תפארת מנחם על הרמב"ם קנה

הרמב"ם דהנה בודאי י"ל דגם המקשה מוקי למתניתן דהמקבל כשאין לה אב ואפ"ה פריך שפיר דאם איתא דכשיש לה אב אפילו נערה אינה עושה שליח כדס"ל לר"נ אמאי נקיט במתניתן קטנה הא הוי מצי למתני דין זה ממש אפילו בנערה כשיש לה אב דאינו גט עד שיגיע לידה אלא דהתוס' לא ניחא להו בהכי דא"כ מה משני ליה הכא במאי עסקינן כשאין לה אב הא הקושיא במקומה עומדת ליתני בנערה שיש לה אב וע"כ צ"ל דהמקשה הוי סבר דמיירי כשיש לה אב וע"ז משני כשאין לה וז"ב ומוכרח בכוונת התוס' אמנם עדיין לא מיתרצא דמ"מ קשה לר"נ ליתני בנערה שיש לה אב כנ"ל לכן נראה לומר לדעת הרמב"ם כמ"ש ש לעיל דבאמת המקשה ג"כ ס"ל דע"כ מיירי כשאין לה אב דאי כשיש לה אפילו הגיע גט לידה אינו גט אלא דקושייתו לר"נ ליתני בנערה שיש לה כמ"ש לעיל ומה דחדית ליה התרצן הב"ע כשאין לה אב נראה לענ"ד לפרש עפ"י מה שהקשה הפרי חדש בס' מים חיים על המקשה הנ"ל דמותיב לר"נ מדיוקא הא נערה הרי זה גט מהא דאיתא בגיטין דף ס"ג ע"א ת"ש קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע לידה והא לאו שליח להולכה שווי' ומשני אדם יודע שאין שליחות לקטן וגמר ונתן לשום הולכה ע"כ ולפי"ז מה פריך לרב נחמן דילמא להכי נקיט קטנה דבנערה אפי' בהגיע גט לידה אינו גט דלאו שליח להולכה שווי' דבנערה לא שייך סברת הש"ס ותירץ דהשתא דקימ"ל דבנערה שיש לה אב אינה עושה שליח שייך ג"כ אדם יודע שאינה עושה שליח ושווי' שליח להולכה עכ"ד. אמנם עדיין קשה דילמא טעה הבעל וסבר דזה השליח הוא שלוחו של האב וא"כ לא גמר לשווי' שליח להולכה ועיין בפני יהושיע שם שהקשה כן על הש"ס הנ"ל דילמא בקטנה אפילו מיטעי טעה דהאב עשה אותו שליח עי"ש ועפי"ז י"ל דמוכרח לומר דמתניתן הנ"ל מיירי דוקא כשאין לה אב דביש לה אב לא הוי מצי למתני לא בקטנה ולא בנערה משום דבכה"ג אפילו כשיגיע גט לידה אינה מגורשת דלא שווי' שליח להולכה כנ"ל. ונ"ל דזה כוונת התרצן הכא במאי עסקינן בשאין לה אב רצה בזה דהכב"ע בשאין לה אב דוקא דהאי דינא ולישנא עד שיגיע גט לידה לא משכחת לה אלא כשאין לה אב ולא קשה עוד דליתני בנערה שיש לה אב וא"ש ודוק

ובחידושי הרשב"א בגיטין פרק התקבל הביא בשם הראב"ד ז"ל לתרץ קושית התוס' דאע"ג דלפי סברת המקשה דמיירי ביש לה אב י"ל דמשום הכי בהגיע גט לידה מגורשת דמיירי כשנתן לה האב רשות לקבל גיטה והרשב"א הקשה דאם כן מה מקשה הא נערה הרי זה גט הא י"ל דמיירי בשנתן לה רשות ולכך עושה שליח עכ"ד והובא בפנ"י שם ובשעה"מ והקשו עליו דקושיא זו אינה תלוי' בתי' הראב"ד וליקשי הרשב"א לנפשי' אסוגית הש"ס דאמאי לא משני באמת הכי ולמה ליה לאוקמי כשאין לה אב לוקמי כשנתן אביה רשות ע"כ. ונלענ"ד לתרץ דהנה מסקנא דהש"ס בטעמא דר"י דמחלק בין גירושין לקידושין משום דבגירושין מכנסת עצמה לרשות אביה ופירש"י דניחא ליה לאביה בקבלת גיטה ולפי"ז צ"ל הא דבקטנה א"י לקבל גיטה אע"ג דניחא ליה משום דהא דניחא ליה הוי כמו שליחות ואין שליחות לקטן וכעין דברים אלו כתב הרמב"ן מובא בר"ן. והנה בחי' הרשב"א במס' נדרים דף ל"ו ע"ב בבעיא דתורם משלו על של חבירו אי אמרי' זכות הוא לו או דילמא ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו והקשה הרשב"א הא שליחות לא תליא בהא דניחא ובעינן לדעתכם וכדאמרי' בפ"ק דחולין אמר לשליח צא ותרום והלך ומצא תרום דילמא אינש אחרינא שמע ורחמנא אמר מה אתם לדעתכם הרי אע"ג דהתם גלי דעתיה דניחא ליה לא מהני ותירץ דהני מילי בתורם משל בעל הכרי אבל בתורם משלו לא בעינן שליחות ממש אלא הכל תלוי אם זכות הוא לו עכ"ד והגאון בס' אבני מילואים סי' ל"ה פירש דבריו כיון דמקנה ומזכה לו קנין חדש וזכות הוא לו לא בעינן לדעתכם והוי כמו שליחות לדעת ע"כ ולפי"ז י"ל דבלא דברי הראב"ד לא קשה אמאי לא משני הש"ס דמיירי בנתן לה אביה רשות ולכך יכולה לעשות שליח משום דאפילו לא נתן לה רשות מ"מ אנן סהדי דניחא ליה וגם יש כאן קנין חדש שמכנסת עצמה לרשות אביה וזכות הוא לו ועדיף כשליחות מ"מ ס"ל לרב נחמן דכ"ז אינו מועיל שתוכל היא לעשות שליח וא"כ ה"ה בנתן לה רשות לא מהני אמנם הראב"ד דבא לתרץ דאע"ג דקטנה אינה יכולה לקבל גיטה במקום אב מ"מ נתינת רשות מהני והרי בקטנה איכא ג"כ האי סברא עצמה דניחא ליה וקנין חדש וס"ל דלא מהני משום דאין שליחות ומ"מ ס"ל דנתינת רשות בפירוש מהני וע"כ דנתינת רשות בפירוש עדיף יותר מהא דניחא ליה בסתמא וזכות הוא לו לכן הקשה הרשב"א שפיר דהו"ל להש"ס ג"כ לתרץ ולוקמי האי דיוקא דנערה עושה שליח בנתן לה רשות בפירוש וא"ש דקושית הרשב"א אינו רק לפי תירוץ הראב"ד ז"ל והנה לכאורה היה מקום לתרץ דברי הראב"ד ז"ל לפי שיטתו שהביא הרא"ש בפ"ק דקידושין בהא דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך וז"ל פי' הראב"ד ז"ל דלאו מתורת שליחות הוא דקטנה לאו בת שליחות היא אלא דהוי"ל כמו שאמר תן ככר לכלב שלי או תנם על גבי סלע שלי ותתקדש בתי לך וכיון שאמר לבתו קבלי קידושיך הוי כמי שאמר מי שיתן לך מנה מעלה אני עליו כאלו נתנו לי והתקדשי בו עכ"ל וא"כ י"ל דהא דעדיף נתינת רשות בקטנה היינו דוקא לענין קבלת עצמה דהוי כמי שאמר לה דקבלתה תהיה כהגיע לידו ולכן הוי ידה כידו לענין קבלת עצמה אבל לענין שתהיה יכולה לעשות שליח לענין זה לא מהני נתינת רשות אבל באמת ז"א דגם הראב"ד שם לא קאמר כ"א בקידושי כסף וכמ"ש הר"ן שם דדוקא בקידושי כסף מצי למימר לבתו קטנה צאי וקבלי משום דבהנאה תליא והרי אית ליה הנאה אבל בקידושי שטר לא וכן נראה מדברי הראב"ד דכ' דהוי כמי שאמר תנם לכלב שלי וכו' וכ"כ בשעה"מ דדעת הראב"ד ז"ל כדעת הר"ן ולפי"ז צ"ל דהא דבגט ס"ל להראב"ד דמהני נתינת רשות אע"ג דלא שייך האי טעמא דהנאה דשאני גט כיון דקטנה שאין לה אב יכולה לקבל גיטה ולכן גם כשיש לה אב ונתן לה רשות מועיל מדין סילוק שנסתלקה ונתרוקנה רשות האב מעליה וכ"כ בשעה"מ בשם אחד קדוש מדבר שזה דעת הראב"ד ז"ל ודאתאן עלה נתיישבו דברי הרשב"א במה שהקשה דלישני הש"ס דמיירי בנתן לה רשות דוקא לפי תי' הראב"ד דבלא"ה לא הוי קשה משום די"ל דהש"ס סבור דנתינת רשות מהני מדין שליחות וכמ"ש לעיל וידוע דעת הרבה פוסקים דשליח קבלה אינו עושה שליח דמילי לא מימסרן לשליח אבל לפי תי' הראב"ד ע"כ דנתינת רשות מהני מדין סילוק והפקעת רשות האב דאל"כ אין שליחות לקטן ולפי"ז בנערה הדין נותן כשנפקע רשות האב מעליה שתוכל לעשות שליח כיון דגדולה היא ורשות אביה נתרוקן מעליה ולכן הקשה דלישני דמיירי בכה"ג

אמנם לאשר לענ"ד דמ"מ לא על הראב"ד ז"ל תלונה זו דבלאו הכי מוכח דהא דבנערה בין הוא ובין אביה וכו' משא"כ בקידושין ופירש"י דבגירושין דמכנסת עצמה לרשות אביה אמרינן דאביה נמי ניחא ליה והיינו כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ם ז"ל דיד אבי' עיקר אלא דניחא ליה אלא דמ"מ לא אלימא ידה כיד אביה שתוכל לעשות שליח כמבואר מתוך הסוגיא וקשה אמאי לא והא ע"כ הא דניחא ליה לאו כשליחות דמי אלא משום דעי"ז נתרוקן רשותו מעליה והוי כמי שאין לה אב כמו שאבאר וא"כ אמאי לא מצי לשוי' שליח דהנה בגיטין פרק התקבל דף ס"ו במשנה כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו והקשו בתוס' מהא דנדרים דף ל"ה ותורם תרומותיו ומעשרותיו לדעתו ופריך והא שליחותיה קעביד ומשני באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום אלמא דבכהאי גוונא לאו שליחות הוא ותירצו דע"כ שליחות הוא דהא בתרומה בעינן שליחות אלא דלענין מודר הנאה לא חשיב שליחות שיחשב בכך כמהנה לו ועוד תירצו דשאני כל השומע יכתוב דיחד יחדי' למי ששומע קולו ועדיף מכל הרוצה ע"כ והר"ן בשם הרמב"ן ז"ל הביא כתי' הב' של התוספות ביותר ביאור וז"ל בקצרה כל הרוצה אינו שליחות כ"א נתינת רשות וגבי תרומה מהני אפילו גלויי דעתא כדאיתא בב"מ דף כ"ב גבי כלך אצל יפות ע"כ [ועיין בר"ן שם ועיין מ"ש לעיל פ"ג מהלכות אישות בקונטרס הזכי' אות ז' באריכות] נמצא מבואר דבגיטין לא מהני אפילו נתינת רשות בפירוש דעדיף מגלויי דעתא או ממה דאנן ידעינן דניחא ליה ואם כן אמאי מהני כאן בנערה שיכולה לקבל גיטה במקום אב אע"ג דניחא וע"כ צ"ל דכאן משום הפקעת רשותו נגעו בה והוי כמי שאין לה אב ואמאי לא תוכל לעשות שליח ואם נאמר כמ"ש לעיל בשם חידושי הרשב"א במס' נדרים דכל היכי דיש קנין חדש וזכות הוא לו זכין לאדם שלא מדעתו והוי כשליחות גם כן קשה אמאי לא תוכל לעשות שליח דכל אמירתה שאמרה להשליח התקבל לי גיטי השליח בעצמו יכול לקבל לה גט בלא דעתה ובלא דעת אביה כיון דאביה הוא עיקר וזכות וקנין חדש הוא לו אלא דלזה י"ל דהא דאמרי' דניחא ליה לאביה היינו דוקא כשהיא מרוצה לזה כמו שנתבאר להלן