תפארת מנחם על הרמב"ם לה

איכא במילתא. זה אשר רציתי לבאר בדין זכי' שלא בפניו במצות כגון תרומה וקידושין וגירושין ופדיון הבן ומילה והיכי דגלה דעתו מעיקרא או בתר הכי כל חד כדיני' וכטעמי' וכ"ז לא כתבתי למעשה וגם לא להלכה כ"א כתלמוד הדן לפני רבותיו בקרקע ברוח נמוכה וידון בדבר מי שלבו שלם ודעתו זכה והדן אותי לכף זכות מאלקיו ישא ברכה

שם ברמב"ם הלכה י"ד וכן האשה הגדולה עושה שליח לקבל קידושי' כו'. הנה לענין אם תוכל האשה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה לענין גיטין איכא בריש פ' התקבל אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל גט מיד שליח בעלה ור"ח אמר עושה כו' מ"ט דרב משום בזיון דבעל ואבע"א משום חצירה הבא לאחר מכאן מה בינייהו א"ב דקדמה איהי ושוי' שליח ופירש"י דמשום בזיון איכא ומשום חצירה כו' ליכא ע"כ הב"י בסי' ל"ו והביא בשם ת"כ דגם בקידושין אין אשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה והמגיה במשנה למלך לקמן פ"ד הקשה ע"ז מהא דאיתא ביבמות דף ל"ד בשלמא כולהו משכחת דשוינהו שליח ושוי' אינהו שליח ופגע שליח בשליח ופירש"י דשויו האחים שליח להילוך והאחיות שויו שליח לקבל מבואר מזה דקידושין אשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה וסיים וז"ל ומצאתי להסמ"ג דפי' איפכא דקדמה איהו ושוי' שליח משום בזיון ליכא ומשום חצירה איכא ולפי' הסמ"ג יש ליישב קושיתו ע"כ ועיין בשעה"מ פ"ז מהל' גירושין שנתחבט בכוונתו ולענ"ד נראה דפשוט דלפי' הסמ"ג לא קשה די"ל דשם מיירי בקדמה אינהו דליכא משום בזיון רק משום חצירה הבא לאחר מכאן וזה לא שייך בקידושין דדוקא בגט בעינן שיהי' הנתינה ברשותה ובחצירה הבא לאחר מכאן הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע דלא מהני אבל בקידושין מהני טלי קידושך מע"ג קרקע ולכן גם בחצירה הבא לאחר מכאן מקודשת אבל לפירש"י דבקדמה איהי איכא משום בזיון קשה דזה שייך גם בקידושין. אכן באמת ג"ז לק"מ כמ"ש התוס' בגיטין שם דבשמע הבעל ולא קפיד ליכא משום בזיון וכ"מ מלשון רש"י שם עיי"ש א"כ י"ל ביבמות שם דמשכחת לה בשמעו ולא קפדו. והנה הרי"ף והרמב"ם פ"ז מהלכות גירושין פסקו כר"ח דאשה עושה שליח וכו' ובש"ע סי' קמ"א כ' ב' דיעות ובסי' ל"ו לא הביא רק דברי הת"כ הנ"ל ועיי' בב"ש שם ואפשר דדעתו דבקידושין גם ר"ח מודה דדוקא בגירושין לא ס"ל טעמא דבזיון כפירש"י דאומר קלותי בעיני' וכו' כיון דלרחוקה קאתי מה נ"מ לי' בנקלה או בנכבד בעיני' אבל בקידושין דלקרובה קאתי הוי קפידא:

שם ואמר האב לבתו הקטנה צאי וקבלי קידושיך ע"כ וכ' בלח"מ דאע"ג דבגמרא נלמד זה מדר' יוסי דס"ל ביעוד דמעות הראשונים לאו לקידושין נתנו מ"מ לא פליגי רבנן עלי' בהך סברא דס"ל דמתקדשת בשיור פרוטה שעלי' כמ"ש הרא"ש ע"כ אמנם לענ"ד יש להקשות דהנה בש"ס דף י"ח בעי יעוד אירוסין עושה או נשואין עושה ופשוט מהא דמוכרה אלמנה לכה"ג והיכי דמי אי דקדשה נפשה אלמנה קרי לה ואי דקדשה אבי' איך מצי מזבין לה דהוי שפחות אחר אשות ואמר רב עמרם אר"י הכא בקידושי יעוד ואליבא דר' יוסי ופירש"י וז"ל הכא בשנתארמלה מקידושי יעוד והא דהדר מצי לזבונה ולא קרי לה שפחות אחר אשות אליבא דר' יוסי הוא דס"ל מעות מקנתה לאו לקידושין נתנו ובעבדות שיש לו עלי' מייעד ואין קידושין אלו ע"י האב וגזיה"כ הוא שיהיו קידושין הלכך הדר מצי לזבונה ע"כ הנה רש"י האריך בלשונו. אמנם נראה כוונתו לפי דהרשב"א הקשה דהא לקמן ילפינן מדר"י דאומר אדם לבתו צאי וכו' וחכמים מודו בהאי סברא א"כ גם לחכמים משכחת לה באומר לבתו צאי וכו' אבל ביעוד י"ל דלעולם נשואין עושה ע"כ לכן נשמר רש"י מזה וכ' לתרץ דהא לפום סברא דהשתא דבקידושי יעוד מצי מזבין לה ולא מקרי שפחות אחר אשות וע"כ צ"ל דקידושין אלו אינם ע"י האב הילכך מצי מזבין לה וא"כ איך מועילין הקידושין דהא קטנה מצד עצמה אין לה יד וצ"ל דגזיה"כ הוא ולפי"ז באמת לא ילפינן מזה דאומר אדם לבתו וכו' דהא גזיה"כ הוא ואין למדין מגזיה"כ ולכן לא משכחת לה אלא בקידושי יעוד ומוכח דאירוסין עושה. שוב ראיתי בפ"י שכ"כ בכוונת רש"י ותיתי לי דקיימתי מסברא דנפשאי אמנם לפי"ז כיון דהרמב"ם פסק בפ"ד מהל' עבדים דיעוד אירוסין עושה ובש"ס ליכא פשטות אחר רק הנ"ל ולפי פשטות הנ"ל ליתא להאי דינא דאומר אדם לבתו וכו' וכאן פסק דאומר אדם כו' וארכבה אתרי ריכשי ומנא לי' הא. ונראה לתרץ ולבאר דברי הש"ס ורש"י הנ"ל בא"א. דהנה התוס' בדף י"ט הקשו ל"ל למילף הא דאומר אדם כו' מדר"י הא לא גרע מאומר תן מנה לפלוני ותתקדש בתי לך דמהני מדין ערב כ"ש שאומר ליתן לבתו וכי תימא דלא מהני מדין ערבות כיון שלא אמר להמקדש דא"כ אטו ניליף מדר"י דאפי' לא אמר לא לבת ולא למקדש מקודשת אלא ע"כ דהמכירה חשובה כאלו אמר לה לבת התקדשי ביעוד א"כ המכירה נמי תחשב כאלו אמר להמקדש. וי"ל דלא הוי כאומר לו ולא כאומר לה אלא דמוכיח דע"כ קטנה יש לה יד לקבל קידושין מדאשכחן גבי יעוד דמהני ע"י עצמה שאם לא הי' מועיל בעלמא כשנותן לה רשות להתקדש מדעת ע"י עצמה לא הי' אומר הכתוב שתועיל ביעוד עכ"ל ולכאורה דברי התוס' תמוהין כיון שכ' דלא הוי כאומר לה וא"כ פשיטא דלא מהני מצד הדין דאין כאן נתינת רשות וע"כ גזיה"כ הוא והיכי מצינן למילף מינה. אמנם אחר העיון דבריהם נכונים דהנה רש"י פי' שם וז"ל וכי משייר בה שו"פ כו' אלמא הואיל ומכרה ויודע שהאדון יכול ליעדה הוי"ל כאומר לה קבלי קידושיך עכ"ל וזה לכאורה להיפך מדברי התוס' וא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא דניהוי נמי כאומר לו ומהני מדין ערב

אמנם יותר מזה קשה לדברי רש"י דהא בש"ס אמרינן שם ע"ב המוכר בתו והתנה ע"מ שלא ליעדה אם רצה האדון מייעד וכ"פ הרמב"ם ובכה"ג בהתנה שלא לייעד איך הוי כאומר לה קבלי קידושך. ועל כן צ"ל דהא דכ' רש"י דהוי כאומר לה אין הפי' כאומר לה ממש אלא דהתורה אחשבה כאומר לה כיון דהתורה אמרה שיהי' בה דין יעוד אפי' שלא ברצונו לכן הוי כאומר לה ובאמת גזיה"כ דמהני הקידושין כיון דאינו אומר לה ועפי"ז יתבארו דברי התוס' הנ"ל דבאמת לא הוי כאומר לה וגזיה"כ היא דליהוי כאומר לה ונותן לה רשות כיון שמוכרה והתורה גזרה שיהי' בה דין יעוד. אמנם כ"ז שייך אם אומר לה מהני בעלמא מצד נתינת רשות שפיר אמרינן דביעוד גזרה התורה דליהוי כאומר לה כיון שמכרה אבל אם בעלמא אינו מועיל כשנותן לה רשות ואומר לה לא הי' אומר הכתוב שיועיל ביעוד דנהי דהמכירה הוי כאומר לה מה הוי וכיון דגזיה"כ היא דהוי כאומר לה תו לא הוי כאומר לו ולא מהני מדין ערב וזה מדוייק בלשון התוס' ודבריהם עולים בקנה אחד עם דברי רש"י דכ' דהוי כאומר לה ודו"ק היטב

ובזה יבואר דברי הש"ס ופירש"י הנ"ל והוא דלפום מה דמוקמינן הא דמוכרה אלמנה לכה"ג בקידושי יעוד ואליבא דר"י ע"כ צ"ל דלא קרי לה לשפחות אחר אשות מדמצי מזבין לה ועל כן מוכרח דגזיה"כ הוא והיינו משום דלא הוי כאומר לה ממש אלא דהתורה גזרה שיהי' בה דין יעוד ויחשב כאומר לה ולכן לא הוי קידושין אלו ע"י האב ואפ"ה ילפינן שפיר מזה דאומר אדם לבתו וכו' דאם לא הי' מועיל בעלמא אף באומר לה לא הי' אומר הכתוב שיועיל ביעוד כמו שנתבאר אלא דמ"מ ליכא לאוקמי הא דמוכרה אלמנה לכה"ג גם לדברי חכמים ובאומר לבתו צאי וכו' דבאומר לבתו ממש תו הוי קידושין ע"י האב ושוב אינו יכול למוכרה עוד דהוי שפחות אחר אשות אבל בקידושי יעוד כיון דגזיה"כ הוא כנ"ל לא הוי שפחות אחר אשות כמ"ש רש"י ומתורץ קושיית הרשב"א הנ"ל וגם דברי רבינו עולים כהוגן דפסק לתרווייהו דהיינו יעוד אירוסין עושה וגם הא דאומר אדם וכו' וכ"ז נכון וברור בס"ד ודו"ק

ועוד נלע"ד לתרץ קושית הרשב"א הנ"ל עפ"י מ"ש בחי' הריטב"א דהא דאומר אדם לבתו וכו' דילפינן מדר"י מיירי בשאמר להמקדש תן מנה למי שיזכה לי ותתקדש בתי לך ואח"כ אמר לבתו קבלי כו' ובאמת מהני מדין ערב רק דילפינן מדר"י דקטנה יכולה לזכות לאבי' והיינו לפי מה דמסקינן דיעוד הוי כמקדש במלוה שיש עלי' משכון