תפארת מנחם על הרמב"ם כח

שיגיע הזמן וכמו שביאר הרמב"ם בפ"ט מהל' גירושין וז"ל המגרש את אשתו לאחר זמן וכו' והרי זה דומה לתנאי ואינו תנאי דומה לתנאי שהיא מגורשת כשיגיע הזמן שקבע ואינו תנאי שהמגרש על תנאי ה"ז גירש וזה עדיין לא גירש עד שיגיע אותו הזמן לפיכך המגרש על תנאי צריך לכפול לתנאו וזה אינו צריך לכפול ולא לשאר משפטי התנאים עכ"ל ובהה"מ שם הביא מהירושלמי וז"ל הכל מודים שאם אמר לאחר שירד גשמים שאינו צריך לכפול ע"כ וא"כ הכא נמי דאע"ג דזכות הוא והוי כמטי ליד העבד מ"מ כיון שאמר עד שיגיע לידו ממש לא גרע מאלו קבע זמן או אמר עד שירדו גשמים דצריך שיגיע דוקא ושיתקיים התנאי. ומצאנו כעין זה ממש בטור ח"מ סי' קכ"ה בלוה ששלח חובו להמלוה וא"ל הולך אותו מנה זו לפלוני דא"י לחזור דהולך ותן הוי כזכי וכ' בשם הרמ"ה וז"ל אם השליח בא להחזיק בהם בשביל חוב שיש לו ביד המלוה אינו יכול דכיון דא"ל תן או הולך כמאן דאמר לו זכי דמי על מנת שתתני לפלוני ואי מקיים תנאו אין ואי לא לא זכי וכאלו לא יצא מיד הלוה עכ"ל והרי שם לענין חזרה הוי כמטי ליד המלוה שאין הלוה יכול לחזור בו מ"מ צריך לקיומי לתנאו והוא ממש כדברי הרי"ף כאן וכמו שביארנו דאף ע"ג דכמטי לידי' דמי מ"מ כיון שהתנה שיגיע לידו ממש לאגרע מקבע זמן או מעד שירדו גשמים

(יט) ואגב אמרתי לבאר יותר טעמא דהא מילתא דבקבע זמן לא בעינן משפטי התנאים. והי' לבאר ג"כ דברי הרי"ף דהנה ידוע דהראשונים כ' הטעם דבעינן משפטי התנאים דומיא דבני גד וב"ר דוקא הוא משום דאי לאו תנאי דב"ג וב"ר דגילתה לנו התורה דמהני תנאי הוי אמרינן מן הסברא דלא מהני שום תנאי משום דלא אתי דבור ומבטל מעשה והיה התנאי בטל והמעשה קיים אע"ג דלא נתקיים התנאי אלא דילפינן מב"ג וב"ר דתנאי מהני לבטל המעשה לכן בעינן דוקא דומי' דהתם לכל משפטם ולכל חוקתם והנה לפי"ז י"ל דהיינו דוקא שהתנאי אינו בגוף המעשה דהיינו שעושה המעשה והתנה על מנת שיעשה דבר זה או שלא יעשה וא"כ המעשה שעשה ראוי' שתתקיים והתנאי ליבטל דהוי רק דבור שחוץ להמעשה ולכן בעינן עכ"פ משפטי התנאים דוקא דומי' דב"ג וב"ר. אבל אם התנאי בגוף המעשה ר"ל בחלות המעשה כגון שמגרש לזמן והתנה שלא יחול מעשה הגירושין ולא יועיל עד שיגיע הזמן וא"כ הוי שיור בגוף המעשה ואין המעשה מצד עצמה ראוי' שתתקיים עד שיתקיים התנאי ואין זה בכלל לא אתי דבור ומבטל מעשה דהוי כאלו עדין לא נעשה המעשה כלל וא"כ תנאי כזה מועיל מצד הסברא וא"צ עוד למשפטי תנאים דלא נלמד מענינא דבני גד ובני ראובן

ובמשנה למלך פ"ג מהל' זכי' ומתנה כ' וז"ל הנותן מתנה לאחד ואמר שאם ימות בלא זרע תחזור המתנה ליורשיו ולא כפל לתנאי' יש להסתפק ולומר כיון דלא כפל התנאי בטל והמעשה קיים וכו' ונראה דהכא אין צורך למשפטי התנאים וכו' משא"כ בזה שאף אם ימות בלא זרע אינה מתבטלת המתנה למפרע וכו' ואין התנאי בא אלא לומר שאם לא יתקיים התנאי שלא ימשך המתנה לעולם ע"כ. ולע"ד כיון דהתנאי הוא בגוף חלות המעשה אין זה בכלל לא אתי דבור ומבטל מעשה כמ"ש לעיל דהוי שיור בגוף המעשה לכן א"צ למשפטי תנאים ואין לחלק בין אם קבע זמן להתחלת המעשה ובין קבע זמן להמשכת המעשה ובין כך וב"כ הוי שיור בגוף המעשה ואי אפשר שתחול כ"א לפי תנאו. ומצאתי סעד לדברינו אלה בריטב"א קידושין דף כ"ג וז"ל ולא בעינן דקדוקי תנאים אפי' לר"מ אלא כשהוא בלשון עשה או לא תעשה בין שיעשה הוא או לא יעשה או שיעשו אחרים או שלא יעשו אבל בדבר שאינו בלשון עשה או לא תעשה אלא מילתא דממילא כגון זה שאומר ע"מ שאין לבעלך רשות בו אינו תנאי אלא שיור בגוף המתנה שמשייר בו שלא יזכה בה האדון או הבעל והוי כההוא דאיתמר בפ' הזרוע ע"מ שהמתנות שלי המתנות שלו דחשיב שיורא כדפי' וכדאמרינן בפ' המוכר את הבית בן לוי שמכר את השדה וכו' אלא ודאי כל כה"ג שהתנאי הוא בגופו של מעשה ואינו אומרו בלשון עשה ולא תעשה אינו תנאי אלא שיור וכל שמשייר לעצמו דכ"ע לא פליגי דשיורו שיור עכ"ל ודי בזה למבין

כ' והנה. כבר ביארנו בדעת הרי"ף דס"ל דאע"ג דע"י זכי' חשיב כמטי לידי' כיון דמ"מ התנה שיגיע ליד העבד ממש מהני תנאו כיון שהוא בגוף חלות המעשה ולא גרע מאם התנה שלא ישתחרר עד שירדו גשמים. אמנם אפי' נימא דכוונת הרא"ש כיון דבהגיע ליד השליח חשיב כהגיע לידו וא"כ מה שמתנה שיגיע לידו ממש הוי כמי שמתנה על מה שכתוב בתורה דהיינו שלא תחשב יד השליח כידו. והאמנם כי י"ל כמ"ש דאע"ג דחשיב כהגיע לידו מ"מ רוצה הוא שיגיע לידו ממש ואין זה מתנה עמ"ש בתורה אכן אפי' אם נאמר כמ"ש בכוונת הרא"ש יש לתרץ ג"כ עפ"י מ"ש לעיל דהנה התוס' בכתובות דף נ"ו כתבו וז"ל דאי לאו דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר הוי אמרינן דשום תנאי אינו מבטל את המעשה ואפי' לא יתקיים לבסוף המעשה קיים והשתא דילפינן מהתם דתנאי מבטל המעשה אמרינן דוקא כשאין מתנה עמ"ש בתורה דומי' דב"ג וב"ר שלא התנו עמ"ש בתורה עכ"ל. וא"כ לפי מה שנתבאר דתנאי בגוף המעשה לא בעינן משפטי התנאים דא"צ ללמוד מב"ג וב"ר וא"כ גם אם מתנה עמ"ש בתורה תנאו קיים וצריך לקיומי לתנאי' דוקא ואם לא קיים התנאי שוב הוי כאלו לא יצא השטר שחרור מיד האדון כמ"ש הרמ"ה באם לא קיים התנאי ליתן ליד המלוה הוי כאלו לא יצא מידי הלוה עכ"ל והכא נמי דכוותי' הוא בלי שום חילוק דהתם נמי לענין חזרה א"י לחזור והוי כהגיע ליד המלוה מ"מ במה דקפיד והתנה שיגיע ליד המלוה ממש בעינן שיגיע לידו ממש ודעת הרמ"ה מובא בש"ע שם סי' קכ"ה סעי' ד' ובש"ך שם כ' בשם הב"ח וז"ל שמסתבר כסברא זו דהלכה רווחת בישראל אל כל היכי שעבר ע"ד משלחו בטל השליחות מעיקרו וכאילו לא יצא מרשותו דמי עכ"ל [אלא שבש"ך שם כ' דאין זו הכרעה דאינו עובר ע"ד משלחו כיון שרוצה להחזיקם בחובו בשביל המלוה וא זה ענין לכאן]:

(כא) והנה עד כאן טרחנו להעמיד דברי הרי"ף בעיקר הדבר דס"ל דאינו משתחרר עד דמטי לידי'. אמנם עדיין צריך להוסיף דברים כדי לסלק מעליו טענת הרא"ש ז"ל דהא החזרה והחירות דברים אחדים הם והא בהא תלי' וכו' וא"כ לפי מש"כ דצריך לקיים התנאי וכ"ז שלא הגיע ליד העבד ולא נתקיים התנאי הוי כאילו לא יצא מיד האדון ולמה א"י לחזור. והנראה בזה לפי מש"כ לעיל כיון דהתנאי הוא בגוף המעשה לכן כל זמן שלא נתקיים בטל מעשה הנתינה של האדון אלא דמ"מ כיון דקימ"ל דתנו הוי כזכו זוכה השליח בשביל העבד לענין שא"י לחזור רק כיון דבטל מעשה הנתינה הוי כאומר לו טול גיטך מע"ג קרקע דקי"ל בגט דאינה מגורשת כדאיתא בש"ס דף ע"ח וכ"פ כל הפוסקים וא"כ ה"ה בעבד דלא מהני אפי' בהגיע ליד העבד עצמו היכי דלא הוי נתינה מיד האדון דלענין איסורא ילפינן לה לה מאשה אבל לענין השעבוד ס"ל דמהני ואע"ג דלענין לשמה ומחובר לא מהני בשחרור אפי' לענין שעבוד היינו מפני שהוא פסול בגוף השטר אבל טלי מע"ג קרקע ס"ל דלענין שעבוד מהני כמו דקימ"ל בכ"מ לענין קנין דא"צ מסירה מיד הבעלים דוקא ובאומר לו לך חזק וקני סגי אבל לענין למיפק לחירות לענין איסורא שוה לגיטי נשים ולפי"ז לא הוי החזרה והחירות דברים אחדים דחלוקים הם בדיניהם ודו"ק

(כב) וראיתי בס' אבני מילואים בסי' קל"ט שהביא בשם ס' מכתב מאליהו שער ו' סי' א' דטלי גיטך מע"ג קרקע דלא מהני אינו רק גבי גט אשה אבל בשטר שחרור מהני וכ' דמוכחא הא מילתא מסוגיא דפ"ק דגיטין דף ט' גבי מתניתין דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים למוליך ומביא וכו' ופריך ותו ליכא והאיכא לשמה וכו' ולא פריך והאיכא טלי גיטך מע"ג קרקע ע"כ נראה דבדבר זה לא שוה גיטי נשים לשחרורי עבדים וכן מתבאר מדברי הרמב"ם פ"ו מהל' עבדים שכ' בששה דברים שוים וכו' ולענין נטילה מע"ג קרקע לא הזכיר בכלל הששה דברים עכ"ד. ועיין בס' אבני מילואים שם שדחה ראייתו דבמה שהקשה הש"ס התם והאיכא מחובר נכלל גם קושי' זו דטלי גיטך ובתירוצא דמילתא דאיכא בקידושין לא קתני איפרקא נמי הך ע"ש. אמנם לפי דרכינו י"ל דהא דבעבד לא יתנו לאחר מיתה לשיטת הרי"ף דאע"ג דכמטי לידי' דמי מ"מ דמי לטלי גיטך מע"ג קרקע וא"כ במה דמקשה והאיכא האומר תנו היינו דינא