תפארת מנחם על הרמב"ם קסב

תפארת מנחם רמב"ם הלכות גירושין מי איכא למ"ד וכו' מה תאמר דהוי שליח של תורה נמצא דמ"מ מהני בקטנה כיון שהיא אינה צריכה למיעבדי' שליח דה"נ אמרינן בגיטין דף כ"א דהא מקבל גט בתו הקטנה מטעם שליחות והיינו משום דהוי שליח של תורה ומ"מ יש נ"מ במה שכתבתי לעיל דאפילו לפי מ"ש הרשב"א דהיכי דזכות הוא לה ומרצונה מה חצר בגט בתורת שליחות ולא בעינן עומדת בצדו היינו דוקא בחצר שהיה שלה מקודם דעשתה אותו שליח לקבלה אבל היכי שהוא נותן לה חצירו וגיטה דצ"ל חצירה וגיטה באין כאחד לא מהני בתורת שליחות אף על גב דזכות הוא לה וכמ"ש בישוב קו' התוס' משום דאימתי עשתה אותו שליח וכמו שנתבאר ועיין מ"ש לקמן

בש"ס ריש פ' הזורק דף ע"ז ע"א מנא הני מילי דת"ר ונתן בידה וכו' גגה חצירה וכו' ותניא נמי גבי גנב וכו' וצריכא דאי אשמועינן גט משום דבע"כ מגרשה אבל גנב דליתי' בע"כ אימא לא ואי אשמועינן גנב משום דקנסי' רחמנא אבל גט אימא לא ע"כ והקשה בשער המלך בפירקין אמאי הוצרך תלמודא להאי צריכותא הא בש"ס דב"מ דף י"א מסקינן דחצירה משום ידה איתרבאי ומהני בגט גם בקטנה ובע"כ ופליגי ר"ל ור"י אי ילפינן מציאה מגט דליהני בקטן וקטנה והיינו משום דחצר דגנב י"ל דמשום שליחות איתרבאי וא"כ בפשיטות הול"ל דאי כ' רחמנא גנב הוי אמרינן דמשום שליחות הוא ועכ"פ לא הוי ידעינן בגט דמהני בקטנה ובע"כ משום יד עכת"ק והניח בצ"ע ולענ"ד נראה לתרץ כשנבין מה דקאמר הש"ס אי אשמועינן גט משום דבע"כ ופירש"י וז"ל דכי יהיב לה נמי בידה בע"כ היא ואפ"ה אמר רחמנא דתתגרש הלכך חצירה נמי קני לה עכ"ל ולכאורה אינו מובן מה ענין קנין חצר להא דמתגרשת בע"כ. וכן מה דאמר גנב דליתי' בע"כ וכו' ופירש"י דאימא דמדעתיה נמי לא תקינו ליה אם לא משך ונכנסה לחצירו ונעל בפניה ע"כ וקשה מה זו סברא כיון דלא מהני בע"כ לא מהני ג"כ מדעתיה אמנם הדברים נכונים מאד דכוונת הש"ס הוא כך דאי אשמועינן גט משום דבע"כ מגרשה ור"ל דלא משגחינן על דעתה כלל ובמה שהוא חוב אצלה משום דהוא הבעל עושה בשלו להפקיע רשותו וכמ"ש לעיל בשם הקצוה"ח ולכן י"ל דהתורה עשתה שליח בלא דעתה כלל והוי שליח של תורה אבל בגנב דליתיה בע"כ אם אינו רוצה שתזכה לו חצירו דהיינו כשגנב ולא משך ושדי' אינש בע"כ בחצירו [כמו שפירש רש"י עי"ש ותבין] בכה"ג הסברא נותנת דלא עשתה התורה לחצירו שליח שלא מדעתו דאין חבין לאדם שלא מדעתו [ כיון דהוא מתחייב עי"ז וגם אינו רוצה לקנות פשיטא דהוי חוב] וא"כ כיון דלא הוי שליח של תורה לא מהני אפילו מדעתו וניחא ליה דהוי כאלו הוא עשאו שליח הו"א דלא מהני משום דאין שלד"ע וכן פירש"י בב"מ דף י"א להדיא דלהכי צריך קרא בגנב עי"ש ולפי זה הא דאמר אחר כך אי אשמועינן גנב משום דקנסי' רחמנא היינו דהוי אמרינן דבגנב על כרחך דהוא שליח של תורה ואע"ג דחוב הוא לו קנסיה רחמנא דא"ל דהוא שליח שלו הא אין שלד"ע אבל בגט הו"א דלא מהני בע"כ אע"ג דאי אמרינן דהוא שליח של תורה היה מן הדין דיועיל בגט אפילו בע"כ דלא משגחינן על חוב שלה כמו שנתבאר לעיל מ"מ הוי אמרינן דלא עשתה התורה שליח לחוב לה שלא מדעתה דדוקא גבי גנב קנסי' רחמנא אבל בגט כיון דמ"מ הוא חוב לה ונהי דהבעל יכול לחוב לה שלא מדעתה כיון דבשלו הוא עושה מכל מקום התורה לא עשתה שליח לחוב לה זה מה שנראה לי בביאור דברי הש"ס ורש"י ומבואר למבין

נמצא לפי"ז אי לאו הסברא דקנסי' רחמנא לגנב שפיר הוי ילפינן גט מגנב אפילו לענין זה דמהני בקטנה ובע"כ מתורת שליחות והיינו דהוי אמרינן מסברא דגבי גנב הוי שליח של תורה דאי שליח שלו אשלד"ע וכיון דהוי שליח של תורה מהני נמי גבי גט קטנה ובע"כ ומתורץ קושית השעה"מ דהוכרח הש"ס לומר משום דקנסי' רחמנא ודוק היטב אמנם כ"ז לפי' ההו"א אי לא כ' גבי גט והוי בעי למילף מגנב אבל כיון דכ' בגט קרא אמרינן לפי האמת דלא הוי שליח של תורה אי דלא עשתה התורה שליח לחוב לה וגם א"ל דהוי שלוחה כמו שפירש"י ותוס' בב"מ בהא דאמרינן שם ומי איכא למ"ד חצר לאו משום ידה וכו' אלא דהוי כידה ובהא ארווח לי מה דפירש"י בב"מ דגנב לא הוי מצי למילף מגט משום דהו"א בגנב אשלד"ע וקשה דהא כבר אסיק הש"ס שם דחצר דגט הוא משום ידה איתרבאי וקיימינן שם אליבא דר"י דיליף מציאה מגט דמהני בקטנה גם כן בתורת יד ועל זה פירש רש"י שם דגנב לא הוי ילפינן משום דאשלד"ע ולכאורה תמוה מאד דבתורת יד לא שייך אשלד"ע אכן לפי מ"ש ניחא דהא דאמרינן משום ידה איתרבאי היינו לפי האמת דכ' גנב וכ' נמי גט אבל אי לא הוי כתיב גנב הו"א בגט משום דבע"כ מגרשה כדאמרינן בש"ס דריש פ' הזורק ולפי מה שביארנו דבגט הוי שליח של תורה דלא משגיחינן על חובתה אבל בגנב דליתיה בע"כ לא עשתה התורה שליח לחצירו ולכן גם מדעתיה לא מהני דהוא אין יכול לעשות שלד"ע ודברי רש"י הם דברי הש"ס ודוק וכן מה דקאמרינן אי אשמועינן גנב משום דקנסי' רחמנא היינו נמי אי לא הוי כ' גט היה מקום לטעות ולומר כיון דאין שליח לדבר עבירה אינו שלוחו כ"א שליח של תורה ומשום קנס ולא הוי ילפינן גט כמו שנתבאר אכן לפי האמת דכ' שניהם אמרינן דבגנב הוי שלוחו ולא שליח תורה ואע"ג דאשלד"ע מ"מ שאני חצר דבע"כ מותיב ביה או דלאו בר חיובא הוא כדמתרצינן בסוגיא דב"מ שם ר"ס ורבינא כל חד כדאית ליה ובזה נתבאר לנו לישנא דהש"ס ב"מ דף י"א חצר משום יד איתרבאי ולא גרע משליחות פי' ולכן במקום דהוי זכות אמרינן דניחא ליה והוי שלוחו ור"ל דלפי האמת דכ' גנב וכ' נמי גט אמרינן דבגט הוי משום ידה ובחצר הוי שלוחו אבל אי לא הוי כ' גט הוי אמינא דבגנב קנסי' רחמנא והוי שליח של תורה ולא הוי ילפינן גט וגם לא הוי ידעינן אי מהני במקום זכות כשלוחו דהו"א דדוקא גבי גנב קנסיה רחמנא והוי שליח של תורה אבל במתנה דלא שייך זה גם הוא אינו יכול למיעבדי' שליח כיון דחצר אינו בר דעת ובעינן שליח דומיא דידיה דמה אתם כתיב בשליחות לכן דוקא אחר דכ' בגנב וגם בגט אמרי' לפי האמת דחצר משום ידה איתרבאי ולא גרע משליחות דהיינו דגם הוא עצמו יכול לעשות שליח והיינו דתלי ליה הא דלא גרע משליחות בהא דחצר משום ידה איתרבאי וכ"ז הרווחנו בביאורינו לדברי הש"ס דריש הזורק בהצריכותא ודוק כי נכון הוא: