תפארת מנחם על הרמב"ם מד

אבל הכא ההכחשה וההזמה הם בגוף העדות שהוא ענין אחד שהעידו שראו שזה הרג ועיי' בלח"מ שם

(לג) ולפי"ז י"ל דאפ' נימא דהרמב"ם ס"ל כן גם בד"מ מ"מ לא קאמר רק בעדים דעלמא אבל בשלוחים שנעשו עדים בד"מ לא שייך זה כיון דהשלוחים נוגעים בעדותן הן אפי' קודם שנתקנה ש"ה רק דנאמנים מטעם מגו כדאמרינן בשמעתין מגו די"ל אהדרינהו ללוה י"ל פרענו למלוה ולפי"ז אם שנים מכחישים אותם בגוף המעשה שוב הוי כמגו במקום עדים [וכה"ג כ' התוס' בבבא בתרא דף ל"א] וא"כ גם בהכחשת המעשה המזימין נאמנים יותר ולא שייך לומר מה חזית דסמכית אהני וכו' כיון שהשלוחים אינם נאמנים רק מכח מגו ואפי' למש"כ הריטב"א דכיון דע"י המגו נסתלקה הנגיעה חזרו להכשרן מ"מ בהכחשה יש לנו להאמין יותר להמכחישין שא"צ למגו והבן] וכיון שגם בהכחשת גוף המעשה נאמנים יותר ממילא גם בהזמה נאמנים כמו בכל מקום היכי דלא הוי רק הזמה לחודא והוי שפיר עדות שאי"ל וכן בקידושי כסף דהשלוחים אינם נאמנים כ"א דמגו דהחזרנו להבעל הדין כן אם יזומו אותן והוי ג"כ עשאי"ל אבל בקידושי שטר דהשלוחים נאמנים בלא מגו א"כ כשיבואו שנים ויזימום נאמר בהכחשת גוף המעשה תרי ותרי נינהו ומה חזית וכו' ולכן גם בהזמה לא המזימים נאמנים יותר מהם והוי עדות שאאי"ל

(לד) ובזה נבא לתרץ קושית התוספת דמב"ה לחוד לא מצי למיפרך משום די"ל דמיירי בקידושי שטר ולכן אין שצ"ע משום דהוי עדות שאאי"ל ורב מיירי בקידושי כסף אבל מב"ש פריך שפיר בהקדים מ"ש בירושלמי מובא ברי"ף בריש קידושין להוכיח דשטר קידושין א"צ להיות שוה פרוטה דאל"כ היינו כסף ע"כ וצ"ל דהוצרך להוכחה זו משום דמצד הסברא הי' נראה דצריך שיהי' שו"פ משום דאשה בפחות משו"פ לא מיקניא נפשה משום דגנאי הוא לה כדאמרינן לענין חליפין בדף ג' [ועי"ש בפירש"י ובתוס' ד"ה ואשה ובמהרש"א] אמנם הוכחה זו אינה רק לב"ה אבל לב"ש דס"ל דבכסף בעינן דינר משום דילפינן מאמה העברי' י"ל דבשטר קידושין בעינן באמת שו"פ מטעם הנ"ל דאשה בפחות: משו"פ לא מקני' נפשה ולא קשה דא"כ היינו כסף דהא בכסף בעינן דינר והשתא ליכא לשנויי דב"ש מיירי בקידושי שטר ומשום עדות שאאי"ל ורב מיירי בקידושי כסף כנ"ל דהא לב"ש גם בקידושי שטר נוגעין בעדותן הן כיון ששו"פ ואינם נאמנים כ"א במגו ותו הוי עדות שאי"ל אלא על כרחך טעמא דב"ש דהוי לי' כגופיה וכרב שילא ומב"ש נשמע לב"ה (לה) ובזה יתורץ מה שהקשה בהפלאה בהא דקאמר בש"ס לקמן ורב כב"ש איפוך מי דחקו לרב להפוכי לפלוגתא דב"ש וב"ה ולפסוק דשנ"ע דא"ל דס"ל דאין שום סברא דשלוחו כגופי' הא חזינן דב"ש ס"ל הכי ועיי"ש מה שתי' ואם כי דבריו נחמדים מאד אמנם כל יסודו בנוי על דינא דמשואיל"מ. ואני תמה הא רב לית לי' דין דמשואיל"מ כדאיתא בשבועות דף מ"ח. אמנם לפי דרכינו י"ל דטעמי' דרב כדי שלא יסתרו הברייתות אהדדי דהשתא דמהפך מילתא דב"ש לב"ה. י"ל דב"ה דס"ל בברייתא אחרונה שנ"ע מיירי בקידושי כסף ובברייתא דלעיל דאין שנ"ע מיירי בקידושי שטר משום עשאאי"ל וב"ש דס"ל אין שנ"ע משום דהו"ל כגופי' אבל אי לא מהפכת לה יהיו ב"ש סותרי' עצמם ולדידהו אין לחלק בין קידושי שטר לקידושי כסף

ודו"ק

(לו) ודע דגם אם יהבינן ליה להגאון הפ"י דש"ה נתקנה בזמן ב"ש וב"ה מ"מ לא יספיק לתרץ קושית התוספת במ"ש דלב"ש ליכא למימר טעמא דנוגעין דא"כ אפי' בשלשה נמי וכו' דהא עדין י"ל דמיירי שמסר הכסף ליד אחד וב"ש ס"ל אחד שליח אותו שמסר הממון לידו ושנים הנשארים הם עדים בעלמא וא"כ לאו נוגעין הן שלא מסר הממון לידם וגם לא שווינהו שלוחים וב"ה ס"ל שלשתן שלוחים וכלם נוגעין כמו בהפקיד אצל שלשה אע"ג שנתן הממון ליד אחד כלם ערבים זה בזה כמ"ש בח"מ סי' ע"ז. לכן נראה לתרץ עפ"י דרכו קושית התוס' בסגנון אחר דהנה כבר הבאתי לעיל אות ל' מה שמקשים לב"ש דס"ל אין שנ"ע א"כ אפי' בשלשה נמי נהי דאחד שליח ושנים עדים מ"מ הוי כנמצא אחד מהם קרוב או פסול דעדותן בטלה. ועיי' בתוס' סנהדרין דף ל"א ד"ה שב"ש אומרים שכתבו בחד תירוצא דב"ש ס"ל כר' יוסי דתתקיים העדות בשאר אמנם קידושין י"ל דכד"נ דמי וגם ר' יוסי מודה דמקשינן שלשה לשנים ועיי' במכות דף ו' בתוס' ד"ה א"ר יוסי ודו"ק] אמנם באמת לק"מ דהא טעמא דאין שנ"ע דהוי לי' כגופי' והוא בע"ד. ובע"ד אינו מבטל עדות השאר כדאמרינן במכות דף ו' יקום דבר במקיימי הדבר דבר הכתוב אמנם היכי דנפסל ע"א משום נוגע הביא הש"ך בסי' ל"ו בשם הריב"ש בתשו' דאינו מבטל עדות השאר. ובמשנה למלך פ"ד מהל' עדות כ' בשם הבעה"ת והרא"ש בתשוב' דמבטל עדות השאר ולפי"ז פריך שפיר מב"ש דליכא למימר טעמיהו משום נוגעין דא"כ אפי' בשלשה נמי נהי דאחד שליח מ"מ יובטל עדות השנים הנשארים מטעם נמצא אחד מהם פסול כדעת הבע"ח והרא"ש אלא ודאי דס"ל כרב שילא ופסולו דשליח משום דהוי כגופי' ובעד ולכן תתקיים העדות בשאר ולפי"ז אין חילוק עוד בין קידושי שטר לכסף ומתורץ קושיית התוס'

(לז) ועפי"ז יש לפרש הירושלמי שהביאו התוס' לקמן הדא דתימא בקידושי שטר אבל בקידושי כסף הוי כנוגע בעדותו וכ' התוס' דמיירי לאחר שנתקנה ש"ה והקשה הר"ן א"כ מה טעמא דר' יוסי דפליג התם בירושלמי וקאמר כיון שהאמינתו תורה אפי' קידושי כסף נמי וכבר תירצתי לעיל בכמה אנפי ונראה עוד לפי מ"ש המוהרי"ק דשליח וע"א מהני בקידושי כסף גם לאחר שנתקנה ש"ה משום דהעד פוטר את השליח מן השבועה כדין עד המסייע אכן לפי מ"ש המש"ל בשם הבעה"ת דנוגע מבטל עדות השאר א"כ לא שייך לומר דהעד פוטרו אדרבה ע"י השליח דהוא נוגע גם עדות העד בטל ולפי"ז י"ל דהירושלמי מיירי בשליח וע"א והיינו טעמא דר' אבין דהשליח הוא נוגע ועדות העד בטל ור' יוסי דפליג אזיל לשיטתו במכות דף ו' דבד"מ תתקיים העדות בשאר וא"כ הוי עד המסייע והיינו דקאמר מר כיון שהאמינתו תורה ודו"ק

ועוד. נ"ל לישב הירושלמי בסגנון הנ"ל בא"א דהנה כבר כתבתי לעיל דגם בקידושי כסף בשעת מעשה שקדשוה אינם נוגעין בעדותן דהא בידם שלא לקדשה ונמצא דבשעת ראיית העדות כשרים היו. וגם כתבתי לעיל בשם הקצוה"ח סי' ל"ו דלדעת התוס' והרא"ש בנמצא קרוב או פסול תרתי בעינן שיצטרפו בראי' והגדה אם בשעת ראי' כשר הי' ונפסל בשעת הגדה מ"מ בטלה העדות כיון שעכ"פ נצטרף ג"כ בשעת ראי' ועכשיו הוא פסול עי"ש אמנם נראה דכ"ז דוקא לדעת התוס' והרא"ש דתרתי בעינן אבל לדעת הרמב"ם ודעמי' דס"ל דאם נצטרפו בראי' לחוד בטלה העדות נמצא דעיקר הוא הראי' לכן אם בשעת ראי' כשר הי' אע"ג שנפסל בשעת הגדה לא בטלה העדות וכ"כ בתומים. ועיי' בתומים סי' ל"ו שכ' דפלוגתא זו אם בעינן תרתי או סגי בראי' לחוד היינו פלוגתא דרבי ור' יוסי במכות דף ו' ולר' יוסי סגי בראי' לחוד. ועפי"ז יש לומר דהירושלמי מיירי בשליח וע"א כגוונא דמוהרי"ק וס"ל לר' אבין דאין העד פוטר להשליח דגם עדותו בטל ע"י השליח כמ"ש לעיל ואע"ג דבשעת ראי' גם השליח כשר היה מ"מ עתה בשעת הגדה נפסל והיינו משום דס"ל לר' אבין דתרתי בעינן אבל ר' יוסי לשיטתו דהכל תלוי בראי' וא"כ כיון דבשעת ראי' כשר הי' לא נתבטל עכ"פ עדות העד והו"ל עד המסייע ופוטר להשליח מן השבועה והיינו דקאמר כיון שהאמינתו

תורה

(לח) ודרך זה יותר נכון בעיני דמ"ש לעיל דר' יוסי לשיטתו דס"ל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר י"ל דקידושין לא דמי לד"מ לפי מש"כ התוס' במכות שם בטעמו דר' יוסי בד"מ משום דלא שייך לומר מקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה דדוקא בד"נ דלא נשאר כ"א אחד אין עדותו מועיל כלל שפיר אמרינן דבשנים עדותן בטלה אבל בד"מ גם בשנים עדות הנשאר קיימת לענין שבועה עי"ש וא"כ בקידושין דקימ"ל המקדש בע"א אין חוששין לקידושיו כלל י"ל