תפארת מנחם על הרמב"ם קנג

פד"נ דמי וי"ל דאוקמא אד"ת כמו ד"נ ור' עקיבא ס"ל כיון דאיכא למישקל כתובה כד"מ דמי ולא בעינן דו"ח מתקנת חכמים כמו בד"מ וכ' הרשב"א שם דהרא"ה כ' בשם אחיו רבינו פנחס הלוי ז"ל דבענין גיטין וקידושין לא בעינן דו"ח מדין תורה מדין עצמו לכ"ע דלא ילפינן דבר דבר מממון כ"א לענין דבעינן ב' עדים בדבר שבערוה אבל לא לענין דו"ח ובכל ממון בעינן דו"ח מדאורייתא וממון דכתובה בכלל אלא דבהא פליגי דר"ט סבר כיון דשרינן אשת איש לעלמא ואיכא נמי למישקל כתובה אם כן על ידי הכתובה בעי דו"ח כד"מ ואף על גב דבשאר ד"מ תקנו רבנן דלא בעי דו"ח אמנם הכא כיון דשרינן אשת איש לעלמא כד"נ דמי ואוקמה אדאורייתא ולא תקנו רבנן בזה כלום ור"ע סבר כיון דבעיקר עדי גיטין וקידושין לא בעינן דו"ח מדין עצמה ואף על גב דבכתובה בעי דו"ח מכל מקום בד"מ יש תקנת חכמים לית לן למיחש במאי דאיכא ד"נ ומוקמינן עדי נשים בד"ת ועדות הכתובה בתקנת חכמים וממ"נ לא בעינן דו"ח עכת"ד הנחמדים מזהב נמצא לפי"ד דאפילו ר"ט דסבירא ליה עדי נשים בעינן דו"ח לא מצד עצמם כי אם על ידי הכתובה ור"ע פליג בזה וקיימא לן כר"ע דאף על גב דאיכא כתובה מכל מקום מצד הכתובה אזלינן בתר תקנת חכמים כמו בד"מ ולפי זה בארוסה דליכא כתובה אדרבה לכ"ע לא בעינן דו"ח כיון דעדי נשים מצד עצמן לא בעינן וכתובה ליכא והוא מן ההיפך אל ההיפך מדברי הב"י הנ"ל שכתב דבארוסה כיון דליכא כתיבה לכולי עלמא בעי דו"ח אמנם הנראה בזה דגם הב"י לא קאמר כי אם בעדי קידושין דכיון דבאו העדים לאוסרה אעלמא ואם יבא עליה אחר היא והוא במיתה הוי ד"נ ממש ובעי מצד עצמו דו"ח כשאר ד"נ ותקנת חכמים לא שייך כיון דליכא כתובה אבל בעדי גיטין דבאים להתירה ואין כאן עדות ד"נ [אף על גב דנ"מ לענין אם קידשה אחר ואחר כך מת בעלה הראשון מכל מקום באותה שעה לא הוי כד"נ] ולא בעי מצד עצמו דו"ח ובארוסה דגם כתובה ליכא נהפוך הוא דלכולי עלמא לא בעי דו"ח אפילו מדאורייתא ומעתה מיושב קושיתינו בש"ס דף כ"ו מגט ארוסה וקושית התומים מש"ס דיבמות בשטר קידושין כבר תירצנו לעיל באופן נאות בס"ד ודוק היטב

יח ואכתי פש גבן לברורי לפי מה שכ' לעיל דלשיטת הנימוקי יוסף דבגט שאין בו זמן אפקעינהו רבנן לקידושין מעיקרא ניחא שפיר דלא קשה קו' התוס' בסוגיין איך היה יכול לחפות הא נעמידנה על חזקת אשת איש ונאמר דהשתא היא דאיגרשה אכן לפי"ד הנימוקי יוסף ניחא דאפילו איגרשה השתא מ"מ פנויה היתה באותה שעה כיון דנפקעו הקידושין וא"צ לתירוצי התוס' שגמגמו בה הרבה המפרשים עיין בפני יהושיע אמנם לפי"ז דבארוסה לא בעינן מדאורייתא דרישה וחקירה א"כ בארוסה גט שאין בו זמן כשר מדאורייתא מזמן שנכתב ונמסר לה וא"צ להפקעת קידושין וקשה מה דאמרינן בש"ס שם בשלמא למאן דאמר משום בת אחותו איכא וכו' והא בגט ארוסה לא שייך חששא דשמא יחפה דהא נעמידנה על חזקת אשת איש ונאמר דהשתא דאיגרשה וכקושיות התוס' וצ"ל דלמאן דאמר משום בת אחותו אין כאן קושיא עכ"פ די"ל דתקנו זמן בגט ארוסה משום דהיכי דכתב לה כתובה יש לה כתובה ובעי דרישה וחקירה מדאורייתא ונצטרך לבא להפקעת קידושין ועי"ז יוכל לחפות וע"כ תקנו זמן בכל גט ארוסה ואתי שפיר

יט ועפי"ז יש לתרץ קושית הבעל העיטור מובא ברא"ש שם דמדמשני שם עולא דתקנו זמן בגט ארוסה משום תקנת הולד ש"מ דלא ס"ל כר"י משום בת אחותו דלר"י א"צ לזה אכן לפי מה שכ' ניחא דבאמת גם לר"י דס"ל משום בת אחותו קשה דלא שייך בארוסה אלא דהש"ס קאמר לעיל משום ב"א איכא היינו היכי דכתב לה ועל ידי זה תקנו בכל הארוסות ואין יכול להקשו' לר"י אמנם עולא לא ניחא ליה בזה והוצרך לטעמא דתקנת הולד גם אליבא דר"י ואתי שפיר. ודאתאן עלה מתורצים דברי הרא"ש מלוני"ל מובא לעיל שתי' קושי' התוס' בסוגיין בהא דאמרינן ר"ל לא ס"ל כר"י דזנות לא שכיח ובריש כתובות אמרינן דבתולה נשאת ליום הרביעי משום חששא דזנות ותי' לחלק דזנות דנשואה לא שכיח אבל זנות דארוסה שכיח ותמהו עליו מסוגיא דדף כ"ו דפריך אלא למ"ד משום פירי ארוסה מי אית לה פירי ומה קושי' הא בארוסה גם ר"ל מודה לטעמו של ר"י ע"כ אכן לפי הנ"ל דגם לר"י לא אתי שפיר טעמא דב"א אם לא שנאמר דתקנו משום גט ארוסה היכי דכתב לה כתובה אמנם כ"ז לר"י דס"ל דתקנו זמן משום זנות אע"ג דלא שכיח כמ"ש המפרשים דר"י ור"ל לא פליגי במציאות אי זנות שכיח רק דפליגי אי תקנו למילתא דלא שכיח ולפי"ז לר"ל דס"ל דבנשואה דזנות לא שכיח לא שייך תקנה בשביל זה א"כ נהי דבארוסה זנות שכיח ח מ"מ לא שכיח שיכתוב לה כתובה והוא סבר דלמילתא דלא שכיח לא תקנו ואם כן לדידיה גם בארוסה לא שייך טעמא דב"א ודוק מאד במ"ש מן אות ט' עד כאן ותשכח כי הדברים נאמרים בהשכל בעזה"י ונכונים לעומק העיון

כ אחר כתבי כ"ז עיינתי עוד בתומים סי' ל"ד וראיתי מה שהרבה להשיב על שיטת הנימוק"י הנ"ל ולאשר לפי מה שנתבאר לעיל ר נתיישבו כל הקושיות שהקשה ע"כ לשלימות הענין אמרתי להעתיק לשונו ולהעיר עליו בקצרה הנה זה שהקשה לפי"ד הב"י בח"מ סי' ל' מש"ס פ"ג דיבמות דף ל"א בשטר קידושין כבר תירצתי לעיל באופן נאות ומ"ש עוד וז"ל וגם קשה כיון דעכ"פ ד"ת בגט בעי זמן דבעי דו"ח וכו' רק דתקנת חכמים וכו וכשהצריכו לכתחילה זמן משום בת אחותו או משום פירי אם כן לא חשו לתקנה זו דהא באמת הצריכו זמן ואם כן חזר לד"ת דצריך זמן ואם לאו הגט בטל ולמה קי"ל דבדיעבד אם נשאת הולד כשר ע"כ קו' זו כבר תירצתי לעיל באריכות דבמקום זנות באמת אוקמוה אד"ת ושלא במקום זנות נשאר התקנה הראשונה ואפקעינהו וכו' אלא דהוצרכו לתקן גם שלא במקום זנות דיכתבו לכתחלה זמן דאי לא הא לא היו מועילים גם במקום זנות וכמו שנתבאר שם מילתא בטעמא ולכן ניחא דנשאת הולד כשר וכן למ"ד משום פירי ודאי י"ל דנשאר התקנה הראשונה בדיעבד ואהני הא דתקנו זמן דלכתחלה לא יכתבו לה בלא זמן וכן י"ל למ"ד משום ב"א כמ"ש באות. ומה שכ' הגאון ז"ל כיון דהצריכו לכתחלה זמן אם כן לא חשו לתקנה דהא באמת הצריכו זמן ואם כן חזר הדבר לד"ת לענ"ד אינו מוכרח דהא עיקר התקנה מעיקרא לא היה רק אדיעבד שיהיה כשר הגט והולד מבעל השני דלכתחלה מה לנו לתקן בזה הא יכולים לכתוב זמן וא"כ אע"ג דהעדים לא יכתבו לכתחלה בלא זמן אין בזה גריעותא להתקנה דקיימא עכ"פ בדיעבד ודוק והבן

ומ"ש עוד וז"ל כיון דד"ת בעי דרישה וחקירה ואם כן צ"ל דאפקעינהו רבנן לקידושין וא"כ קשה הא דתקנו זמן שמא יחפה פירש"י דיתן עכשיו ויאמר דנתן לה מקודם ולמה ליה לשקר יאמר האמת דנתנו לה עכשיו ומ"מ הקידושין בטלו למפרע ולהאי חיפוי לא חששו כמ"ש התוס' בשמעתא דבטלו מבוטל ומה חיפוי לשקר שייך בזה וליכא למימר דלר"א דעדי מסירה עיקר ועדי חתימה הם רק לראיה דהיה ע"ח וא"צ דרישה וחקירה דעידי מסירה ידעו זמנו וזה דוחק דמ"מ הוי ליה מזויף מתוכו ועוד להרי"ף והרמב"ם דס"ל אף עדי חתימה כרתי לר"א מה איכא למימר ע"כ הנה מ"ש מה שפירש"י בשמא יחפה דאי בגירשה קודם הזנות למה ישקר הא אפי' עכשיו גירשה וכו' הנה מבואר בדברינו כמה פעמים דלשיטת הנימוק"י באמת הוא כן הפי' דשמא יחפה וארווח לן טובא בזה לתרץ קושיות התוס' דנעמידנה בחזקת אשת איש ומ"ש מפירש"י לא מצאתי כן בפירש"י בסוגיין ואדרבה יש להעמיס בלשונו כמ"ש לשיטת הנימוק"י ועוד ביארתי שם יותר מזה דאפילו בהרמב"ם ובפירקין ובטור סי' קכ"ז שמבואר בלשונם להדיא דחששא דשמא יחפה היה שיאמר שגירשה קודם מכל מקום שפיר י"ל דתחלת החששא היה בפשיטות שאפילו יאמר עכשיו גירשה מ"מ הופקעו הקידושין ועי"ז תקנו דבמקום זנות אוקמה אד"ת והגט פסול לגמרי ולא יוכל לחפות ובטלה החששא הנ"ל אלא כיון דשלא במקום זנות נשארה התקנה דאפקעינהו לקידושין חששו עדיין דיאמר דקודם הזנות גירשה והגט כשר ולא נוכל לומר אוקמה אחזקת א"א והשתא דאיגרשה והזנות היה קודם ועי"ז הגט פסול ועדיין א"א הוא ולא שייך תי' התוס' הרי גרושה לפניך דמ"מ שייך חזקת כשרות שלה לומר דלא זינתה כשהיתה אשת איש לכן הוצרכו לתקן דגם שלא במקום זנות לא תנשא לכתחלה ועי"ז איתרע חזקת כשרות שלה דגם אחר הגט לא היה לה לזנות כיון דגם בנשואין אסורה נמצא לפי זה דגם לשיטה זו עיקר תקנת הזמן בגיטין דעלמא שלא במקום זנות היה מן החששא השני שתאמר קודם הזנות נתגרשתי ועיין לעיל אות מבואר יותר ומ"ש וליכא למימר דלר"א דעדי מסירה כרתי א"צ דרישה וחקירה דעידי מסירה ידעו זמן שנמסר וכו' כתבתי לעיל דהאמת הוא כן ומ"ש דזה דוחק דהא הו"ל מזויף מתוכו לק"מ כמ"ש באות דבכה"ג לא הוי מזויף מתוכו כיון שניכר לכל דאין בו זמן ולא אתי למיסמך עלייהו וכמ"ש המרדכי ע"ש ועוד מזויף מתוכו אינו פסול כי אם מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פ"ג וא"צ