תפארת מנחם על הרמב"ם קמה

אני אפילו כשאין גט בידה ועוד הקשה להיפך איך אפשר לחפות כיון דמיירי ע"י התראה וקבלה בשעת זנותה התראה והתירה עצמה למיתה כדבעינן שתאמר אעפ"י כן תו לא מהימנא לומר גרושה אני ותי' דאפ"ה לאמנת כשגט יוצא מתו"י ומצי למימר דמה שקבלה התראה אחוכי קמחייכית בהו שסמכה על גטה ונאמנת בזה כיון שגיטה מוכיח' עליה ולפ"ז שפיר הועילו שתקנו זמן דכשתאמר גרושה אני ולא יהי' גט בידה בכה"ג לא תהיה נאמנת לכ"ע כיון שקבלה התראה עכ"ד והנה מ"ש שתוכל לומר שקבלה התראה משום שסמכה על גיטה שת"י יש לגמגם אמנם לדעת רבינו ניחא שפיר דהבעל יוכל לחפות עלי' ולומר שגירשה בגט זה קודם מעשה הזנות והא דקבלה התראה היינו מפני שנתן לה בשתיקה ולא א"ל כלום ולא ידעה אז שהוא גט וכיון דעכ"פ מדאורייתא הוי גט ולא קטלינן לה וא"ש והנה התוס' שם דף י"ז הקשו איך יכול לחפות הא מוקמינן לה בחזקת אשת איש. ותירצו דאדרבה הרי היא גרושה לפניך ועוד דנוקים לה בחזקת כשרות שלא זינתה כשהיתה אשת איש ע"כ והנה לפי מה שתירצו לדעת רבינו הא דקבלה התראה שיאמרו שלא ידעה אז שנתן לה גט וא"כ עכ"פ איתרע חזקת כשרות שלה טובא דהא גם לפי דבריה הי' בדעתה לשטות טומאה תחת אישה והדרא קושית התוס' דלא יוכל לחפות דנוקי לה בחזקת אשת איש וצ"ל כתי' הראשון דהרי היא גרושה לפניך ועיין בפ"י שם שכ' דחזקה דהשתא דהיינו גרושה לפניך סגי למדחי חזקה דמעיקרא משום דהוי ברי ושמא] ויוכל לחפות אבל לבתר שתקנו זמן שפיר הועילו דבלא גט לא תוכל לומר גרושה אני כיון דקבלה התראה מה תאמר שלא ידעה אז שנתן לה גט א"כ עכ"פ איתרע חזקת כשרות שלה כנ"ל וגם הרי גרושה לפניך ליכא כיון שאין גט בידה וליכא חזקה דהשתא ולא מפי' אנו חיין ומוקמינן לה אחזקת א"א וקטלינן לה ומתורצים ב' הקושיות של הפני יהושיע וא"ש ודוק:

ועפי"ז אמרתי לתרץ הא דפסק הרמב"ם בפירקין ושאר פוסקים ש כר' יוחנן דטעמא דתקנו זמן בגיטין משום שלא יחפה על ב"א והבעל העיטור מובא ברא"ש הקשה מהא דפ' כל הגט דף כ"ו קפסיק ותני ל"ש מן הנשואין וכו' בשלמא מן הנשואין בין למ"ד משום ב"א איכא בין למ"ד משום פירי איכא אלא מן האירוסין למ"ד משום ב"א איכא אלא למ"ד משום פירי ארוסה מי אית לה פירי אמר רב עמרם הא מילתא שמעית מיניה דעולא שאמר משום תקנת הולד ע"כ סוגית הש"ס אלמא דעולא לית לי' טעמא דב"א מדאיצטרך לפרש משום תקנת הולד עכ"ד אכן לפי הנ"ל יש לומר דהנה ראיתי בס' עצי ארזים סי' כ"ז שכ' דהא דס"ל להרמב"ם כאן דנתן לה גט בשתיקה מדאורייתא כשר תלי' במחלוקת ר"מ ור"א אי ע"ח כרתי אי ע"מ כרתי דלר"א דע"מ מ כרתי ואפילו אין עדים חתומים על הגט כלל כשר מדאורייתא בעינן מדאורייתא שיאמר לה בשעת מסירה לשון המורה על הגירושין ולא סגי בלשון הכתוב בגט כיון שאין עדים חתומי' עליו אבל לר"מ דס"ל ע"ח כרתי ואפילו אם נאמר דגם לר"מ צריך למסור בפני עדים כדעת ר"ת והרא"ש ז"ל מ"מ סגי בלשון גירושין הכתוב בשטר כיון שחתומים עליו עדים ומדאורייתא א"צ שיאמר בשעת מסירה לשון גירושין עכ"ד וע"ש שכ"כ לדעת הריטב"א אבל לדעת הרמב"ם א"א לומר כן דהא הוא פסק כר"א דעידי מס מסירה כרתי והעדים חותמין ש על הגט מפני תיקון העולם כמבואר בדבריו בפירקין:

לכן אם נבא לתלות ד"ז במחלוקת דר"מ ור"א צ"ל בדרך זה דלר"א דעמ"כ ועידי חתימה לחוד לא מהני כלל א"כ לא מועיל לשון הגירושין הכתוב בגט אע"ג דחתימי עלי' סהדי וצריך לומר דוקא בשעת מסירה ה"ז גיטך ואם לא אמר הגט בטל מדאורייתא אבל לר"מ דעח"כ כשר בשתיקה כנ"ל. והנה הרמב"ם אע"ג דס"ל כדעת הרי"ף סוף גיטין דאפילו לר"א דעמ"כ מ"מ ע"ח לחוד מהני מ"מ כתבתי לקמן הלכה ט"ו דצ"ל הא דסבירא להו להרי"ף והרמב"ם כן היינו לדידן דאע"ג דקי"ל כר"א בגיטין דעמ"כ מ"מ גם ע"ח מהני אבל לר"א לעצמו ס"ל דע"ח לחוד לא מהני כלל כמו שאבאר שם והנה בפ' המביא תנין דף כ"ב ארחב"י אמר עולא דיפתרא כדי לכתוב עליו גט ומבואר מזה דס"ל הלכה כר"א בגיטין דעמ"כ כמבואר למעיין בסוגיא שם ומסתמא ס"ל כר"א עצמו ולכן לדידיה אי אפשר לומר א דטעמא דתקנו זמן בגיטין משום ב"א דהא אינו יכול לחפות עליה שגירשה מקודם דא"כ איך קבלה התראה והתירה עצמה למיתה וא"ל דלא ידעה אז מהגירושין מפני שנתן לה בשתיקה כמו שתירצנו לעיל דהא לדידיה בכה"ג אינו גט כלל ולא מצי לחפות עלי' אבל הרמב"ם דס"ל לשיטתו דנתן בשתיקה כשר משום דס"ל דעידי חתימה לחוד מהני שפיר פסק כר"י דזמן הוא משום ב"א

ובזה יש לתרץ דברי הרא"ש מלוניל מובא בשיטה מקובצת בריש מס' כתובות לתרץ קושית התוס' בהא דאמרינן ר"ל מ"ט ל"א כר"י משום דזנות לא שכיח והא במתניתין דכתובות שם תקנו בתולה נשאת ליום הרביעי משום זנות ותי' הרא"ש דהכא מיירי בזנות דנשואה לא שכיח מפני שבעלה משמרה אבל התם בזנות דאירוסין חיישינן דשכיח ע"כ ורבים מקשים עליו מסוגיא דפ' כל הגט הנ"ל דפריך אלא למ"ד משום פירי ארוסה מי אית לה פירי ומה קושי' הא בארוסה דזנות שכיח י"ל דגם ר"ל ס"ל טעמא דב"א והוא תמי' גדולה. אכן לפי הנ"ל יש לומר דלכאורה קשה אמאי צריך הש"ס לומר דר"ל לא ס"ל טעמא דב"א משום דזנות לא שכיח הא איתא לקמן דף פ"ו ריב"ח בשם ר"ל אמר הלכה כר"א דעמ"כ וא"כ לדידיה גט בשתיקה פסול וא"י לחפות עליה דא"כ איך קבלה התראה כמו שנתבאר לעיל אמנם הפנ"י תירץ דיכולה לומר שקבלה התראה מפני שסמכה על הגט שבידה ואחוכי קמחייכת בהו אכן כ"כ לעיל דיש לגמגם על תי זה דאין זה אמתלא לומר שקבלה התראה והתירה עצמה למיתה על משענת הגט שבידה שאין בו זמן ולא מוכח מתוכו מתי ניתן לידה: אמנם אם יש בידה גט בזמן מוקדם קודם מעשה הזנות הוי אמתלא טובה וא"כ במתניתין דנכתב ביום ונחתם בלילה עדיין גם לר"ל אפשר לומר דטעמא משום שמא יחפה על ב"א לכן הוצרך הש"ס לתרץ דר"ל ל"א כר"י משום דזנות לא שכיח שיספיק לתרץ ג"כ דמש"ה גם במתני' לא ס"ל לר"ל טעמא דר"י ולכן לקמן בפ' כל הגט דמקשינן קפסיק ותני וכו' ארוסה מי אית לה פירי פי' הבעל העיטור מובא בפנ"י שם דעיקר קושית הש"ס על שטר שאין בו זמן עי"ש ובזה לא שייך לר"ל טעמא שמא יחפה על ב"א אפילו נימא דזנות שכיח מ"מ א"י לחפות משום דקבלה התראה כיון דס"ל לר"ל כר"א דעמ"כ וגט בשתיקה פסול כמו שנתבאר ודוק

ועפי"ז יתורץ קושית התוס' שם דף כ"ו דאמאי לא מקשה כן במתני' דנכתב ביום ונחתם בלילה קפסיק ותני וכו' ארוסה מי אית לה פירי ע"כ אכן לפי הנתבאר לפי מש"כ הרא"ש דזנות דארוסה שכיח אלא דכתבנו דמ"מ א"ל לר"ל טעמא דב"א דא"כ איך קבלה התראה כיון דלדידיה גט בשתיקה פסול וגם א"ל שסמכה עצמה על הגט שבידה כיון שאין בו זמן ולא פריך דוקא התם מגט שאין בו זמן אבל במתניתין דנכתב ביום כו' דמיירי בגט בזמן מוקדם י"ל גם לר"ל טעמא בארוסה משום ב"א כיון דזנות דארוסה שכיח וגם יכול לחפות ושקבלה התראה על סמיכת הגט שבידה בזמן קדום וא"ש ודוק היטב

והנה מה שמבואר מדברינו הנ"ל דטעמא דר"י שמא יחפה על ב"א לא אזדא אליבא דר"א דעמ"כ ולא תקשה לפי"ז מה דאיתא בש"ס דף פ"ו דגם ר"י ס"ל כר"א ויותר מזה מוכח מהאי דדף י"א ע"ב בהא דהכשיר ר"י בשמות לוקוס ולוס דכר"א ס"ל אכן י"ל דס"ל כר"א דעמ"כ ומ"מ ס"ל דע"ת ג"כ מהני וכדעת הרי"ף והרמב"ם וכמ"ש לדעתם אע"ג דפ' כר"א והאמנם דלפי מ"ש הרא"ש בפ"ק גבי לוקוס ולוס בשם הרשב"ם דשמות ישראל הוו ור"י לא ס"ל כר"ש א"כ אין ראיה משם כלל דכר"א ס"ל והנה כתבתי כ"ז דרך פלפול ולקמן בפירקין יתבאר אי"ה לפנינו בא"א בדעת הרמב"ם הא דס"ל ע"ח מהני וגם בישוב קושית הנ"ל בדרכים אחרים ונכונים ועכ"פ מש"כ דלדעת הרמב"ם ניחא שפיר הא דיוכל לחפות אע"ג דקבלה התראה משום די"ל דנתן לה בשתיקה ולא ידעה שזה גט הוא נכון מאד ומזה סעד לדעתו ז"ל אמנם כ"כ לעיל בהלכה ט' דנראין הדברים דמסיפא דממתניתין דפ' הזורק מצאתי מאחוריו קראתו והרי גט אינו גט עד שיאמר הא גיטך ומוקמינן בש"ס בנתינה גריעא ששלפתו מאחוריו מוכח דבנתינה מעליא א"צ שיאמר כלום ועיין מ"ש באורך דמשם הוציא הרמב"ם ד"ז דבשתיקה כשר מדאורייתא ולכאורה יש להקשות לדעת רבינו הרמב"ם מן הירושלמי פ"ב דתרומות על המשנה דהאשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעלך או גרשך פלוגתא דר"א ור"י אי מחייבת קרן וחומש ומקשה בירושלמי ניחא מת בעלך אבל גירשך הא ידעה ודחיק לתרוצי כמשנה ראשונה דארוסה אוכלת בתרומה ואביה מקבל גיטה ולמשנה אחרונה תפתר שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני והיה לו להביאו בעשרה ימים ונזדמן לו סוס רץ והביאו בחמשה ימים ע"כ ולדעת רבינו הו"ל לתרץ בפשיטות שנתן לה גט בשתיקה ולא א"ל כלום ולא ידעה שזה גיטה ועיין בתוס' קידושין דף י' ע"א שהביאו את הירושלמי והוכיחו דקטנה