תפארת מנחם על הרמב"ם לח

דנאמן במגו דאהדרינהו שהי' נאמן בלא שבועה במגו שקידש והיינו למאי דקימ"ל דאמרינן מגו לאפטורי משבועה היכי דלא הוי מגו דהעזה והכא אדרבה נהפוך הוא לטיבותא דבאהדרינהו להבעל הוי העזה נגד הבעל ונגד העד ובאומר שקידש אפי' נגד האשה יכול להעיז משום דאיכא דמסייע לי' וכדאיתא בגיטין דף ס"ד. וא"ל א"כ לא יהא נאמן שקידש במגו דאהדרינהו דהוי מגו דהעזה ז"א דהא מגו דהעזה היכי דלא הוי לפטור משבועה אמרינן וכאן באומר שקידש ליכא דררא דשבועה כמו שנתבאר לעיל. והא דאיתא בש"ס למ"ד המלוה את חבירו בעדים צריך לפרעו בעדים נוגעין בעדותן וכו' אע"ג דמיירי קודם שנתקנה ש"ה ונאמנים לו' פרענו למלו' עכ"פ לפטור עצמן ושוב יהיו נאמני' לומ' אהדרינהו ללוה במגו דעשינו שליחותך וא"כ גם באומרים פרענו למלוה ועשינו שליחותך אינם נוגעים באמת הקשה כן הגאון בס' הפלאה ותי' עפ"י מ"ש הר"ן במס' שבועות כיון דצריך לפרעו בעדים, משום דלא הימני' אנן סהדי דלא פרעו בינו לבין עצמו ולכן אפי' במגו אינם נאמנים אהדרינהו ללוה דהוי מגו במקום עדים ע"ש וכל זה לא שייך בנידון דמוהרי"ק ואתי שפיר ודו"ק

(י) והנה עפ"י דרכינו זה נשוב לתרץ דעת הסוברים דכשהאשה מודה בקידושין מהני משום דנסתלק הנגיעה והה"מ ויחב דיעה זו לרבינו ומוהרי"ט הקשה עליהם הא עדין לא נסתלק הנגיעה דמוכרחין לומר כדברי' שקדשוה דאל"כ יתבע המשלח מעותיו וכמ"ש לעיל אות ב'. אמנם עפ"י דברינו הנ"ל ניחא דאפי' אם תאמר דנוגעין הן מ"מ נאמנים לגבי עצמן ואין עליהם אפי' שבועה כלל דהמשלח א"י לטעון ברי נגדם וצירוף טענת האשה ליכא דהא הוא מודה וכיון דנאמנים עכ"פ לפטור עצמן שוב עי"ז אינם נוגעים בעדותן דהא יש להם מגו דאהדרינהו להבעל והיו נאמנים בלא שבועה במגו דעשינו שליחותך והיו אז נאמנים עכ"פ לפטור עצמן כמו שנתבאר והנה זה מה שרציתי לבאר דעת הסוברים דכשהאשה מודת בקידושין מהני משום דנסתלק הנגיעה וחזרו להכשרן וגלותי מעליהם טענת הר"ן ז"ל דמ"מ הוי כמקדש בלא עדים כמש"כ לעיל אות ד' ואות וא"ו שני תי' ע"ז. וגם טענת מוהרי"ט דעדיין לא נסתלק הנגיעה תירצתי לעיל אות ד' עיי"ש וגם כאן כ' מה שנלענ"ד בא"א וגם נתבאר לעיל אות ב' דגם הרר"י שהביא הרא"ש לאו דוקא נקיט במודה בתורת פקדון דה"ה במודה לגמרי בקידושין כמו שנראה להדיא מסיום דבריו. ולכן גם המחבר בסי' ל"ה דכ' כלשון הרר"י לאו דוקא וכמו שנראה ג"כ מסיום לשונו שם דלא אתי לאפוקי אלא מכחשת לגמרי

(יא) והנה אחר שכתבתי כ"ז עיינתי בס' הפלאה בקו"א סי' ל"ה וראיתו שכ' שם ג"כ לתרץ דעת הסוברים דבמודה בקידושין מהני משום דעתה אין כאן דררא דשבועה לפי שהמשלח טוען שמא וגם צירוף טענת האשה ליכא כיון דהיא מודה וכמש"כ לעיל אות ח' אלא שסיים וז"ל אבל אין לפרש דגם אם יאמרו שהחזירו להמשלח יהיו נאמנים במגו דעשינו שליחותך וקידשנו אותה כדברי' דכ"כ בחי' דף מ"ג דאין להאמין במגו כה"ג עשינו שליחותך במגו דהחזרנו כיון דאזלא יהיו נאמנים כ"א במגו דעשינו שליחותך ניחא להו יותר לומר באמת עשינו שליחותך כמו שהוכחנו מתוס' דב"ב דף ל"ד עכ"ד ומתוך כך העלה דמ"מ נוגעים הם כיון דמוכרחין לומר כדברי' ואין להם מגו ומתוך כך העלה דבמודה בקידושין ממש לא מהני אא"כ אומרת בתורת פקדון קבלתי אז נאמנים שקדשוה במגו שהיו אומרים כדברי' עיי"ש וכוון יפה, לדעת המוהרי"ט שהבאתי לעיל אות ב' מ"מ מה שכ' לעיל נלע"ד נכון ומ"ש דאין להאמין במגו כה"ג בטענה אחרת שלא היו נאמנים אז כ"א במגו דטענת עכשיו ולכן יותר ניחא להם לומר טענת עכשיו והוכיח כן מתוס' דב"ב שכ' בשטר פקדון דנאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו מ"מ בהחזרת א"צ לישבע שבועה דאורייתא כ"א שבועה חמורה כעין דאורייתא ולפי"ז קשה בשבועות דף מ"ז שבועת שומרים דחייבה רחמנא וכו' דאפקיד לי' בשטר וקשה עדין ליהמן לומ' נאנסו במגו דהחזרתי שלא הי' חייב שבועה מדאורייתא אע"כ כיון דבשטר אינו נאמן לומ' החזרתי כ"א במגו דנאנסו שוב אינו נאמן לו' נאנסו במגו דהחזרתי מטעם הנ"ל ולענ"ד אין ראי' זו מוכרחת דהא הטעם בהחזרתי בשטר פקדון דאינו חייב שבועה דאורייתא דאע"ג דנאמנותו הוא במגו דנאנסו ואז הי' צריך שבועה דאורייתא מ"מ א"א לחייבו בהחזרתי שבועה דאורייתא משום דלא מצינו שבועה זו בתורה כמ"ש הש"ך בסי' קכ"א ס"ק ל"ד ובסי' רצ"ו סעיף ב' עי"ש וא"כ בטוען עתה נאנסו באפקיד לי' בשטר דאי נאמין לו במגו דהחזרתי וגם החזרתי אינו נאמן כ"א במגו דנאנסו וכיון דעיקר הנאמנות הוא ממגו דנאנסו שפיר אמרינן דגם עתה צריך לישבע שבועה דאורייתא אע"ג דבהחזרתי לא הי' צריך לישבע מדאורייתא היינו משום דלא מצינו שבועה זו בתורה משא"כ עתה בטענת נאנסו ושפיר משני הש"ס שם דאפקיד לי' בשטר דאין לפוטרו משבועה עוד. אבל בנ"ד י"ל כמ"ש דנאמנים לומ' עשינו שליחותך במגו דהחזרני אע"ג דאז לא היו נאמנים כ"א א במגו דטענת עכשיו ודו"ק היטב:

(יב) והנה אחרי כל הדברים האלה מקום אתי לתרץ דברי רבינו דמיירי אפי' במכחשת לגמרי ומ"מ אמרינן הן הן שלוחיו הן הן עדיו אפי' בקידושי כסף ואפי' לאחר שנתקנה ש"ה. והוא דבהא דאמרינן בש"ס דהשתא דתקון רבנן ש"ה משתבע מלוה וכו' ומשתבעי עדים כ"כ לעיל אות ח' מהר"ן דאע"ג טוען שמא מ"מ מצרפין טענת ברי דהמלוה וקשה לכאורה הא המלוה הוא נוגע ואפי' למ"ד דיכול להשביע עפ"י קרובים מ"מ ע"פ נוגע א"י להשביע כמ"ש התה"ד ד סי' ש"מ ומובא ברמ"א וש"ך סי' ע"ה סעי' כ"ג וע"כ צ"ל דהכא שאני כיון דודאי שהממון בא לידו וכן נראה מדברי התה"ד ד סי' ש"ח מובא בש"ך סי' קכ"א ס"ק מ"ו עי"ש אמנם עדין צ"ע דהא סברא דבא לידו לא מהני כלל דהא גם באומר חוב שהי' לי עליך כמדומה שלא פרעתני א"צ לישבע כמ"ש הש"ך שם וא"כ גם צירוף דנוגע מה מהני. אכן נראה דלפי דהדין דהמלוה נשבע תחלה כמבואר בש"ך סי' קכ"א ס"ק מ"ז א"כ לאחר שנשבע אינו נוגע עוד ולכן יכול להשביע העדים עפ"י צירוף טענתו דלא גרע מהוגד לו עפ"י קרובים וה"נ אע"ג דהוי עד הצריך שבועה לא גרע מפסול קורבה. והנה הב"י בסי' ל"ה הביא בשם רבינו ירוחם ז"ל דאם האשה כופרת בקידושין הם ישבעו היסת שנתנו לה והיא אינה צריכה לישבע שאין זה כפירת ממון דגם לפי דברי השלוחים נתנו לה בתורת קידושין ע"כ ולפי מ"ש י"ל דהרמב"ם ס"ל כיון שהיא אינה נשבעת א"כ לעולם נוגעת היא בענין ההכחשה לכן גם השליחים א"צ לישבע ולפי"ז דאפי' במכחשת לגמרי אין עליהם שבועה ופטורים ממילא נאמנים לומר החזרנו למשלח במגו דעשינו שליחותך ולכן גם בעשינו שליחותך וקדשנו אותה אינם נוגעים בגוף העדות שיש להם מגו דהחזרנו ושפיר נאמנים בעדותן והן הן שלוחיו והן הן עדיו גם לאחר שנתקנה ש"ה ודו"ק:

יג) והנה בחי' לש"ס דף מ"ג הארכתי בסוגיא זו בפלפול וסברא בס"ד בדברים נחמדים. ועם שיש בהם ענינים השייכים להל' שלוחין ולהל' עדות אמרתי לחברם כאן והיו בידי לאחדים. וגם כמה מילי מעליותא להל' קידושין בהם צמודים בגמרא דבי רב שילא אמרו אין שליח נעשה עד כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הו"ל כגופי' ואיפסק בש"ס הילכתא שנ"ע ולא נתבאר במה נדחו דברי דבי רב שילא והא טעמא קאמר. אמנם עיין בתשו' הריב"ש סי' פ"ג ובפ"י כאן שהקשו אדבי רב שילא דהא בע"ד עצמו דאינו נאמן משום דהוא נוגע וא"כ בשליח לא שייך זה ולפי"ז אפשר דמשום הא לא קימ"ל כוותי' אכן י"ל ע"ד פלפול קצת לתרץ קושייתם הנ"ל וגם יתבאר מה דלא קימ"ל להלכה כן דהנה הרמב"ם בפי"ח מהל' עדות כ' דהיכי דהוי הכחשה והזמה ביחד כגון שהמזימים אומרים עמנו הייתם וגם ההורג או הלוה בטלה דין הזמה והו"ל כהכחשה בעלמא ע"כ והקשה על דבריו הגאון בהפלאה מסוגיא זו דשליח נ"ע והא אם יזימו אותו יובטל גוף המעשה והוי הכחשה וא"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה ע"כ וראיתי, בשו"ת בית אפרים סי' י"ב במ"ש לתרץ קושית הגאון מוה' חיים יונה ז"ל על הרמב"ם הנ"ל מפלוני רבעני לאונסי דהוא ואחר