תפארת מנחם על הרמב"ם קמא

לומר כשהיה לו ספק עכ"פ אז מקרי מזיד אכן בדברי רש"י בחולין דף דף מ"א ע"ב שכ' וז"ל כגון ב' חתיכות לפניו ואכל אחד מהם ובאו עדים ואמרו אחת מהן של חלב היתה וכו' אשתו ואחותו עמו בבית שהיו שתיהן עברו במטה והוא לא הי' יודע מביא אשם תלוי עכ"ל מבואר מדבריו דדוקא כשלא היה יודע כלל שיש כאן חלב או אחותו עמו במטה אפ שנדמה לו לפי דעתו ששומן אוכל או שאשתו בעל מ"מ אין זה בכלל אשם תלוי דמזיד מקרי דהו"ל למידק יפה כיון שידע שיש כאן מכשול איסור לפניו והנה גם מדברי הרמב"ם אין הכרע לפי מש"כ הכ"מ שהוציא כן ממשנה דפ"ד אחין פשיטא די"ל דמיירי ג"כ דקרא בגוונא דהתם שהוחלפו ולא הוי לה לאסוקי אדעתא והרמב"ם עצמו בהלכות סוטה פ"ג יליף לה ממקרא וז"ל והיא לא נתפשה פרט לאונס ותמעול מעל פרט לשגגות ע"כ והכ"מ עצמו הראה מקום שם מן הירושלמי מס' סוטה וי"ל דמיירי ג"כ בגוונא דמתניתין דפ"ד אחין ש לכן ד"ז צ"ע לענ"ד

לה הלכה כג אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי וכו' אינו חושש לדבריה שמא ענ"ב ע"כ הנה אע"ג דגדולה מזה אשמועינין לעיל הלכה י"ח דאפילו אשת ישראל שאמרה טא"ל ברצון אע"ג דמפסדת כתובתה וגם מזלזלא נפשה טובא לומר שזינתה ברצון אפ"ה אין משגיחין בדבריה מ"מ אכתי איצטריך לאשמועי' באשת כהן שאמרה נאנסתי משום די"ל דשם טעמא אחרינא איכא דאין אדם מע"ר כמו שהארכנו לעיל ובאשת כהן לא שייך זה קמ"ל דלא שנא והיינו דמתניתין דסוף נדרים מיירי באשת כהן ואמרה נאנסתי כדאיתא בש"ס התם וראיתי במרדכי פ' האומר שכתב וז"ל וז"ל ואעפ"י שיש לתמוה קצת למה אינה נאמנת לאסור עצמה במגו דא"ב אסרה נפשה בנדר שהודר ברבים למ"ד אין לו הפרה אפי' לדבר מצוה עכ"ל וכוונתו באשת ישראל שאומרת טא"ל ברצון דגם עתה לפי"ד מפסדת כתובה דמיירי התם מזה דאלו בדינא דמתניתין באשת כהן באונס דאית לה כתובה לא שייך מגו דהיתה נודרת וכו' דאז לא היה לה כתובה דקי"ל היא נתנה אצבע בין שיניה והנה לדידן לק"מ דקי"ל נדר שהודר ברבים יש לו הפרה וגם בע"ד רבים מהני הפרה עכ"פ לדבר מצוה כמבואר בטוש"ע יו"ד סי' רכ"ח אך בלא"ה נראה לתרץ דאיך נאמינה לכוף אותו לגרש במגו דהיתה נודרת וכו' דאז לא היה כופין אותו דהא בנדרה הנאה מיבמה בחיי בעלה קי"ל במס' יבמות פי"ג דמבקשין ואין כופין

לו והנה במוהרי"ט הקשה אדינא דמתניתין אמאי אינה נאמנת לומר טא"ל במגו דגרשתני ותי' דהוי מגו דהעזה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לומר גרשתני ע"כ ובשער המלך לעיל פ"ט הביאו והקשה על תירוצו מד' התוס' יבמות דף קי"ז שהקשו דתהא אשה נאמנת לומר מת בעלי מדינא במגו דגרשתני למ"ד דאפי' שלא בפניו נמי אינה מעיזה הרי דס"ל להתוס' דמגו דהעזה אמרי' עכ"ד אמנם לדעתי עדיין דברי המוהרי"ט נכונים דהנה בשעה"מ עצמו לעיל פ"ז כ' בטעמם של התוס' הנ"ל כמו שכ' הר"ן פ' כל הנשבעין דמגו דהעזה אע"פ דהוי מגו גריעא מהני לאוקמי ממונא וכו' וה"נ מהני לאוקמי האשה ברשות עצמה ע"כ והנה זה שייך באומרת מת בעלה דאינה באה עתה להוציא עצמה מרשות בעלה כיון דאמרה מת אבל באומרת טא"ל דבאה להוציא עצמה מרשות בעלה בלא"ה כ' המהרי"ט מובא בכנה"ג בדיני מגו דלהוציא אשה מבעלה לא מהני מגו כמו דל"א מנו להוציא ממון ועיין בתומים בד"מ אות ה' שהשיג עליו מד' התוס' דלא הוי כמו להוציא ממון מ"מ לא הוי גם להחזיק ומגו דהעזה דהוי מגו גריעא ל"א רק להחזיק כמ"ש הר"ן לכן באמרה מת בעלי דלפי"ד כבר הוא מוחזקת בעצמה שפיר כ' התוס' דליהמני במגו דגרשתני אבל בטא"ל באתה עתה עצמה להוציא שפיר כ' מוהרי"ט דל"א מגו דהעזה ועיין מ"ש לעיל אות י"ד וט"ו

לז ולאשר כי המהרש"א ז"ל הניח דברי התוס' ביבמות הנ"ל בצ"ע ולענ"ד נראה לתרץ דבריהם באופן נאות וגם דברי המוהרי"ט יבואו על נכון ע"כ אמרתי להעתיק ד' התוס' וז"ל דף קט"ז ע"ב ד"ה באותה שעה אמרו האשה שאמרה מת בעלי תנשא וכו' משום דחזו דאיכא עיגונא טפי אם לא היו מאמינים אותה וא"ת אמאי לא מהימנין לה במגו שהיתה יכולה לומר גרשתני למ"ד בפ"ב דכתובות דאיתמר דרב המנונא אפילו שלא בפניו וי"ל דאין זה מגו שאם תאמינה לומר מת היתה אומרת כמה פעמים בדדמי לכן אין להאמינה אי לאו דחייש לעיגונא ועוד י"ל דההוא אמורא דאמר שלא בפניו אינה מעיזה היינו דוקא אמתניתין דהתם שאומרת אשת איש הייתי וגרושה אני שיש להאמינה מטעם הפה שאסר הפה שהתיר ואע"ג דאיכא איסור א"א כיון דשלא בפניו אינה מעיזה אבל בעלמא לא היתה נאמנת עכ"ל וז"ל המהרש"א אך קשה דכיון דאינה מעיזה לומר גרשתני אפילו שלא בפניו אין כאן מגו לומר מת בעלי אטו גרשני דמגו דהעזה לא אמרינן וכו' ואי נימא דמת בעלי נמי אינה מעיזה א"כ לא הו"ל לאקשויי מכח מגו דיכולה לומר גרשני אלא תקשי להו דמ"ש שאינה נאמנת במת מבגרשתני דנאמנת אפילו שלא בפניו וצ"ע עכ"ל ולענ"ד דודאי ס"ל להתוס' דמת בעלי נמי אינה מעיזה ואדרבה זה פשוט יותר מגרשתני כדאמרינן בכתובות דף כ"ב מיתה אינה יכולה מכחשתו גירושין יכולה מכחשתו אלא דפריך עלה מדרב המנונא עי"ש ולכן שפיר הקשו דליהמנה במגו דגרשתני דהוי ממעיז למעיז ומה שהקשה המהרש"א דא"כ הו"ל להקשות בפשיטות מ"ש במת מבגרשתני דנאמנת אפילו שלא בפניו נ"ל דלק"מ דגם התוספת בקושייתם ידעו דאמורא דאמר שלא בפניו אינה מעיזה זה דוקא במקום שיש לה מגו דוקא ואי אפשר לומר כלל בענין אחר כמ"ש התוס' בגיטין דף פ"ט ע"ב דהא תנן בהדיא א בכתובות דף כ"ב דאם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת לומר גרושה אני ולכך הוצרכו להקשות דליהמנה במגו דגרשתני והא דהיתה כאן נאמנת לומר גרשתני דהא מוחזקת באשת איש ואין לה מגו אמנם הדבר נכון דהנה מבואר מסוגיין וממשנה דלקמן דאין האחין יורדין לנחלה על פיו באומרת מת וגם מתחלה רצו ב"ה לומר דאינה נוטלת כתובה אלא דחזרו לדברי ב"ש דמספר כתובה נלמד ע"כ היינו טעמא משום דמדינא אינה נאמנת רק משום עיגונא האמינוה להנשא דוקא כמו שפירש"י במתניתן דלקמן וכ"כ התוס' כאן בריש דבריהם וע"ז הקשו דלאחר שתקנו משום עיגונא עכ"פ דבמת בעלי נאמנת א"כ שוב גם באומרת גרושה אני נאמנת אחר התקנה דיש לה מגו דמת בעלי דנאמנת עכ"פ משום עיגונא וא"כ שוב ראוי שתהיה נאמנת במת בעלי מדינא במגו דגרשתני דהיתה נאמנת ונהי דמתחלה הוצרכו לומר משום עיגונא דוקא משום דקודם התקנה לא היה לה מגו דגרשתני דלא היתה נאמנת לומר גרושה אני כיון שלא היה לה מגו אכן לאחר התקנה דנאמנת ג"כ לומר גרושה אני במגו דמת בעלי שוב ליהמנה מת בעלי במגו דגרשתני מדינא ויהיו ג"כ האחין יורדין לנחל' על פיה זה תוכן כוונתם ברור לענ"ד ומיושבים קושיות המרש"א ז"ל ודוק היטב

ומה שתירצו אח"כ בתי' השני דאמורא דאמר שלא בפניו אינה מעיזה היינו דוקא אמתניתן דהתם שאמרה א"א הייתי וגרושה אני שהפה שאסר הפה שהתיר וכו' נלע"ד כוונתם דהנה בכנה"ג בדיני מגו כ' בשם מוהרי"ט דא"א מגו במקום חזקת א"א ובתומים בד"מ מ אות ה' הקשה מדברי התוס' בכתובות דף כ"ב גבי ע"א אומר נתגרשה וכו' תרווייהו בא"א קמסהדי והקשו דיהא נאמן העד שאומר נתגרשה במגו דהי' שותק ולא היתה מוחזקת בא"א וכו' הרי דס"ל להתוס' דמהני מגו במקום חזקת א"א וחילק דהתם שאני כיון שלא נתחזקה בא"א כ"א על פיו ואי שתיק לא היתה מוחזקת הפה שאסר הפה שהתיר מגו כה"ג מהני עכת"ד וזה כוונת התוס' דדוקא אמתני' דהתם שלא היתה מתחלה מוחזקת בא"א ואמרה א"א הייתי וגרושה אני והפה שאסר וכו' דוקא במגו כה"ג דמהני במקום איסור א"א כיון דלא נתחזקה כ"א על פיו בזה אמרי' דאינה מעיזה שלא בפניו [ור"ל דמהני צירוף דאינה מעיזה לענין אם אפי' באו עדים אח"כ כמבואר בסוגיא דכתובות שם דף כ"ג) אבל כאן שמוחזקת מכבר בא"א לא מהני מגו כלל ולכן לא היתה נאמנת לומר גרושה אני אפילו לאחר התקנה אע"ג שיש לה מגו דמת בעלי ול"א בזה אינה מעיזה דגם אמורא דס"ל אינה מעיזה לא אמר כ"א במקום שיש לה מגו דאי בעי שתקה כמתני' דהתם וכמו שנתבאר ואתי שפיר ונכון ודוק. ומעתה סרה תלונת השעה"מ מעל המוהרי"ט דודאי שפיר מתרץ מוהרי"ט דאין להאמינה לומר טמאה אני לך במגו דגרשתני דהוי מגו דהעזה ואפילו לפי מה שהעלה הש"ך בדיני מגו מדברי הפוסקים דמגו דהעזה אמרי' לפטור מממון היינו להעיז נגד ב"ח אבל אשה נגד בעלה דסמכי' על חזקה דאינה מעיזה להוציאה מבעלה בודאי אין לדמות העזה זו לשאר העזות ול"א מגו זו וכ"כ הב"ש סימן פ"ה ס"ק למד כ"כ השעה"מ עצמו סברא זו לעיל פ"ז לדעת הרא"ש ומה שקשה כאן מד' התוס' דיבמות לפי מה שנתבאר לק"מ דשם הוי ממעיז למעיז דגם במת בעלי הוי העזה וכמו שכתבתי לכן בודאי העיקר בזה כתי' מוהרי"ט ז"ל ומה