תפארת מנחם על הרמב"ם יח

ודינה בחנק ולא בסקילה ובקרא כתיב וסקלוה. וסיימו וז"ל וצ"ע אמאי לא גמרינן קידושין מחופה עכת"ד

ונלע"ד לתרץ קושית התוספת בט"ע עפ"י מה דאיתא בקידושין דף ס"ד פלוגתא דרב ורב אסי אי סוקלין עפ"י האב שאמר קדשתי את בתי ורב אמר אין סוקלין דכי הימניה רחמנא לאב לאיסורא לקטלא לא הימניה וכ' התוס' בד"ה לקטלא וז"ל וא"ת הא כתיב באותה פרשה דאת בתי נתתי לאיש הזה וסקלוה אלמא לקטלא נמי הימניה וצ"ל דוסקלוה מיירי באיכא עדים מיהו לאיסורא הימניה דכתיב את בתי נתתי לאיש עכ"ל. יצא מזה דלרב האי וסקלוה לא קאי על תחלת הפרשה דאת בתי נתתי לאיש וא"כ מעיקרא לא קשה קושית התוס' דהא הש"ס קאי אליבא דרב דלמד מאין כסף ושפיר פריך ואימא ה"מ קטנה דלדידיה י"ל דגם המסירה לחופה הי' בקטנות ולא קשה דא"כ היתה נשואה כשזינתה ר"ל שזינתה בנערותה דקטנה לא מחייבה וא"כ דינה בחנק ובקרא כתיב וסקלוה הא לרב קיימינן ולדידי' האי וסקלוה ע"כ לא קאי אקרא דאת בתי נתתי וי"ל דוסקלוה מיירי בנערה וע"י קידושי עצמה וממילא דלא קשה דניליף קידושין מחופה דלרב נוכל לפרש גם המסירה לחופה בקטנה כמו שנתבאר והא דאמרינן בכתובות שם משום דיכול למימסרה לחופה אה"נ דהוי מצי למיפרך ואימא ה"מ קטנה אלא דבלא"ה פריך שפיר כמ"ש התוס' בכתובות שם בתירוצא קמא עי"ש כן נ"ל לישב פירש"י עי"ש ודוק כי נכון הוא. ולפי"ז לרב אסי דס"ל סוקלין ואמרינן דאין מקרא יוצא מפשוטו וסקלוה קאי אתחלת הפרשה דאת בתי נתתי מוכרח לפרש המסירה לחופה בנערה וילפינן קידושין מחופה ממילא נפקא לן מהאי קרא דאת בתי נתתי דגם בנערה האב מקבל קדושי' אמנם אינו עולה לתרץ דברי הרמב"ם כאן דהא גם הוא פסק בסוף פ"א מהל' א"ב כרב דאין סוקלין ועוד דכל זה לשיטת רש"י דנכנסה לחופה וזינתה היא בחנק אכן לשיטת הרשב"ם מובא בתוס' כתובות דף מ"ה דנכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה דינה בסקילה ודאי דנוכל לפרש המסירה לחופה בקטנה והרמב"ם בפ"ג מהל' א"ב הלכה ח' כ' באר היטב דנכנסה לחופה ולא נבעלה בסקילה וכשיטת הרשב"ם והראב"ד בהשגות קאי שם בשיטת רש"י אמנם עכ"פ קושית התוס' מתורץ לנכון ודו"ק

ודברי רבינו נראה לתרץ בא"א דבתוס' בקידושין דף ג' שם הקשו בד"ה ואימא ה"מ קטנה וא"ת הא לקטנה לא צריך קרא דהשתא זבוני מזבן לה כסף קדושי' מיבעיא ובתוס' ישינים תירצו די"ל דקרא מיירי בקטנה שכבר מכרה פעם אחת ואין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות דהשתא ליכא ק"ו. ומה"ר ידידי' ז"ל הקשה דא"כ ל"ל קרא דבבגדו בה דאין אדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות דהא מוכח מהכא עכ"ד ויש לתרץ קושית מוהרי"ד ז"ל דלקמן דף י"ח פליגי ר' עקיבא ור"א דרע"ק דריש בבגדו בה כיון שפירש טליתו וכו' והיינו לשפחות אחר אישות ולשאח"ש ס"ל דיכול למכור ולפי"ז יש לקיים תי' התוס' דקושית הש"ס היא ואימא ה"מ קטנה ובשכבר מכרה וקרא דבבגדו בה נדרש כרע"ק. והנה מבואר שם בפירש"י דרע"ק ס"ל יש אם למקרא ור"א דפליג התם ס"ל יש אם למסורת ודריש כיון שבגד בה וכו' והיינו שאח"ש ולפי"ז א"א לומר דקרא מיירי בקטנה מחמת קושית התוס' דלקטנה לא צריך קרא דהשתא זבוני וכו' ואין לתרץ דמיירי בשכבר מכרה כתי' התוס' דא"כ ל"ל בבגדו בה וע"כ קרא מיירי בנערה ולכן הרמב"ם דפוסק כמ"ד יש אם למסורת כמבואר מדבריו בפ"ב מהל' סוכה שפיר כ' דגם נערה נפקא מהאי קרא:

שוב ראיתי שהרמב"ם עצמו בפ"ד מהל' עבדים פ' דאדם מוכר בתו לשאח"ש ולפי"ז צ"ל דגריס כגירסת ר"ת בתוס' שם דף י"ח דר"א דס"ל יש אם למסורת דריש בבגדו לפירש טליתו ולענין שפחות אחר אישות ועפי"ז נסתר התי' הנ"ל דהא גם לדידיה איכא לאוקמי קרא דאת בתי נתתי בקטנה אכן אדאתיאן עלה י"ל בפשיטות דקושית הש"ס קאי למ"ד א"א מוכר בתו לשא"ש כמ"ש התוס' אבל לפי מה דקימ"ל דאדם אאאאאאאאא בקטנה מחמת קושית התוס' ומוקמינן קרא בנערה ודו"ק:

ודע דהא דלא כתבו התוס' לתרץ דמיירי בקטנה שכבר נתקדשה פעם אחת ונתגרשה מן האירוסין דא"א מוכר בתו לשפחות אחר אישות וקמ"ל קרא דיכול לקדשה שנית אע"ג שא"י למוכרה. ונראה דטעמם דא"א לתרץ כן ולאוקמי קרא בכה"ג לפי מה דקימ"ל כרע"ק בכתובות דף ל"ח בנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מהל' נ"ב וא"כ ה"ה מוציא ש"ר דחד דינא אית להו כמ"ש הרמב"ם בפ"ג שם ובקרא כתיב וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה וזה נראה ג"כ כוונת הרא"מ בפ' משפטים שכ' בדברי התוס' כתובות דף מ"ז לתרץ דקרא מיירי בשא"ש ולא כ' בשפחות אחר אישות ובזה נסתר מש"כ בשעה"מ דה"ה דיש לאוקמי לענין שפחות אחר אישות. אכן לענ"ד אי משום הא לא איריא דהא בסוגיות אלו קיימינן אליבא דרב וכבר הבאתי לעיל דברי התוס' בקידושין דף פ"ג דלרב לא קאי סיפא דקרא וסקלוה ארישא דקרא אח בתי נתתי וא"כ ה"ה די"ל דסיפא דקרא ונתנו לאבי הנערה לא קאי ארישא דקרא והאי ונתנו מיירי בלא נתארסה ולפי"ז שפיר יש לאוקמי רישא דקרא בכבר נתארסה ונתגרשה דא"א מוכר לשפחות אחר אישות ומתורץ קושיית התוס' דהשתא זבוני וכו' אך אין מקום לתרץ עפי"ז דברי רבינו כאן דהא גם הוא פסק כרב דאין סוקלין עפ"י האב כמש"כ לעיל וא"כ גם לדידי' סיפא דקרא לא קאי ארישא ואדרבה לפי"ז נסתר גם מש"כ לעיל לתרץ דהש"ס קאי למ"ד א"א מוכר לשא"ש והרמב"ם לשיטתו דמוכר לשא"ש ליכא לאוקמי קרא בקטנה דהא עדיין איכא לאוקמי קרא בקטנה ובשכבר נתארסה ולכן רבינו בזה מדויל ידי' משתלים ואגרא דפלפולא סברא הפוך בה והפוך בה

עוד מקום לתרץ דברי רבינו דהנה בש"ס דף ס"ד איתא אמר רב הונא אמר רב מנין שנאמן אדם לאסור בתו מן התורה שנא' את בתי נתתי לאיש עי"ש ועיי' בפירש"י בכתובות דף כ"ב שכ' דהטעם הוא משום דבידו לקדשה וכ"כ התוס' והקשו בתוס' שם אהא דפריך בסוגיין ואימא ה"מ קטנה אבל נערה תקדש איהי נפשה וכו' דהא על כרחך קרא דמוציא ש"ר בנערה מיירי דקטנה לאו בת סקילה וצ"ל דאומר עתה כשהיא נערה את בתי נתתי כשהיתה קטנה כמו שפירש"י והתוס' בשמעתין וא"כ איך אפשר לומר דבנערה אינו יכול לקדשה איך נאמן לאסור אותה עתה הא עתה אין בידו ותירצו דבאמת לפי ההו"א זו דנערה א"י לקדשה צ"ל הא דנאמן הוא גזיה"כ עכ"ד ונראה לתרץ קושייתם עפ"י מה דאיתא במס' ערכין דף כ"ט המוכר שדהו בשנת היובל עצמו רב אמר מכורה ויוצאה ושמואל אמר אינה מכורה כלל ופריך ורב לית לי' ק"ו מה מכורה כבר יוצאה וכו' והתניא מנין שלא ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו השתא מכורה כבר יוצאה וכו' ומשני התם לא הדרא ומזדבנה הכא הדרא ומזדבנה ע"כ ופירש"י התם לא הדרה ומזדבנה דא"א מוכר את בתו לשאח"ש. והנה ודאי דאין ראי' מזה דס"ל לרב כמ"ד דא"א מוכר לשאח"ש די"ל דלדידי' ס"ל כמ"ד דמוכר לשאח"ש וכהילכתא. אלא דמשני דיכול לאוקמי להאי ברייתא כמ"ד דא"א מוכר לשאח"ש ועכ"פ מתבאר מזה דרב לית לי' הק"ו מצד עצמו אא"כ נימא דלא הדרה ומזדבנה ולפי"ז י"ל דהכי פריך הש"ס כאן ואימא ה"מ קטנה וכו' אבל נערה תקדש נפשה והא דנאמן לומר עתה כשהיא נערה נאמר דבאמת יכול למכור בתו כשהיא נערה ונימא דמוכר לשאח"ש כהלכה וא"כ הוי בידו לאוסרה אעלמא דהא ע"י מכירה יוכל רבה לייעדה בע"כ כמ"ש התוס' בדף ה' בד"ה שכן ישנן בע"כ והוי בידו קצת עכ"פ וסגי בזה דהא גם בקטנה כתבו התוס' שם דלא הוי בידו לגמרי דדילמא לא ירצה אדם לקדשה כדאמרינן בקידושין דף ס"ד. [וא"ל דא"כ דיכול למכור בתו נערה ל"ל קרא לאמה שמע"י לאבי' דהשתא זבוני מזבן לה כמבואר בסוגיא דכתובות דף מ"ז וגם שם אליבא דרב. וי"ל דאי נימא דמוכח בתו נערה א"כ לא קשה קושיית הש"ס בדף ד' כי נפקא בנערות בגרות מה בעי גבי' די"ל דמיירי במכרה כשהיא נערה ועפ"י מש"כ המל"מ דדוקא במוכר שדהו בשנת היובל אמרינן מכורה ויוצאה דהוא אפקעתה דמלכא אבל בנערה שיציאתה ע"י סימנין נימא