תפארת מנחם על הרמב"ם לז

בקידושין והיו העדים נוגעין א"כ הוי עכ"פ מקדש בלא עדים ע"כ לענ"ד לק"מ דהא אדרבה בשעת מסירת הקידושין לא היו נוגעים כלל דהי' בידם שלא לקדשה ושלא למסור לידה הקידושין לכן אשעת מעשה הקידושין אין לחשבם לנוגעים אלא דעתה בשעת העדאתן אם היא מודית בקידושין הם נוגעים דמוכרחים לומר כדברי' כמ"ש המוהרי"ט ואם אומרת לשם פקדון גם עתה אינם נוגעים והוי תחלתן וסופן בכשרות

(ד') אמנם אדאתאן עלה שפיר י"ל דגם במודית לגמרי בקידושין ס"ל להרר"י דמהני ואע"ג דעדין נוגעים הם מ"מ כיון דבשעת הקידושין לא היו נוגעים והיו בשעת ראי' כשרים אע"ג דנפסלו אח"כ מחמת נגיעה מ"מ הוי מקדש בעדים דדוקא במכחישתן שלא קדשוה ולא נתנו לה כלל הממון אין לנו להאמין העדים דחשדינן להו למשקרים משום דנוגעין בעדותן והיא גם היא מכחשת לגמרי אבל אם היא מודת הוי כאומרת נתקדשית בפני עדים והלכו להם למה"י דקימ"ל דבכה"ג מקודשת מצד הודאתה וה"נ מה שנפסלו בנגיעה הוי כהלכו למה"י וכה"ג כ' הב"ש בסי' מ"ב בנתקדשה לפני כשרים ופסולים ביחד לדעת הרא"ש בפ"ק דמכות דבנצטרפו בראי' לחוד לא נתבטל עדות הכשרים אא"כ הגידו אח"כ ביחד וא"כ אפי' אם הגידו ג"כ אח"כ יחד ונתבטל עדות הכשרים מ"מ כיון דבשעת ראי' עדין לא נתבטל עדותן וא"כ המקדש קידש לפני עדים כשרים עכ"ד וקשה כיון דעתה בשעת העדאתן נתבטלו עדותן איך נדע האמת דנתקדשה לפניהם כיון דאינן נאמנים עתה מתוך עדותן ואמאן ניקום ונסמוך וצ"ל כיון דשניהם מודים הוי כאומרים שהקידושין היו לפני עדים והלכו למה"י והכא נמי כן הוא ובאמת דברי הרר"י המובאים בהרא"ש מוכיחין כן להדיא דגם במידת לגמרי בקידושין מהני דסיים וז"ל אבל היכי דאיכא כפירת ממון כגון שהאשה אומרת לא קבלתי כלל ל"א הן הן שלוחיו וכו' ומוכח להדיא דברישא דנקיט במודה לשם פקדון לאו דוקא ה"ה במודה לשם קידושין ולא אתי לאפוקי אלא מכחשת לגמרי וכמ"ש בס' א"מ אך לא מטעמי' ועפי"ז יביא על נכון גם דעת רבינו במודה בקידושין לגמרי ומהני וא"ש ודו"ק

(ה) ולכאורה יש לחלק דבאומרת נתקדשתי לפני עדים והלכו למה"י היו ראוין בשעת ראי' להגיד בב"ד וכן בנתקדשה לפני כשרים ופסולים היו ראוים להגיד בב"ד לבדם אבל בנ"ד לא היו ראוים להגדה דתיכף אחר הנתינה דכסף לידה נעשו נוגעין אמנם נראה דהדבר נכון עפ"י מ"ש הפוסקים ומובא בטוש"ע ח"מ סי' ל"ג דמה"ט ט מהני בנוגע סילוק ומקרי תחלתו וסופו בכשרות כיון דבידו הי' להסתלק בשעת ראי' וא"כ כ"ש דמקרי ראוי להגדה עי"ז דבידו להסתלק וה"נ בידם להסתלק מהנגיעה דהיינו שיחזירו להמקדש הכסף. והנה עפ"י הדברים האלה קשה לי במ"ש בחי' הריטב"א דלא מהני בדיני ממונות אם פוטרם הלוה משבועה משום דהוי תחלתו בפסול עי"ש ולפי מ"ש הא בשעת המסירה לא היו נוגעים והיינו שעת ראי' וגם עתה לאחר שפוטרם כשרים הם והא דנפסלי בינתים הוי כהא דאיתא בש"ס דב"ב וקימ"ל בטוש"ע ח"מ סי' ל"ג הי' יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו כשר להעיד לו וצ"ע

(ו) ועוד נ"ל מטעם אחר דהיכי דהיא מודה בקידושין מקודשת ולא הוי כמקדש בלא עדים דהנה הרשב"א בחי' כ' דגם במכחשת לגמרי הוי ספק קידושין וכ' בח"מ סי' ל"ה וז"ל לכאורה הדין תמוה למה יהיו העדים נאמנים להצריכה גט מספק והא אין לך נוגעין בעדותן גדול מזה וכו' וכיון שהם מוכרחים לישבע בזה"ז גם מן התורה פסולים וי"ל דמ"מ אם יבא אליהו ויאמר שהאמת כדברי העדים הוי מקודשת ודאי אלא שהחסרון מצידנו שאנו מסופקים בהאמת עם מי ע"כ עכ"פ מידי ספק קידושין לא נפקי עכ' ועדין אין מובן דמ"מ הוי כמקדש בלא עדים כיון שהן נוגעין אכן עפ"י דברינו לעיל מובן היטב דבשעת מעשה הקידושין לא היו נוגעין על כן אם האמת כדבריהם שקדשוה הוי שפיר מקדש בעדים רק כיון שמכחשת אותם אנו מסופקין האמת עם מי לכן מידי ספק לא נפקי. ולפי"ז אם היא מודת בקידושין אפי' נימא דעדין נוגעין הם כמ"ש המוהרי"ט משום דמוכרחים לומר כדברי' מ"מ מידי היא טעמא דמודה בקידושין לא מהני משום הודאת בע"ד כיון דמחייב' לאחרינא כדאיתא בש"ס דף ס"ה והכא דגם בלא הודאתה כבר חיישינן לקידושין מספק להצריכה גט כמו שנתבאר מדברי הרשב"א והח"מ שוב לא נתוסף בהודאתה שום חוב לאחרים דכבר נאסרה לכ"ע ולקרובים בכה"ג י"ל דמהני מודה מצד הודאת בע"ד במקום שאינו חב לאחרים וכיון דע"י העדים אע"ג שהן נוגעין הוי עכ"פ ספק קידושין שוב מהני הודאתה למיהוי קידושין גמורין אפי' במודה לגמרי בקידושין אע"ג דעדין נוגעין הן כן נ"ל נכון

(ז) והנה כל זה הוצרכנו לדעת רבינו הרמב"ם דמיירי בשניהם שלוחין אכן הירושלמי הנ"ל י"ל בסגנון הנ"ל בדרך יותר קרוב דלפי הגירסא המובא בהרשב"א והר"ן והה"מ בכסף נעשה כנוגע בעדותו (ובהרא"ש הגירסא נוגעין בעדותן) משמע דמיירי בשליח אחד וע"א עמו ובכה"ג כ' מוהרי"ק הביאו הב"י בסי' ל"ה דמהני גם לאחר שנתקנה ש"ה דהעד פוטר השליח מן השבועה. והח"מ והב"ש השיגו עליו דעד הצריך סיוע אינו עד ועוד דהוי כמו נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא כיון דהשליח אינו נכשר, כ"א על פי העד והנה ביש ע"א על הקידושין ואומר בפני נתקדשה ובפני עוד אחר דעת הרבה מהאחרונים דהוי ספק קידושין וא"כ הכא נמי אפי' לדברי הב"ש והח"מ דלא מתכשר השליח ע"י העד מ"מ לא גרע מאם אומר לפני ולפני עוד אחד נתקדשה ואותו אחר אינו לפנינו דה"נ בשעת מעשה הקידושין לא היו נוגע כמו שנתבאר ולפי"ז כשהאשה מודה בקידושין י"ל דהוי קידושין גמורין כיון דבלאו הודאתה הוי ספק קידושין וכבר בלא הודאתה אסורה לקרובים ולכ"ע שוב לא מחייבה לאחרינא בהודאתה ומהני למיהוי קידושי ודאי וי"ל דהיינו דקאמר ר' יוסי כיון שהאמינתו תורה ר"ל לעד השני לומר אחר היה עמי לשוי' עכ"פ ספק קידושין אפי' בקידושי כסף נמי הוי ע"י הודאתה קידושי ודאי

(ח) ובהא דכ' המוהרי"ק דהעד פוטר להשליח מן השבועה רבים מקשים מהא דכ' הרמ"א בח"מ סי' פ"ז סעי' ו דהא דעד המסייע פוטר היינו דוקא כשטוען הנתבע טענה שאפשר להאמינו בלא מגו אבל אם אין מאמינין לו כ"א במגו שהי' טוען טענה אחרת צריך לישבע כאלו הי' טוען טענה האחרת שאז לא הי' העד מסייעו וא"כ ה"נ כיון שאינו נאמן כ"א במגו שהי' אומר אהדרינהו להבעל ואז לא הי' מסייעו גם עתה צריך לישבע. אמנם הא לא קשיא דהרמ"א מיירי שם בתובעו בטענת ברי שצריך לישבע מטעם חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו עליו ואין העד המסייעו פוטרו מטעם הנ"ל אבל כאן הא דהעדים צריכי' לישבע אע"ג דהמשלח שהוא הלוה טוען שמא מ"מ מצטרפין טענת ברי של המלוה כמ"ש הר"ן ולכן כ' הרמב"ם ובטוש"ע ח"מ סי' קכ"א דהיכי שאין המלוה כאן אע"ג דהלוה צריך לשלם ליורשיו מ"מ אין השליח צריך לישבע כיון שאין כאן צירוף טענת המלוה נשאר טענת שמא. וא"כ ה"ה כשיש להשליח מסייע נאמן המסייע עכ"פ לסלק טענת המלוה דלא עדיף מאלו תובעו עפ"י עד כשר ובטענת ברי מ"מ אם יש לו עד המסייע אמרינן סליק עד נגד עד ופטור ועיין בש"ך סי' פ"ז ס"ק ט"ו וסי' קכ"א ס"ק נ"ח מכ"ש כאן דהמלוה היא נוגע בדבר והלוה טוען שמא שנסתלק טענת המלוה מחמת העד. והיא הדין בקידושין היכי שיש הכחשה שנסתלק טענת האשה מחמת העד ואין כאן שבועה וזה ברור

(ט) ברם הא קשיא כיון דאם הי' אומר אהדרינהו להבעל לא הי' מסייעו והי' צריך לישבע א"כ נוגע בעדות הוא במה שאומר שקידש וכן הקשה הגאון בס' אבני מילואים והניח בקושיא ולענ"ד דגם הא לא קשי' לפי מש"כ לעיל דעכ"פ באומר שקידשה אין כאן שבועה ונאמן עכ"פ לפטור את עצמו אם יאמר אהדרינהו להבעל יהי' נאמן במגו שהיה אומר שקידש שהיה פטור עכ"פ ע"י המסייע. וא"כ לפי"ז באומר שקידשה כדברי העד אינו נוגע עוד