תפארת מנחם על הרמב"ם קמט

גיטא וכו' ולישני כל דמקדש כו' ואפקעינהו רבנן וכו' אמנם הדברי' נכונים עפ"י מה שכ' לעיל דבאמת לגבי עצמם מהני למיהוי גט כשר מדאורייתא רק דלעלמא לא סמכינן ע"ז דהוי מפי"כ ובעינן עדות גמורה מ"מ אמרינן בכה"ג אם נשאת לא תצא כמ"ש הרשב"א בשנים אומרים מת וב' אומרים לא מת דאם נשאת לא תצא אף על גב שבחזקת א"א עומדת מ"מ טענת ברי שלה מהני נגד החזקה עיין בפ"י כתובות דף כ"ב והבאתי לעיל א כ ה"נ דכוותה דלפי דבריה נתגרשה בגט כשר ועכ"פ אם נשאת סומכין על טענת ברי שלה לכן א"צ בזה להפקעת קידושין דלאחר שהתירו חכמים שתנשא ונשאת שוב אין כאן בזה היתר א"א לעלמא דהיא נאמנת נגד חזקת א"א ואע"ג דהתם קאמרינן דדוקא בנשאת לאחד מעדי' שגם הוא אומר ברי אבל בנשאת לאחר תצא היינו משום הכחשה דשנים אומרים לא מת עיין בפירש"י שם ובדברי הר"ן אבל בנ"ד הא קי"ל דאשה שאמרה גרשני בעלי נאמנת ואע"ג דכ' הרמב"ם לקמן פי"ב דהיינו דוקא כשהבעל מכחישה ומטעם דאין אשה מעיזה פכ"ב אבל כשהבעל מודה לה אינה נאמנת היינו דוקא כשאין גט יוצא מת"י אבל כשהגט יוצא מת"י לעולם נאמנת כמבואר למעיין שם אמנם זה כשאמרה גרשני בע"מ ג"כ אבל הכא אף על גב דנאמנת מכל מקום אנן לא סמכינן על ע"ח משום דהוי מפי"כ אמנם כבר כתבתי לעיל דעדים החתומים ונתקיימה חתימתן בודאי אמת הוא רק דגזיה"כ הוא דאין לסמוך ע"ז וכ"כ הפנ"י בהשולח דף ל"ו והנה כשם שכתבו התוס' ביבמות דף פ"ז בע"א אומר מת אע"ג דמדאורייתא אין לסמוך עליו מ"מ יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בסברא גדולה כזו דודאי אינו משקר אם כן כ"ש כאן דשנים הם ומחזיקין הדבר לאמת אף על גב דמדאורייתא אין לסמוך על זה מ"מ יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בסברא גדולה דקושטא הוא אמנם כ"ז בצירוף טענת ברי לה שנתגרשה בגט זה הכשר לעצמה עכ"פ מיד בעלה כמו שנתבאר לעיל ולפי זה לא קשה מה שהקשו הרז"ה והתוס' מהך דפ' המגרש דף פ"ו בשנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוין וכו' דקאמרינן בש"ס דלר"א דס"ל עמ"כ לא יתנו להם משום דלא ידעי ע"מ בהי מינייהו מיגרשא ואם איתא דגם ע"ח מהני לר"א אם כן דל ע"מ מהכא וכו' ולפי מה שכ' דשם דנשלחו על ידי שליח דהיא אינה יכולה לומר ברי שנמסר ליד השליח בכה"ג לא תקנו חכמים שיועילו ע"ח עפ"י מה שנתבאר דלא אמרו בזה להפקיע קידושין דמעיקרא רק כיון דסברא גדולה הוא עקרו דבר מן התורה וכ"ז כשהיא אומרת בברי שנתגרשה וא"ש ודוק

וגם עפ"י מה שנתבאר דהא דס"ל להרי"ף והרמב"ם דע"ח לחוד מהני גם לר"א היינו מדרבנן ומשום תיקון העולם אבל מדאורייתא לא מהני לעלמא ולגבי אחרים משום דהוי מפי כתבם יש לתרץ מה שהקשה הרז"ה מש"ס דכתובות דף צ"ד בשני שטרות היוצאין ביום אחד לר"מ דס"ל עח"כ שניהם זוכין בשוה כיון דלא כתבינן שעות הדין הוא דיחלוקו ולר"א דעמ"כ זכה מי שנמסר לו תחלה לכן אמרינן שודא דדיינא ואם איתא הא גם לר"א זכו שניהם בשוה ע"י ע"ח ואיך נניח את הודאי ונתפוס את הספק שמא מסר לזה תחלה ע"כ תוכן הקושיא כפי מה שביאר הר"ן בפרק המגרש ודחה תירוץ הרמב"ם ז"ל עי"ש אכן לפי מה שכ' לר"א לא זכו על ידי ע"ח שניהם בשוה כ"א מדרבנן ועדי מסירה הם עיקר שהם מדאורייתא לכן לזה שמסר תחלה אתי זכיה דאורייתא ומפיק זכיה דרבנן ואתי שפיר ודוק

ויש עוד מקום לתרץ קושיות התוס' והרז"ה מהאי דשנים ששלחו שני גיטין דפ' המגרש וקושיות הרז"ה משני שטרות היוצאין ביום אחד בכתובות דף צ"ד די"ל דהא דהוכיח הרי"ף דגם לר"א ע"ח מהני ר"ל לדידן דקי"ל כר"א דעמ"כ מ"מ סבירא לן דגם ע"ח מהני ולכן הוכיח מחלה מדברי רב בגיטין דף פ"ו דס"ל הילכתא כר"א ומ"מ ס"ל דע"ח גם כן מהני וכן מהא דאמרינן בהשולח לא צריכא אלא לר"א דס"ל עמ"כ זימנין וכו' וכ"ז לדידן אבל ר"א עצמו י"ל דס"ל דעמ"כ וע"ח לא מהני כלל אמנם סבירא לן כוותיה בחדא דעמ"כ וכשר מדאורייתא בלא ע"ח ודלא כר"מ אבל בהא דס"ל דע"ח לחוד לא מהני לא ס"ל כוותיה ולפי"ז י"ל דהך שני סוגיות בפרק המגרש דף פ"ו ופ' הנושא דף צ"ה מיירי אליבא דר"מ עצמו וא"ש והך סיומא דמתניתין בפ' המגרש אחרי דברי ר"א שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם י"ל שאינו מדברי ר"א וכן משמע מלשון הש"ס בפרק השולח דאמר לא צריכא אלא אליבא דר"א משמע דגם שם אינו לר"א עצמו אלא אליבא דר"א ר"ל לדידן דקי"ל כוותיה דעמ"כ וכן משמע מדברי הרי"ף בפרק המגרש שהוכיח שיטה זו מתחלה מדברי רב דס"ל כר"א ואחר כך הוכיח מהך דהעדים חותמין על הגט מפני ת"ה ואם איתא שהם דברי ר"א עצמו הו"ל להוכיח מדברי ר"א עצמו בעצמו בראשונה ע"כ נראין הדברים כמ"ש וזה מה שרציתי לבאר בעזה"י בדברי רבינו בענין זה ובדעתו הקדושה לדעת הרי"ף ז"ל ולענ"ד הקלושה דברים אלו הם קילורין לעינים למעיין בצדק

וגם עפ"י דברינו נתיישב מה שהקשה הה"מ לעיל על דברי הרמב"ם במה שכ' בהלכה י"ג ואי אפשר שתהיה זו היום ערוה והבא עליה במיתת ב"ד ולמחר תהיה מותרת בלא עדים וכ' הה"מ וז"ל תימה על זה הטעם שהרי אשה שאנו יודעים בודאי שהיא אשת איש והלכה למדה"י וחזרה ואמרה מת בעלי איך התירוה להנשא ולולא הטעם שכ' רבינו אין זה קושי' דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כו' והטעם שכ' רבינו לא מצאתי ונראה וכו' מטעם דילפינן דבר דבר מממון וכו' עכת"ד אכן לפי המתבאר לעיל דברי רבינו גם כן עיקר נימוקו וטעמו משום דילפינן דבר וכו' ואין דבר שבערוה פחות משנים אלא דביאר לנו דאע"ג דבע"ח לחוד איכא עכ"פ הודאת בע"ד, וגם מוכחא מילתא טובא דקושטא הוא מפני קיום החתימות וגם תפיסת הגט ת"י מוכחת מ"מ לא מהני מדין תורה דהוי מפי"כ לא הוי עדות ואנן בעינן לעלמא עדות גמורה בדבר ערוה אבל מדרבנן מסיק לקמן דע"ח מהני מפני תיקון העולם ולא דאפקעינהו רבנן לקידושין אלא משום דעקרו דבר מן התורה מפני ת"ה בסברא גדולה דקושטא הוא וא"כ לק"מ מהא דהאשה שאמרה מת בעלי דגם שם אינה נאמנת מן התורה רק מדרבנן משום עגונא הקלו וגם שם לא משום הפקעת הקידושין נגעו בה רק ג"כ מטעם דעקרו דבר מן התורה בסברא גדולה דקושטא קאמרה דמתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה דייקא טובא ואתי שפיר

א הלכה כד וכן התקינו חכמים זמן בגיטין שמא תהיה אשתו קרובתו ותזנה כשהוא תחתיו ויכתוב לה גט אחר הזנות ויתן לה ואם לא יהיה בו זמן תוכל לומר קודם הזנות נתגרשתי ע"כ בטור סי' קכ"ז סיים וז"ל אבל כיון שתקנו לכתוב זמן אם תאמר כן צריכה להביא ראיה עכ"ל וכ' הב"י שתברר בעדי' שקבלה הגט קודם הזנות ע"כ והקשה הב"ח דאכתי איך קטלינן לה מספיקא אם לא תברר והנה עוד יש לתמוה על הטור מהא דאמרי' בש"ס דף י"ז ע"ב מקשינן מה דתנן ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ומשנינן אהני דלכתחילה לא תנשא ואם כדברי הטור מה מקשה הא אהני טובא דלא יוכל לחפות עוד דלאחר שתקנו זמן קטלינן לה אם לא תברר ועוד אמאי קאמר הטור טעם אחר ולא כ' הטעם מהש"ס הנ"ל ונלענ"ד לתרץ דהנה התוס' דף י"ח ע"א הקשו איך יכול לחפות עליה הא מוקמינן לה אחזקת אשת איש והשתא הוא דאיגרשה ותי' דהרי גרושה לפניך ועוד דאוקמה בחזקת כשירה דלא נבעלה כשהי' א"א ע"כ ועיין בפני יהושיע שם שכ' דחדא תירוצא הוא דהרי גרושה לפניך דהיינו חזקה דהשתא לא מהני נגד חזקת א"א דהוא חזקה דמעיקרא דעדיפא אכן בהדי חזקת כשרות הוי תרתי במקום חדא עכת"ד

ולפי"ז י"ל דעכשיו שתקנו זמן ואמרו דלכתחלה לא תנשא מכל שכן דאסור לכתחלה לזנות ולפי זה אפילו לפי דברי' שנתגרשה קודם הזנות עבדא איסורא ואיתרע לה חזקת כשרות דידה ומוקמינן לה אחזקת אשת איש וקטלינן לה לא מספיקא כ"א משום חזקת א"א ומתורץ קו' הב"ח וגם לפי זה הוי טעמו של הטור ודברי הש"ס חד טעמא דאהני דלכתחלה לא תנשא ועי"ז לא יוכל לחפות עוד דקטלינן לה מחמת חזקת אשת איש

ב וראיתי בספר אבני מילואים סימן קכ"ז שהרגיש בקו' זו על הטור מהש"ס הנ"ל ותי' קו' הב"ח וגם קו' זו דלאחר דתקנו זמן אם כן אין העדים רשאים לחתום על גט בלא זמן וכשחתמו נעשו עי"ז פסולין כמו עדים שחתמו על שטר מוקדם ואיתא בש"ע ח"מ סי' ל"ד דעדים שהעידו באחד שגזל או גנב מוקמינן לי' אחזקת כשרות ואמרינן השתא הוא דנפסל ואם כן נגד חזקת כשרות דהאשה יש חזקת כשרות דהעדים דאמרינן השתא הוא דחתמו והשתא הוא דאיגרש' ומוקמינן לה אחזקת א"א וקטלינן לה כיון דחזקת כשרות דידה נסתלק נגד חזקת כשרות דהעדים ועפי"ז הוי גם כן טעמו של הטור ודברי הש"ס חד טעמא עכת"ד אמנם קשיא לי לפי"ז דהעדים הם פסולים אמאי אם ניסת הולד כשר הא הגט הוא פסול כיון שעדיו