תפארת מנחם על הרמב"ם יז

והיתה וא"כ י"ל דדין זה אינו מוכרח וי"ל מצד הסברא כיון דקדשה בתורת שטר לא מהני מדין כסף: והנה אחרי כתבי כ"ז ראיתי בפני יהושע בקידושין שם שכ' לפרש דברי התוס' במש"כ דלר"מ דס"ל ע"ח כרתי אפי' איכא בנייר שו"פ אינה מקודשת ועיי' במהרש"א וכ' דדוקא לרבנן דמספקא להו ואיכא דררא דקידושי שטר לכן הוו עדי הקידושין עדים לקידושי הנייר בתורת כסף אבל לר"מ דודאי אין קידושי שטר והוא קדשה בתורת שטר ונראין הדברים כאלו רצה לשחק בה לא מהני בתורת כסף ג"כ דהוי כמקדש בלא עדים עי"ש שכ' לפי"ז אין דינו של הרמ"ה ז"ל מוכרח מהש"ס לדידן דקימ"ל בשלא לשמה ושלא מדעתה דלא הוי קידושין כלל בתורת שטר י"ל דלא מהני ג"כ מתורת כסף. וא"כ ממילא מיושב דעת רבינו שלא כ' דשמין הנייר אחרי שכ' דשלא לשמה ושלא מדעתה לא הוי קידושין כלל בתורת שטר

ובדברי הרמ"ה שכ' דביש שו"פ מקודשת אמאי לא כ' דגם באין בו שו"פ הוי ספק קידושין שמא יש בו שו"פ במדי עיין בב"י ובח"מ וב"ש סי' ל"ב. ונלע"ד לתרץ דהנה יש להקשות על דין זה אם מקדשה בתורת שטר מקודשת מדין כסף מהא דאיתא בב"מ דף יו"ד בראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה דאותו אחר קנה ול"א דהראשון קנה בד' אמות דכיון דנפל עלי' גלי דעתי' דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני ע"כ וא"כ הכא נמי נימא דגלי דעתיה דבתורת שטר ניחא ליה דליקני ולא מתורת כסף. אמנם לק"מ לפי מש"כ הנימוק"י שם בשם הרא"ה ז"ל דזה דוקא בד"א דלא הוי רק קנין דרבנן והוי כאומר לא ניחא לי בתקנתא דתקינו לי רבנן אבל בקנין דאורייתא קונה בכה"ג כיון דעכ"פ רוצה הוא לקנות אע"ג דאינו מתכוין לקנין זה עכ"ד וא"כ כאן קנין כסף באשה שהיא מדאורייתא ניחא דקונה אע"ג דלא נתכוין לקנין זה. אמנם כ"ז אם הוא שו"פ אבל באינו שו"פ אלא דחיישינן שמא שו"פ במדי כתב הרא"ש בפ"ק דאפי' אי הוי ודאי שו"פ לא הוי קידושין מדאורייתא כיון שאינו שוה כאן כדאמרינן בערכין דאין להקדש כ"א מקומו ושעתו ולכן לא הוי רק מדרבנן משום מראית עין שמא יראה אחד מאנשי מדי וכו' עי"ש וא"כ דלא הוי רק מדרבנן שפיר אמרינן כיון דגלי דעתיה דניחא ליה לקנות בתורת שטר אינו כלל מדין כסף ולא הוי אפי' ספק קידושין: ועפי"ז נבא לתרץ דברי התוס' בריש קידושין בפלוגתא דב"ש וב"ה בכסף ב"ש אומרים בדינר כו' ובמס' עדיות תני לה גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה ואע"ג דאם קבלה קידושין מאחר הוו ב"ש לחומרא מ"מ לאו להכי איתשל כו' והקשה הגאון בפ"י דאדרבה ע"כ הפלוגתא הוא לענין אם קדשה אחר דבקידושין דחד מה נ"מ בהא דפליגי בשוה דינר ובשוה פרוטה הא גם לב"ש צריכה גט בשו"פ דשמא שוה דינר במדי עכת"ק ולפי מ"ש י"ל דנ"מ בקדשה בשטר אירוסין שהוא פסול כגון בשלא לשמה או שלא מדעתה ויש בו שו"פ דלב"ה סגי בשו"פ דליהוי קידושי תורה מקודשת מתורת כסף אע"ג דגלי דעתיה דניחא לי' בשטר כיון דהוי קנין דאורייתא אבל לב"ש מחששא דשמא שוה דינר במדי לא הוי רק מדרבנן כנ"ל בשם הרא"ש וכיון דגלי דעתי' דבשטר ניחא ליה דליקני לא מהני מתורת כסף כלל ולא הוי אפי' ספק קידושין והא דאמרינן שמא שו"פ במדי אינו רק היכי דמעיקרא מקדשה בתורת כסף ודוק

ובא"א נראה לתרץ קושית הח"מ והב"ש על הרמ"ה וגם מה שהקשיתי דנימא דגלי דעתי' דבשטר ניחא ליה דליקני די"ל דהכא דעתי' ודעתה גם אניירא וכ"כ להדיא הר"ן בפ' האומר. אמנם כל זה אם הוא שו"פ דיש בו שיעור קידושין ודאי אבל באין שו"פ דליכא שיעור קידושין גמורין ועכ"פ אין דרך לקדש בפחות משו"פ במקומו לא אסקו דעתייהו על הנייר כלל ולא קנה כדאמרינן בב"מ שם דגלי דעתי' כו'. שוב ראיתי בלח"מ פ"ד הלכה יו"ד שכתב חילוק זה לתרץ דברי הרשב"א עי"ש. ועפי"ז מיושבים ג"כ דברי התוספת בריש קידושין הנ"ל דיש נ"מ בפלוגתא דב"ש וב"ה בשו"כ במקדשה בשטר פסול בתורת שטר דלב"ה הוי קידושין גמורים בשו"פ ולב"ש כיון דליכא שיעור קידושי גמורין לאו דעתייהו על הנייר ולא הוי אפי' ספק קידושין וא"ש

והנה יש להקשות לפי מש"כ דהיכי דמעיקרא קדשה בתורת שטר לא שייך חששא דשמא שו"פ במדי א"כ מה מקשה הש"ס בדף י"ב על שמואל דאמר חיישינן וכו' ממתניתין דב"ה אומרים בשו"פ ומה קושי' נימא דמתניתין מיירי בהאי גוונא וגם מההכרח הוא לאוקמי בכה"ג עפ"י דברי התוס' והפ"י כנ"ל ונהי דלפי סברת המקשה אין הכרח לזה כיון דרוצה לומר דליתא לדשמואל מ"מ עכ"פ איכא לאוקמי בהכי אכן גם זולת דברי הנ"ל קשה כן עיין בהפלאה שהמציא כמה גווני דלא שייך חששא דשמואל כדי לתרץ קושית הפ"י על התוס' הנ"ל אמנם הדברים נכונים דהמקשה סבר דודאי מתניתין בשו"כ מיירי בכל גוונא והתרצן השיב לו הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק ר"ל דמתניתין דשו"פ לענין קדושי ודאי ומיירי באמת בכל גווני דלענין קידושי ודאי לעולם בעינן שו"פ דוקא והא לענין קידושי ספק ר"ל דהדיוק דבפחות אינה מקודשת ר"ל קדושי ודאי אינה מקודשת בכל גווני אבל איכא גווני דהוי קידושי ספק ואה"נ דאיכא גווני דאפי' ספק לא הוי כמו שנתבאר ועיין מ"ש לקמן פ"ד הי"ט הלכה י"א האב מקדש את בתו שלא לדעתה כ"ז שהיא קטנה וכן כשהיא נערה הרשות בידו שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וקידושי' לאביה ע"כ והקשה בלח"מ דבגמרא דף ג' משמע דלא נפקא לן מהאי קרא אלא כשהיא קטנה דמקשינן שם ואימא ה"מ קטנה דלית לה יד אבל נערה דאית לה יד תקדיש איהי נפשה וכו' עד שהוצרכו ללמוד מויצאה והיתה ע"כ. ונלענ"ד לתרץ דברי רבינו אחרי שנדקדק מה שהאריך בלשונו וכ' כ"ז שהיא קטנה וכן כשהיא נערה הרשות בידו וכו' והל"ל בקיצור האב מקדש בתו בין שהיא קטנה בין שהיא נערה שנאמר את בתי וכו' לכן דבריו מדוקדקים היטב עפ"י דברי התוס' שם ד"ה שאני בושת פגום וכו' שכ' דודאי קרא דאת בתי נתתי מיירי בנערה כדכתיב בסיפא דקרא ולקח אבי הנערה וגם קטנה לאו בת סקילה היא אלא דהכי פריך ואימא ה"מ קטנה וכו' אבל נערה דאית לה יד תקדוש איהי נפשה ור"ל דודאי ידעינן מקרא דאת בתי דגם יכול האב לקבל קדושי' ואז הוי גם הכסף לאבי' אלא כיון דאית לה יד נימא דגם היא יכולה לקדש עצמה ואז הכסף לדידה ור"ל דנימא שתי ידים זוכות כאחת וכדס"ל לר"ל אליבא דרבנן בש"ס דף מ"ד ולזה איצטריך למילף מויצאה והיתה דכספא לעולם דאבוה היא עכת"ד ועיין בתוספת רי"ד וכ' בפני יהושע דעי"ז ממילא ידעינן דאבי' ולא היא כר' יוחנן דפליג התם על ריש לקיש וס"ל דבקדושין לכ"ע אבי' ולא היא והיינו מסברא דהשתא היא מקבלת קדושי' וכספא דאבוה היא אלא ע"כ דהיא אינה יכולה לקדש עצמה והא דאיתא בש"ס דף מ"ד דטעמי' דר"י דאבי' ולא היא משום דמפקעת עצמה מרשות אבי' היינו נמי לבתר דידעינן דכספא דאבוה היא א"י להפקיעה זכותו ע"כ תוכן דבריהם ונמצא דעיקר הדבר דאב יכול לקבל קדושי בתו נערה נפקא מקרא דאת בתי נתתי אלא דלא נימא דשתי ידים זוכות צריך ללמוד מויצאה והיתה ועי"ז נסעתף סברת ר"י דא"י להפקיע עצמה מרשות אבי' ועפי"ז מדוקדקים היטב דברי רבינו שכ' וכן כשהיא נערה הרשות בידו והיינו סברת ר"י דא"י להפקיע רשות שזיכתה לו התורה וסיים שנאמר וכו' ועל שניהם הוא אומר דגם בנערה הא דאבי' מקבל קדושי' נפקא לן מקרא זה אלא שהפסיק בדבריו למיהב טעמא דלא היא כן נ"ל נכון ומתורץ קושית הלח"מ

עוד עלה בדעתי לתרץ דברי רבינו עפ"י מש"כ התוס' בכתובות דף מ"ז בד"ה דזכי ליה רחמנא למימסרה לחופה פי' בקונטרס דכתיב את בתי נתתי כל נתינות במשמע ואע"ג דקרא כשהיתה קטנה כדאמרינן ואימא ה"מ קטנה מ"מ לפי מה שפירש"י לעיל דף מ"ה דזינתה אחר החופה לא הוי בסקילה כ"א בחנק א"כ נהי דלענין קידושין נוכל לפרש את בתי נתתי כשהיתה קטנה אבל החופה אי אפשר לפרש כ"א בנערה דאי בקטנה א"כ היתה נשואה כשזי