תפארת מנחם על הרמב"ם קנב

כמה פעמים דהיינו כקושית התוס' בסוגיין והתירוצים לא ס"ל לשיטת הנימוק"י וכמו שגמגם בהם הרבה הפנ"י] אמנם ר"י ס"ל דאין אשה יוצאה בלא גט וכמו שכ' בירושלמי ר' אבוהו בשם ר' יוחנן אומר המקדש אשה לשלשים יום מקודשת לעולם [ואע"ג דר"י דשם לאו היינו ר"י דהכא מ"מ ידוע דמחבר הירושלמי הוא ר"י דהכא] ואם כן צ"ל דהא דקודם דתקנו זמן בגיטין היה גט בלא זמן כשר אע"ג דליכא ביה דו"ח משום דאפקעינהו רבנן לקידושין דמעיקרא שפיר קאמר דחיישי' שמא יחפה על ב"א כיון דהופקעו הקידושין מעיקרא לא שייך חזקת א"א אבל עולא לשיטתו באמת לא מצי סבר בהאי טעמא כר"י אלא כר"ל משום פירי ובארוסה משום תקנת הולד אכן רבינו ס"ל דקודשת הגוף לא פקעה בכדי וכמו שביאר הכ"מ דעתו בפט"ו מהל' מעה"ק הלכה ז' ומכ"ש דאין אשה יוצאה בלא גט ושפיר נקיט טעמיה דר"י משום דב"א אף על גב דעולא פליג בזה היינו דלשיטתו אזיל כמו שנתבאר וא"ש ודוק

יב ועוד נראה לתרץ קושית הבעל העיטור ז"ל מהא דגיטין דף כ"ו דמוכח דעולא לית ליה טעמא דר"י משום ב"א דהנה מבואר דהא דכ' הנימוק"י דגט שאין בו זמן מדאורייתא פסול כיון דאין בו דו"ח ורבנן הוא דאכשרוהו דאפקעינהו לקידושין כנ"ל היינו למ"ד ע"ח כרתי אבל למ"ד עמ"כ כשר מדאורייתא דהא ע"מ איתנייהו בדו"ח באיזה יום נמסר לפניהם. לכן דוקא למ"ד עח"כ ואפקעינהו לקידושין שפיר חששו שיחפה על ב"א דיתן לה גט שאין בו זמן ונמצאת פנויה בשעת הזנות ועי"ז יהיו בנות ישראל פרוצות וכו' כנ"ל ולכן תקנו זמן אבל למ"ד עמ"כ והגט כשר מזמן שנמסר מד"ת אע"ג שאין בו זמן א"י לחפות כיון דהגט אינו חל כ"א משעת גירושין אוקמה אחזקת א"א והשתא היא דאיגרשה לכן עולא דס"ל כר"א דעמ"כ כדמוכח להדיא מהא דגיטין דף כ"ב ע"א דאמר עולא דיפתרא כדי לכתוב עליו הגט ע"ש בסוגיא לכן לדידיה לא שייך טעמא דב"א אמנם הרמב"ם אע"ג דפסק כר"א דעמ"כ מ"מ ס"ל דע"ח לחוד נמי מהני כמש"כ בהלכה ט"ו וי"ל דלהכי תקנו זמן בגיטין דחששו לשמא יחפה על ב"א בגט בע"ח לחוד ויתר הדברים הצריכים לזה לביאור הסוגיא מבואר למעיין לעיל בדברינו בהלכה זו אות ג' ד' בישוב דברי הטור יעו"ש

יג ועפי"ז יש לתרץ מה שמקשים על דברי הרא"ש מלוניל שהביא הש"מ בריש כתובות לתרץ קו' התוס' בסוגיין בהא דאמרינן ר"ל לא ס"ל כר"י דזנות לא שכיח ובמתניתין דריש כתובות קתני דתקנו דבתולה נשאת ליום ד' מחששא דזנות ותי' דזנות דנשואה כי הכא לא שכיח דבעלה משמרה אבל התם בזנות דארוסה שכיח ותמהו עליו מהא דלקמן דף כ"ו דמקשה הש"ס ארוסה מי אית לה פירי וכו' ומה קושי' הא בארוסה דזנות שכיח גם ר"ל ס"ל טעמא דב"א ע"כ ועיין מה שתירצתי לעיל דבריו ע"ד פלפול בהלכה י"א וכאן לפי דרכינו י"ל דהנה לפי מה שכ' לעיל דלמ"ד עמ"כ לא שייך טעמא דב"א קשה למה הוצרך הש"ס לומר דר"ל לא ס"ל כר"י דזנות לא שכיח הול"ל דר"ל לא סבירא ליה כר"י משום דס"ל עמ"כ כדאיתא לקמן דף פ"ו ע"ב דר"ל ס"ל הלכה כר"א וצ"ל משום דנקיט בש"ס פלוגתא דר"י ור"ל אמתניתין דנכתב ביום ועיין בתוס' שם ד"ה נכתב ביום ובגט מוקדם גם למאן דאמר עמ"כ שייך הטעם דשמא יחפה דלא שייך לומר דאוקמה אחזקת א"א כיון דגט בידה בזמן מוקדם מהזנות ומסתמא נמסר בזמנו ולפי זה אתי שפיר דהפנ"י לקמן דף כ"ו הביא בשם הבה"ע שמפרש דכל השקלא וטריא בש"ס שם לענין גט שאין בו זמן ולענין תיקון הזמן בגט ארוסה עיין שם שפיר פריך הש"ס למ"ד משום פירי וכו' דא"ל דכיון דזנות דארוסה שכיח גם לר"ל סבירא ליה משום ב"א הא בגט שאין בו זמן בלאו הכי לא שייך לר"ל טעמא דב"א כיון דס"ל עמ"כ ודוק

יד ובזה מתורץ קו' התוס' שם דף כ"ו דאמאי לא מקשה הש"ס במתניתין דנכתב ביום וכו' קפסיק ותני ל"ש מן האירוסין ול"ש מן הנשואין וכו' ולמאן דאמר משום פירי ארוסה מי אית לה פירי ולפימ"ש ניחא דבארוסה בגט מוקדם שפיר י"ל דגם לר"ל ס"ל טעמא דב"א כיון דזנות דארוסה שכיח וגם במוקדם שייך חיפוי דב"א אפילו למאן דאמר עמ"כ וכנ"ל אבל התם דקאי על גט שאין בו זמן פריך שפיר ודוק כן נ"ל נכון ע"ד פלפול ודוק

טו והנה מ"ש דלמ"ד עמ"כ כיון דאית בהו דו"ח הגט כשר מדאורייתא אף על גב דאין בו זמן וכשר מד"ת מזמן שנמסר וא"צ להפקעת קידושין אין להקשות כיון דבעדי החתימה אין דו"ח הול"ל מזויף מתוכו דגם לר"א פסול כדאמרינן דף ד' מודה ר"א במזויף מתוכו ז"א דמזויף מתוכו, כה"ג אין פסול רק מדרבנן כמש"כ הרמב"ם לקמן פ"ג ה"ח לאפוקי מדעת הגאון שהביא הרי"ף פרק המגרש גבי כתב סופר וע"א א והוא הי"א שהביא הרמב"ם שם] וכיון דמדאורייתא כשר אין צריך להפקעת קדושין כיון דתקנו דא"צ דו"ח כשר מזמן שנמסר ועוד דבמזויף מתוכו כה"ג שניכר לכל שאין בו זמן כשר דלא אתי למיסמך עליה כמ"ש המרדכי גבי גט ע"ד שיכול להזדייף מובא בב"ש סימן קכ"ד ס"ק ג' ועיין בכ"מ לקמן פ"ג ה"ח וכתבתי זה לאפוקי מדעת הגאון בתומים סי' ל"ד ויובא להלן

טז האמנם דלכאורה קשיא טובא לשיטת הנימוק"י דגט שאין בו זמן היה לפסול מד"ת משום דבעינן דו"ח אלא דרבנן אכשירוהו מתחילה ואפקעינהו לקידושין אלא דלבתר הכי תקינו זמן מהנך טעמא דר"י ור"ל לכל חד כדאית ליה וכמו שנתבאר לעיל והנה בסוף מס' יבמות איפלגי תנאי בעדי נשים ר"ע ור"ט בעדי נשים אי בעינן דו"ח:

דר"ט סבר כיון דשרינן א"א לעלמא כד"נ דמי ובעינן דו"ח ור' עקיבא סבר כיון דאיכא למישקל כתובה כד"מ דמי דתקנו דלא בעינן דו"ח וכ' הב"י בח"מ סימן ל' דעדי קידושין כיון דליכא כתובה בארוסה לכ"ע כד"נ דמי ובעינן דו"ח ואם כן ה"ה בעדי גירושין דארוסה ואם כן קשה הא דאמרינן בש"ס דף כ"ו קפסיק ותני ל"ש מן האירוסין ל"ש מן הנשואין בשלמא למאן דאמר משום ב"א איכא אלא למאן דאמר משום פירי ארוסה מי אית לה פירי ע"כ ולמה ליה בגט ארוסה חד מהני טעמא תיפוק ליה כיון דליכא כתובה כד"נ דמי מד"ת וגם חכמים לא תקנו בזה כלום ואם כן בלאו הכי הגט פסול מדאורייתא גם הלום ראיתי בתומים סי' ל"ד שהקשה לפי"ד הנימוק"י וז"ל אם כן הא דאמרינן ביבמות דף ל"ז מפני מה לא תקנו זמן בשמר קדושין וקאמר הגמרא טעמא וקשה כיון דבעינן ד"ת דו"ח לפי דעת הב"י הנ"ל איך יוכשר בלא זמן עכ"ד וזה היה אפשר לתרץ לפי מה שכ' לעיל דלמאן דאמר עמ"כ גט בלא זמן כשר מדאורייתא דע"מ איתניהו בדו"ח מתי נמסר ליד האשה ואנן קיימא לן דעמ"כ וצ"ל דהנימוק"י סבירא ליה כשיטת הרי"ף והרמב"ם דגם למאן דאמר עמ"כ ע"ח לחוד נמי מהני וי"ל הטעם עפ"י מה שכ' התוס' דף ג' דבד"מ מהני ע"ח אף על גב דהוי מפי כתבם מכל מקום לא גרע מהודאת בע"ד אלא דבקידושין וגירושין לא מהני הודאת בע"ד כיון דאיכא חוב לאחרים דגם בגירושין פוסלה לכהן ע"כ וי"ל דס"ל להנימוק"י דבגירושין לא הוי חוב לאחרים דמה שפוסלה לכהן הא גם עתה בלאו הגירושין אסורה לעלמא ואי דיש חוב לאחר זמן כשימות אם כן גם בממון אפשר שיומשך אחר זה חוב לאחרים אלא דבתר האי שעתא אזלינן לכן בע"ח לחוד כשר מדאורייתא משום הודאת בע"ד [אמנם דעת הרמב"ם עצמו ביארתי לעיל באריכות דסבירא ליה דע"ח לחוד לא מהני כי אם מדרבנן משום תיקון העולם] אלא דבע"ח לחוד בלא זמן ראוי היה להיות פסול מד"ת משום דליתי' בדו"ח וע"ז כ' דכל דמקדש וכו' ואפקעינהו רבנן לקידושין אבל בקידושין לא מהני ע"ח לחוד מדאורייתא משום דהוי מפי"כ גם משום הודאת בע"ד לא מהני כיון דאיכא חוב לאחרים וכמ"ש התוס' והוא מש"ס קידושין דף ס"ה ואם כן ע"כ בעי עדי מסירה וכשר מדאורייתא באין בו זמן כיון דבע"מ איכא דו"ח ואתי שפיר ומתורץ קושית התומים.:

אכן מה שהקשיתי לעיל מש"ס דגיטין עדיין קשה לפי מה שכ' לעיל דפי"ד הנימוק"י הא דתקנו זמן וחששו שמא יחפה דהיינו כשיתן לה גט בלא זמן בע"ח לחוד יופקעו הקדושין כמו שתקנו מעיקרא והכשירוהו דאפקעינהו וכו' ולא נוכל להעמידה בחזקת אשת איש כמ"ש באריכות דמתורץ בזה קו' התוס' ואם כן קשה ממה נפשך בהא דקאמרינן שם בשלמא למאן דאמר משום ב"א איכא אלא למאן דאמר משום פירי ארוסה מי אית לה פירי היכי מיירי אם יאמר שהיה גם כן עדי מסירה אם כן הגט כשר מזמן שנמסר מדאורייתא כיון דע"מ איתי' בדו"ח ולא יוכל לחפות דנעמידנה אחזקת אשת איש דהשתא היא דאיגרשה כקו' התוס' הנ"ל ואם כן למאן דאמר משום ב"א אמאי ניחא ואם יאמר שלא היה רק ע"ח לחוד אם כן גם למאן דאמר משום פירי מה מקשה ארוסה מי אית לה פירי הא בארוסה דבעינן דו"ח כד"נ וכמ"ש הב"י כנ"ל ולא תקנו בה רבנן כלום א"צ לשום טעם דבלאו הני טעמי פסול בעדי חתימה לחוד בלא זמן כיון דליתי' בדו"ח ודוק

יז ונלענ"ד לתרץ דהנה במה דאיתא בסוף יבמות פלוגתא בעדי נשים אי בעינן דו"ח ח דר"ט סבר כיון דשרינן אשת איש לעלמא