תפארת מנחם על הרמב"ם קסא

ידה איתרבאי ולא גרע משליחות לכן בגט דהוא חוב בעינן עומדת בצדו כידה דאין חבין וכו' ובמציאה דזכות הוא מהני מטעם שליחות ולא בעינן עומדת בצדו וא"כ ה"ה בגט היכי דנתרצית דהוי זכות והביא ראיה עוד לזה מן הירושלמי פ"ק דגיטין. אמנם בחי' הרשב"א הקשה ע"ז מהא דרצה הש"ס בפרק הזורק לאוקמי הפלוגתא דמ"ס חצר משום ידה איתרבאי ומ"ס משום שליחות איתרבאי ולפי"ז ע"כ דמיירי בנתרצית דאל"כ לא שייך משום שליחות ואפי"ה פליג עולא וס"ל דבעינן עומד בצדו דוקא ע"כ ונלענ"ד לתרץ דהנה בש"ס דף כ"א אמר רבא כתב לה גט ונתנו בחצרו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו ופירש"י דחצרה וגיטה באין כאחד ומקשה ליה אביי מכדי חצר מהיכן איתרבאי מידה מה ידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ אף חצרה וכו' והאי מתנה מדעתה איתא בע"כ ליתא ע"כ והקשה התוס' שם הא אמרי' בפ"ק דב"מ דחצר איתרבאי משום ידה ולא גרע משליחות ולכן במציאה דהוי זכות מהני אפילו אינו עומד בצדו אע"ג דלא דמי ליד מהני מתורת שליחות והכא נמי במתנה דהוי זכות אע"ג דלא דמי לידה יועיל בתורת שליחות [ועיין בפ"י בביאור דבריהם כיון שיודעת דע"י קניית החצר תתגרש ודאי ניחא לה בגירושין דאל"כ לא תקבל שטר המתנה של החצר וא"כ היא מתגרשת מדעתה וזכות הוא לה ויועיל בתורת שליחות ע"כ. ולענ"ד נראה להוסיף על דבריו בכוונת התוס' דכאן הוי הגט עצמה זכות דעי"ז קנתה החצר דגיטה וחצרה באין כאחד ואי לאו הגירושין לא היה קונה דמה שקנתה אשה קנה בעלה ועיין בר"ן פרק הא"מ גבי קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה דכ' כיון דזכות הוא לו אע"ג שיש בו צד חוב מ"מ כששמע ונתרצה איגלאי דזכות הוא והכא נתרצית מקודם מדקבלה המתנה כמ"ש הפ"י והוי הגט עצמו זכות והבן]. ונראה לתרץ קושית התוס' דהנה הש"ך בח"מ סי' ר"ב כ' דבמתנה בעינן שיהיה החצר שלו מקודם אבל אם נתן לו במתנה חצר ומטלטלין כאחת ל"א חצרו ומתנתו באין כאחת ע"כ. וכבר הבאתי לעיל מה שהקשה עליו בס' מחנה אפרים ממה דקימ"ל בגט חצרה וגיטה באין כאחד:

אכן בקצוה"ח סימן כ' לחלק דדוקא גבי גט דחצרה משום ידה איתרבאי אמרי' דבאין כאחת גיטה וידה אבל במתנה בחצר דגברא דמשום שליחות איתרבאי כמ"ש הרי"ף בפ"ק דב"מ לא באין כא' דבעינן שיהיה שלוחו מקודם ואח"כ יקנה לו עכ"ד ובזה מתורץ קושי' התוס' דהכא א"א לבוא מתורת שליחות כיון דמיירי בנתן לה עתה חצרו ואי מטעם שליחות אינן באין כא' וע"כ דמשום יד הוא ולכן פריך אביי שפיר ודוק:

אמנם אמרתי בהבנת הדברים באר היטב בטעמו ונימוקו של דב. הש"ך דל"א חצרו ומתנתו באין כא' ולפי חילוקו של הקצה"ח הנ"ל דהנה נחזי אנן בהא דקאמרי' בפ"ק דב"מ דחצרה משום ידה איתרבאי ולא גרע משליחות אין הכוונה דחצר איתרבאי נמי מתורת שליחות אלא דלא מהני בגט כיון דהוי חוב ובמציאה דהוא זכות מהני דאי נימא דחצר איתרבאי נמי בתורת שליחות דהיינו שהוא מיוחד בתורת שליחות וא"צ כלל שהבעלים יעשוהו לשליח היה הדין דיועיל אפי' בגט בתורת שליחות אפי' אינה עומדת בצדו אע"ג דחוב הוא דהנה הרא"ש בפ"ק דגיטין כ' גבי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אפי' עשאו שליח משום דלאו כל כמיניה לשוי' שליח למיחב לאחרינא ובשו"ת נוב"י חלק אה"ע סי' ג' דן מזה דאין הבעל יכול לעשות שליח לגרש אשתו בע"כ אפי' מדינא דגמרא קודם תקנת חרגמ"ה משום דא"י לעשות שליח לחוב לה אמנם כבר תמהו עליו דמבואר בש"ס להיפך במס' גיטין דף י' ודף כ"א ובקצוה"ח סי' קפ"ב כ' דבגט כיון שבשלו הוא עושה להפקיע שעבודי' ורשותו מעלי' והתורה נתנה לו רשות לגרש בע"כ א"כ ה"ה דיכול לעשות שליח ודמי למ"ש בטוש"ע ח"מ סי' ק"ה דאם הלוה עצמו אמר זכה בשביל בע"ח פלוני זכה והיינו משום דהלוה יכול לעשות בשלו מה שירצה וה"נ דכוותיה עכ"ד וא"כ בגט לענין חצרה אם נימא דכבר הוא מיוחד לשליחות בלא דעתה וא"צ שתעשהו שליח ברצונה היה מועיל אע"ג דחוב הוא לה ולא הוי אמרי' בזה אין חבין לאדם שלא בפניו כמו שנתבאר אך הא דאמרי' דלא גרע משליחות היכי דהוי זכות ר"ל דאמרי' דניחא לי' לבעלים והוו כאלו עשאו שליח בפי' משא"כ בחוב לא נעשה כלל שליח וכיון שכן שצריך עשיה דשליחות מצד הבעלים אי אפשר לומר בגט היכי דנתן הגט בחצרו וכ' לה שטר מתנה על החצר דגיטה וחצרה באין כא' אלא א"כ אתינן עלה מתורת יד וכדאמר רבא בפ' הזורק דף ע"ז דגיטה וידה באין כא' כמו דקימ"ל בעבד בשטר ע"י עצמו ופירש"י שם ע"י הגט באה ידה לה עם נתינתו ע"כ אבל בתורת שליחות לא מהני אפי' כשהיא נתרצית וזכות מ"מ אימתי עשאו שליח דקודם שזכתה בגט עדיין אינו חצרה נמצא דבשעה שצריך לזכות בהגט אינו שלוחה ומתורץ קושי' התוס' הנ"ל וכמ"ש לעיל אלא שנתבארו הדברים בטיב טעמן אמנם כ"ז בגט דהחצר בא לה ע"י הגט ואם אין גט אין חצר א"כ לא מהני בתורת שליחות אא"כ היה חצרה מקודם אבל אין זה ענין למתנה וי"ל דאפי' בחצר דגברא דהוא מתורת שליחות מ"מ כיון שקנה עכ"פ החצר י"ל דעם שעת קנייתו נעשה שליח לקנות ג"כ המטלטלין ולכן אין דברי הקצוה"ח מוכרחים בזה לענין מ"ש הש"ך במתנה ודוק] ועפי"ז אפשר לישב קושי' הרשב"א הנ"ל מהא דפ' הזורק דהנה שם פלוגתא דעולא ור' אושיעא סמוך למימרא דרבא שם בחצרה וגיטה באין כא' וי"ל דלפי ההו"א מוקי פלוגתייהו בכה"ג בנתן לה חצרו עם הגט דר' אושיעא אפשר דס"ל דאפי' בכה"ג מהני בתורת שליחות דמ"מ נעשה שלוחה בשעת מעשה ועכ"פ מסתבר טעמי' דעולא דפליג עלי' כמו שנתבאר אבל בחצרה שהיה שלה מקודם לכ"ע מהני בתורת שליחות היכי דנתרצית והוי זכות אע"ג שאינה עומדת בצדו וכמ"ש הרשב"א ואתי שפיר:

והנה בינותי בספרים ומצאתי להגאון מוהר"צ העליר ז"ל בספר טיב גיטין שכ' ג"כ דאי נימא דחצר מיוחד לשליחות בלא דעתה כלל וא"צ שתעשהו שליח ברצונה היה הדין דמהני בגט אפילו בע"כ ולא היה שייך בזה אין חבין לאדם דבגט לא משגחינן על חובתה דבשלו הוא עושה כמ"ש לעיל בשם קצוה"ח אמנם כ' לתרץ קושי' הרשב"א מהא דהזורק דף ע"ג דלפי ההו"א הוי מוקמונין פלוגתייהו בלא נתרצה ומ"מ לפום מה דס"ד דר' אושיעא סבר חצר משום שליחות איתרבאי ר"ל דהוא מיוחד לשליחות בלא דעתה מהני אפי' בע"כ ועולא פליג עלי' עכ"ד והנה באמת הוא הדרך הפשוט יותר לתרץ קושית הרשב"א בסגנון זה אמנם אני נטיתי מדרך זה לפי הסוגיא דב"מ דף י' ומי איכא למ"ד חצר לאו משום ידה איתרבאי והתניא ונתן בידה אין לי אלא ידה חצרה מניין וכו' ופירש"י בכוונת המקשה דע"כ משום יד איתרבאי דמשום שליחות א"צ קרא דכבר ידעינן מושלחה דהאשה עושה שליח לקבל גיטה. והתוס' פי' דמקשה דייק מתנא דברייתא דמשמע דחצירה מהני בכל ענין אפילו בע"כ ואפי' בקטנה ואי משום שליחות לא הוי מהני ע"כ ולכאורה קשה טובא לפי' התוס' דלמא לעולם משום שליחות הוא וס"ל לתנא דברייתא דאיתרבאי משום שליחות ר"ל דהוא מיוחד לשליחות בלא דעתה דאמר רחמנא דחצירו של אדם הוא שלוחו תמיד ומהני אפילו בע"כ כמו שנתבאר לעיל וכן מה"ט מהני נמי בקטנה, אף על גב דאין יכול לעשות שליח מכל מקום רחמנא עשאו שליח דהכי אמרינן בגיטין דף כ"א דהא דהאב מקבל גם לבתו קטנה הוא משום שליחות וע"כ דהוא שליח של תורה. וכן יש להקשות לפירש"י דאף על גב דכבר ידעינן מושלחה שהאשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מכל מקום איצטריך דחצר מיוחד לשליחות בלא דעתה ומהני אפילו בע"כ ע"כ עפ"י הדברים האלה צ"ל דאין שום סברא והו"א לומר כן דהתורה עשה שליח לחצרו של אדם שיהיה שלוחו בלא דעתו כלל כיון שהחצר עצמו אינו בר דעת עיין בפ"י שם ולכן הקשה המקשה שם בכח ומי איכא למ"ד וכו' ע"כ לא ניחא למימר דזה היה ההו"א בגמרא דפ' הזורק הנ"ל ולכן הואיל ודברי הרשב"א מבוארים מן הירושלמי וגם מש"ס דילן דאמרינן בב"מ דלא גרע משליחות משמע דבגט היכי דהוי זכות מהני בתורת שליחות. ע"כ כדי שלא תקשה ע"ז מש"ס דפרק הזורק הנ"ל נראה לתרץ כמ"ש לעיל דלפי ההו"א מוקי פלוגתייהו בחצירה וגיטה כאחד והוא קרוב לשמוע דפלוגתא דעולא ור' אושעי' סמוך הוא שם למימרא דרבא בגיטה וחצרה באין כאחד כמ"ש:

שוב ראיתי דשפיר י"ל כד' הגאון הנ"ל דיש הו"א וסברא לומר דחצר מיוחד לשליחות בעי דעתה והיינו שהתורה עשתהו לחצירו של אדם שליח שלו ולפי זה מתורץ קו' הרשב"א בפשיטות כדבריו והא דמקשינן בש"ס דב"מ דף י' ומי איכא למ"ד משום שליחות איתרבאי א"ש כפירוש רש"י או כפירוש התוס' שם ומה שהקשיתי לעיל לפי"ז בפירש"י והתוס' דילמא משום שליחות דהוי שליח של תורה לא קשה דהא הש"ס קאי התם אמאי דאמר לעיל דלמ"ד משום שליחות לא מהני בקטנה לענין גט דאין שליחות לקטנה וע"ז פריך