תפארת מנחם על הרמב"ם קנד

להפקעת הקידושין מעיקרא דהם אמרו שיוכשר מזמן המסירה וגם מ"ש דלהרי"ף והרמב"ם דס"ל אף ע"ח כרתי מאי איכא למימר ג"כ לא קשה מטעם הנ"ל לפי מה שביארתי דעתם לעיל דע"ח לא מהני כ"א מדרבנן מפני תיקון העולם וא"כ א"צ להפקעת קידושין אמנם כן לעיל ביארתי דברי הנימוק"י דאדרבה דזה הוא באמת דעת הנימוק"י כהרי"ף והרמב"ם דגם לר"א ע"ח לחוד מהני אך לא מטעמם מפני תיקון העולם אלא דמהני מדאורייתא מצד הודאת בע"ד וע"ז קאי דברי הנימוק"י דבע"ח לחוד אע"ג דכשר מד"ת מ"מ בלא זמן היה הדין דפסול משום דבעינן דרישה וחקירה אלא דאפקעינהו אבל בע"מ כשר באמת כיון שמעידין על זמן המסירה וחששא דשמא יחפה הי' ג"כ שיתן לה גט בע"ח לחוד ויופקעו הקידושין ע"כ חזרו ותקנו זמן כמו שנתבאר שם. וגם מה שהקשה דהא כדין יחפה ולא הוי חיפוי לשקר כמ"ש התוס' סברא זו בסוגיא דבטלו מבוטל הנה בודאי לשיטה זו לא ס"ל כתי' התוס' הנ"ל אלא כמ"ש התוס' שם אח"ז אם יחפה כדין לא רצו חכמים שיהיה תקנתם למכשול עון שעי"ז יהיו בנות ישראל פרוצות עי"ש ולכן חזרו ותקנו זמן ואין פרץ ואין יוצאת ובזה סרו תלונות הגאון בתומים משיטה זו והרוצה לעמוד על דברינו יעיין בצדק כסדרן וימצא נחת בעזה"י

כא עוד ד"א אמרתי לבאר מה שנלענ"ד לתרץ בט"ט קושית התוס' בסוגיין בהא דר"ל לא ס"ל כר"י משום דזנות לא שכיח ובריש כתובות אמרינן דתקנו בתולה נשאת ליום הרביעי שאם היה לו טענת בתולים וכו' והיינו מחששא דזנות דהנה הקשו בתוס' איך היה יכול לחפות נעמידנה בחזקת אשת איש והשתא היא דאיגרשה ותירצו דהרי גרושה לפניך ועוד דיש לה חזקת כשרות שלא זינתה כשהיתה אשת איש ע"כ וכתב הגאון בפנ"י דחדא תירוצא הוא דהרי גרושה לפניך דהיינו חזקה דהשתא לא מהני נגד חזקת אשת איש דהוי חזקה דמעיקרא דעדיפא אלא בצירוף חזקת כשרות הוי תרתי במקום חדא כדאמרי' בשמעתא דהרי בוגרת לפניך קידושין דף ע"ט עכת"ד אכן הקשה בפנ"י שם דהא חזקת כשרות הוא חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בנות ישראל אינן מזנות וכאן איתרע לה רובא כיון דעכ"פ זינתה ורוב בנות ישראל אפילו פנויות אינן מזנות ע"כ ועפי"ז י"ל דהיינו דקאמרינן דר"ל לא ס"ל כר"י דזנות לא שכיח רצה לומר רוב בנות ישראל אינן מזנות אפילו פנויות וא"כ איתרע חזקת כשרות שלה וא"צ לתקן זמן דבלאו הכי א"י לחפות דנעמידנה בחזקת א"א וא"ש

כב אמנם זה לא שייך רק בגט בלא זמן אבל במוקדם לא שייך חזקת אשת איש דהרי גט יוצא מת"י בזמן קדום מהזנות וא"כ במתניתן דנכתב ביום ונחתם בלילה הוי מצי ר"ל למיסבר טעמיה דר"י משום בת אחותו אלא דעוקר פלוגתא דר"ל ור"י אמפני מה תקנו זמן בגיטין ע"ז קאמר דזנות לא שכיח ובזה מתורץ קושית התוס' לקמן דף כ"ו בהא דמקשינן שם קפסיק ותני ל"ש וכו' מן האירוסין וכו' ארוסה מי אית לה פירי ואמאי לא מקשה כן אמתניתן דנכתב ביום עי"ש ולפי הנ"ל א ש דאמתניתן דנכתב ביום דהיינו מוקדם לא קשה דשם י"ל דגם ר"ל ס"ל טעמיה דר"י משום ב"א ודוק

כג והנה הרמב"ם בפי' המשנה דנכתב ביום וכו' כ' דטעמיה דר"ש דמכשיר משום דס"ל דתיקון זמן בגיטין הוא משום בת אחותו וכו' ואין בין היום והלילה שיתחדש כמו זה עכ"ל ור"ל דלזנות בזמן מועט בין היום והלילה אין לחוש אמנם תמוה מאד שהוא נגד הש"ס בסוגיין דקאמרינן בשלמא לר"ל משום הכי קא מכשיר ר"ש] ופירש"י דר"ש סבר כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות וע"ש] אלא לר"י מ"ט דר"ש דמכשיר ומשני אמר לך ר"י אליבא דר"ש לא קאמינא ע"כ ואם איתא לימא דטעמי' דר"ש דבזמן מועט ליכא חששא דבת אחותו וכבר עמד בזה בס' שעה"מ: אמנם לענ"ד אין כאן התחלת קושיא דהא לקמן בסוגיין פליגי ר"י ור"ל אליבא דר"ש דר"ל ס"ל לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן עד עשרה ימים לא ור"י ס"ל דהכשיר אפילו מכאן ועד עשרה ימים נמצא דר"י לפי שיטתו אליבא דר"ש לא מצי לשנויי הכי דבזמן מועט בן היום והלילה לא חששו הא לדידיה ס"ל לר"ש דאפילו מכאן ועד עשרה ימים כשר ודאתאן עלה נלענ"ד להביא עוד סייעתא להרמב"ם מסוגיא דשמעתין לפי מש"כ לעיל דבגט מוקדם גם ר"ל ס"ל טעמיה דר"י משום בת אחותו א"כ קשה מה דקאמר בשלמא לר"ל משום הכי קא מכשיר ר"ש וכמו שפירש"י דלר"ש לא שייך משום פירי ועדיין הוי למיפסל בגט מוקדם משום ב"א וצ"ל כסברת הרמב"ם כיון דר"ל ס"ל דלא הכשיר ר"ש אלא לאלתר גם טעמא דבת אחותו ליכא דאין בין היום והלילה שיתחדש כמו זה ודוק

כד איברא דלפי מ"ש התוס' בסוגיין בד"ה עד שעת נתינה ולפי מה שביאר המהרש"א דבריהם דכל גט שלא נמסר בזמן כתיבתו וחתימתו מידע ידעי ולא שייך חששא דפירי לענין לקוחות רק משום בת אחותו שייך גבי' דמ"מ אין ידוע יום שנמסר וא"כ כיון דנודע שלא נמסר עכ"פ בזמנו הוי כמו גט בלא זמן ולפי מ"ש לעיל דר"ל לא ס"ל כר"י דזנות לא שכיח היינו דאיתרע חזקת כשרות ונעמידנה בחזקת איש וא"צ לתיקון זמן דבלא"ה א"י לחפות גם בגט מוקדם שייך זה דר"ל לא ס"ל כר"י וא"כ אזדא לה ההוכחה שכ' לד' הרמב"ם בפי' המשנה וגם מש"כ לעיל לתרץ ד' התוס' בדף כ"ו אכן אדאתאן עלה נתחזק תירוצי לעיל על קושית התוס' בסוגיין ממתניתן דכתובות ביתר שאת דבין בתיקון זמן ובין בגט מוקדם היינו טעמיה דר"ל דלא ס"ל כר"י דזנות לא שכיח ואין כאן חזקת כשרות ונעמידנה בחזקת א"א וא"י לחפות ודוק היטב

פב הלכה יח המקדש וכו כשהיא קטנה אביה מקבל גיטה וכו' וכתב הה"מ מדתנן נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה ונראה דוקא נערה אבל קטנה דלית לה יד אביה ולא היא ע"כ הנה אינה הוכחה כ"כ די"ל כמו שפירש"י דה"ה קטנה ונקיט נערה להודיעך כחו דר' יהודא אע"ג דהקשו עליו אדרבה לינקוט קטנה להודיעך כחן דרבנן דכחא דהיתרא עדיף יש לישב כמו שנתבאר להלן לכן נראה די"ל דנלמד מהא דאית' בש"ס קידושין דף מ"ד קטנה מן האירוסין אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה והנערה בין מדעת עצמה בין מדעת אביה וכ"כ בתוספות רי"ד דמשם יש ללמוד כשיטת הרי"ף והרמב"ם דקטנה אביה מקבל גיטה ולא היא ור"ל דאע"ג דמאמר היינו קידושין ובודאי אין ללמוד קידושין מגירושין דבקידושין פשיטא דקטנה אין לה יד אפילו כשאין לה אב וכמ"ש התוס' שם בד"ה צווח ר"ל ויצאה והיתה והיינו טעמא לענ"ד דבקידושין צריכה להכניס עצמה ברשות הבעל וקטן אין לו יד לזכות לאחרים אבל בגירושין אפילו לזכות לעצמה אינה צריכה כיון דהבעל מפקיע רשותו מעליה אפילו בעל כרחה בלא דעתה ממילא מגורשת ממנו אמנם הדבר נכון לפי מה דמוקמונין בש"ס שם הך מתניתן כרבי ובמאמר בעל כרחה א"כ דמי לגירושין וכן מדמי לה בש"ס שם אלא דאפי"ה יש לומר מאמר דבעל כרחה שאני מגירושין לענין זה כיון שנותן לה כסף י"ל אגב אונסא ואגב זוזי גמרה ומקני והוי כמו מדעתה ולהכי ס"ל לרבי דמהני והוא הנותנת דבקטנה לא מהני דאין לה יד לגמור ולהקנות משא"כ גירושין דאין צריך דעתה כלל. אמנם כד דייקינן בדברי רש"י שם שפירש וז"ל לרבי הוא דאמר מאמר תופס ביבמה בע"כ אם זרק לה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי ע"כ ומי הכריחו לפרש בזרק לה וכו' ואמאי לא פירש כפשוטו שכפה אותה עד שתקבל הכסף. אמנם נראה דהוצרך לזה לפי מה דאמרינן בש"ס טעמא דרבנן דלא מהני בע"כ דילפינן מקידושין דדוקא מדעתה ואי ס"ד דמיירי בכפה אותה לקבל הקידושין הא בכהאי גוונא אמרינן בפרק חזקת הבתים דף מ"א דגם בקידושין מהני מדאורייתא דאגב אונסא וזוזי גמרה ומקני המו בתלוהו וזבין דהוי זביני אלא משום דעשה שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ובמאמר לא שייך עשיה שלא כהוגן כיון דזקוקה ועומדת לו ובלא"ה יכול ליבמה בביאה בע"כ מדאורייתא לכ"ע לכן מפרש רש"י ז"ל פלוגתייהו בבע"כ כגון שזרק לה כסף ובכה"ג בודאי לה שייך אגב אונסא וכו' דאין כאן אונס כלל דזה שייך אפילו מדאורייתא ושפיר ילפי רבנן מקידושין ולפי"ז דמי ממש לגירושין דא"צ דעתה כלל ואפ"ה לא מהני בקטנה וא"כ ה"ה בגט ובזה עלו כהוגן דברי התוס' רי"ד ודינו של רבינו הרמב"ם נלמד משם שפיר

והנה התוס' בקידושין דף מ"ד הקשו מה דאיתא שם דף ל"ה אהא דאמר רב נחמן דאפילו נערה א"י לעשות שליח לקבל גיטה מיד בעלה ופריך ממתניתן דפרק המקבל קטנה שאמרה לי התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה ה"ז גט ומשני הב"ע בשאין לה אב נמצא דהמקשה הוי ס"ד בשיש לה אב ואפ"ה עכ"פ כשיגיע גט לידה מגורשת ש"מ דקטנה יש לה יד לקבל גיטה אפילו במקום אב עכ"ד ונלענ"ד לתרץ דלא תקשה ע"ד רבינו