"ה ובגירושין לא שייך זה אמנם עכ"פ באומרים שהגירושין היו בפני עדים והלכו למה"י גם בקידושין מהני ולפי"ז לא שייך שמא עיניו נתן בה דעכ"פ סמכינן על הבעל והאשה וצ"ע בש"ע אה"ע סי' קנ"ב סעי' א' דלא משמע כן ועכ"פ הי' הו"א לומר כן. והיכא שהבעל אומר גרשתי' והיא מכחישתו ס"ל לר' יוחנן בב"ב דף קל"ה דנאמן ואע"ג דלא קימ"ל כן מ"מ הי' הו"א כן דהבעל נאמן וא"צ לעדים ועוד די"ל דלא שייך עיניו נתן בה דהיא אסורה להנשא דשוי' אנפשה חתיכה דאיסורא ואע"ג דעדים מכחישים אותה עיי' במשנה למלך פ"ט מהל' אשות. והיכי שהיא אומרת גרשתני והבעל מכחישה קימ"ל כרב המנונא דנאמנת משום חזקה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה וא"צ לעדים ואע"ג דהשתא דאיכא עדים דמסייעי לה מעיזה ומעיזה כדאיתא בכתובות דף כ"ב וא"כ עיקר הסמיכה על העדים מ"מ לא שייך חששא דעיניו נתן בה ומפני כן באו להעיד דהא גם אם לא היו מעידים היתה נאמנת משום חזקה ולמה להם לבא לב"ד אלא ודאי קושטא קאמר. וגם א"ל שמפני כן באו לב"ד לסייע לה כדי שתוכל להעיז שזה חששא רחוקה] ואפי' אין הבעל לפנינו מ"מ הי' הו"א כר' אושעיא בכתובות דף כ"ג דשלא בפניו ג"כ אינה מעיזה [והא דכ' התוס' שם דלא מהני שלא בפניו רק לענין ניסת ואח"כ באו עדים נראה דלא כ"כ רק ללישנא קמא אבל למסקנ' שוה לר' אושעיא שלא בפניו לבפניו] אבל בנ"ד בשלוחים שהביאו הגט ואומרים דהבעל שלח הגט על ידם דאין האשה יודעת וגם הבעל א"י אם מסרו לה ועיקר סמיכתינו על העדים הו"א שפיר דניחוש שמא עיניו וכו' אלא דעדין קשה מהא דאיתא בגיטין דף ס"ג האשה שאמרה התקבל גיטי צריכה שני כתי עדים שנים שאומרים בפנינו אמרה וב' שאומ' בפנינו קבלה ובכל זה לא שייך טעמים הנ"ל וצריכים לעדותן דוקא. אמנם גם בזה י"ל כיון דשם יש השליח וא"כ הוי שלש' ובשלשה ליכא חשדא משא"כ הכא דמיירי בשנים וכ"כ בהגהת דרישה בא"ע סי' י"ב לחלק בין שנים לשלשה והט"ז והב"ש הביאו שם והשיגו עליו ומדברינו יהי' ראיה להדרישה וא"ש

(מ) בגמרא מאי קסבר וכו' המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים הני נוגעים בעדותן הן. רבים מקשים דהא באומר אל תפרעני אלא בעדים דודאי צריך לפורעו בעדים מ"מ נאמן לומר פרעתיך בפני עדים והלכו למה"י והקשו הפוסקים דליהמן לו' פרעתיך ביני לבינך במגו דפרעתיך בפני עדים והלכו למה"י ותירץ הרא"ש דלא הוי מגו מעליא משום דהרוצה לשקר ירחיק עדותו והר"ן תי' כיון דא"ל אל תפרעני כ"א בעדים אנן סהדי דלא פרעו בינו לבינו והוי כמגו במקום עדים וא"כ כאן נהי דקסבר דצריך לפורעו בעדים מ"מ יהי נאמנים לומר פרענו למלוה במגו דאהדרינהו ללוה בפני עדים והלכו למה"י בשלמא לתי' הרא"ש לא הוי מגו משום דהרוצה לשקר ירחיק עדותו אבל לתי' הר"ן שם דהוי מגו במקום עדים הכא בפרענו למלוה ועשינו שליחותך לא הוי מגו במקום עדים ע"כ והיא קושי' עצומה על הר"ן ונלענ"ד לתרץ דודאי גם הר"ן ס"ל סברת הרא"ש דלא הוי מגו מעליא משום דהרוצה לשקר וכו' והיינו שיאמרו שטוען טענת שקר לכן אינו רוצה לטעון כן אמנם ס"ל להר"ן כיון דגם טענת פרעתיך ביני לבינך הוא טענה גריעא כיון דאזהרי' אל תפרעני אלא בעדים מסתמא לא פרעו בינו לבינו ויאמרו העולם ששקר אומר וכיון שכן שוב יש להאמינו במגו דפרעתיך לפני עדים והלכו למה"י כיון שגם עתה טוען טענה גריעא לזה תי' דטענת פרעתיך ביני לבינך הוא גריעא כ"כ עד דאנן סהדי דמשקר לכן לא מהני המגו אע"ג דלגבי האי טענה שטוען עכשיו הוא מגו מעליא מ"מ הוי מגו במקום עדים ולפי"ז בטענת פרענו למלוה ועשינו שליחותך דהיא טענה טובה גם להר"ן ל"א מגו דאהדרינהו ללוה בפני עדים והלכו למה"י משום דלא הוי מגו מעליא שאינם רוצים לומר כן משום דיאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדותו וא"ש ודו"ק: (מא) גמרא והשתא דתקון רבנן ש"ה. הרמב"ם בהל' שלוחין פסק דכל שליח צריך לישבע על טענת שמא כמו שותף ובן הבית. והרשב"א בתשו' הקשה עליו מסוגיא דידן דקאמר והשתא דתקנו רבנן ש"ה ואם איתא כדברי הרמב"ם הא קודם דתקנו רבנן ש"ה כבר קדמה שבועה דבן הבית ע"כ. והנה לכאורה י"ל דקודם דתקון ש"ה בהחזרני ללוה עכ"פ לא הי' שבועה דהא בטלה השליחות וחזרה למקומה וא"כ גם בפרענו למלוה נאמנים במגו דאהדרינהו ללוה וצ"ל דקושיית הרשב"א הוא לשיט' הרמב"ם עצמו דס"ל מגו לאפטורי משבועה לא אמרינן ועיי' מש"כ לעיל אות י"ז. וזה נלענ"ד לתרץ עפ"י מ"ש הסמ"ע בסי' רצ"ו דטעם הרמב"ם דדוקא בממון סמכינן אמגו כדי שלא נוציא ממון מחזקתו אבל בשבועה מה איכפת שישבע אם אמת הוא כדבריו עכ"ד וא"כ זה שייך במקום דליכא כ"א שבועה לא סמכינן אמגו ואומרים שישבע אבל בנד"ז אם נחייב העדים שבועה שוב לא יהיו עדים בדבר דעד הצריך שבועה אינו עד ועי"ז יצטרך הלוה לשלם למלוה בכה"ג סמכינן אמגו שלא נוציא ממון מחזקתו

(מב) ועוד נראה עיקר בתי' קושי' זו דהנה הטעם דשליח ובן הבית ושותף נשבעין בטענת שמא מבואר בש"ס ובפוסקים משום דמורי היתירא דקטרח וזה שייך דוקא בשליח שעשה שליחותו דטרח וי"ל דמורי התירא לנפשי' ליקח קצת מהממון אבל כאן דנחשוד אותם שלא פרעו למלוה נמצא דלא עשו השליחות כלל וגם את הכל יקחו לעצמם מה מורי התירא שייך בזה לכן אין כאן שבועה דבן הבית כלל וזה ברור בעיני עד שאני תמה על מאור עינינו הרשב"א מה ראה להקשות כן. ואם נאמר דכוונתו היכי דההכחשה במקצת הפרעון שייך שבועה דבן הבית ג"ז לא קשה דהש"ס לא מיירי כאן מזה

(מג) וכבוד אלופי ומיודעי הגאון המפורס' מוה' ישעי' מושקאט ני תי' קושית הרשב"א דהנה יש להקשות בהא דאמרינן בגמרא אי קסבר המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים נוגעין בעדותן הן והא קימ"ל בכ"מ דא דאמרינן פלגינן דיבורי' וה"נ יהיו נאמנים עכ"פ דהמלוה נפרע. ואין לומר כיון דהלוה מודה שלא פרע ע"י אחרים כ"א על ידם אי אפשר למיפלג דיבורם מ"מ קשה לפי מש"כ בתומים סי' ל"ד דלהראב"ד מובא ברא"ש פ"ק דמכות אין הטעם בפלוני רבעני דפ"ד דאמרינן רבע ולא לו רק דהדין כן דבע"ד מעיד לאחרים ואינו מעיד לעצמו ולענין האחר נאמן ג"כ דרבע לו עי"ש וא"כ ה"ה כאן י"ל פ"ד איברא דהש"ך בסי' ל"ג כ' דבנוגע לא פ"ד דחשדינן למשקר ואומר כל העדות בשביל הנאתו והשיג על הריב"ש ולפי"ז יהיה מסוגיא זו ראי' להש"ך אכן עדין יש לחקור בהא דקאמרינן והשתא דתקון רבנן ש"ה וכו' הא לאחר שנשבעו אינן נוגעין עוד ופסולם הוא משום עד הצריך שבועה כמ"ש התוס'