תפארת מנחם על הרמב"ם לו

דמחילת השעבוד הוי חזרת המשכון וצריכה לזכות במשכון זה לאבי' עכת"ד והנה הא דקטן זוכה לעצמו היכי דאיכא דעת אחרת מקנה אותה כבר ידעינן בלאו הא דר"י כמבואר בתוס' שם וא"כ הלימוד מדר"י הוא לזכות לאחרים דהיינו לאבי'

ולפי"ז הא דילפינן מדר"י היינו ע"כ למאי דמסקינן דיעוד אירוסין עושה דאי נימא נשואין עושה א"כ אינה זוכה כלל לאבי' דנשואה יוצאה מרשות האב והרי היא ברשות עצמה וליכא למילף שיאמר אדם לבתו קבלי וכו' שצריכה לזכות לאבי' די"ל דאע"ג דזוכה לעצמה א"י לזכות לאחרים ולפי"ז לא קשה דנוקמה להא דמוכרה אלמנה לכה"ג באומר אדם לבתו וכו' ולעולם יעוד אירוסין עושה דאי אמרת יעוד נשואין עושה שוב לא ידעינן האי דינא דאומר אדם וכו' דלא נלמד רק לבתר דאמרינן יעוד אירוסין עושה וא"כ שפיר מוכחו תרווייהו ואתי שפיר. ולפי"ז י"ל גם. לדברי רבינו דפסק לתרוייהו אלא דרבינו לא מיירי כשאמר להמקדש כמ"ש הריטב"א ומתורת ערבות אלא כפשוטו בא"ל לבתו קבלי

אמנם מקום אתי דרבינו הרמב"ם ס"ל דאומר אדם לבתו וכו' מהני מדין ערב אפי' לא אמר להמקדש ויתיישב ג"כ מ"ש לעיל דלכאורה מסוגיא דיעוד אירוסין עושה ליכא למילף מיעוד דבאמת לאו מיעוד יליף לה דהנה מ"ש התוס' דבלא אמר להמקדש לא שייך דין ערבות הקשה עליהם בס' מחנה אפרים הל' ערב סי' ג' מהא דמסקינן בש"ס דע"ז דף ס"ג באומר לפועליו צאו ואכלו ואני פורע בין חנוני הרגיל אצלו בין אינו רגיל אצלו נשתעבד עכ"פ לפרוע ותי' בדוחק עיי"ש. והרמב"ם פי"ג מהל' מ"א פסק כמסקנא דש"ס הנ"ל ועיין מ"ש לקמן פ' י"ב מהלכות אלו דסוגיא דר"פ המדיר דף ע' באומר כל הזן אינו מפסיד מוכחת כדברי התוס' דבאם לא דבר עם הנותן לא שייך דין ערבות וכ' לישב שם דברי הרמב"ם דלא פסק כסוגיא דר"פ המדיר שדחאה מהלכה מפני סוגיא דע"ז ה"ל. ולפי"ז יש לומר דגם סוגיא דקידושין דף י"ט דיליף הא דאומר אדם לבתו וכו' מדר"י וס"ל דלא מהני מדין ערבות כמ"ש התוס' כיון דלא דבר עם המקדש אזדא נמי בהך סברא דסוגיא דר"פ המדיר אבל הרמב"ם דפסק כסוגיא דע"ז דף ס"ג כנ"ל שוב באמת א"צ ללמוד מדר"י ואע"ג דלא דבר עם המקדש מהני מדין ערב ולפי"ז א"ש למש"כ הלח"מ מדברי הרא"ש דגם חכמים ס"ל האי סברא דר"י בר"י דאפי' אי נימא דדוקא אליבא דרי בר"י קאי האי סברא בש"ס מ"מ היינו לפי שיטה זו דלא שייך דין ערבות כשלא דבר המקדש וכמו שנתבאר ואע"ג דלפי"ז ע"כ לא שייך דין דאומר אדם לבתו כו' כ"א בקידושי כסף ולא בשטר וכ"כ הריטב"א לדעת הרמב"ן דמפרש האי דינא דאומר אדם וכו' דהוי כאומר תן לפלוני, ומדין ערב מיירי דוקא בקידושי כסף והרמב"ם סתמא נקיט. אכן הא גם בש"ס נקיט סתמא ומיירי דוקא בקידושי כסף לדעת רוב הפוסקים. ואע"ג די"ל דבש"ס סמך אמה שאמר דנלמד מדין יעוד דמיירי בכסף והרמב"ם הי"ל לפרש י"ל דלישנא קבלי קידושיך משמע לי' קידושי כסף

(א) הלכה ט"ז השליח נעשה עד לפיכך עשה שני שלוחין וכו' הן הן שלוחין הן הן עדי קידושין וכו' בש"ס אמרינן דהשתא דתקינו רבנן ש"ה אין שליח נעשה עד בדיני ממונות וכתבו דה"ה בקידושי כסף וכן איתא בירושלמי הדא דתימא בקידושי שטר אבל בקידושי כסף לא וכתבו התוס' בש"ס דף מ"ג דהירושלמי מיירי לבתר דתקינו ש"ה ולכן תמהו על רבינו דסתם וכ' דבקידושין שנ"ע ומשמע דגם בקידושי כסף אמנם מדברי הה"מ מ נראה שמפרש דרבינו מיירי במודה בקידושין ואין כאן נגיעת ממון והר"ן הביא דברי הירושלמי וכ' ודברי ר' יוסי [דקאמר בירושלמי שם כיון שהאמינתו תורה אפי' בקידושי כסף אינו נוגע בעדותו) תמוהין דנהי דמן התורה מהימן מ"מ כיון דתקינו רבנן שבועת היסת נמצא נוגע בעדותו ור"ל ופסול מן התורה] ולא מיבעיא כשהיא מכחישתן אלא אפי' כשהיא מודה שקבלתן אינה מקודשת ודאי דכיון שאינן נאמנים מצד עצמן אלא מצד הודאתה הו"ל כמקדש בלא עדים דאפי' שניהם מודים אינה מקודשת וכו' והרמב"ם כ' סתם בפ"ג מהל"א דשנ"ע ולא חילק בין קידושי שטר לקידושי כסף וכבר השיג עליו הר"מ הכהן ז"ל עכ"ל. אמנם מדברי הה"מ נראה דמפרש, גם הירושלמי כשהיא מודה בקידושין ולפי"ז נראה דר' בא בר"ח ור' יוסי פליגי בשני הסברות שהביא בחי' הרשב"א בזה וז"ל ובאינה מכחישתן איכא למימר הא אין פסולן אלא משום נגיעתן ונסתלק הגורם וחזרו להכשרן. ואיכא למימר דאפי' הכי אינה מקודשת דעדות אין כאן והו"ל כשניהם מודים עכ"ל ודעה ראשונה ס"ל כיון דע"י הודאתה נסתלק הנגיעה חזרו להכשרן והוי כנאמנים מתוך עדותן ועד כאן לא אמרינן דשניהם מודים לא מהני כ"א כשהעדים פסולן בגופן מצד קורבה או עבירה אבל בפסול נגיעה אין פסול זה כ"א מצד הנגיעה וכשנסתלקה ה"ה עדים כשרים ולכן י"ל דר' בא בר"ח ס"ל כדעה שני' ופוסל בקידושי כסף אפי' באינה מכחשתן דהוי כמקדש בלא עדים. ור"י ס"ל כדעה ראשונה והיינו דקאמר כיון שהאמינתו תורה ר"ל דפסול נגיעה אינו אלא משום דהוא נוגע חשדינן לי' למשקר וא"כ כשנסתלקה הנגיעה הרי האמינתו תורה וחזרו להכשרן דהרי נסתלק הפסול והוי שפיר כמקדש בעדים וסברא זו נראה ישרה וכן הוא דעת רבינו ועיין מ"ש לקמן בשם הריטב"א סברא זו ממש מוכרחת מן הש"ס דאמרינן שם מגו גבי עדים עי"ש

(ב) והרא"ש כ' בשם רבינו יונתן הכהן ז"ל דהיכי דהאשה מודה שקבלה בתורת פקדון אין כאן נגיעה והוי עדים ומקודשת ע"כ וכ' בחי' מוהרי"ט דדוקא קאמר במודה שקבלה בתורת פקדון אבל אם היא מודה שקבלת' לשם קידושין מגרע גרע ואינה מקודשת דאז הם נוגעים בעדותן דמוכרחים לומר כדבריו דאם יאמר שנתנו לה בתורת פקדון פושעים הם שנתנו לה בתורת פקדון מה שהמשלח לא ציוה והיא אינה רוצה להחזיר מפני שאומרת שקבלה לשם קידושין ויתחייבו ע"כ במה שהם אומרים שקדשוה כדברי' והם נוגעים אבל באומרת דקבלה לשם פקדון וכל היכי דאיתא ברשותי' דמרי' איתא היו הם ג"כ יכולים לומר כדברי' ולא יתחייבו דהא עומד לחזרה ולכן כשאומרים שקדשוה אינם נוגעים ונאמנים ולפי"ז לא פליג רבינו יהונתן הכהן עם הר"ן שהבאתי לעיל ואדרבה ס"ל עוד יותר דכשהיא מודה בקידושין עדין נוגעים הם עכת"ד ולפי"ז י"ל דגם הדיעה הראשונה שבחי' הרשב"א הנ"ל מיירי בהכי בשאינה מכחישתן ומודה שקבלה בתורת פקדון והיינו דקאמר ונסתלק הגורם וחזרו להכשרן אבל במודה שקבלה לשם קידושין הרי עדין נוגעים הם ולא נסתלק הגורם אכן לפי"ז איך נפרנס דברי רבינו בזה דסתם וכ' שנ"ע בשלמא במודה בקבלה לשם קידושין שפיר י"ל דסתם משום דמיירי כדרך סתם קידושין דאין הכחשה אלא שצריך עדים משום דאין דבר שבערוה פחות משנים אבל אי נימא דבעינן דוקא הודאה בתורת פקדון אין זה בכלל סתימת לשונו וכל כה"ג ודאי דהו"ל לפרושי ויתבאר באות שאח"ז

ג) והגאון בס' אבני מילואים סי' ל"ה השיג על מוהרי"ט וכ' וז"ל ומדברי הח"מ נראה דדברי הר"ן חלוקים על הר"ר יונתן וכן נראה דכיון דאם מודה שקבלתו לשם קידושין ס"ל למוהרי"ט דהו"ל נוגעין בעדותן לפי דעת הר"ן א"כ בשעה שקדשוה לפי דברי העדים אז עדין לא כפרה האשה בקידושין ואם היתה עומדת בהודאתה לא היו עדים כלל דהו"ל נוגעין והו"ל מקדש בלא עדים א"כ אפי' עכשיו שאין האשה מודה בקידושין כבר נתקדשה בלא עדים כיון דבשעת קידושין היתה מודה האשה א"כ גוף הקידושין הי' בלא עדים וטעמא דהרר"י לאו משום דאומרת לשם פקדון כמו שהבין המוהרי"ט אלא אפילו מודה לגמרי דלשם קידושין קבלה וכמ"ש הרשב"א משום דנסתלק הגורם וחזרו להכשרן עכ"ל והנה מ"ש דטעמא דהרר"י משום דנסתלק הגורם ולכן אפי' מודה לגמרי שקבלה לשם קידושין לא הבנתי הא טענת המוהרי"ט חזקה ובמקומה עומדת דעדין נוגעים הם בכה"ג וא"כ לא נסתלק הגורם כלל ומ"ש דא"כ גם באומרת לשם פקדון הא אז בשעת הקידושין לא כפרה והיתה מודה