תפארת מנחם על הרמב"ם טז

בשטר פסול ואתי היקש דהוי' ליציאה ומפיק מהיקש דהויות להדדי ולפי"ז קשה טובא לפי ההו"א איך יפרנס ר"ל הברייתא דבג' דרכים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים דקשה ליתני נמי מחובר ואין דרך לתרץ כ"א דמילתא דאיתא בקידושין לא קתני ולר"ל לפי ההו"א קמה קושית הש"ס כמו נד ע"כ הק' והניח בצ"ע. ולענ"ד נראה לתרץ דהנה הא דמקשה בפשיטות בגיטין שם והאיכא מחובר דפשיטא לי' דמחובר פסול בשחרורי עבדים היינו משום דבאשה כתיב ונתן בידה שאינו מחוסר אלא נתינה יצא מחובר שמחוסר קציצה וכו' כדאיתא התם דף כ"א ועבד אע"ג דלא כתיב גבי' ונתן בידו אכן גמר ג"ש לה לה מאשה אמנם כ"ז בשטר דיציאת שטר בעבד עיקר לימודו מאשה כמו שפירש"י שם דף מ"א ועי' בפ"י בדף ט' אבל יציאת כסף בעבד דגמרינן משדה אחוזה כדאיתא בקדושין דף כ"ב פשיטא דכשר במחובר וא"כ י"ל דלפי דהיקישא דהויות להדדי עדיפא מהיקשא דויצאה והיתה הכי נמי דהיקשא דיציאות להדדי גבי עבד עדיפא מג"ש דלה לה וכ"ש היא דהא הוקשו נמי בקרא והפדה לא נפדתה דהיינו כסף או חופשה לא ניתן לה דהיינו שטר עי' בגיטין דף מ"א וא"כ מקשינן יציאות להדדי דכי היכי דכסף כשר בעבד במחובר ה"נ שטר כשר במחובר וא"כ לא קשה כלל ליתני מחובר והא דמקשינן שם וליתני מחובר היינו לפי המסקנא דהוי' ליציאה מקשינן ועדיף מהקישא דהויות להדדי ה"נ דג"ש דלה לה עדיפא מהקישא דיציאות להדדי אבל לפי ההו"א לק"מ וא"ש ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד

עוד הקשה בשעה"מ לדעת איכא מ"ד שהביא הר"ן דגם בקידושי כסף פסול מחובר וא"כ לר' יוסי דס"ל בגיטין דף י"ט דאין כותבין גט על האוכלין ולא על דבר שיש בו רוח חיים גם קידושין פסול באוכלין וקשה דבקידושין דף נ"ב במתניתין דהמקדש בחלקו אמרינן בש"ס ליכא מתניתין דלא כר' יוה"ג וכו' ומשני אפי' תימא ריוה"ג וקשה הא בלא"ה מתניתין דלא כריוה"ג דלדידיה אין מקדשין באוכלין ע"כ וכן הקשה הגאון בהפלאה. ונראה לתרץ עפ"י המתבאר מסוגיות הש"ס גיטין דף כ"א וקידושין דף ה' דר' יוה"ג למד מספר כורתה ואין ד"א כורתה דאינה מתגרשת באוכלין וכן למד לימוד זה עצמו דאינה מתגרשת בכסף דאין ד"א כורתה וא"כ כיון דבכסף גלי רחמנא דמתקדשת איך נימא דבאוכלין אינה מתקדשת ונפסוק בסכינא בינייהו כיון דמחד קרא קאתי אבל לרבנן דאינה מתגרשת ילפינן מוכתב ודאינה מתגרשת במחובר ילפינן מונתן בידה י"ל דאע"ג דמתקדשת בכסף מ"מ אינה מתקדשת במחובר וא"ש

הלכה ד' כתבו שלא לשמה או לשמה ושלא מדעתה וכו' אינה מקודשת ע"כ בטור סי' ל"ב כ' בשם הרמ"ה ז"ל דאם יש בנייר שו"פ מקודשת מתורת כסף ע"כ והוא מן הש"ס דקידושין דף מ"ח דמוקי לפלוגתא דר"מ ור"א בשטר אירוסין בלא עדים או שלא לשמה או בשלא לדעתה ורבנן דמספקא להו ס"ל דשמין את הנייר ואם יש בו שו"פ מקודשת וא"כ תימה על רבינו שהשמיט דין זה ועי' בשעה"מ סוף פ"ה שעמד בזה. והנה לכאורה אפשר לתרץ עפ"י מה שהקשו התוס' בדף ז' לרב יוסף דס"ל צריכה שומא א"כ איך קאמרו רבנן שמין את הנייר הא לא שמו אותו מתחלה ותירצו דלאיכא מ"ד דבכל דהוא לא פליגי ניחא ולמ"ד דבכל דהוא נמי פליגי צ"ל דמיירי בשמו אותו מתחלה ע"כ ונראה מדברי התוס' דלמ"ד דבכל דהוא לא פליגי היינו אפי' אם יש להסתפק אם שוה אפילו פרוטה עי' בהפלאה שם אבל רבינו י"ל דס"ל כפירש"י בד"ה בכ"ד וז"ל דבציר מפרוטה לא שוה אבל בספק אם שו"פ בכ"ד נמי פליגי וסבר רב יוסף צריכה שומא וצ"ל דהא דשמין את הנייר מיירי דוקא בשמו מתחלה כמ"ש התוס' אח"כ. והרמב"ם לקמן בפ"ד הי"ח כ' דדוקא בגדי משי שאשה מתאווה להם א"צ שומא וע"ז אמרינן בש"ס והילכתא שיראי לא צריכי שומא אבל שאר דברים קימ"ל כרב יוסף. וע"כ לא כ' כאן דשמין הנייר דשומא אח"כ לא מהני. ובשמו מתחלה הוא מילתא דפשיטא דהא מעיקרא בתורת כסף קדשה. אמנם א"א לומר כן לפי מה שדקדק הר"ן מדברי רבינו לקמן בפ"ד דס"ל דאפי' לרב יוסף א"צ לשום מתחלה וסגי בשמו אח"כ דליהוי מקודשת מהאי שעתא עכ"פ וא"כ הו"ל לכתוב דשמין הנייר דליהוי קידושין מהשתא: לכן נראה דס"ל לרבינו דהני אוקמתא דבשלא לשמה ובשלא לדעתה לאו דסמכי נינהו דודאי ר"ל דמיבעיא לי' בכתבו שלא מדעת. והדר פשטי' מויצאה והיתה לא ס"ל דפליגי בהכי תנאי וכן רבא ורב הונא ור"פ ור' שרבי' דפליגי בשלא לדעתה ודאי דלא ס"ל דר"מ ור"א פליגי בזה דא"כ הוי כתנאי אלא דהש"ס משני אליבא דרב די"ל דלא פליגי במקדש במלוה כ"א בהכי לכן עיקר כאוקמתא דפליגי בשטר שאין עליו עדים דר"מ לשיטתו דע"ח כרתי ור"א לשיטתו דע"מ כרתי. אמנם אינו מפרש בשטר אירוסין כ"א בשט"ח שאין עליו עדים כמ"ש בתוספ' רי"ד וז"ל ראיתי למפרש אחד שפי' בשט"ח שיש לו על אחרים ואין עליו עדים אלא שהלוה מסרו למלוה בפני עדים עכ"ל ואע"ג דהתוס' רי"ד דחו שם פי' זה דבשט"ח לא בעי ר"מ ע"ח אמנם מבואר מכל הפוסקים דגם בשט"ח פליגי (ועי' מ"ש הגאון בעל קצוה"ח בס' א"מ סי' ל"ב) וא"כ דוקא בכה"ג שקדשה מתחלה בתורת כסף ס"ל לרבנן שמין הנייר אבל במקדשה בתורת שטר אע"ג דהנייר שו"פ לא מהני מתורת כסף משום דאמרינן דלאו דעתה אניירא כלל

אלא דעדין קשה דהא דין זה דשמין הנייר מבואר מן הירושלמי מובא ברי"ף בריש קידושין דמוכיח דשטר א"צ שיהי' בו שו"פ דאל"כ היינו כסף וכ"כ הר"ן בפ' האומר דמירושלמי זה מוכח דאע"ג דמקדשה בתורת שטר מהני מתורת כסף. ויש לתרץ עפ"י מ"ש הגאון בהפלאה דלדעת הרמב"ם בפ"א מהל' גירושין דבגט א"צ שיאמר לה ה"ז גיטך מפני שכתוב בשטר קשה איך מוכח דא"צ שו"פ דילמא לעולם בעינן שו"פ אלא דנ"מ דבתורת כסף הוי צריך אמירה משא"כ בתורת שטר ותי' דכוונת הירושלמי דבש"ס אמרינן דליכא למילף שטר מכסף וביאה משום דהנאתן מרובה ואי ס"ד דשטר בעי שו"פ היינו כסף ר"ל דהנאתן מרובה כמו כסף עיי"ש ולפי פי' זה לא מוכח מידי ואע"ג שכתבתי במ"א דקושית ההפלאה לק"מ דדוקא בגט ס"ל להרמב"ם דא"צ אמירה משום דלא בעינן דעתה כלל אבל בקידושין דבעינן דעתה לכן אפי' בשטר דכתוב בו כיון דהיא לא ידעה בעינן אמירה. אכן מ"מ י"ל דפי' הירושלמי כנ"ל

ועוד י"ל דהנה קשה למאי אצטריך הירושלמי הוכחה זו הא כיון דקימ"ל דגט א"צ שו"פ וא"כ ה"ה בשטר קידושין מהיקשא דויצאה והיתה. וצ"ל דהירושלמי כ' הוכחה זו אפי' למ"ד דבגט בעי שו"פ כדאשכחן לרב חסדא דס"ל כן בגיטין דף ך' ועפ"ז י"ל מה שהקשיתי על הירושלמי הנ"ל מהא דכ' הרמ"א בסי' כ"ח סעי' כ"א דאשה שנדרה הנאה מן המקדש וקדשה בכסף אינה מקודשת אבל בשטר מקודשת וא"כ ליכא הוכחה די"ל דלעולם בעי שו"פ ואי דהיינו כסף הא נ"מ לנודרת הנאה כנ"ל. אמנם לפי מש"כ י"ל דהנה כבר כתבתי לעיל הלכה א' אות ג' לתרץ קושיות הח"מ והב"ש על הרמ"א דפסק בסימן ל"ב דאם כתבו על איסורי הנאה דאורייתא אינה מקודשת וא"כ ה"ה לנודרת הנאה דהוי איסור דאורייתא וכ' שם דנדר שאני משאר איסורי הנאה דאמרינן ביה הואיל ואי בעיא למיתשל על נדרה הוי שלה משא"כ בשאר איסורי הנאה דלא שייך הואיל אכן זה דוקא בקידושי שטר דלא בעינן רק שיהי' שלה וע"י הואיל הוי שלה כדאיתא בכמה דוכתי בש"ס אבל לענין קידושי כסף לא מהני סברת הואיל דכ"ז שלא שאלה לא מיקרי כסף לגבי דידה וא"כ לפי מה מ"ש דהירושלמי קאי אליבא דרב חסדא א"ש דמצינו לרב חסדא בפסחים דף מ"ז דפליג ולא ס"ל כלל סברת הואיל וגם בתורת שטר אינה מקודשת בנודרת הנאה. ועכ"פ אדאתאן עלה דהוכחת הירושלמי רק אליבא דמ"ד דבעינן בגט שו"פ וא"כ י"ל דלהאי מ"ד באמת הדין כן דאע"ג דמקדשה בתורת שטר מקודשת בתורת כסף ומוכרח לומר כן כדי לתרץ הא דתנו רבנן בשטר אעפ"י שאין בו שו"פ כדאיתא בש"ס דף ט' והלכה רווחת היא ומ"ש מגט אם לא עפ"י הוכחה הנ"ל אבל לדידן דקימ"ל דגם בגט א"צ שו"פ א"צ להוכחה זו של הירושלמי דממילא ידעינן מהקישא דויצאה