תפארת מנחם על הרמב"ם קמח

מדאורייתא עפ"י מ"ש התומים אמנם עתה אוסיפת מיא וקמחא דלגבי עצמה מהני עכ"פ לכ"ע מצד הודאת בע"ד כיון שהדבר אמת אלא דלגבי עלמא אין הב"ד סומכין ע"ז לדידן דקימ"ל כר"א וכמו שנתבאר לעיל ומש"כ הרמב"ם שאי אפשר שתהיה זו היום ערוה וכו' הן הן הדברים דאין דבר שבערוה פחות משנים אע"ג דאיכא הודאת בע"ד מ"מ גזירת הכתוב הוא דלעלמא בעינן עדים משום דהוקש לצד ממון שיש בו חוב דלא מהני הודאת בע"ד לכן סיים דאם נתן לה בינו לבינה אינו גט כלל ור"ל מאורייתא ואח"כ כ' בהלכה ט"ו דתקנת חכמים הוא שיהיו העדים חותמין על הגט שמא ימותו העדים ור"ל דאז נסמוך על הע"ח מפני תיקון העולם וכן י"ל בדעת הרי"ף שהוכיח בזה דגם לר"א מהני ע"ח לחוד היינו נמי מפני תיקון העולם וכמ"ש מוהר"י ליאון לדעת הרמב"ם ולא מדאורייתא ובזה ניחא מה שסיים ואעפ"י שהעדים בתוכו נותנו לה בפני שנים וכו' שעיקר הגירושין הוא בעדי מסירה ע"כ והוא מלשון הרי"ף והרא"ש בפרק המגרש הקשה על לשון זה וז"ל לא ידענא מה עיקר וטפל שייך במידי דאורייתא כיון דסגי בע"ח או בע"מ מ אמאי בעינן לכתחלה ע"מ ולמה הן עיקר יותר מע"ח עכ"ל אכן לפי מ"ש דע"ח לחוד לא מהני רק מפני תיקון העולם א"ש ומ"ש בהלכה ט"ז חתמו בו שנים ועבר ונתנו בינו לבינה הרי זה כשר הואיל ועדים שבו כשרים והרי הגט יוצא מת"י ר"ל ה"ז כשר גם לעלמא מפני תיקון העולם והוצרכו לתקן מפני דזימנין דמייתו סהדי כדאמרי' בש"ס אלא שהיה הדבר קשה לומר כן שיעשו בזה חכמים תקנה בדבר ערוה החמורה כיון דמדאורייתא לא הוי גיטא ואתי למשרי א"א ואם נאמר דאפקעינהו לקידושין כדאמרי' בעלמא הא בש"ס לא קאמרי' כאן בדין זה כן לכן כ' דכאן א"צ לזה דלגבי עצמה בלא"ה הוי גט כשר מדאורייתא וזה שכ' הואיל ועדים שבו כשרים ר"ל לגבי עצמם עכ"פ נגמר הגט בזה כמ"ש בשם התומים. והוסיף וכ' והרי הגט יוצא מת"י ר"ל דתפיסתה מוכחת שמיד הבעל נמסר לידה וא"כ הדבר אמת לכן אע"ג שאין הב"ד סומכין על זה מדינא דאורייתא ולהוציאה מחזקת אשת איש כ"א על ידי עדות גמורה כמו בד"מ מ"מ הרי זה דומה למאי דאמרינן בכתובות דף כ"ב שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נשאת לא תצא ומוקמונין לה בש"ס בנשאת לאחד מעדיה והיא גם היא אמרה ברי לי וכ' הרשב"א בחי' קידושין דאע"ג דהיתה בחזקת אשת איש מ"מ אין לב"ד להוציאה מבעלה כיון שאומרת ברי והא דקימ"ל אזלינן בתר חזקה היינו לב"ד ולמי שהוא מסופק בדבר אבל האומר ברי מהני נגד החזקה וע' בפ"י שם דאסברה לן כן דברי הרשב"א וה"נ דכוותה כיון דלפי דבריה לגבי עצמה הוי גט כשר עכ"פ לכן אע"ג דלכתחלה אין הב"ד סומכין ע"ז להוציאה מחזקת אשת איש ולהתירה לעלמא אמנם מפני תיקון העולם תקנו שתנשא בו אפי' לכתחלה וא"צ בזה להפקעת קידושין דלאחר שנשאת מותרת עפ"י ידיעתה וברי שלה. זה מה שרציתי לבאר בדברי רבינו כאן והדברי' ברורים למבין דקרוב לשמוע דרבינו כלל לדברים אלו בלשונו הזהב בקצרה

הלכה טז עבר ונתנו בינו לבינה וכו' הרי זה גט כשר הואיל ועדיו כשרין והרי הגט יוצא מת"י ע"כ דבריו אלו הם מדברי הרי"ף פרק המגרש דגם לר"א דס"ל עמ"כ מ"מ ס"ל דגם ע"ח מהני ומוכח לה מהא דאמרי' בפ' השולח העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם ומסיק דהיינו אליבא דר"א דעדי מסירה כרתי זימנין דמייתו סהדי או אזלי למה"י ש"מ דכי מייתו סהדי סמכינן על ע"ח אכן רבינו אפרים תלמידו השיג עליו בזה וכן הרז"ה והתוס' והרא"ש בפ' המגרש שם וע' בר"ן שם שהאריך בזה וז"ל התוס' בפ"ק דגיטין דף ד' ע"א דאי ליכא עדי מסירה אינה מגורשת אע"ג דאיכא ע"ח ולא מהני ע"ח אלא שאם ימותו ע"מ או ילכו למה שתנשא ע"י ע"ח דמסתמא בהכשר נעשה ר"ל בע"מ ג"כ] כדאמרי' בהשולח לא צריכא אלא לר"א וכו' וכן משמע בפרק בתרא דף פ"ו בשנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוה נותנין שתיהן לזו ושתיהן לזו וקאמר בגמרא דלא כר"א משום דלא ידעי ע"מ בהי מינייהו מיגרשא אבל לר"מ ניחא ואי לר"א סגי בע"ח אמאי לא אתיא כר"א דל ע"מ מהכא בעדי חתימה סגי אלא משמע דלר"א בעינן לעולם עדי מסירה וכן שטר מתנות קרקע או שטר מכר קרקע שהוא לקנין ואינו לראיה אין מועיל כלום לר"א אם ידוע שלא נתנו בפני עדים מיהו יש לחלק דלענין ממון דמהני הודאת בע"ד כמאה עדים סגי בע"ח במקום הודאת בע"ד אבל בקידושין וגירושין לא מהני הודאת בע"ד משום דמחייב לאחרים דבקידושין אסר לה על קרובי' ובגירושין אסר לה אכהן עכ"ל. והנה הואלתי לעיל לבאר דעת רבינו הרמב"ם בזה ולפרש דקדוק לשונו הזהב בהלכה זו וגם לעיל הלכה י"ג וט"ו ואיידי דחביבא לי יהיבנא דעתאי ואשנה פרק זה בקיצור ולתרץ עוד מה שהקשו ז"ל על שיטה זו הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' עדות כתב דעדות שבשטר אינו מועיל בד"מ מדאורייתא דהוי מפי כתבם רק מדרבנן משום נעילת דלת מהני שטר והר"ן הקשה מהא דמהני ע"ח בגיטין ומוהר"י ליאון בס' מג"א כתב דגם בגיטין לא מהני רק מדרבנן מפני תיקון העולם והש"ך בסי' כ"ח הקשה מפרק השולח דמקשינן בפשיטות על מתניתן דעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם דאורייתא הוא דכתיב וכתוב בספר וחתום ובתומים כתב דדעת הרמב"ם דבגיטין מהני ע"ח לגבי עצמה שיהיה גט כשר ובזה נגמר ענין הגט ואין בה עוד איסור אשת איש אם נשאת או זינתה דקמי שמיא גליא אכן לענין בירור הדברים אין הב"ד סומכין על זה להתירה לעלמא ומוקמי לה על חזקת א"א כדמעיקרא מדאורייתא אכן מדרבנן משום תיקון העולם מהני גם לעלמא עי"ש מה שמפרש הסוגיא הנ"ל. אמנם הוספתי נופך לעיל בתוספת מרובה עפ"י דברי התוס' הנ"ל דע"ח ראוי להועיל במקום הודאת בע"ד אלא דבקידושין וגירושין לא מהני הודאת בע"ד מפני שחב לאחרים ע"כ וכן איתא בש"ס קידושין דף ס"ה אכן הרשב"א בחי' הקשה וכי מה זכות יש לאחרים עליה ע"ש שתי' כיון דיש עכ"פ קצת חוב לאחרים לכן אמרינן דהא דהוקש דבר ערוה לממון לצד ממון שיש בו חוב לאחרי' הוקש דבעינן עדות גמורה ע"כ ובפ"י תי' כיון דאחרים אין מחוייבים להאמין להם ובטלו דבריהם לגבי אחרים לענין עונשין בטלו הודאתם גם לגבי עצמם דאין אישות לחצאין ע"כ ועפי"ז יש נ"מ במ"ש התוספות דבגיטין לא מהני עדי חתימה במקום הודאת בע"ד משום דחב לאחרים י"ל דהיינו דוקא לתי' הרשב"א הנ"ל אבל לתי' הפנ"י דאחרים אומרים ששקר בימינם א"כ י"ל דהיינו דוקא בהודאתם אבל בגט עם ע"ח מקיימים וגם תפיסתה מוכחת שהבעל מסר לה הגט אנן סהדי דקושטא קאמרי וא"כ נהי דלא הוי עדות מ"מ מועיל במקום הודאת בע"ד ואמרתי עוד דלר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי דמאי וכתב וחתם י"ל דס"ל כתי' הפנ"י וסגי בע"ח לבד מדאורייתא אפי' במקום הודאת בע"ד כיון דהתורה לא הזכירה בגט שיצטרך ע"מ אבל לר"א דס"ל דוכתב קאי אכתיבה א"כ ע"כ מיירי בע"מ י"ל דעדי חתימה לא מהני מן התורה אע"ג דהוי כהודאת בע"ד דס"ל כתי' הרשב"א הנ"ל אלא דלגבי עצמם מהני ונגמר דהוי גט כשר כמ"ש התומים אבל לגבי עלמא לא סמכינן על ע"ח לחוד ומחזקינן לה בחזקת א"א כדמעיקרא

ובזה יבואר הסוגיא דהשולח דהמקשה דהיה סבור כר"מ פריך שפיר דאורייתא הוא ומהני גם לעלמא משום הודאת בע"ד ולכן אע"ג דבד"מ עדות שבשטר מדרבנן היינו דלא מהני השטר לגבי אחרים דהיינו לגבות ממשעבדי וכה"ג דהוי חוב גמור אבל בגיטין מה יש לאחרים עלי' וכקושית הרשב"א הנ"ל אלא דה"ט כיון דאחרים א"צ להאמין להם אין אישות לחצאין כתי' הפנ"י הנ"ל ולכן בכאן בע"ח דמוכח מילתא דקושטא קאמרו מהני גם לאחרים ומתורץ קושיות הרמב"ן על הרמב"ם פ"ג מהל' עדות אמנם כ"ז לר"מ והתרצן משני לא צריכא אלא לר"א דס"ל עמ"כ ולדידיה ס"ל כתי' הרשב"א דהוקש לצד ממון שיש כו חוב גמור לאחרים וגזיה"כ דבעינן לעלמא עדות גמורה אמנם כיון דלגבי עצמה עכ"פ הוי גט כשר תקנו מפני ת"ה דילמא מייתי סהדי וכו' דיועיל ע"ח גם לעלמא וזה הוא דעת רבינו כמו שביארתי לעיל דבריו בלשונו ונימוקו ועפי"ז תירצתי לעיל לשון הרמב"ם בהלכה ט"ו דמ"מ נותנו לה בפני שנים דע"מ עיקר ע"כ והוא לשון הרי"ף והרא"ש הקשה על לשון זה מה עיקר וטפל שייך במידי דאוריית' כיון דסגי בע"ח או בע"מ מ אכן לפי הנ"ל לק"מ דע"ח לא מהני רק מדרבנן מפני תיקון העולם לכן מ"מ ע"מ עיקר שמועילין גם לעלמא מן התורה וממילא דלא קשה מה שהקשה רבינו אפרים ז"ל על שיטת הרי"ף דאם כן הו"ל לר"א לומר אף עמ"כ ולפי מ"ש ניחא דאיך יאמר אף עמ"כ כיון דס"ל באמת דע"מ עיקר

אך שיש לדקדק לפי זה דא"כ דהתיקון העולם הי' דע"ח לחד יועילו לעלמא אע"ג דמדאורייתא לא מהני אמאי לא פריך הש"ס הכא כדפריך בכמה דוכתי מי איכא מידי דמדאורייתא לא יה