תפארת מנחם על הרמב"ם קמז

ואפילו למ"ד משום סמפון אינו רק מדרבנן כמבואר מתוך הסוגיא דכתובות דף נ"ז וקידושין דף י"א דמן התורה לא חיישינן אע"ג שאם ימצא מום יתבטלו הקידושין למפרע מ"מ לא הקפידה תורה על זה והיינו טעמא כיון דבשעת אכילה קנין כספו היתה וברשות אוכלת וכן יש כדמות ראיה לזה מהא דאמרינן בכמה דוכתי אפקעינהו רבנן לקידושין ואין חילוק בין אשת ישראל לאשת כהן כמבואר מדברי הר"ן סוף נדרים ואם כן אכילתה בתרומה עד השתא מה תהא עליהן ומוכח מזה דאם אכלה בשעה שהיתה קנין כספו לית לן בה אף על גב דנפקע אחר כך למפרע וכן יש ראיה לזה מרש"י ותוס' יבמות דף ס"ו ע"ב בהא דכהן ששם פרה מישראל ולא רציתי להאריך כי אכ"מ הלכה יג ומנין שיתננו לה בפני עדים הרי הוא אומר ע"פ שנים עדים וכו' יקום דבר ואי אפשר שתהיה זו היום ערוה והבא עליה במיתת ב"ד ולמחר תהיה מותרת בלא עדים ולפיכך אם נתן לה גט בינו לבינה וכו' אינו גט כלל ע"כ הנה דברי רבינו כאן צריכים ביאור במ"ש ואי אפשר שתהיה וכו' למה ליה זה הטעם תיפוק ליה דאין דבר שבערוה פחות משנים ועיין בהה"מ. ולכאורה נראה לפרש ע"פ מ"ש בתומים סי' כ"ח בדעת הרמב"ם דכ' בפ"ג מהל' עדות דהא דחותכין ד"מ בעדות שבשטר הוא מדרבנן משום נעילת דלת והקשה עליו הרמב"ן מהא דאמרינן בפ' השולח דף ל"ו דבגיטין מהני ע"ח מדחורייתא ותי' בתומים שם דבאמת ע"ח מהני מן התורה למיהוי גט כשר ובזה נגמר הגט שתהא מגורשת בו כשנתנו לה אמנם אינו מועיל רק לגבי עצמה שיודעת האמת שנתגרשה בו ושהיא מותרת לעלמא אמנם בבואה עם הספר כריתות זה לפני הב"ד אע"ג שתפיסתה מוכחת עליה שניתן לה גט זה מיד בעלה מ"מ אין הב"ד סומכין ע"ז להתירה מחזקת אשת איש דהתורה אמרה מפיהם ולא מפי כתבם עכת"ד ובזה דברי הרמב"ם מבוארים במ"ש מנין שיתננו לה בפני שנים ר"ל עדי מסירה וע"ח לא מהני ה"ה אומר על פי שנים עדים ר"ל מפיהם ולא מפי כתבם אלא דעדיין קשה כיון דאם אמת הדבר הגט כשר בע"ח לחוד כדאיתא בפרק השולח וכמ"ש ש התומים כנ"ל ואע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים מ"מ הא קימ"ל בקידושין דאם אמרו שנתקדשו לפני עדים והלכו למה"י נאמנים עפ"י הודאת עצמם כדאיתא בפ' האומר דף ס"ה והא דקימ"ל דהודאת בע"ד לא מהני בדבר ערוה היינו בלא עדים כלל וא"כ גם כאן אומרת שהיו עדים בגירושיה לכך נתן הרמב"ם הטעם בכאן דאי אפשר שתהיה זו היום ערוה והבא עליה במיתת ב"ד ולמחר תהיה מותרת בלא עדים ר"ל דאע"ג דלפי דבריה נתגרשה בעדים מ"מ אין אנו סומכין ע"ז להתירה לעלמא וגם בקידושין התם לא מהני רק לגבי עצמם לאסור בקרובים אבל הכא אע"ג דלגבי עצמם הוי עדים מ"מ לעלמא לא הוי עדים דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי"כ וא"כ לעלמא הרי היא בחזקת א"א

אכן אכתי תקשי לפי מה דפירשנו דברי הרמב"ם דמיירי דאיכא ע"א עכ"פ וסיים דאם נתן בינו לבינה אינו גט כלל ולקמן בהלכה ט"ז כ' חתמו בו שנים ועבר ונתן בינו לבינה וכו' הרי זה גט כשר הואיל והעדים שבו כשרים והרי הגט יוצא מת"י ע"כ והם דברי הרי"ף פרק המגרש ויליף לה מהאי דאמרינן בפרק השולח העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם ופריך מפני תיקון העולם דאורייתא הוא דכתיב וכתוב בספר וחתום ומשני לא צריכא אלא לר"א דאמר ע"מ כרתי והתקינו עדי חתימה זימנין דמייתו סהדי או אזלו למדינת הים ומוכח דאי מייתו סהדי סמכי' על ע"ח ועכ"פ יהיו דברי הרמב"ם סותרים זא"ז. לכן עדיין צריכין אנו לדברי מוהר"י ליאון בס' מגילת אסתר דדעת הרמב"ם דאנו דנין בגט בע"ח לחוד הוא ג"כ משום תיקון העולם דזימנין דמייתו סהדי אלא דהש"ך בח"מ סי' כ"ח הקשה עליו דהא אמרי' שם דאורייתא הוא עי"ש אמנם בצירוף דברי התומים הנ"ל א"ש דלגבי עצמה באמת מהני מדאורייתא למיהוי גט כשר רק דלעלמא אין הב"ד סומכין ע"ז דהוי מפי כתבם. והנה בהא דאמרינן בקידושין דף ס"ה דאע"ג דילפינן דבר ערוה דבעי שנים בג"ש דבר דבר מממון ובממון קימ"ל דמהני הודאת בע"ד מ"מ בדבר ערוה לא מהני הודאת בע"ד משום דחב לאחרים והקשה בחי' הרשב"א מה חב לאחרים שייכא הכא דאפילו למציאה לא דמי דיש זכות לאחרים דהפקר לכל הוא אבל הכא מה זכות יש לאחרים בה ומה יש לה לאדם עלי' ותוכן תירוצו כיון שיש בו צד חובה קצת עכ"פ להכי אמרינן דהא דהוקש דבר ערוה לממון היינו לממון בגוונא דאיכא צד חוב לאחרים דאז לא מהני הודאת בע"ד עכת"ד ובפני יהושיע כ' כיון דבקידושין עכ"פ איכא צד חוב לאחרים שתאסור עליהם וכיון דלאחרים אין לסמוך על הודאתם ולענוש על פיהם דיכולים לומר ששקר אמרו לכן גם לגבי עצמם לא מהני דאין אישות לחצאין ע"כ והתוס' בגיטין דף ג' ע"א כ' דבממון י"ל דמהני ע"ח משום הודאת בע"ד אבל בקידושין ובגירושין לא מהני משום דאיכא צד חוב לאחרים דגם בגירושין פוסלה לכהן ע"ש. אמנם י"ל דתלי' בפלוגתא דר"מ ור"א ובשני התי הנ"ל דלתי' הפ"י דלא מהני לעלמא הודאתם מפני שיכולים לומר ששקר בימינם וא"כ כשיש עדי חתימה על הגט ונתקיימה חתימתן ועכ"פ אמת הדבר שנכתב עפ"י הבעל וגם תפיסתה מוכחת שנמסר לה מיד הבעל ואעפ"י שאין הב"ד סומכין על עדות זה דהוי מפי כתבם הוא משום גזיה"כ וכ"כ הפ"י בפ' השולח דף ל"ו דהא דלא מהני מפי"כ הוא משום גזיה"כ אעפ"י שהדבר אמת עי"ש ולפי"ז אע"ג דלא מהני מדין עדות מ"מ מהני מצד הודאת בע"ד כמו בממון אבל לתי' הרשב"א דכיון דאיכא עכ"פ צד חוב לא הוקש כ"א לצד ממון היכי דיש חוב לאחרים דלא מהני הודאת בע"ד כלל ובעינן עדות דוקא לכן בעינן דוקא עדות הכשרים בכ"מ מפיהם ולא מפי כתבם ולא מהני הודאת בע"ד בזה וי"ל דלר"מ דס"ל מה וכתב וחתם כדאיתא בש"ס דף כ"א וכיון דהתורה לא הזכירה עדים רק וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ויצאה מביתו י"ל דס"ל דסגי בע"ח לחוד ואע"ג דלא מהני מתורת עדות מ"מ מהני מצד הודאת בע"ד [ואע"ג דלגבי ממון לא מהני עדות שבשטר היינו לגבי אחרים דהוי חוב גמור כגון בשט"ח לענין משועבדים לכן לא מהני מדאורייתא לגבות ממשועבדים דשם אין תפיסת המלוה בשטר מוכחת די"ל דלא לוה ממנו רק שהלוה מסר לו לקנוניא אבל בגט לא שייך זה וכיון דמחזיקינן הדבר לאמת מהני מצד הודאת בע"ד ולפי"ז י"ל דגם בממון מהני עדות שבשטר לגבי עצמו עכ"פ מדאורייותא מצד הודאת בע"ד ובזה מתורץ מה שהקשה בשו"ת נוב"י חאה"ע סי' ל"ג על מ"ש הרמב"ם בפי"ד מהל' מלוה בשט"ח בע"א והלוה טוען פרעתי הוי משואיל"מ והקשה כיון דס"ל להרמב"ם עדות שבשטר מדרבנן נמצא דאין כאן רק שבועה מדרבנן ובשבועה דרבנן ל"א משואיל"מ אכן עפ"י מ"ש ניחא דלגבי עצמו הוי עדות שבשטר מדאורייתא ומיושב נמי מה שמקשין על הרמב"ם מהא דאמרי' בפ' כ"ה דף מ"ז ש"ש דחייבה רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר להד"מ וכו' ומשני דאפקיד ליה בשטר והא להרמב"ם שטר לא מהני מן התורה אכן לפי הנ"ל א"ש דלגבי עצמו לענין טענת להד"ם או החזרתי הוי מדאורייתא ודוק היטב] וכתי' הפ"י הנ"ל אבל לר"א דס"ל עדי מסירה כרתי ומ"ש התורה וכתב לא קאי רק אכתיבה א"כ על כרחך התורה מיירי כשיש ע"מ י"ל דע"ח לחוד לא מהני ואע"ג דלגבי עצמם עכ"פ מהני כמ"ש התומים מ"מ לעלמא בעינן עדות הכשרים בכ"מ ולא אהני מצד הודאת בע"ד דכיון דאיכא עכ"פ צד חוב קצת לגבי אחרים הוקש לממון שיש בו צד חוב גמור לאחרים דלא מהני הודאת בע"ד וכתי הרשב"א הנ"ל ואע"ג שהדבר אמת מ"מ גזיה"כ שבדבר ערוה בעינן עדות גמורה כמו בממון שיש צד חוב לאחרים [דשם אינו מוכרח שהדבר אמת די"ל לקנוניא מסר לו כמ"ש לעיל במאמר המוסגר ודוק] ולפי"ז י"ל דהמקשה בפרק השולח שם הוי ס"ל כר"מ לכן הקשה מדאורייתא הוא ומהני גם לעלמא בע"ח לחוד כמו שנתבאר [ולא דמי לד"מ דשם לא מהני מצד הודאת בע"ד לגבי אחרים דשם אינו מוכח שהדבר אמת כמ"ש לעיל] ומשני לא צריכא אלא לר"א דס"ל עדי מסירה כרתי ולדידיה לא מהני עדי חתימה לחוד לעלמא מדאורייתא כמו שנתבאר לעיל אלא שמפני תיקון העולם זימנין דמייתו סהדי וכו' תקנו עדי חתימה ואז נסמוך על עדי חתימה גם לעלמא מפני תיקון העולם וכמ"ש ש מוהר"י ליאון בס' מגילת אסתר ולא קשה מה שהקשה הש"ך הא קאמר מתחלה מדאורייתא הוא דהיינו אליבא דר"מ ולדידיה באמת מהני גם לעלמא מדאורייתא מצד הודאת בע"ד כיון שמוכח עכ"פ שהדבר אמת ושאני בין גט לד"מ דבדיני ממונות אינו מוכח שהדבר אמת שלוה ממנו די"ל דמסר לו השטר לקנוניא וזה לא שייך בגט וכמ"ש לעיל ובמאמרים המוסגרים ולדידן דקימ"ל כר"א דעדי מסירה כרתי לא מהני לעלמא רק מדרבנן מפני תיקון העולם ודוק

ועפי"ז יתבארו דברי הרמב"ם בהלכות אלו דמ"ש בהלכה זו כבר הם מבוארים כמ"ש לעיל דלגבי עצמם מהני ע"ח