תפארת מנחם על הרמב"ם קס

אתיא לה דליהוי נותן לה החצר והגט ביחד עכ"ל אלמא דהא דכשהחצר אתיא לה מכח הבעל הוי כאלו נותנה בידה הוא רק משום דחצר וגט באין כאחד הא לא"ה אע"ג דאתיא מכח הבעל אם צריכה לקנות החצר ואח"כ יקנה החצר לה את הגט לא הוי כאלו נותנה לה אלא כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע ולכן פירש"י לפי ההו"א דהקנה לה אג"ק ותנן נכסים וכו' נקנין עם נכסים שיש וכו' וקנין אג"ק בודאי בא הקנין כאחד דמה שהחזיק בקרקע הוי כאלו עשה קנין בהמטלטלין וה"נ קנתה הקרקע והגט בבת אחת ונעתק הגט מרשותו לרשותה בלא הפסק והוי כאלו נתנו מידו לידה וכל אלו הדברים מדויקים בלשון רש"י שכ' וז"ל הרי זה חזקה לקנות שאין המוכר יכול לחזור בו [ר"ל דבאמירתו בלבד נגמר המתנה והקנין הוא שאינו יכול לחזור כמ"ש הפנ"י בדברי התוס' אמנם לפי מה שביארתי ואבאר עוד א"צ לזה ודוק והבן] דהשתא קיהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בחזקה ור"ל שהמטלטלין נקנין עם הקרקע בבת אחת וכמשמע מלשון המתניתן שהביא ולכן אמרינן דהשתא קיהיב לה חצר וגיטה בתוכו ר"ל בבת אחת ולא הוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע

ועפי"ז יש לתרץ מה שהקשו הרמב"ן והרשב"א על פירש"י דאי ס"ד דאג"ק הקנה אמאי היה צריך להקנות דוקא דוכתא דיתיב בה גיטא הא בקנין אג"ק לא בעינן ציבורין אמנם י"ל דדעת רש"י כהרמב"ם פ"ג מהל' מכירה דבצבורין א"צ לומר קנה לך אג"ק אבל בשאינן צבורין צ"ל קנה מטלטלין אג"ק אמנם לא כמ"ש הה"מ שם הטעם דבצבורין נקנין בתורת חצר דס"ל דלא אמרינן חצירו ומתנתו באין כאחד כמ"ש הש"ך בח"מ סי' ר"ב ויובא להלן אלא הטעם כמ"ש הסמ"ע שם ס"ק ג' וז"ל צבורין כיון דמונחין על הקרקע הם נקנין עם הקרקע אפילו לא אמר להלוקח שיקנה אג"ק דמחשבינן המטלטלין שעל הקרקע כאלו הן מגוף הקרקע ומחוברים אצלו עכ"ל ולפי"ז י"ל דדוקא כשהם צבורין דמחשבינן להמטלטלין כאלו הן חלק מגוף הקרקע בודאי קנין החזקה בהקרקע עולה לשניהן בשעתא חדא בבת אחת אבל כשאינן צבורין החזקה שעושה בהקרקע אינו קונה רק הקרקע מתחלה אכן אחר שיקנה הקרקע קונה המטלטלין אגבה ולכן צריך שיאמר לו קנה מטלטלין אג"ק ולפי"ז י"ל דבגט כה"ג כיון דקנין הקרקע והגט אינו נעשה בבת אחת לא הוי כאלו נתנו לו מידו לידה והוי כטלי גיטך מעג"ק ולכן הוצרך להקנות לה המקום שהיה הגט מונח שם דוקא ואתי שפיר וסייג יש לדברינו ממה שכ' הר"ן בפ"ק דקידושין דנראה מדעת רש"י דדוקא אגב מהני אבל עם כלומר שא"ל קנה הקרקע וקנה מטלטלין עמו לא קנה וראייתו דכי מיפשטא בעיין דצבורין לא בעינן מיבעי' לן תו אי בעינן אגב ואמרינן ת"ש דקתני כל הני ולא קתני אגב ואע"ג דמיתני בהו עם אלמא עם לא הוי כאגב עכ"ל והיינו דלפי מה דאיפשטא בעיין דלא בעינן צבורין ודאי דהני דלעיל ר"ל מעשה דמדוני וכו' ומעשה דאדם אחד שחלה בירושלים וכו' דאמר טפח על טפח לפלוני ועמו מאה צאן מיירי כפשוטו בקנין אג"ק ולא היו צבורין והיינו טעמא דלא מהני עם דעם לישנא בבת אחת הוא ואינו כן רק בצבורין דהוי המטלטלין כמו חלק מגוף הקרקע וקנין אחד עולה לשניהן בבת אחת אבל באינן צבורין לא שייך לשון זה אלא לישנא דאגב והיינו דדייק רש"י כאן והביא לשון המתניתין דנכסים וכו' נקנים עם וכו' ולפי"ז אפילו נאמר דדעת רש"י דגם בצבורין צריך לומר לו קנה א"ש דמ"מ בצבורין סגי בלשון עם כמו שנתבאר והוי קנין בב"א ודוק היטב כי נכון הוא בביאור כוונת רש"י ז"ל ומתורץ היטב מה שהקשו עליו ונ"מ מדברינו אלה דקנין אג"ק אינו מועיל בגט כשאין הגט מונח באותו מקום דהיינו אין צבורין. ואפילו למאי דקי"ל גיטה וחצירה באין כאחד י"ל דהיינו דוקא בתורת חצר דהוא משום יד כמו שאביא לקמן בשם הקצוה"ח:

ועכ"פ מבואר דאפילו חצר הבא מבעל אם נקנה החצר קודם הגט והגט היה מונח בחצר מכבר דהיינו שהבעל נתנו שם קודם קנית החצר הוי חצירה הבאה לאחר מכאן והוי טלי גיטך מעל גבי קרקע והנה הש"ך בח"מ סי' ר"ב כ' דבקנין חצר בעינן שיקנה מקודם החצר ואח"כ המטלטלין אבל בבת אחת לא מהני דלא אמרינן חצירו ומתנתו באין כאחת ובס' מחנה אפרים הל' קנין חצר סי' י"ד הקשה עליו מסוגיא דידן דאמרינן גיטה וחצירה באין כאחת וגם בקצוה"ח סי' קצ"ח עמד בזה ותי' דיש חילוק בין חצר דגברא דהוא מתורת שליחות ובעינן שיהיה מקודם החצר שלו כדי שיוכל להיות נעשה שליח לקנות אבל חצר דאיתתא מתורת יד איתרבאי אמרינן דחצירה וידה באין כאחת עכ"ד ולפי"ז אזדא לה ההוכחה שכ' הגאון בישועת יעקב דהיה לה לעשות שליח לקבלה והבעל יקנה המקום להשליח ומדלא עשו כן ש"מ דחצר השליח לא מהני אכן לפי המתבאר י"ל דחצר השליח מהני בתורת שליחות דחצר דגברא הוא ואם הי' להשליח חצר מקודם וזרק הבעל הגט לתוכו י"ל דמהני ומגורשת אכן כאן דהגט היה מונח שם מקודם אם היה מקנה החצר להשליח כיון דלא אמר' ביה באין כאחת והי' קונה החצר ואח"כ הגט הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע לכן אין מכאן ראי' לדינו של הט"ז ועיין בט"ז סי' קס"א ובהג"ה שם שהאריך לברר דברי הט"ז ושיש לחוש לחומרא

ועתה אשוב עוד לתרץ דברי רש"י ע"ד פלפול קצת במה שהקשו עליו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דאי ס"ד דבתורת אג"ק הקנה לה א"כ אמאי הוצרך להקנות דוקא האי דוכתא דיתיב גיטא בגוה הא בקנין אג"ק לא בעינן צבורין ונראה לתרץ דהנה הבאתי לעיל דברי הש"ך דל"א חצירו ומתנתו באין כאחת ובספר מחנה אפרים דחה דבריו מסוגיא דידן כנ"ל והנה לכאורה מוכח כהש"ך דאם לא כן אמאי הוצרך קנין אג"ק ולמילף מקרא דערים בצורות הא בלא"ה קונה מתורת חצר וגם במתניתין דקידושין דקתני נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר וחזקה וקשה כנ"ל ובחזקה על כרחך עומד בצד הקרקע ונעל או גדר וכו' ומהני אפילו בחצר שאינו משתמר כיון שעומד בצדו וצ"ל דבתורת חצר לא מהני בבת אחת לכן הוצרכו לקנין אג"ק דמהני בב"א כמו שנתבאר לעיל ומוכח כהש"ך וקשי' אסוגיא דידן וצ"ל לפי סוגיא דידן דנ"מ בקנין אג"ק דלא בעינן צבורין משא"כ בתורת חצר ולכן קי"ל הלכה דל"ב צבורין אמנם כ"ז לפי המסקנא דסוגיין דחצירה וגיטה באין כאחת אבל לפי ההו"א דהוי סבור דל"א חצירה וגיטה באין כאחת י"ל דנ"מ בקנין אג"ק לענין ב"א ולעולם בעינן צבורין לכן פירש"י לפי' ההו"א דאג"ק הקנה לה ובעינן צבורין דוקא ואתי שפיר ודוק

ודע דמה שהעליתי לעיל מדברי רש"י והמרדכי דאי לאו דחצירה וגיטה באין כאחד הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע כמו שנתבאר לעיל בארוכה ואע"ג דקי"ל דחצירה וגיטה באין כאחד מ"מ נ"מ בחצירה שהיה שלה מקודם כגון שהבעל כ' לה דו"ד אין וכו' כדאיתא בש"ס ס ונתן שם גיטה והיא לא היתה אז דלא קנה לה חצירה את הגט כיון שלא עמדה בצדה אפילו באתה אח"כ צריך שיחזור ויטלנו ויתנו לה דאל"כ הוי כטלי גיטך מעג"ק וכ"כ כ בטוש"ע סי' קל"ט סעיף ב' בשם הרמ"ה ז"ל ולפי מה שכ' הוי מד' רש"י והמרדכי סייעתא להרמ"ה ז"ל ועיין בב"ש שם ס"ק כ"ט שנראה דעתו להיפך אכן ראיתי במפרשים שהקשו עליו מש"ס דגיטין דף כ"א ע"א ועיין בישועות יעקב סימן קל"ט הקשה ג"כ על הב"ש ומכ"ז נסתייעו דברינו בביאור דברי רש"י הנ"ל דוק ותשכח

ואגב דקאימנא בהאי סוגיא דתיזול ותיחוד וכו' נלענ"ד לתרץ מה שהקשו המפרשים דהא דפירש"י והתוס' דהוצרכו לכך משום דאסור לטלטל הגט בשבת והא מה שהקנה לה המקום אסור ג"כ בשבת דאין קונין בשבת ומוטב היה לטלטל הגט וליתנו מידו לידה דהנה שמעתי בשם אחד מן הגדולים לתרץ מה שהקשה הר"ן בכתובות דף ז' רב אמי שרי למיבעל בשבתא א"ל והא לא כתיב כתובה אמר אתפסוה מטלטלין ואיך ציוה לתפוס מטלטלין בשבת הא הוי קנין אמנם הדבר נכון דהא הטעם דאין קונין קנין בשבת משום שמא אתי למיכתב שטר וכאן מה שהוצרכו להתפיס המטלטלין משום שלא יכלו לכתוב כתובה מחמת שבת א"כ ליכא למיחש שמא יכתוב שטר כהאי דאמרינן פ"ק דפסחים לא בדק קודם המועד בודק בתוך המועד ולא חיישינן דלמא אתי למיכל משום דהוא עצמו מחזר עליו לשרפו יהיה נזכר וא"כ ה"נ כיון דכל עצמו שהתפיס המטלטלין הוא מפני מניעת הכתיבה יהיה נזכר ודפח"ח ולפי"ז א"ש נמי בסוגיין כיון דכל עיקר שהוצרך להקנות המקום הוא משום איסור טילטול דשבת יהיה נזכר שהיום שבת וליכא חששא דאתי למיכתב ובכה"ג קנין מותר לגמרי משא"כ אם היו מתירין לטלטל הגט הי' עובר על שבות

הלכה ב הזורק לתוך חצירה אם היתה עומדת בצד חצרה נתגרשה ואם לאו לא נתגרשה מפני שחוב הוא לה ואין חבין לאדם אלא בפניו ועיין בהה"מ שכ' בשם הרשב"א ז"ל דהיכי דזרק לה גיטה בחצרה מדעתה ומרצונה י"ל דס"ל דמגורשת אפי' אינה עומדת בצד חצרה כדאמרי' בב"מ דף י"א חצר משום