תפארת מנחם על הרמב"ם לג

אחרינא תפס אע"ג שהלוה מסכים למעשיו לא מהני והטעם דא"י להיות שלוחו של הבע"ח הזוכה דלאו כל כ כמיני' למיעבד שליח למיחב לאחרינא כמ"ש הרא"ש בפ"ק דגיטין וה"נ אם האשה מודה בקידושין היא הנותנת והמזכית בעצמה אבל בשליח שקדש י"ל דמ"מ מקרי חב לאחרים אע"ג דהיא בעלת בחירה ומתרצית עכשיו לזה מ"מ ודאי י"ל דאם לא היה מקדשה לזה עכשיו היתה אח"כ מתרצית להתקדש לאחר דאיתתא בכל דהו ניחא לה וטב לה למיתב טן דו מלמיתב ארמלו לכן אע"ג שהיא מתרצית ומקבלת הקידושין מיד השליח דמי לתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ולאו כל כמיני' דהמקדש דהיינו המשלח למיעבדי' שליח ודו"ק

(לד) אמנם נלענ"ד דטעמא אחרינא איכא בקידושין דלא דמי לתופס לבע"ח וכו' דהנה התוס' בב"מ דף יו"ד הקשו דאמרו רב נחמן ורב חסדא דהמגבי' מציאה לחבירו לא קנה דהוי תופס לבע"ח וכו' ור' יוחנן ס"ל התם דהמגבי' מציאה לחבירו קנה אע"ג דס"ל בכתובות דתופס לבע"ח לא קנה ותרצו דבמציאה אמרינן מגו דזכי לנפשי' זכי לחברי' ע"כ וכבר כתבתי דבקידושין לא שייך כלל מגו דזכי לנפשי' כיון דאין קידושין אלא מדעת ודלא כמ"ש בנוב"י אמנם בשיטה מקובצת כ' שם וז"ל והרמב"ן תי' דכי מדמה מציאה לתופס לבע"ח הני מילי לרב נחמן ור"ח אבל לר' יוחנן ס"ל דהכא אינו חב לאחרים הוא דכיון דלא זכה בה אדם אינו חוב לו אם אינו מוצאה אבל גבי בע"ח כיון דהוא חייב לו ונכסוהי אינון ערבין בי' מי שמוציאן מרשותו ושעבודו חוב הוא לו ומש"ה קימ"ל התם דלא קנה והכא קנה וא"צ לפנים עכ"ל. וכוונתו דבמציאה ליכא פסידא כ"א מניעת הריוח וכ"כ שם לעיל מינה בשם מורי הר"ב וז"ל בקיצור דהתם ודאי דחב לאחרים שנמצאו מפסידים חובם ע"י תפיסתו של זה אבל במציאה לא הפסידו דבר משלהן אלא הפסידו מלהרויח וזה לא מיקרי הפסד עכ"ל. ונמצא לפי"ז דקידושין דמי למציאה דליכא פסידא לשום אדם מדידי' כ"א כמו מניעת הריוח ולכן לא מיקרי חב לאחרים:

(לה) ועפי"ז יש לתרץ מה שהקשו המוהרי"ט והנוב"י על הר"י ב"ב מהא דאיתא בגיטין דף פ"ה ע"א בעא מיני' רבא מרב נחמן חוץ מקידושי קטן מאי מי אמרינן השתא לאו בר הוי' הוא וכו' ולדברי הר"י ב"ב השתא נמי בר הוי' ע"י דיש לו קידושין ע"י אביו. עוד הקשו מהא דאיתא בבבא בתרא דף קנ"ו אמר רב נחמן בודקין לקידושין ולגירושין ומקשינן כיון דבדקו לקידושין לגירושין למה לי' למיבדקי' דממ"נ וכו' ואם איתא דקטן יש לו קידושי תורה ע"י אביו א"כ משכחת לה דלא הי' צריך לבדקו לקידושין כגון שקדש לו אביו ולכן צריך עתה בדיקה לגירושין עכת"ק. ואקדים לתרץ קושית התוס' בב"מ שם על פירש"י דבעשאו שליח מהני תפיסתו לבע"ח במקום שח"ל מהא דפ' הכותב דף פ"ד בעובדא דיימר בר חשו דמבואר שם דלא קנה אע"ג דעשאו שליח ע"כ. וי"ל דהנה בשיטה מקובצת הקשה איך אמרינן במתניתין ובכמה דוכתי דחצירו של אדם קונה מציאה הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים עי"ש מה שתי'. (ומגניבה לא קשה דקימ"ל סתם גניבה יאוש בעולם ולא חב לשום אדם) והנה קושי' זו אינה רק לרב נחמן ור"ח דס"ל דמציאה מקרי חב לאחרים ולכן בפירש"י דקאי התם אליבא דרב נחמן ור"ח הוכרח לחלק דבעשאו שליח קנה כדי שלא תקשי מחצר דקונה מציאה וכמ"ש בש"מ דהיינו טעמא דחצר משום שליחות איתרבאי והוי כעשאו שליח אבל לדידן דקימ"ל כר' יוחנן דהמגבי' מציאה לחבירו קנה דמציאה לא מיקרי חב לאחרים דלא הוי רק מניעת ריוח א"כ לא קשה מהא דחצר קונה מציאה וא"צ לחלק בין עשאו שליח ומודה רש"י לדינא דאפי' עשאו שליח לא קנה ולא קשה מהא דיימר בר חשו דהתם קיימינן אליבא דר"י ולדינא וא"ש ולפי"ז לרב נחמן ורב חסדא דס"ל מציאה מקרי חב לאחרים ה"ה קידושין וכמ"ש לעיל אלא דמ"מ מהני ע"י שליח דס"ל דגם בתופס לבע"ח בשעשאו שליח מהני וכמו שפירש"י לשיטתם אבל ע"י זכי' לא מהני כמו דלא מהני בתופס לבע"ח ע"י תפיסת עצמו מתורת זכי' ולכן לא קשה מהא דש"ס גיטין דף פ"ה וב"ב דף קנ"ו דמבוא דהש"ס קאי התם אליבא דרב נחמן ור"נ באמת ס"ל דאין לקטן קידושין ע"י אביו בתורת זכי' דהוי תופס לבע"ח במקום שח"ל אבל לדידן דקימ"ל כר"י במציאה וה"ה בקידושין דלא מקרי חב לאחרים שפיר פסק הר"י ב"ר ברזול"י דיש לקטן קידושין ע"י שליח וא"ש ודו"ק:

(לו) ועתה נבא לתרץ הקושי' הפונה קדים מ"ש על הר"י ב"ב מקידושין דף י"ט דא"כ מצינו אשות לקטן והנה זה לשון הש"ס בקידושין שם בעי ר"ל מהו שמייעד אדם לבנו קטן וכו' אר"ז ת"ש א"א פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד א"כ מצינו אשות לקטן ואלא מאי אינו מייעד א"כ אמאי ממעט לי' קרא (פירש"י הואיל וליתי') תפשוט מינה דמייעד (פירש"י ומיהו מיעטה קרא ממיתה) מבואר כוונת הש"ס דר"ז רצה למיפשט דאינו מייעד דאי מייעד א"כ מצינו אשות לקטן ור"ל דודאי אין סברא דהקידושין חלין ע"י יעוד זה והבא עלי' לא לחייב וא"כ איך מיעטה התורה אשת קטן מעונש והש"ס דחה לאידך גיסא דאם אינו מייעד ולא נמצא אשות וקידושין כלל לקטן אמאי ממעט לי' קרא הואיל וליתי' לקידושין כלל ותפשוט מינה דמייעד והקידושין חלין ומ"מ מיעטה קרא מעונש מיתה כמו שפירש"י ז"ל. ואמר שם רב אשי הכא ביבם בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן מ"ד כיון דמדאורייתא חזי לי' וביאתו ביאה הבא עלי' מתחייב כא"א קמ"ל ופירש"י וז"ל וביאתו ביאה לכל דבר וקנאה ליורשה וכו' ע"כ מבואר מדברי רש"י דביבם בן ט' הבא על יבמתו קנה מדאורייתא והוי קידושי תורה ומ"מ מיעטה ממיתה וכסברת הש"ס הנ"ל דדחי לסברת ר"ז אלא דרב אשי דחי דליכא למיפשט דמייעד דאיכא לאוקמי המיעוט ביבם קטן וכו'. ואע"ג דהתוס' דחו שם פירש"י וכ' דביבם בן ט' לא הוי קנייתו כ"א מדרבנן אמנם הה"מ פ"ה מהל' יבום כ' בשם הרמב"ן ז"ל כפירש"י ותי' קושית התוס' ונסתייע מהתוספת והירושלמי עי"ש ולפי"ז י"ל דגם הריב"ב ס"ל כשיטת רש"י והרמב"ן ז"ל ביבם בן ט' דהוי קידושי תורה ומ"מ מיעטה קרא מעונש. ולפי"ז י"ל דהא דאר"ז א"כ מצינו אשות לקטן היינו לסברתו הנ"ל דאין לומר דליהוי קידושין מן התורה ולא ליענש וא"כ לדידי' באמת לא מהני קידושין לקטן ע"י אביו דא"כ מצינו אשות לקטן דממ"נ אם הקידושין מועילין ממילא חייב הבא עלי' וא"כ איך מיעטה התורה אשת קטן וכקושיית הגדולים הנ"ל אבל למסקנא דרב אשי דמוקי להמיעוט ביבם בן ט' וס"ל דאע"ג דהוי קידושי תורה מ"מ מיעטה קרא מעונש מיתה שפיר י"ל דקטן יש לו קידושין ע"י אביו מהתורה ואפ"ה לית בהו עונש מיתה דמעונשין מיעטה קרא ולא קשי' כלל א"כ מצינו אשות לקטן וא"ש ודו"ק היטב

(לז) והנה נתבארו דיני זכי' בקידושין שלא בפניו הן בדידי' והן בדידה. עוד אחת מעט היא אמרתי מ"ש בטוש"ע סי' ל"ז סעי' י"ב בשם הרמ"ה ז"ל בקטנה שקדשה עצמה למי שגלה האב דעתו שהי' חפץ לקדשה חיישינן שמא נתרצה ע"כ וקשה נהי דנתרצה וניחא לי' מ"מ כיון שלא ידע בשעת קבלת קידושין הוי שליחות שלא מדעת כמו שנתבאר לעיל דניחותא לא מהני מתורת שליחות. והא לא קשי' דהא אין שליחות לקטנה די"ל דלטובתה ולזכותה נעשית שליח כמ"ש הרא"ש גבי האומר לבתו קטנה צאי וקבלי קידושך אמנם הוי ודאי קשי' דהוי שליחות של"מ. וכן יש להקשות במ"ש הר"ן בפ' הא"מ בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' דאם נתרצה חלו הקידושין למפרע משום דזכות הוא לו דמצוה דרמי' עלי' להשיא בתו וקשה הא מ"מ לא ידע בשעת קבלה והוי שליחות של"מ וראיתי בא"מ סי' ל"ז שעמד בדברי הר"ן הנ"ל והקשה עליו ממ"ש הרשב"א בחי' נדרים מובא לעיל והניח בצ"ע אכן יותר קשה שמבואר מדברי הר"ן עצמו בנדרים שם שכ' באומר כל התורם אינו מפסיד לא מהני אלמא דס"ל דאפי' גילוי דעת דמעיקרא לא מהני מתורת שליחות. ונלענ"ד דהר"ן והרמ"ה מיירי בקידושי כסף וכיון דאבי' זוכה בכסף הקידושין עכ"פ דכל שבח נעורי' לאבי' וכמ"ש הר"ן בפ"ק א"כ עי"ז חלו הקידושין כמו בתורם משלו על של חבירו דלא בעינן דעת בעלים משום הקנין