תפארת מנחם על הרמב"ם כא

אמנם שנייא דא דקדשה אבי' בדרך וקדשה עצמה אח"כ בעיר דכיון דעל כרחך אית לן למינקט דהשתא היא בודאי א"א גמורה דאם השתא היא דבגרה הוי קידושי האב קידושי מעליא ואם היתה בוגרת בשעת קידושי האב א"כ ודאי דקידושי דידה שאח"כ הוי קידושי מעליא. וכיון שצריכין אנו לתפוס דהיא ודאי א"א. וזה דוקא מחמת קידושי שניהם ביחד דאי מחמת קידושי האב לחודא הוי מוקמינן לה אחזקת פנוי' בצירוף הסברא דהרי בוגרת לפניך כמ"ש התוס' ומחמת קידושי עצמה לחוד הוי ג"כ רק ספק א"א דאתי חזקת פנוי' ומרע להרי בוגרת לפניך כמ"ש הב"ש בסי' ל"ז וא"כ כיון דמצד כל חד קידושי בפ"ע לא הוי ודאי א"א. והאמת היא שאין לזוז ממנו דהיא ודאי א"א והיינו מצד צירוף. שני הקידושין ביחד. ע"כ אין אנו אומרים לבטל קידושין הראשונים מחמת חזקת פנוי' ושלא לחוש להם כיון דע"כ היא ודאי א"א ואיך נימא לבטל קידושין הראשונים ושלא לחוש להם ולהחזיקה בודאי א"א הא מצד קידושי עצמה לחוד אין כאן ודאי וא"כ הוי כמו תרתי דסתרי ושני הפכים בנושא אחד. אבל בגוונא דהריטב"א דהשני קדשה בשו"פ וא"כ גם אם לא הי' הראשון מקדשה כלל הוי מחזקינן לה בודאי א"א שפיר י"ל דאוקמה אחזקת פנוי' עד השתא ולומר השתא היא דאיתרע ונעשית ודאי א"א כיון דאינו תלוי בקידושין הראשונים ודו"ק

ועפי"ז יש לתרץ מה שמקשים בדברי התוס' הנ"ל מהא דכתבו

התוס' בקדושין דף נ"ב דהא דקידושין תופסין בחייבי לאוין אע"ג דהוו קידושין שאינן מסורין לביאה היינו משום דל"א דקידושין שאינן מסורין לביאה לא הוי קידושין רק היכי דהקידושין גורמין איסור הביאה כגון בקידש אחת מב' אחיות דע"י קידושין אלו נאסרו שתיהן וכ"כ בחי' הרשב"א דהיינו נמי טעמא דבספק מקודשת חוששין גם לקידושי השני אע"ג דקידושי השני אינן מסורין לביאה משום דקדושין אלו דהשני לא גרמו האיסור דהיתה אסורה קודם קידושין ולפי"ז כאן אמאי חוששין לקידושי עצמה הא מקודם מחמת קידושי אבי' לחוד היתה מותרת מחמת חזקת פנוי' בהדי סברא דה"ה בוגרת לפניך רק דעכשיו ע"י קידושי עצמה נעשית ממ"נ א"א ואזדא לה חזקת פנוי' וא"כ קידושין אלו גרמו איסור הביאה ונימא דקידושי עצמה לא הוי קידושין משום דאינן מסורין לביאה ע"כ וכבר אפשר לישב דל"א כן כ"א היכי דהקידושין עצמם גרמו איסור משא"כ הכא דהאיסור הוא בצירוף קידושי אבי', ג"כ אע"ג דקודם קידושי עצמה לא היינו חוששין לקדושי אבי' מ"מ עתה הוא ע"י צירוף. אכן לפי מש"כ אתי שפיר טפי כיון דגם עתה הי' מהראוי לומר דנוקמה אחזקת פנוי' עד השתא וא"כ היתה מותרת לשני רק דא"א לבטל קידושי אבי' ולתפוס אותה בודאי א"א כפי האמת דהוי תרתי דסתרי אהדדי וא"כ עכ"פ לא מחמת קידושי עצמה לחוד נאסרה ודו"ק. ועיין מש"כ לעיל פ"א תי' נכון על קושי' זו בא"א: שם יש לאיש לעשות שליח לקדש לו אשה וכו' בש"ס ריש פ' האיש מקדש שליחות מנלן דכתיב ושלח ושלחה גבי גירושין ויליף קידושין מגירושין במה מצינו ויקשה דילמא שאני גירושין דאיתי' בע"כ ומסיק דילפינן מהיקשא דויצאה והיתה מקיש הוי' ליציאה ע"כ. ויש להקשות לפי הירושלמי מובא בר"ן בריש פ' האומר האומר לאשה הרי את מקודשת לי לל' יום מקודשת לעולם דלא מצינו אשה יוצאה בלא גט הרי זה גיטך לל' יום אינו גט דאין זה כריתות אמר ר' יצחק ב"ר אלעזר הדא דתימא מקודשת בשקדשה בכסף אבל קדשה בשטר הואיל ושטר קידושין נלמד מגירושין מה בגירושין אינה מגורשת גם בקידושין אינה מקודשת ע"כ מבואר מזה דהקישא דויצאה והיתה לא קאי כ"א על קידושי שטר וא"כ מנלן שליחות בקידושי כסף. ולכאורה י"ל עפ"י מה דאיתא בפ' חזקת דף מ"א דבקידושין תלוה וקידש מדינא הוי קידושין אלא דמשום דעשה שלא כהוגן אפקעינהו לקידושין וא"כ קשה מה פריך הש"ס מה לגירושין דאיתי' בע"כ הא קידושין נמי מדינא איתי' בע"כ כנ"ל. וצ"ל כמ"ש התוס' שם דדוקא בקידושי כסף הוי תלוה וזבין אבל בקידושי שטר דא"צ שיהי' שו"פ הוי תלוה ויהיב לא מהני מדינא וא"כ כי פריך הש"ס מה לגירושין דאיתי' בע"כ משא"כ קידושין ע"כ מקידושי שטר פריך וע"ז משני שפיר איתקש הוי') ליציאה אמנם ז"א דהא דאמרינן שם דבקידושין מהני מדינא בע"כ היינו משום דהוי כתלוה וזבין דאגב אונסא ואגב זוזא גמר ומקנה לכן בעינן עכ"פ שתאמר רוצה אני ולא דמי לגירושין דלא בעינן דעתה כלל ושתתרצה ופירכת הש"ס קאי נמי אקידושי כסף לכן הדרא קושי' הנ"ל מנלן שליחות בקידושי כסף

לכן נלענ"ד לתרץ עפ"י מ"ש הגאון בהפלאה דהא דפריך מה לגירשין דאיתא בע"כ וקשה טובא הא איכא למילף משליחות דידה בגירושין אע"ג דליתא בע"כ. ותי' דבאמת עיקר השליחות ילפינן בקידושין משליחות דידה דגירושין אלא דקושיית הש"ס מנין דשליח עושה שליח בקידושין והיינו לדעת הפוסקים דשליח האשה א"י לעשות שליח בגירושין עיי' בטואה"ע ובש"ע סי' קמ"א סעי' מ"ג. והנה דעת הקדוש מרוד"ש מובא במרדכי פ' הא"מ דבקידושין אין שליח עושה שליח דדוקא בגירושין שמוסר הגט לידו והשליח יכול לגרשה בע"כ לא הוי מילי אבל בקידושין דליתי' בע"כ הוי מילי דאולי לא תאבה האשה ומילי לא מימסרי לשליח עכ"ד וי"ל דהיינו דפריך בש"ס מה לגירושין דאיתי' בע"כ משא"כ בקידושין ופירש"י הואיל ומגרש בע"כ יכול נמי לעשות שליח ולכאורה אין טעם לדבר אכן לפי מה שכ' בהפלאה דקאי על שליח עושה שליח ולפי דברי הקדוש מרוד"ש א"ש. ולפי"ז י"ל דעל קידושי כסף לא פריך דהא מדינא איתיה נמי בע"כ ולא שייך אולי לא תאבה האשה דהא בידו לכופה עד שתתרצה לכן לא הוי מילי ועיקר פירכת הש"ס על קידושי שטר וע"ז משני שפיר דאיתקש הוי' ליציאה בשטר עכ"פ. ונמצא לפי"ז דבשניהם דהיינו בין בקידושי, כסף בין בשטר שע"ש והיינו כדעת המרדכי פ' התקבל מובא בב"ש סי' ל"ה ס"ק ט"ו

והנה מש"כ דבקדושי כסף לא מיקרי מילי כיון שיכול לכופה עד שתתרצה ותקבל אע"ג דסוף סוף בעינן שתתרצה ע"י הכפי' עכ"פ וי"ל דאין זה בידו ואעפי"כ מסתברא דלא מיקרי מילי ומסתייע סברא זו דכ' הרשב"ץ מובא בב"י סי' קמ"א דשליח. קבלה דגירושין יכול לעשות שליח כמו באשה שאמרה התקבלי קידושין דהשליח ראשון יכול לעשות שליח שני ולכאורה דבריו תמוהים דמ"ש בשליח קבלה דקידושין דפשיטא לי' יותר משליח קבלה דגירושין ועיי' בס' מחנה אפרים הל' שלוחין סי' ו' שעמד בזה אכן לפי מש"כ ניחא די"ל דס"ל כמש"כ רבינו לקמן פ"ד דהאיש שאנסוהו עד שקידש בע"כ מקודשת לכן פשיטא לי' בשליח קבלה דקידושין דלא הוי מילי משום דיכולה לכופו משא"כ בשליח קבלה דגירושין דא"י לכופו לכן הוי מילי והצרוך ללמוד מקידושין כמו שכ' שם דכולהו מחד קרא נפקי וא"ש. והנה גם באיש שאנסוהו לקדש בעינן עכ"פ שיתרצה לבסוף ואעפ"י דלא בעינן שיאמר רוצה אני בפי' כדעת הראב"ד שם מ"מ בעינן שלא ימחה עכ"פ דהיינו שיקיים בשתיקה ויעשה הדבר עיי' בהה"מ שם ואפי"ה לא חשיב מילי והיינו כמש"כ

אמנם י"ל דמטעם אחר לא מהני שליח בקידושין בע"כ אפי' בכסף דהנה בנודע ביהודא חאה"ע סי' ב' כ' וז"ל דלפי מש"כ הרא"ש פ"ק דגיטין דהיינו טעמא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אפי' עשאו שליח אע"ג דקימ"ל בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו משום דלאו כל כמינה לשוי' שליח למיחב לאחרינא ולפי"ז המצאתי דין חדש דאפי' קודם חדר"ג ומדינא דגמרא דמגרש אדם אשתו בע"כ מ"מ ע"י שליח אי אפשר לגרש בע"כ דאי אפשר לשוי' שליח לחוב לה לאשה עכ"ל. וכבר תפסו עליו מש"ס דגיטין דף ט' ועוד בכמה דוכתי מבואר להדיא דיכול לגרש בע"כ אפי' ע"י שליח ועיי' בקצוה"ח סי' קפ"ב שכ' הטעם באמת דיכול לגרש בע"כ ע"י שליח עפ"י מה שמבואר בח"מ סי' ק"ה דאם הלוה עצמו א"ל זכה אין אחד מבע"ח יכולין לגבות עוד והטעם כיון דנכסי הלוה אינון יכול לעשות בשלו מה שרוצה ואפי' להקנותן ע"י שליח והא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אפי' כשהוא שליח היינו שליח הבע"ח אבל שליח הלוה מהני ושליח דבעל בגירושין לשליח הלוה דמי כיון דיכול לגרש אותה בע"כ ולחוב לה והיינו משום דבשלו הוא עושה להפקיען מרשותו ע"כ יכול ג"כ לעשות ע"י שליח ע"כ. וא"כ זה דוקא בגירושין אבל קידושין י"ל דדינו של הנוב"י אמת דלא כל כמיני' לשוי' שליח לחוב להאשה אפי' מדינא דאוריית' ועפי"ז י"ל קושיית התוס' בריש קידושין דקאמר התם אי תני קונה הו"א בע"כ ומקשים התוס' דתני האיש מקדש ויש לטעות דבע"כ ולפי מ"ש י"ל כיון דתני בו ובשלוחו אין לטעות עוד דהא בשליח לא מהני בע"כ מטעם שנתבאר. ולפי"ז לא נשאר לנו לפי דרכינו לישב קושיתנו הנ"ל כ"א לפי דעת הש"ג מובא בב"ש סי' ל"ה