תפארת מנחם על הרמב"ם קנו

אבל אם עשתה שליח אם כן היא רוצה בכך נהי דלא אלימא ידה לשוי' שליח מ"מ השליח מצד עצמו יוכל לזכות לה גט כיון דזכות הוא לאביה ולכן אפילו לדעת הפוסקים דאין שליח קבלה עושה שליח מ"מ הכא היה בדין שתוכל לעשות שליח כמו שנתבאר

ע"כ נראה לענ"ד דטעמא דהאי מילתא דנערה שיש לה אב א"י לעשות שליח עפ"י מה דאיתא בקידושין דף מ"ו קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה בין היא בין אביה יכולין לעכב וכ' התוס' שם דאע"ג דנתרצה האב יכולה לעכב דטעמא דמקודשת בנתרצה האב משום דזכות הוא לו אמרינן כיון דבתו מעכבת חוב הוא לו ולא הי' מתרצה אם היה יודע שמעכבא ע"כ וכ"כ הכ"מ פ"ג מהל"א הי"ג בדעת הרמב"ם דכיון שהוא לא קידשה בתחלה הדבר תלוי בדעתה עי"ש והנה איתא בירושלמי מובא בנימוק"י במס' יבמות פ' האשה שלום דאפילו אשה צווחת שרוצית להתגרש אין אחר יכול לזכות לה גט דשמא חזרה כיון דחוב הוא לה וכ' הנ"י שם וז"ל וא"ת ומ"מ נשאלה את פיה עכשיו ואם תאמר שזכות היא לה ורוצית יהיה גט ותי' הריטב"א דמילתא דהוי חובה אע"ג דלכי ידע אמר דניחא ליה אין זכין למפרע עכ"ל ועיין באה"ע סי' ק"מ סעיף ה' ובב"ש ס"ק ז' בשם הב"ח דאפילו איכא עדים שהיתה רוצה בשעת הקבלה של הזוכה מ"מ כיון דהבעל והשליח לא ידעו א"י לזכות לה ולפי"ז נגלה הטעם כאן בנערה שיש לה אב דא"י לעשות שליח לקבל גיטה דאע"ג דזכות הוא לאב ונתרצה בזה מ"מ היא יכולה לעכב דאם היה יודע שתעכב לא הוי ניחא ליה וכיון דלגבי דידה הגט הוא חוב חיישינן לחזרה ואפי' אם לא חזרה ועדיין היא רוצה מ"מ הבעל והשליח לא ידעו בשעת קבלה כמ"ש ש הב"ח ואע"ג דבאשה דעלמא שעשתה שליח לקבלה לא חיישינן לחזרה היינו כיון שהשליח הוא בא מכחה והוא כמותה וקבלתו כקבלתה אבל הכא הוא מכח רצון האב דזכות הוא לו וכשחזרה בטל הריצוי והזכות [ועיין בש"ע סי' קמ"א סעיף ס"ח ובב"י שם הטעם דבשליח של הבעל עצמו לא חיישינן לחזרה וה"ה בשליח האשה עצמה] אבל כשקבלה היא עצמה הגט מיד בעלה א"י לחזור ולעכב משום דהגט נגמר תיכף בשעת קבלתה ונפקע מעליה אישות של הבעל ולא תחזור אליו עוד בלא קידושין ובזה חלוק דין גירושין מקידושין דבקידושין מיתלי תלוי וקאי הקידושין בדעתה וכמ"ש התוס' והכ"מ: אבל בעשתה שליח וחזרה קודם קבלתו מהני חזרה דידה וחיישינן לחזרתה אפילו אמרה שרוצית כמאז כן עתה אפילו איכא עדים שהיתה מרוצה בשעת קבלת השליח מ"מ כיון שהבעל והשליח לא ידעו אז כמ"ש הב"ח וגם עדי קבלת הגט לא ידעו והוי כנמסר בלא עדים ואין דבר שבערוה פחות משנים

והנה כ"ז שייך בסתמא כו' אבל אם נתן לה אביה רשות בפי' נראה דאם עשתה שליח לא תוכל לחזור דהא גם באומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך לא מצינו שתוכל לעכב אחר כך וע"כ ה"ט משום שאביה נתן לה רשות בפי' שוב אין הדבר תלוי אם הוא זכות לאב או חוב ע"י חזרתה אלא דשם א"י לעשות שליח כיון שהיא קטנה אבל כאן בנערה להפוסקים דשליח עושה שליח בדין שתוכל בכה"ג לעשות שליח ואפילו למאי דקיימא לן דשליח קבלה אינו עושה שליח מ"מ הכא כשנתן לה רשות נפקע מעליה רשות האב ונסתלק והרי יש לה יד לעצמה וא"כ תקשה אמאי לא משני הש"ס דמיירי כשנתן לה אביה רשות ע"כ צ"ל דאדרבה אפילו לדעת הפוסקים דשע"ש הכא מיגרע גרע דאפילו נתן לה רשות מ"מ לא הוי רק סילוק רשותו תעליה ובסילוק קי"ל בעלמא דבעי קנין ובלא קנין יכול לחזור ואע"ג דבזכות לא חיישינן לחזרה מ"מ כיון דלגבה היא חוב חיישינן שהיא חזרה וממילא גם לאב לא הוי זכות ומהני חזרתו אלא דבקבלת עצמה א"א עוד בחזרה כמ"ש לעיל שכבר נגמר הגט. והא דכ' הראב"ד דבקטנה שיש לה אב אע"ג דאין לה יד מ"מ מהני נתינת רשות היינו ג"כ משום סילוק ולענין קבלת עצמה דוקא ולכן לא משני הש"ס דמיירי כשנתן רשות משום דהש"ס ס"ל אליבא דרב נחמן דידה לא אלימא כיד אביה לעשות שליח אפילו בכה"ג כן נ"ל ויש בזה עוד סברות רבות ואין הזמן מסכים לבארם פה וגם מ"ש עדיין צ"ע אצלי ומי שדעתו יפה ידון בדבר

והנה נתבאר דדעת הראב"ד ז"ל בזה כהרי"ף והרמב"ם דבקטנה אביה ולא היא ורש"י בקידושין דף מ"ג ע"ב פי' בתחלה וז"ל נערה וה"ה קטנה והא דפליגי בנערה להודיעך כחו דר"י ע"כ ותיכף אח"ז כ' וז"ל היא ואביה או היא או אביה וכו' ודוקא נערה אבל קטנה אביה ולא היא ע"כ ותמי' גדולה שסותר דברי עצמו מיני' ובי' מן ההיפך אל ההיפך והתוס' כ' שם ובגיטין דף ס"ד דאח"כ הגיה דה"ה קטנה ע"ש אמנם הגאון בפנ"י כ' דדברי רש"י אונס סותרים דהך דכ' דה"ה קטנה קאי אליבא דר"ל דס"ל כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין והיינו משום דס"ל דהא דאמרינן בגיטין פ' התקבל אליבא דרבנן דס"ל ידא יתירתא זכי' ליה רחמנא היינו דיד האב הוי ידא יתירתא וידה עיקר לכן ה"ה בקידושין

ולפי פי' זה בגירושין נערה וה"ה קטנה כמו שכ' התוס' בגיטין שם ור"י ס"ל דיד האב עיקר ויד דידה הוי ידא יתירתה ולכן ס"ל דדוקא בגירושין דמכנסת עצמה וניחא ליה לאב וכו' ולפי"ז בגירושין נמי נערה דוקא ולא קטנה כמ"ש התוס' שם עכת"ד אע"ג שכתב קצת בסגנון אחר זה הדרך שכתבתי הוא נכון ולפי"ז לדידן דקי"ל כר"י ממילא דוקא נערה ולא קטנה ונמצא דרש"י לא פליג על הרי"ף והרמב"ם ואדרבה כוותיה ס"ל אמנם אני בעניותי הוספתי תבלין דהדברים מוכרחים תחלת דבריו בשיטת ר"ל וסוף דבריו אליבא דר"י דהנה הא דר"ל ס"ל כמחלוקת וכו' כך מחלוקת לקידושין י"ל דדייק מדנקיט פלוגתא דרבנן ור"י במתניתין בנערה ולא בקטנה הוכיח מזה דפליגי נמי בקידושין ולכך לא מצי למינקט הפלוגתא בקטנה דבקידושין בקטנה לכ"ע אביה ולא היא דאפילו קטנה שאין לה א"י לקבל קידושיה אך דקשה היכי מוכח דלמא מש"ה תני פלוגתא בנערה דבקטנה גם בגירושין לכ"ע אביה ולא היא לכן צ"ל דס"ל לסברא פשוטה דה"ה קטנה וכמו שפירש"י בתחלה ומה שסיים רש"י והא דפליגי בנערה להודיעך כחו דר"י י"ל כוונתו דהנה הקשו עליו הר"ן והריטב"א דאדרבה ליתני בקטנה להודיעך כחן דרבנן דכחא דהתירא עדיף וי"ל דאדרבה זה הוא כוונת רש"י והוא דעדיין קשה נהי דר"ל ס"ל לסברא פשוטה דבגירושין ה"ה קטנה ולכן הוכיח מדנקיט נערה ש"מ דמחלוקת נמי בקידושין מ"מ היכי מוכח דילמא מש"ה נקיט נערה להודיעך כחו דר"י אמנם באמת ז"א דקשה ליתני בקטנה להודיעך כחן דרבנן דכחא דהתירא עדיף אלא ע"כ צ"ל דמחלוקת נמי בקידושין ולכך נקיט נערה דבקטנה לא שייך פלוגתא בקדושין ואע"ג דבגירושין פליגי נמי בקטנה וכיון דהפלוגתא נמי בקידושין הוי נערה להודיעך כחו דר"י וגם כחא דהתירא דבקידושין הוי דברי ר"י להתירא ודוק

וזאת שנית במ"ש רש"י אח"כ וז"ל היא ואביה או היא או אביה וכו' ודוקא נערה וכו' הנה דבריו אלו אליבא דר"י וטעמא דר"י דפליגי דוקא בגירושין משום שמכנסת עצמה לרשות האב וניחא ליה ונעשית שלוחו כמ"ש הרמב"ן וי"ל דר"י דייק הכי מלישנא דמתניתין דתני היא ואביה דע"כ הפי' או היא או אביה ומדתני היא ואביה בו' העטוף וכן אמאי לא נקיט להיפך אביה והיא והוי א"ש טפי לישנא דר"י אח"כ אביה ולא היא וס"ל דהיא ואביה ר"ל דמה שהיא מקבלת גיטה היא ע"י ניחותא דאביה והוי כאלו קבלו שניהם וכיון דמשום ניחותא דאביה לכן קאמרינן דמחלוקת לגירושין אבל קידושין דמפקעת עצמה ד"ה אביה ולא היא והיינו משום דיד אביה עיקר וידא דידה היא ידא יתירתא ולפי"ז דוקא נערה ולא קטנה כמ"ש התוס' בגיטין ולפי"ז דברי רש"י אלו מדויקים ומוכרחים אליבא דר"י ולעיל אליבא דר"ל ואין סתירה כלל ומשובצים במשבצות זהב במלואתם ולפי מה דקי"ל כר"י לענין קידושין נמצא דעת רש"י מסכמת לדעת הרי"ף ורבינו הרמב"ם ודע דלולא דמסתפינא לומר מילתא חדתא הייתי מפרש דברי רש"י הראשונים ז"ל באופן שלא יהיה סתירה כלל לדבריו שאח"כ והיא דמש"כ נערה וה"ה קטנה לא קאי על קבלת עצמה דלענין זה הוי דוקא נערה ולא קטנה כמ"ש אח"ז וכאן מיירי וקאי על קבלת אביה דאע"ג דאב מקבל גט בתו היה אפשר לומר דוקא נערה לפי מה דמבואר בש"ס בגיטין דף כ"א ע"א דקבלת האב היא בתורת שליחות ואם כן היה הוא לומר דבקטנה כיון דאין שליחות לקטן וקטנה א"י לקבל גיטה ולכן תני נערה דוקא וע"כ איכפל רש"י ז"ל לפרש נערה וה"ה קטנה ר"ל דגם בקטנה אביה מקבל גיטה אע"ג דאין שליחות לקטן הכא לאו היא עושה אותו שליח אלא התורה עשאתו שליח ועיין בפנ"י בגיטין דף ס"ד בד"ה וכל שאינה יכולה לשמור גיטה ע"ש שכ"כ דה"ט דהאב יכול לקבל גט בתו הקטנה אע"ג דלאו בת שליחות היא ובזה א"ש נמי מה שכ' אח"כ והא דתני נערה להודיעך כחו דר"י והקשו הריטב"א והר"ן דאדרבה ליתני קטנה להודיעך כחן דרבנן דכחא דהתירא עדיף ולפי מ"ש ניחא דבאמת רש"י ס"ל דבקטנה ליכא פלוגתא ולכ"ע אביה ולא היא ולכן לא שייך למיתני כלל פלוגתא דר"י ורבנן בקטנה וזה מ"ש דתני נערה להודיעך כחו