תפארת מנחם על הרמב"ם כג

תרום דאי לאו חזקה שליח עושה שליחותו חיישינן דילמא אינש אחרינא שמע ותרם. אע"ג דגלי דעתא דניחא לי' אלמא דמשום ניחותא לא הוי שליחות לדעת כמש"כ לעיל אות א' בשם הרשב"א ז"ל. אכן לפי' הנ"ל ניחא דבהא דפ"ק דחולין אי תרם אינש אחרינא לא מהני בתורת זכי' דאמרינן דלאו זכות הוא לו דניחא לי' למיעבד מצוה בגופי' ואע"ג דגילה דעתו שרוצה לתרום ע"י שליח היינו שלוחו דוקא דהוי כמותו ועשייתו כעשייתו והוי כאלו עביד בעצמו משא"כ בתורת זכי' אבל בכלך אצל יפות דגלי דעתיה דניחא ליה במעשה זה שתרם ולא קפיד למיעבד מצוה בגופי' הוי זכות ומהני בתורת זכיה ודו"ק

ד ובש"ס דקידושין דף מ"א ע"ב מקשינן ואלא הא דתנן חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט והן לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלים עמו מנלן דשלוחו של אדם כמותו ע"כ וקשה דילמא לאו משום שליחות הוא רק משום זכי' דקימ"ל זכין לאדם שלא בפניו וכדילפינן מאיש זוכה. וא"ל דאי מתורת זכי' לאו זכות הוא דניחא להו למיעבד מצוה בעצמם הא גילו דעתם דחפצים ע"י שליח זה וכאן א"ל דע"י שלוחם הוי כאלו עבדו בעצמם משא"כ בתורת זכי' כמ"ש לעיל דהא זה דוקא אי אמרינן שלוחו של אדם כמותו והשתא קיימינן דנימא דאינו כמותו א"כ שפיר מהני גילוי דעתם דרוצים על יד שליח זה אע"ג דלא חשוב כאלו עשאו בעצמם וליהני מתורת זכי' וא"כ מה מקשה הש"ס מנלן דשלוחו כמותו דילמא באמת אינו כמותו ולכן מהני בתורת זכי'. ונלענ"ד לתרץ עפ"י מה שהקשה בפ"י דמה מקשינן מנלן דלמא שחיטת הפסח לא בעי שליחות כלל ולאו מצוה דרמי' על הבעלים כלל ויכול למיעבד מאן דהוא אפי' שלא מדעת הבעלים כלל ותי' דעיקר הקושי' מהא דאמרינן והלכו הן ולקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון אוכלים עמו ועל כרחך משום דשלוחו כמותו נגעו בה דאל"כ הי' להם לאכול משלהם אע"ג דשלו נשחט ראשון עכת"ד. ובצירוף מש"כ לעיל דדוקא בשלוחו ממש אמרינן דעשייתו הוי' כעשיית המשלח משא"כ בזכי' אתי שפיר דדייק דע"כ משום דשלוחו כמותו הוא ולכן אם שלו נשחט ראשון הוי כאלו שחטו בעצמם ואע"ג שאח"כ הלכו ולקחו ושחטו לא אתי מעשה ומבטל מעשה אבל אי ל"א שלוחו כמותו רק דמתורת זכי' קאתינן עלה וא"כ לא הוי עכ"פ כאלו עשו בעצמם ואמאי אוכלים עמו כיון שהלכו ושחטו אח"כ אחר שאמרו לו צא ובקש וכו' אתי מעשה ומבטל דבור והי' להם לאכול משלהם אע"כ דמתורת שליחות הוא דהוי כמותו. שוב ראיתי בחי' הריטב"א שם בד"ה חבורה שמבואר למדקדק היטב בדבריו שם כל מה שכ' כאן דוק ותשכח ות"ל י"ת שקיימתי כ"ז מסברא דנפשאי. והנה דברינו אלה למ"ד זכי' עדיף משליחות ושמעינן מינה דאפי' דזכי' עדיף משליחות מ"מ לא הוי כמותו וכאלו עשה בעצמו מעשה זו שעשה השליח דל"א כן כ"א כשעשה אותו שליח בפי' והשליח עשה עפ"י מאמרו וצויו

ה וטעמא דהא מילתא נלענ"ד עפ"י מה דאיתא בב"מ דף צ' א"ר יוחנן חסמה בקול חייב עקימת שפתיו הוי מעשה והקשו בתוס' מהא דאר"י עצמו בשבועות דף כ"א כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין חוץ ממימר ומקלל וכו' ואמאי מחשיב להן לאו שאין בו מעשה ותי' דלא קאמר ר"י עקימת שפתיו הוי מעשה כ"א בחסמה בקול דעפ"י דבורו נעשה מעשה שהולכת ודשה בלא אכילה עכ"ד וה"נ אם אומר בפיו לשליח והשליח עושה מעשה זו על פיו דבורו ועקימת שפתיו מיחשב כמעשה וכאלו עשה בעצמו משא"כ בזכי' אע"ג דקימ"ל זכין לאדם ומהני מעשה זו שעשה בשבילו מ"מ לא מיחשב כעושה מעשה זו בעצמו. והיינו כשיטת הרי"ף ורש"י פ"ק דגיטין שהבאתי לעיל אות ב': ו ועפי"ז נראה לתרץ מה שהקשה בקצה"ח סי' שפ"ב אהא דאמרינן בגיטין פ' התקבל דף ס"ו אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר וכת' דלא הוי גיטא משום דמילי לא מימסרן לשליח והקשה נהי דהסופר לא הוי שליח דהבעל מ"מ כיון דהבעל גילה דעתו דניחא לי' לכתוב הגט יועיל מטעם זכי' כמו שכ' הרא"ש גבי גלה דעתו לשדכן ותי' דלא מקרי זכי' כ"א במזכה לו קנין חדש כמו גב' קידושין דמקנה לו האשה עכ"ד אמנם דעת כמה פוסקים והתה"ד בסי' קפ"ח דכל מידי דניחא לי' לאינש ורוצה במעשה זו מקרי זכי'. אכן לפי מש"כ ניחא כיון דזכי' לא הוי כעושה בעצמו א"כ אע"ג דמטא גיטא לידה מ"מ לא הוי כעושה מעשה זו בעצמו ובעינן וכת' שיכתוב בעצמו דוקא או ע"י שלוחו ממש דהוי כמותו. אבל בקידושין אע"ג דלא מיחשב כעושה מעשה הנתינה בעצמ' מ"מ מקודשת כמש"כ בחי' מוהרי"ט בפ"ק דקידושין דלא צריך לעשות מעשה הנתינה בידי' ולכן מהני קידושין במחובר לקרקע אע"ג דליכא נתינה מידו לידה וכן העלו האחרונים בסי' ל' דבקידושין באומר לה טלי קידושך מע"ג קרקע מהני וא"ש

האמנם דנראה דגם הרשב"א בחי' נדרים שכ' דאע"ג דניחא לי' לא מהני מתורת שליחות שעליו סמך הקצוה"ח שם ובסי' רמ"ג דבליכא קנין חדש לא מקרי זכי' לאו כללא כייל ולא איתמר אלא בתרומה וכיוצא בה דהנה בפ"ק דבכורות דף י"א גבי הא דאר"ה הפודה פטר חמור של חבירו ה"ז פדוי וכ' התוספת שם דאע"ג דבנדרים דף ל"ו איבעיא לן בתורם משלו על של חבירו אי צריך דעת תרומה שאני דכתיב אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אבל הכא לא כתיב בעלים ע"כ ובמשנה למלך פ"ד מהל' תרומות תמה על דבריהם הא כל התורה כולה ילפינן לענין שליחות מתרומה אמנם דבריהם מבואר עפ"י מש"כ הר"ן בפ"ק דפסחים וז"ל מילה ופדיון הבן מברכין בעל משום דאפשר לפטור ממנה ע"י אחר. ואע"ג דתרומה נמי אפשר לעשות ע"י שליח ואפי"ה לא מברכין בעל י"ל דתרומה שאני שהשליח אינו נכנס לתרום אלא מדעת בעלים דכתיב אתם גם אתם מה אתם לדעתכם וכו' ולא דמי למילה ופדיון הבן דאחר יכול לפוטרו שלא מדעתו עכ"ד ויצא לנו מדברי הר"ן דשאני לן בין תרומה למילה ופדיון הבן דתרומה הוא מצוה דרמי' עליה לעשותה בעצמו דכתיב ביה אתם וכו'. אבל מילה ופדיון חיובא הוא דרמי עלי' המול לכם וכל בכור בניך תפדה ועיקר שהקפידה התורה שימול כל זכר ושיפדה הבכור ואין קפידא בדבר אם יהיה מדעתו או שלא מדעתו וכשנימול הבן או נפדה הבכור ובא הפדיון ליד הכהן אפי' שלא מדעת האב נפטר בזה מחובו כמו הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו דודאי דנפטר וזה כוונת התוס' בבכורות שם דאע"ג דבתורם משלו וכו' איבעיא לן אי צריך דעת משום דכתיב בי' אתם וצריך לעשות בעצמו וצריך דעת שיהיה נחשב כמותו וכאלו עשה בעצמו אבל פדיון לא כתיב בעלים וא"צ שליחות כלל וזכין לו שלא מדעתו ונפטר בזה כמו פרעון חוב ועל דרך זה סובבים והולכים דברי הרשב"א הנ"ל דבהך דפ"ק דחולין אע"ג דגלה דעתו דניחא ליה בהפרשת התרומה מ"מ משום ניחותא לא מקרי לדעתכם ור"ל דבתרומה כתיב אתם שצריך לעשות בעצמו או ע"י שלוחו לדעתו דוקא דומיא דאתם ע"כ אע"ג דניחא ליה ומקרי זכי' מ"מ לא מיחשב כעושה בעצמו וכשיטת הרי"ף ורש"י הנ"ל אכן בתורם משלו על של חבירו דאיכא קנין חדש שמזכה לו פירותיו ובכה"ג בזכי' בקנין חדש ס"ל דהוי כמו שליחות לדעת ודמי לקנין חצר דהוי כשלוחו ממש או כידו ממש לכל חד כדאית לי' והיינו משום דקני לי' קנין חדש והוי כמותו. אלא דאיבעיא לן אי אמרינן דניחא לי' למיעבד מצוה בממונו והיינו דאע"ג דבכה"ג הוי שלוחו כמותו מ"מ אזיל לי' עדיפותא דקנין החדש לעומת מה שמפקיע ממנו עשיית מצותו בממוני'. ולפי מה דקימ"ל דתורם משלו על של חבירו דמהני כמו שפסק הרמב"ם נקטינן דבקנין חדש זכי' הוי כשליח ממש וכמותו וכאלו עשה בעצמו ול"א דניחא לי' למיעבד מצוה בממוני' דאדרבה ניחא לי' יותר בהקנין החדש אמנם בזכי' במה דניחא לי' וליכא קנין חדש אע"ג דמקרי ג"כ זכי' ומהני מ"מ לא הוי כעושה בעצמו כדעת הרי"ף הנ"ל. ואעפי"ז ארבעה חילוקים אנו דורשים בה כמו שיתבאר לפניך ברצוה"י

ז והנה בתרומה דכתיב ביה אתם וצריך לעשות בעצמו דוקא או ע"י שלוחו מדעתו דומיא דאתם והוי כמותו לא מהני גלויי דעתא דניחא לי' וכדמוכח לה הרשב"א מהאי דפ"ק דחולין ועפ"י הטעם שביארנו לפי שיטת הרי"ף דזכי' במידי דניחא לי' לא הוי כעושה מעצמו. אמנם י"ל דגם הרי"ף לא קאמר כ"א בזכי' שלא מדעת שלא גלה דעתו מעיקרא ואע"ג דידעינן בשעת מעשה דניחא לי' מ"מ כיון דאיהו לא ידע לא הוי דומיא דאתם מדעתכם אבל היכי דגלה דעתו מעיקרא דניחא לי' הוי זכי' מדעת ומהני מתורת שליחות מדעת ומהאי דפ"ק דחולין אין ראי' דהתם גלה דעתו דרוצה ע"י שליח שאמר לו צא ותרום וי"ל דלא