תפארת מנחם על הרמב"ם כ

התוס' בסנהדרין דף ג' גם בממון לחלק בין רוב גמור לרוב שאינו גמור. וכוונתם דהיכי דהוי המיעוט אינו מצוי גם בממון אזלינן אחר הרוב ולכן שפיר י"ל דהש"ס קאי אליבא דמ"ד דאין הולכין אלא דבשאר בנות הוי המיעוט דאיילונית מיעוט שאינו מצוי לכן אזלינן בתר הרוב אמנם כשיש בה מקצת סימנים נהי דרובם אינם איילונית מ"מ בין אותם שנולד בהם מקצת סימנים הוי המיעוט דאיילונית מצוי ובכה"ג אין הולכין בממון אחר הרוב ומתורץ קושית התוספת וכבר כתבתי לעיל פ"ב ונשנה כאן בדברים מחודשים ע"ש. ועפי"ז י"ל לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ממילא ליכא למימר כלל דא"י למכור בתו איילונית מחמת קושית התוס' דבקטנותה איך נדע דעד שתהיה בת עשרים וכו' והסוגיא דכתובות שם אזדא אליבא דרב

הלכה יד היתה הבת ספק בוגרת. הנה בש"ס דף ע"ט איתא קדשה אבי' בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר ה"ה בוגרת לפנינו ואין חוששין לקדושי אבי' ואיפסק הלכתא כרב. ותמהו על רבינו שהשמיט ד"ז ועיי' בהה"מ ובכ"מ כ' בשם הריב"א דמאחר שכ' רבינו לעיל פ"ב ה"ב דביום תשלום הו' חדשים תקרא בוגרת לא הוצרך לכתוב עוד ד"ז ע"כ ור"ל דבש"ס מוקמינן להא דרב ביומא דמישלם שית אמנם זה קשה מן הראשונה דהוא נגד הש"ס דאמרינן שם דרב סבר דביומא דמישלם שית אמרינן מדהשתא בגרה בצפרא נמי בגרה והיינו בשהביאה סימני בוגרת עכ"פ והוא קאמר דהוי בוגרת ביום זה תיכף מצפרא בלא סימנים כלל. ולולא דברי הריב"א הי' אפשר לפרש דברי הרמב"ם שם ביום האחר אחר שנשלמו הששה חדשים אכן לדברי הריב"א קשה ועיין בפ"י

ונלענ"ד לתרץ דהנה בש"ס שם אמרינן במקוה שנמדד ונמצא חסר דמטמאינן כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע אפי' ברשות הרבים משום דאיכא תרתי לריעותא דחסר לפניך והעמד טמא על חזקתו לכן כודאי משוינן לי' ורמינן שם חביות אמקוה דתנן הי' בודק את החביות להיות מפריש עלי' והחמיץ וכו' מכאן ואילך ספק מ"ש גבי מקוה ודאי וגבי חביות ספק ומשנינן מאן תנא חביות ר"ש אבל לרבנן גם בחביות כודאי חשוב והיינו דשם הוי ג"כ תרתי לריעותא דהרי החמיץ לפניך והעמד טבל על חזקתו ע"כ. ותמהו הרשב"א והריטב"א על הרמב"ם שפסק בפ"י מהל' מקואות במקוה כרבנן דאפי' בר"ה מטמאינן למפרע והיינו משום דכודאי הוי ובפ"ה מהל' תרומות פ' בחביות כר"ש דהוי ספק. ותי' המשנה למלך בפ"י מהל' מקואות דהרמב"ם ס"ל כהך איבע"א בש"ס נדה דף ג' דר"ש גמר סוף טומאה מתחלת טומאה ורבנן ס"ל שאני סוף טומאה דהעמד טמא על חזקתו. וס"ל כפי' הרשב"א שם דלהך שינויא תו לא אמרינן בטעמייהו דרבנן משום תרתי לריעותא דגם רבנן ס"ל דל"א הרי חסר לפניך דמוקמינן אחזקה רק עיקר הטעם משום דהעמד טמא על חזקתו ולכן משוינן ספק טומאה בר"ה כמו ברה"י דכודאי חשוב דגמרינן מסוטה. אבל באיסורין כגון ספק טבל לא הוי רק ספק ולפי"ז חביות אתי אפי' כרבנן ולא הוי רק ספיקא עכ"ד וכ"כ המחנה אפרים הל' אישות סי' ג. והנה לפי"ז דל"א הרי חסר לפניך אפילו לחומרא כ"ש דלא נימא הרי בוגרת לפניך לקולא וע"כ צ"ל דהא דאמרינן דטעמי' דרב מדהשתא בגרה בצפרא נמי בגרה היינו לאוקמתא דטעמייהו דרבנן במקוה משום תרתי לריעותא והרי חסר לפניך אבל אליבא דאמת ולהילכתא כמו שפ' הרמב"ם כאידך איבע"א בש"ס דנדה ע"כ לאו היינו טעמיה דרב אלא צ"ל דס"ל ביומא דמישלם שית הוי בוגרת מצפרא בלא סימנים כלל ולא בעינן לאחזוקי לה למפרע כלל וארווח נמי בזה מה דהקשו התוס' במס' נדה שם דאמרינן אליבא דשמאי והלל בחדא לריעותא דלא הוי רק ספק למפרע ורב חשיב לי' כודאי למפרע דלא חשש לקידושי האב כלל ונדחקו לתרץ משום דרגילות הוא להביא סימנים מצפרא. אכן לפי מש"כ אליבא דאמת לא קשה כלל לרב דס"ל דהוי בוגרת מצפרא בלא סימנים כלל ולכן אין לחשוש לקידושי האב. ובזה מתורץ מה שלא הביא רבינו כלל סימני בוגרת לעיל פ"ב וכמו שהקשה הה"מ כאן והיינו דס"ל דאין צורך כלל לסימני בוגרת דבתוך ששה ס"ל דאינה מביאה לעולם כמ"ש התוס' בקידושין דף ע"ט ודלא כרש"י וביומא דמישלם שית ס"ל דאין צורך לסימנים ובלא"ה הוי בוגרת מצפרא ומכ"ש לאחר ששה דהכי הוא לכ"ע ולכן לא שנאן ודו"ק

והנה לפום סוגיא דשמעתין דקידושין כ' הב"ש בסי' ל"ז דבקדשה עצמה לחוד ביומא דמשלם שית הוי גם לרב רק ספק קידושין דאתי חזקת פנוי' ומרע להרי בוגרת לפניך דדוקא בקדשה אבי' וקדשה עצמה דהשתא היא ממ"נ אשת איש וליכא חזקת פנוי' כמש"כ התוס' ס"ל דאין חוששין לקידושי האב וקידושי עצמה הוי ודאי אבל בקדשה עצמה לחוד איכא חזקת פנוי' עכ"ד. אכן לפי שיטת הרמב"ם דהוי בוגרת מבוררת מצפרא פשיטא דגם בקדשה עצמה לחוד הוי ודאי קידושין לרב. וא"כ קשה אמאי לא תני הפלוגתא דרב ושמואל בקדשה עצמה לחוד דלרב הוי ודאי קידושין ולשמואל הוי ספק משום חזקת פנוי'. וי"ל דלפי שיטה זו לרב אין חילוק כלל ואין רבותא יותר בקדשה עצמה לחוד מבקדשה אבי' וקדשה עצמה. לכן תני הפלוגתא בקדשה אבי' וקדשה עצמה דאיכא רבותא לשמואל דאע"ג דאיכא למימר הרי בוגרת לפניך אפי"ה חוששין לקידושי האב

אך עדין קשה דהא גם בקדשה עצמה לחוד איכא רבותא לשמואל דאע"ג דאיכא חזקת פנוי' לאורויי דנערה היתה באותה שעה אפי"ה הוי קידושי ספק משא"כ בשקדשה גם אבי' דליכא חזקת פנוי' כש"כ התוס' דהשתא ממ"נ א"א היא וצ"ל דהרמב"ם לא ס"ל כסברת התוס' דבקדשה גם אבי' ליכא חזקת פנוי' מטעם שיתבאר להלן. ולענין קושיית התוס' דאמאי לא נקיט לפלוגתייהו בקדשה אבי' לחוד י"ל להרמב"ם בד"א להיפך לפי סוגיית הש"ס דבקדשה אבי' לחוד איכא ס"ס לחומרא שמא נערה היתה עדיין באותה שעה ואת"ל דבוגרת היתה שמא נתרצית הבת בקידושי אבי' כדאמרו רב ושמואל בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' חיישינן שמא נתרצה האב ה"נ חיישינן שמא נתרצית הבת וחזקת פנוי' לא מהני לדעת הפוסקים דאמרינן ס"ס במקום חזקה לקולא עיין בש"ך יו"ד סי' ק"י כ"ש לחומרא וא"כ ע"י ס"ס זו נסתלקה חזקת פנוי' ומשום דהרי בוגרת לפניך לא הוי רק חדא ריעותא ולא הוי רק ספק כדמוכח ממתניתין דריש נדה אליבא דשמאי והלל דבחדא ריעותא לא הוי רק ספק אבל בקדשה עצמה ג"כ איגלאי מילתא דלא נתרצית בקידושי אבי' ולא הוי עוד ס"ס לחומרא וקיימא חזקת פנוי' עם הרי בוגרת לפניך והוי תרתי לריעותא וכודאי תשיב ואין חוששין לקידושי אבי' כלל ומתורץ בזה ג"כ קושיית התוס' בריש נדה שהבאתי לעיל שהקשו על רב ממתניתין דשמאי והלל ולפימ"ש ניחא דה"נ הוי תרתי בהדי חזקת פנוי'. ושמואל ס"ל דחזקת פנוי' לא חשיב כלל דאיתרע לה ע"י מעשה הקידושין כמו בכל ספק קידושין דלא מוקמינן אחזקת פנוי' וס"ל דאינה מצטרפת אפי' בהדי סברא דהרי בוגרת לפניך ודו"ק

והנה במ"ש התוס' דבקדשה אבי' וקדשה עצמה ליכא חזקת פנוי' כיון דהשתא היא ממ"נ א"א קשה טובא דהא קימ"ל בכ"מ דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא אע"ג דאיתרע אמדינן השתא הוא דאיתרע כמ"ש התוס' עצמם בחולין דף יו"ד ובריש מס' נדה בעיקר ילפותא דאזלינן בתר חזקה מקרא דוהסגיר הכהן את הנגע וכו' דאע"ג דאישתכח בסוף ז' דחסר הנגע אפי"ה לא מטהרינן כל אותן שנכנסו בבית בתוך ימי ההסגר משום דאזלינן בתר מעיקרא ולא בתר השתא. והנה התוס' ביבמות דף מ"ח כתבו ג"כ דהיכי דאיתרע לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא ועיין בתשוב' מוהרי"ט ח"ב סימן י"א מה שהאריך בישוב דבריהם שם ועיין בס' ש"ש ש"ג פ"ט ופי"א ובשעה"מ לעיל פ"ב. ועיין בחי' הריטב"א קידושין דף י"ב שכ' במה דאיתא שם אם הקלו בשבוי' נקל בא"א דאין לפרש דשבוי' יש לה חזקת היתר דגם א"א הי' לה חזקת פנוי' ע"כ ושם מיירי בקדשה הראשון קידושי ספק והשני קידושי ודאי הרי דאע"ג דהשתא היא ממ"נ א"א מ"מ ס"ל דמוקמינן לה על חזקת פנוי' דמעיקרא עד השתא וא"כ הכא נמי לוקמה אחזקת פנוי' עד השתא ולא נחוש לקדושי אבי' כ"א לקדושי עצמה לשמואל ועיין בספר עצמות יוסף שעמד ג"כ בדברי התוס' כאן. והנלענ"ד בישוב דבריהם דגם התוס' מודים בגוונא דהריטב"א הנ"ל דמוקמינן לה אחזקת פנוי' עד השתא