תפארת מנחם על הרמב"ם יט

דיכול למוכרה בנערותה לא תצא עד שתבגר. ולפי"ז לא צריך לשנוי לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאיילונית ונימא דבאמת א"י למכור בתו איילונית ונוקמה לקרא דלאמה לאיילונית שא"י למוכרה וכן נוקמה לקרא דאת בתי נתתי בקטנה איילונית ויתיישב ג"כ קושית התוס' הנ"ל דהשתא זבוני מזבן כסף קידושין מיבעיא] נמצא כ"ז אליבא דרב דלית לי' הק"ו מצד עצמו אבל לדידן דקימ"ל כשמואל דמוכר שדהו בשנת היובל אינה מכורה כלל מחמת הק"ו א"כ בודאי א"א לומר דיכול למכור בתו נערה וכדקימ"ל באמת להלכה לכן אי אפשר לאוקמה קרא דאת בתי נתתי בקטנה דלפי"ז צ"ל דאומר עתה כשהיא נערה את בתי נתתי כשהיתה קטנה אבל עתה א"י לקדשה א"כ אמאי נאמן בכה"ג הא אין בידו כלל כקושית התוס' הנ"ל וע"כ צ"ל לדידן דקרא מיירי בנערה ויכול לקדשה עתה וא"ש

שם וכן הוא זכאי במציאתה ומע"י. בס' שער המלך הביא בשם הר"א מזרחי ז"ל בפרשת משפטים שכ' על דברי התוס' בכתובות דף מ"ז דאמרינן שם בש"ס דכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מע"י לרבה אף בת מע"י לאבי' ופרכינן ואימא ה"מ קטנה דמצי מזבין לה אבל נערה כו' ומסקינן דלקטנה לא צריך קרא השתא זבוני מזבן לה מע"י מיבעיא אלא כי איצטרך קרא לנערה והקשו בתוס' א"כ אמאי איצטריך הש"ס בערכין דף כ"ט למילף בק"ו דא"י למכור בתו נערה השתא מכורה כבר יוצאה תיפוק לי' דא"י למוכרה דא"ת דיכול למכרה א"כ גם בנערה איתא ק"ו השתא זבוני מזבן לה וא"כ קרא דלאמה למאי אתי ע"כ וכ' הרא"מ ז"ל לתרץ קושית התוס' דאי לאו' ק"ו הוי מוקמינן לקרא דלאמה מלמד שמוכרה לפסולים כדאיתא בקידושין דף י"ח והו"א דיכול למכור בתו נערה ע"כ והקשה השעה"מ דהא איתא בש"ס התם למה לי קרא הא ק"ו הוא אם מקדשה לפסולים לא ימכרנה לפסולים ומשני מה למקדשה לפסולים שכן אדם מקדש בתו כשהיא נערה ימכרנה לפסולים שאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה וא"כ איך אפשר לומר דאי לאו ק"ו הוא דמוכר בתו נערה וקרא דלאמה ללמד שמוכרה לפסולים הא אי אמרת דמוכר בתו נערה א"צ קרא דמוכרה לפסולים דהלא דין הוא אם מקדשה לפסולים דתו ליכא למיפרך מה למקדשה לפסולים שכן מקדש בתו נערה דהא גם מוכר בתו נערה עכת"ק. ונלע"ד לתרץ דהנה בפ"י בקידושין דף ס"ד דמקשינן שם והרי בידו לקדשה לממזר הקשה מנין פשוט להש"ס כ"כ דיכול לקדשה לפסולים נהי דזכי ליה רחמנא לאב לקדשה דוקא לכשרים ולא לפסולים ותי' דאיתא בספרי ולו תהי' לאשה גבי מוציא ש"ר אשה הראוי' לו פרט לחייבי לאוין וא"כ מוכח מגופא דקרא דאת בתי נתתי לאיש דמיני' ילפינן דיכול לקדשה מוכח נמי דיכול לקדשה לפסולים עכ"ד. והנה כבר הבאתי לעיל דברי התוס' שם דף ס"ג דלרב דס"ל דהאב אינו נאמן לסקול ע"י ע"כ סיפא דקרא וסקלוה על פתח בית אבי' לא קאי ארישא דקרא דאת בתי נתתי דילפינן מינה דהאב נאמן לאסור בתו וסיפא מיירי ביש עדים על הקידושין ע"כ וא"כ ה"ה דלרב לא מוכח מסיפא דקרא דולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו דיכול לקדש' לפסולים דלא קאי ארישא דקר' וי"ל דמיירי בקדושי עצמה וא"כ לרב ליכא ק"ו אם מקדשה לפסולים ושפיר אצטריך לאמה שיכול למכרה לפסולים אכן לבתר דגלי קרא דמוכרה לפסולים ילפינן נמי דמקדשה לפסולים דאל"כ לא יוכל למוכרה דלא משכחת יעוד וא"ש ודו"ק

עוד כ' הרא"מ שם דליכא למימר דאי לאו ק"ו הו"א דקרא דלאמה לקטנה שכבר מכרה דאין אדם מוכר את בתו לשאח"ש. דא"כ קשה מה דאמרינן בש"ס דלקטנה ל"צ קרא למע"י דהשתא זבוני מזבן לה וכו' וא"כ לנערה הוא דאתי הא איכא לאוקמי קרא בקטנה שכבר מכרה ע"כ ותמה עליו בשעה"מ דמאי קושי' דאי מוקמי לקרא בקטנה שא"י למוכרה ואעפי"כ מע"י לאב ממילא ידעינן ג"כ נערה דהא הא דבעי בש"ס מעיקרא לחלק בין קטנה לנערה היינו מצד המכירה כדקאמר ואימא ה"מ קטנה דלא מצי מזבן לה עכ"ד והנה כדברים האלה כ' הגאון בהפלאה בכתובות שם לתרץ קושית התוס' דאי לאו ק"ו הוי מוקמינן לקרא בקטנה שכבר מכרה ומן הש"ס לא קשה דלענין מע"י שוה קטנה שכבר מכרה לנערה: ואני אומר גברא רבה אמר מילתא וכו' דדברי הרא"מ ז"ל נכונים דודאי ליכא למילף לענין מע"י נערה מקטנה שכבר מכרה דבקטנה שזכתה לו התורה שיוכל למוכרה מע"י מיבעיא ר"ל דמע"י מסתבר יותר ממכירה וא"כ מעיקרא הי' לו בה שני זכותים דהיינו המכירה ומע"י וא"כ נהי דלאחר שמכרה נפקע זכות המכירה דלא יוכל למכרה עוד כיון שבגד בה פעם אחת שמכרה כבר מ"מ זכות מע"י לא נפקע ובמקומו עומד אבל בנערה שלא היה לו מעולם זכות למכרה מנ"ל שיש לו זכות במע"י וי"ל דבנערה אין לו שום זכות במע"י וזה ברור. וא"ל דא"כ תיקשה באמת מנלן דבנערה מע"י לאבי' דילמא קרא בקטנה שכבר מכרה די"ל דהי' פשוט להש"ס דגם לקטנה שכבר מכרה א"צ קרא מהאי טעמא גופא שכתבתי כיון דמעיקרא הי' זוכה במע"י דהשתא זבוני מזבן לה מע"י מיבעיא א"כ גם לאחר שמכרה פעם אחת נהי דנפקע זכות המכירה דגלי רחמנא בבגדו בה וכו' מ"מ מהיכי תיתי נימא דנפקע זכות מע"י המסתבר יותר מזכות המכירה ונראה דזה כוונת הרא"מ במ"ש דאין לתרץ קושית התוספת דאי לאו ק"ו הוי אמרינן דקרא מיירי בקטנה שמכרה כבר א"כ גם בש"ס קשה לפי האמת מנ"ל דקרא בנערה דילמא בקטנה שמכרה וע"כ צ"ל דגם קטנה שמכרה א"צ קרא דהשתא זבוני מזבן מעיקרא מע"י מיבעיא ותו לא נפקע ע"י המכירה ודו"ק

וראיתי נדפס תי' בשם הגאון מוה"ר אברהם ברודא ז"ל על קושית התוס' הנ"ל. דאי לאו ק"ו דאם מכורה כבר יוצאה וכו' הוו אמרינן דנערה יכול וא"כ לא הוי קשה קושיית הש"ס בקדושין דף ד' כי נפקא בנערות בוררות מה בעיא גבי' די"ל דמכרה בנערותה וממילא לא הוי אמרינן כדמשני הש"ס התם לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאיילונית וכו' והו"א דאיילונית א"י למכור כלל והוי מוקמינן לקרא דלאמה באיילונית עכ"ד

ולענ"ד דהתוס' לא ניחא להו בתי' זה דכד דייקינן בש"ס שם אין לתי' זה מקום דאנן הכי קאמרינן התם לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאיילונית דהו"א דאתי' סימני נערות הוי זבינא דלא אתי' סימני נערות לא הוי זבינא. וע"כ טעמא בעי דמשום דלא אתי' סימני נערות לא הוי זבינא אמנם הדבר מבואר דהו"א דהתורה לא נתנה לו רשות רק עד ימי נערות מדחזינן דיוצאה בסימני נערות ולכן דלא אתי' סימני נערות אע"ג דבבגרות תצא מק"ו מסימנים כדאיתא בש"ס שם מ"מ כיון דהוכרחה לעבוד עד שתיבגר לכן הו"א דא"י למוכרה ועיי' בחי' הריטב"א וזה ברור לענ"ד בכוונת הש"ס וא"כ כ"ז למה דקימ"ל דאין אדם מוכר בתו נערה אבל למה דאמר דלפי ההו"א בלאו ק"ו דהשתא מכורה כבר הו"א דיכול למכור בתו נערה וגם קימ"ל דאדם מוכר בתו לשפחות אח"ש וא"כ מהיכי תיתי דנימא דאין אדם מוכר בתו איילונית משום. שתצטרך לעבוד עד שתיבגר הא בלא"ה בידו למוכרה עד שתיבגר ודו"ק

עוד יש לדחות תי' זה מצד אחר דהתוס' בקידושין הקשו דבקטנותה איך נדע שהיא איילונית ואע"ג שיש לה מקצת סימנים הא בעינן שיהיו כולם כדאמרינן ביבמות דף פ' בסריס עד שיהי' כלם ע"כ ולכאורה מה קשי' דילמא משום ספק א"י למוכרה וצ"ל דפשיטא להו דאע"ג דאיכא ריעותא דמקצת סימנים מ"מ רובא איכא דלא הוי איילונית וכ"מ בטוש"ע אה"ע סי' קנ"ה סעי' י"ב דממאנת ואין חוששין שמא תמצא איילונית והוי גדולה למפרע ועיי"ש בב"ש ס"ק י"ט ובט"ז ס"ק ז'. אמנם אכתי יש לחלק דבאיסורא אזלינן בתר רובא משא"כ הכא לענין המכירה דהוי ממון ואין הולכין בממון אחר הרוב וצ"ל דהכוונה דע"כ הש"ס שם בקידושין לא קאי אליבא דמ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב דאל"כ קשה איך הי' הו"א דאינו מוכר בתו איילונית א"כ לא יוכל למכור שום בת שמא תמצא איילונית אמנם כבר כתבתי לעיל פ"ב לתרץ עפ"י מ"ש