תפארת מנחם על הרמב"ם כט

י י יי דטלי גיטך וכו'. ובמה דמשני מילתא דאיתא בשטרות לא קתני איפרקא נמי הך דהנה רש"י פי' וז"ל והא מילתא איתא בשאר שטרות שאם מסר שטר מתנה לשלוחו ליתנו לאחר ומת לא יתנו לאחר מיתה דהא לא אקני לי' ארעא עד דימטי שטרא לידי' והאי שעתא פקע לי' רשותיה עכ"ל:

והנה מה שפירש"י דמיירי במסר השטר מתנה ליד השליח הוכרח לפרש כן דליהוי דומי' דהאומר תנו גט לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי דפירש"י כאן דמיירי במסר ליד השליח ולא מצי למיהדר ואפ"ה בעינן דלימטי לידי' וכשיטת הרי"ף אמנם הדבר קשה הא רש"י ס"ל לקמן דף י"ד ע"ב דבשכ"מ גם במתנה הולך ותן כזכי דמי וא"כ נהי דלא אקני לי' בדבורא ולא גמר להקנותו כ"א בשטר מ"מ כיון שמסר השטר ליד השליח ותן כזכי דמי וא"כ הוי כהגיע ליד המקבל וקנה מחיים ואמאי לא יתנו לאחר מיתה ועיין בקצה"ח ס"ס קכ"ה שהביא בשם הרשב"א דבשכ"מ שמסר ליד המקבל או ליד השליח מידו לידו אפי' אם עמד אינו חוזר. אמנם דעת רש"י בדף ט"ו ד"ה וי"א כרבנן וכו' דאם עמד חוזר ומ"מ כ"ז שלא חזר בו הוי תן כזכי ויתנו אפי' לאחר מיתה ליורשי המקבל וא"כ זכה מחיים וז"ל הנימוק"י בפ' מי שמת בהאי דינא גופא ורש"י ז"ל כ' בכתובות כיון דמית לא מצינא למיכתב שטרא בשמי' וכתב הריטב"א ז"ל נראה מדבריו שאם כתבוהו בחיים שהי' קונה וכ"כ הרשב"ם והרמב"ם ז"ל עכ"ל וא"כ נהי דכתבוהו מחיים ר"ל ומסרוהו ליד המקבל מ"מ כיון דס"ל לרש"י דבשכ"מ תן כזכי הוי כהגיע לידו וכ"כ כל הפוסקים ובטוש"ע ח"מ סי' קכ"ה סעיף ט' דבשכ"מ שהוציא המתנה מידו ומסרוהו ליד המקבל או שלוחו זכה וא"י לחזור ואע"ג דבשטר כ' בטוש"ע סי' ר"נ דלא קנה אפי' בהגיע ליד המקבל אמנם אין כן דעת רש"י והרמב"ם כמ"ש בשם הנימוק"י] ועל כן צ"ל כמ"ש לעיל בשיטת הרי"ף דאע"ג דתן כזכי מ"מ כיון דאמר תן גלי דעתי' והתנה שיגיע דוקא ליד המקבל ממש והוי תנאי בגוף המעשה וכל זמן שלא נתקיים נתבטל מעשה הנתינה והוי כאלו תפס בעצמו ובמתנת שכ"מ לא מהני תפיסת עצמו כמו שנתבאר בח"מ סי' ר"נ ובש"ך ס"ק א' ובקצוה"ח ס"ק ג' אלא דבמתנת מטלטלין כיון דתן כזכי יתנו לאחר מיתה כיון דנתקיים התנאי לבסוף הוי כמסר מידו לידם אבל בשטר צריך דוקא מחיים דאין שטר לאח"מ ואם לא נתקיים התנאי מחיים נתבטל מעשה הנתינה ואע"ג דמה שהגיע ליד השליח חשוב כהגיע ליד המקבל מ"מ הוי כאומר טלי מע"ג קרקע ולא מהני אפי' הגיע ליד המקבל כדין מתנת שכ"מ שיכול לחזור בו ולא זכה כלל כנראה מדברי הפוסקים דבעינן מסר מידו לידו דוקא וא"כ איתא לדין זה דטלי מע"ג קרקע גם בשאר שטרות במתנת שכ"מ והנה הארכתי לבאר דברי רש"י לענ"ד הצריכים ביאור ועכ"פ נתבאר דלשיטת הרי"ף ורש"י ז"ל האי קושי' דהאיכא טלי מעג"ק היא בכלל האיכא האומר תנו ואיפרקא בהאי תירוצא דלא קתני מילתא דאיתא בשאר שטרות ואזדא לי' ראיית הגאון בעל מכתב מאלי' ודו"ק. ומ"ש דלא כ' הרמב"ם רק ששה דברים י"ל דנקיט הני דלא מהני אפי' לענין שעבוד אבל טלי מעג"ק מהני עכ"פ לענין שעבוד והא דלא מהני לענין איסורא כבר נשמע ממ"ש שם בריש הפרק דבאומר תנו לא יתנו לאח"מ כמו שנתבאר לעיל דהיינו טעמי' דהרי"ף בד"ז

(כו) והנה עפ"י דעת הרי"ף הנ"ל כ' בתשו' מוהרי"ק להחמיר במומרת שלא יזכה לה גט ע"י אחר דאע"ג דזכות הוא לה מ"מ לא הוי כמטי לידה ועד שיגיע לידה אינה מתגרשת. והובא ברמ"א סי' ק"מ סעי' ה'. אמנם לפי מה שנתבאר לעיל דהרי"ף לא קאמר רק באומר תנו אבל באומר זכו מודה דמשתחרר מיד בהגיע ליד השליח הזוכה. וכמו שחילק הרמב"ם בפ"ו מהל"ע ונלמד סתמו של הרי"ף מפירושו של הרמב"ם כדי שיתיישבו הקושיות שהקשו עליו הרא"ש והר"ן וכמ"ש הלח"מ שם ולפי"ז מהני באומר זכה לה הגט אכן אפי' לפי הבנת הר"ן דגם באומר זכו ס"ל להרי"ף דבעינן דימטי' לידי' כ"כ לעיל דלפי"ז י"ל דטעמי' דהרי"ף כמ"ש התוס' בדף י"ג דרבנן מודו לר"מ דבהפקירא ניחא לי' אלא דאלים זכות דהפקעת שעבודי' למיחשבי' לזכות ולכן ס"ל להרי"ף דלא מהני זכי' רק למה שהוא זכות היינו לענין שעבוד ולא למיפק לחירות לענין איסורא אבל במומרת דהוא זכות גמור מהני זכי' וכמטי לידי' שוב ראיתי בט"ז שם שהרגיש בזה הדרך השני שכ' לחלק בין גט מומרת לעבד וכ"כ דנכון לפנינו הדרך דהרי"ף מחלק בין תנו לזכו ומ"מ מה שהחמיר מוהרי"ק בגט מומרת צ"ע. והנה במה דפתחתי אסיים דבגיטין ודאי לא מהני גילוי דעת דניחא לי' דהא אפי' נתינת רשות באומר כל הרוצה לכתוב לא מהני לדעת הרמב"ן וכ"כ התוס' בחד תירוצא ואפי' לפי תי' הב' בתוס' דמהני משום דנתינת רשות הוי שליחות גמור אבל גילוי דעת לכ"ע לא מהני וכדמוכח מהא דאיתא פ' התקבל דף ס"ז אמר לשנים כתבו וכו' ואמרו לסופר וכמ"ש לעיל אות וא"ו ואע"ג דכ' שם הטעם דזכי' לא הוי כעושה בעצמו והוכחתי כן מדברי הרי"ף הנ"ל דבאומר תנו ש"ש לעבדי בעינן דימטי לידי' אמנם עתה נתבאר דשם טעמא אחרינא דאע"ג דחשיב כמטי ליד העבד מ"מ לא מהני אעפי"כ הדין אמת וגם הטעם אמת עפ"י מה שנתבאר בש"ס בכמה דוכתי דבעינן בשליחות דומי' דאתם לדעתכם וכיון שלא ידע בשעת מעשה לא הוי דומי' דאתם ולא הוי כעושה בעצמו ובגיטין בעינן שיעשה מעשה הנתינה דוקא בעצמו הא הוא דינא

דגיטין

(כד) אמנם לענין קידושין כ"כ הרא"ש דמהני גילוי דעת דניחא לי' ואז מהני מתורת זכי' דזכין לאדם שלא בפניו וכ"פ בש"ע סי' ל"ה אמנם בעינן גילוי דעת מעיקרא כמ"ש שאמר לשדכן שישדכה לו אבל פשיטא דמה דניחא לי' אח"כ לא מהני אם קדשה לו שלא מדעתו ואע"ג דמצוה היא ל"א כי היכי דהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' כמו דאמרינן בתרומה לענין יפות דהתם מצוה ביפות אבל הכא אין המצוה דוקא באשה זו לכן בעינן גילוי דעת מעיקרא שחפץ באשה זו. והא דמהני בקידושין מה דניחא לי' אע"ג דבתרומה וגיטין לא מהני משום דלא הוי דומי' דאתם לדעתכם. אין לומר משום דקידושין א"צ לעשות מעשה הנתינה בעצמו כמש"כ האחרונים באה"ע סי' ל' דמהני באומר טלי קידושיך מע"ג קרקע וכמ"ש לעיל אות וא"ו וא"כ דמי למילה ופדיון הבן שכ' התוס' בפ"ק דבכורות דמש"ה לא בעינן דעת בעלים כמו שנתבאר לעיל אות וא"ו דלא דמי דהכא נהי שא"צ לעשות מעשה הנתינה בעצמו ובידיו מ"מ צריך לקדשה בעצמו וע"י מאמר פיו או ע"י שלוחו שיהי' כמותו דמצוה דרמי' עלי' הוא דומי' דתרומה משא"כ במילה דעיקר המצוה להיות הבן נמול אלא דהאב חייב למול את בנו דאל"כ אמאן תרמי' וכשעשאו אחר הוי כפורע חובו של חבירו דנפטר הלוה ועיין בס' מחנה אפרים הל' זכי' סי' ז'. אמנם עיקר הטעם דהוי קנין חדש שמקנה לו האשה ובכה"ג לא בעינן דעת בעלים כמו שנתבאר לעיל דגזה"כ הוא בזכות דקנין חדש והוי המזכה כמו חצירו של הזוכה דקימ"ל דקונה שלא מדעתו וד"ז נלמד מש"ס דנדרים דף ל"ו ולפי מה דקימ"ל דתורם משלו על של חבירו שלא מדעתו תרומתו תרומה. אלא דמצד הקנין חדש של האשה עצמה אכתי לא דמי להתם דאיבעיא לן שם דדילמא לאו זכות הוא דמשום דמצוה דילי' הוא וניחא למיעבדי' בממונו ונהי דקימ"ל שם דזכות הוא היינו משום דאי הוי עביד בממוני' לא הי' זוכה בממון חבירו אבל הכא י"ל אע"ג דגלה דעתו שחפץ באשה זו וא"ל לשדכה לו מ"מ לא א"ל לקדשה לו וכיון דמצוה דידי' ניחא לי' למיעבדי' בעצמו דמצוה בו יותר מבשלוחו ואם הי' מקדשה בעצמו ג"כ הי' לו קנין וזכות זה של האשה וא"כ שוב לא זכות הוא לו וע"כ צ"ל דהרא"ש מיירי שהשדכן קדשה בכסף שלו וא"כ דמי ממש לתורם משלו על של חבירו דהא דזיכה לו הכסף הוי זכות וקנין חדש ועי"ז לא בעינן בהקידושין דעת הבעלים בשעת מעשה וכ"כ בהפלאה סי' ל"ה וזה דלא כהקצוה"ח כמש"כ לעיל אות א'

(כה) והנה לכאורה לפי"ז היכי דעשאו שליח בענין דהשליחות נתבטל י"ל דמהני מ"מ מתורת זכי' כיון דעכ"פ גלי דעתי' דניחא לי' וא"ל דניחא לי' למיעבדי' בעצמו דהא גלה דעתו דחפץ ע"י שליח וא"כ מהני בכה"ג אפי' בקדשה בכסף של המשלח משום קנין חדש של האשה עצמה הוי זכות